0. הבעיה: לשלוט בתשלום

הסוגיה אינה תיאורטית. יש אנשים שנזקקים לכסף, ומעליהם יש תעשיה מסוכנת, נצלנית עם זיקה משמעותית לארגונים שחותרים תחת שלטון החוק וכשיש סיכוי רב שהכסף שעובר ישמש לפשיעה, טרור או גורמים מזיקים. הבעיה הזו זהה בשני מקרים שצצו השבוע: העברת כספים לרצועת עזה לשיקום התושבים מבלי שהכספים יגיעו לשלטון החמאס הרצחני, וסגירת האפשרות להצגת פורנוגרפיה באתר המנויים OnlyFans. בשני המקרים נוצר אותו צורך: לייצר מערך תשלומים יעיל שימנע ניצול לרעה של הכספים מצד אחד, ויבטיח שהנזקקים מקבלים את התשלום הראוי. הבעיה? מזומן, או כסף רגיל, הוא Fungible, כלומר תחליפאי: כל שקל זהה למשנהו, ומרגע שהוא נכנס, אזי אין דרך להבטיח שהוא לא ישמש למטרות רעות.

דוגמא טובה? תלושי מזון (food stamps): כמעט רבע מהכסף בתלושי המזון הולך לרכישה של חטיפים. כלומר, אם הייתם רוצים להבטיח כי אוכלוסיות חלשות לא רק ירכשו מזון זול, אלא גם בריא כדי לחסוך בעלויות של טיפול רפואי לאחר מכן, הייתם צריכים כסף חכם. עכשיו, כבר כרגע התלושים לא מאפשרים רכישה של מוצרים שאינם מזון (כמו אלכוהול או סיגריות, כמובן רק בארצות הברית, ובצורה משעשעת בחלק מהמדינות ניתן להשתמש בהם לרכוש נשק).

כלומר, הבניה של כסף חכם שיאפשר למי שמקנה אותו להכווין את השימושים בו זה משהו הכרחי.

1. לא כל בעיה נפתרת בבלוקצ'יין, זאתי כן.

כאן המקום לומר: בלוקצ'יין אינו הפתרון לכל בעיה. בלוקצ'יין הוא פנקס מבוזר, כלומר רישום קבוע, שאינו ניתן לשינוי, שדורש כח מחשוב רב ומבטיח מצב שבו שחקנים שאינם סומכים אחד על השני יוכלו לנהל עסקאות. כלומר: להבדיל מכרטיס אשראי, שדורש כי גם האדם שמשלם וגם האדם שמקבל את הכסף יסמכו על חברת האשראי, החברה שמנפיקה את הכרטיס והחברה שסולקת, וכל אחת משלוש החברות יצטרכו לסמוך אחת על השניה, במערכת מבוססת בלוקצ'יין אפשר לנהל את הכל ללא אמון. איך זה עובד? תחשבו שבארבעה חדרים שונים בארבע יבשות שונות יושבים אליס, בוב, צ'ארלי ונבוכדנצר. לכל אחד מהם יש מחשב שמנהל יומן עבור כולנו; היומן הזה מחובר לאינטרנט, ואם אליס רוצה לשלם לבוב דולר אחד, אז אליס צועקת את זה על גבי הרשת לכל ארבעה החברים.

כל עשר דקות עוצרים, מוציאים שארית (לא באמת, זו פונקציה מתמטית יותר מסובכת) של כל העסקאות ביחד לחלק לשבע, כולל גם השארית של העמוד הקודם, והופכים דף, רושמים בו את התוצאה. ככה מבטיחים שגם אם מישהו יפרוץ לבית של כל האנשים וישנה עסקה אחורה בזמן, אז השארית לא תתאים.

כלומר, בלוקצ'יין מאפשר לייצר אמון במקום שבו אין אמון. לכן, הרבה אנשים חושבים שאפשר להשתמש בבלוקצ'יין להרבה בעיות אחרות, החל מתשלום עבור פורנוגרפיה (נניח כאן, והתוצאה ההרסנית כאן), דרך מתן הלוואות לאנשים זרים ללא היכרות מוקדמת איתם, או סחר בשווקים אפלים כמו Silk Road.

היתרון הזה מפחיד הרבה מערכות, והוא לא פתרון טוב במקרים בהם יש כבר שוק יעיל או אמון, אבל במקרים שאני אדבר עליהם היום הוא כן.

2. החמאס: מה הבעיה.

בואו נתחיל עם הבעיה של החמאס. החמאס הוא ארגון טרור. אנחנו לא רוצים לממן ארגון טרור ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שמי שעובד בארגון טרור מקבל כספים נקיים שיועדו למטרות הומניטריות. לכן, העובדה שממשלת קטאר מעבירה לחמאס ברצועת עזה מיליוני דולרים היא בעייתית ופסולה (וזה לא משנה מי ראש הממשלה שלנו או שר הבטחון שלנו). אנחנו רוצים לעזור לתושבי עזה שנמצאים במשבר הומניטרי כדי שהבעיה לא תגיע אלינו, אנחנו רוצים שהם יפסיקו לפחד משלטון החמאס, ולכן יש לנו בעיה: האם מעבירים דולרים במזוודות, או שיש דרך יותר טובה. אני טוען שיש: בלוקצ'יין.

3. החמאס: אנחנו עושים ניסויים על הפלשתינאים כבר יותר מדי זמן.

תזכורת: אנחנו עושים ניסויים על הפלשתינאים כל הזמן. הם החממה שלנו לטכנולוגיות פולשניות; וזה לא משנה אם זו יחידה מסווגת שמשתמשת במידע כדי לסחוט מקורות מודיעיניים, חברת זיהוי ביומטרי שמשתמשת בשטחים הכבושים כאתר הבטא שלה, טכנולוגיות של רחפנים לפעילויות מבצעיות, ועוד ועוד. השטחים הכבושים (כולל רצועת עזה) הם חממה ואתר בטא לכל מיני מפתחים של טכנולוגיות ישראליות מפוקפקות. אנחנו לא יכולים להתכחש לזה; מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה פעם אחת לצאת בניסוי שעוזר לתושבים בעזה ונלחם בחמאס.

4. החמאס: בדיקה לפני השקה של השקל הדיגיטלי.

ישראל מפלרטטת כבר זמן רב עם הוצאה של "שקל דיגיטלי". כלומר, מטבע מבוסס בלוקצ'יין שיאפשר לכל השחקנים בשוק הישראלי להציע שירותי תשלום ושירותים טכנולוגיים מתקדמים על בסיס תשתית טובה, יציבה, שלא ניתנת לערעור. הבעיה? ליישם כזה דבר לוקח זמן וכסף, ויש הרבה גופים שירצו לסנדל את זה. יבוא אחד הבנקים הגדולים ויגיד "למה צריך שקל דיגיטלי אם כל הלקוחות בכל מקרה משתמשים באפליקציה שלי" (והוא צודק, כי הוא משתמש בכח שלו כדי לייצר מוצר לא רע, שיהרוג את התחרות). לכן, דווקא כאן, ובמיוחד בגלל היקף השחקנים הרעים ברצועת עזה, שימוש בטכנולוגיות בלוקצ'יין יכול לטפל בבעיה.

איך עושים את זה? מייצרים מטבע חדש: שקל פלשתינאי דיגיטלי, או אפילו "לירה פלשתינית"; המטבע הזה מגובה בכספים אמיתיים, כלומר דולרים, שיושבים במחסני בנק ישראל כערבון. על כל דולר שיופקד, הבנק ינפיק שלוש לירות על הבלוקצ'יין. כל מי שיבוא לבנק פיסית ויבקש לפדות את הלירות שלו, יוכל לקבל במקומן את הערך הדולרי.

כדי לקבל את הלירות יצטרך הפלשתיני המצוי להתקין אפליקציה ולעבור תהליך של הכרת לקוח. תהליך שבו הוא מזין את הפרטים שלו, ועובר תשאול לגבי קשרים חברתיים ופיננסיים. המידע הזה יכול שירשם במאגר מרכזי (פחות מומלץ) או אצל מספר מנפיקי ארנקים מורשים שיכולו לתעד אצלהם את הזהות של האדם שעבר וידוא (יותר מומלץ), אשר מחויבות להעביר לשירותי הבטחון מידע כאשר יש אירוע או צו שיפוטי.

הרשת כולה תהיה ציבורית, פומבית וחופשיה לניטור. כאשר אדם מסוים יזוהה כשחקן של חמאס, או כאדם הקשור לחמאס, יהיה ניתן לאתר את כל הכספים שעברו דרכו, לבדוק בדיוק מי מהם קשור לחמאס גם כן, ולנהל את המערכת כך ששחקני חמאס יוכלו להוציא את הכסף שלהם רק במספר מקומות מורשים: מכולת (כדי לרכוש מזון), תחנות דלק (כדי להתנייד) וחנויות בגדים (יכול להיות שיותר). כלומר, כל עסק יצטרך לעבור גם תהליך של הכרת הלקוח.

במצב כזה, מהר מאוד, אפשר לוודא בצורה יותר טובה ממזומן כי לא יהיה שימוש לרעה במטבע לצרכי טרור. יותר מזה: ברגע שהמטבע יוכר ככזה, הרי שברור שניתן יהיה להשתמש בו לעסקאות בינלאומיות ולאפשר לו לצמוח ולהיות תחליף. ישראל יכולה, בתוך שנה או שנתיים, לסיים את הניסוי ולצאת למערכת תשלומים בישראל, שתהיה עם מערכות הגנה יותר טובות ומערכות בקרה יותר מוכוונות פרטיות (בגלל שאצלנו אין כמות גדולה של סייעני טרור ועבריינים). בצורה כזו, לא רק שישראל תצא עם שקל דיגיטלי, היא גם תפתור במכה אחת את בעיות גביית המסים שלה, ואת ההון השחור.

אגב, את כל זה אפשר לעשות גם עם ביטקוין, למעט בעיה אחת: הערך של הכסף ישתנה כל יום, ואת זה לא רוצים לעשות.

5. OnlyFans: מה הבעיה? למה לוחצים.

הבעיה של OnlyFans דומה לזו של החמאס. למי שלא מכיר, האתר לא מוכר מאווררים, אלא מאפשר לאנשים שיוצרים תוכן לקבל תשלום עבור התוכן שלהם. לכאורה, מדובר על פתרון נהדר לכלכלת הרשת שלנו שמבוססת על תשומת לב: כתבת תוכן איכותי? אנשים ירצו לשלם עבורו וכך יוכלו לתמוך בך בצורה חודשית. אלא, שלא מדובר על יוצרי תוכן נהדרים כמו יוסי גורביץ, שמקבלים כספים עבור כתיבה מתמשכת כנגד הכיבוש, או אור-לי ברלב, שמקבלת תמיכה ממאות אזרחים עבור הסיקור שלה של מאבקים חברתיים. אתר OnlyFans, ברובו, מורכב מעובדים של תעשיית המין. תאמינו או לא, האפשרות לקבל תמיכה חודשית קבועה מצד אחד, ומצד שני לנהל את כלכלת תשומת הלב בצורה אידיאלית יצרו משפך חדש.

הבעיה, כמובן, כמו כל עסק עם זנב ארוך, היא שבערך אחוז מהמשתמשים מייצרים שליש מההכנסות, ושההכנסה הממוצעת היא 180$ לחודש. זה לא מספרים רעים כהכנסה צדדית, אבל כעסק אמיתי, זה לא. כך, גם ההצטרפות של משפיעניסטים מהעולם הישן פנימה תוך לקיחת חלק משמעותי מהכספים גם הרסה את הפרויקט.

כך, מבין עשרת המרוויחים העיקריים באתר, שלושה הם ספיחים של משפחת קרדאשיאן, אחת היא כוכבת טלויזיה ידועה, אחת היא שחקנית פורנו סופר-מפורסמת, ואחת היא ראפרית מצליחה במיוחד בעולם העיקרי. כלומר, שישה מתוך עשרה הם לא מתעשרים חדשים, והאתר לא יצר להם פרנסה. כלומר, האתר שבא לשבור את המודל, המשיך לשמר את הבעיות שלו.

6. חברות האשראי והכחשות עסקה.

לכאורה, לא היתה בעיה להמשיך להפעיל את האתר. אלא שהשבוע הוא הודיע, בהפתעה, כי הוא מחודש אוקטובר הקרוב הוא יפסיק לאפשר פורנוגרפיה. עירום מזדמן ומרומז ככל הנראה יהיה אפשרי, אך לא פורנוגרפיה. הסיבה? ככל הנראה חברות האשראי. הלחץ מחברות התשלום לא בא חלילה מסיבות מוסרניות, אלא בגלל שמדובר בסליקה בסיכון גבוה. כלומר? יש שתי בעיות בסליקה הזו. הראשונה היא מה שנקרא "הכחשת עסקה". בסוף החודש מגיע החשבון החודשי, והאדם שקיבל את החשבון מחזיק חשבון משותף עם בת הזוג, או משהו בסגנון. במצב כזה, היא שואלת אותו "מה זה האתר הזה ששילמת עליו" והוא צריך להתקשר לחברת האשראי לטעון שהוא לא ביצע את העסקה.

כמות גבוהה מדי של הכחשות לחשבון של עובד המין עלולות לגרום לסגירה של החשבון שלו. אבל זה לא העניין היחיד: חברות האשראי יודעות שיש סיכון רב מדי, ולכן הן מעידפות להמנע מתחומים כאלה. כחלק מהעניין, הן הגבילו את התשלום באתרי Mindgeek, חלק מרשת הפורנוגרפיה המובילה בעולם (ולא רק בגלל שערוריות אחרות באתר שקשורות לצילומים שלא בהסכמה שפורסמו שם).

כלומר, חברות התשלום אומרות "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה באינטרנט, רק אל תשתמש בנו כדי לגבות כסף". בפועל, כיוון שתשלום בכרטיס אשראי הוא האמצעי המועדף והכמעט מוחלט לעסקאות ברשת, מדובר על צנזורה על בסיס כלכלי.

כל זה לפני שאנחנו מדברים על ההקשר בין ארגוני פשיעה לנערות שעובדות בתעשיית המין.

7. הגבלה על ביטוי? הפתרון הוא בלוקצ'יין.

כמובן, בגלל כל הדברים האלו הגיעו כל מיני פתרונות מבוססי בלוקצ'יין, החל מPumaPay, המטבע של מולי ליטבק בייעוץ של משה חוגג, ועד המטבע החדש: Cumrocket. המטבע החדש, שרוכב על כל מילות הבאז. המטבע החדש רוכב על כל מילות הבאז הנכונות: NFT, קריפטו, בלוקצ'יין, והכל. והוא בא בנקודה הנכונה בזמן: הוא מגיע לעובדות המין של OnlyFans ואומר להן: נתן לכן פתרון חדש. נכון לעכשיו, מדובר על פתרון בתולי ללא כל אתר רשמי, כאשר ההרשמה היא בטופס מוזר ולא מאובטח (שמאוחסן בTypeForm). אבל ברור לכולם: גם הפתרון הזה מיותר. הרי, כל מה שצריך לעשות כדי לעבור את הצנזורה של חברות האשראי זה לעבור לביטקוין. לא צריך מטבע מיוחד שמתויג ומסווג ככזה שנגוע בפורנוגרפיה. ההפך: זה מייצר סטיגמה למי שתרצה לשלם במכולת.

הפתרון הוא דווקא להטמיע מערכות יותר פרטיות של תשלום, שלא יכילו סיווג כזה. לכן, להבדיל מהחמאס, שצריך פתרון מפוקח במיוחד בגלל התנאים המסוכנים כדי להוציא שחקנים רעים, כאן הפתרון הוא שימוש במערכת יותר גנרית.

8. כולם רוצים בלוקצ'יין. לא כולם מבינים.

כולם רוצים להיות חלק מתעשיה חדשה, מבלוקצ'יין או ממשהו מיוחד. לא כולם מבינים את הסיכונים. מטבע שצובע את הלקוחות שלו כצרכני מין ואת הספקים שלו כעובדי מין הוא מטבע רע. מטבע שמגדיל את קהל המשתמשים שלו הוא טוב. מטבע שנועד למנוע מטרוריסטים להשתמש הוא מעולה. מטבע שנכנס לחיים של כולם כדי למנוע את הטרוריסטים? פחות.