1.4 אמת זה דבר טיפשי \ 2999 לספירה
[נכתב על טיפוס מסוים של חברים]
אמת זה דבר טיפשי, אף פעם לא הבנתי למה צריכים את זה, הרי זה רק פוגע, וברוב המקרים שקר טוב הוא תחליף למציאות רעה, ככה קצת מתבלים את החיים יכול להיות שפעם האמת היתה חשובה, אז סיפרו אותה, אבל היום בשלהי המילניום, למה אנחנו צריכים אמת?, יבוא מחר ויתחיל האלף החדש, אמרו שעם בוא שנות האלפיים תחרב האנושות, אבל היא החזיקה, מגע עם חייזרים, מלחמה כלל עולמות, שואה גרעינית ,אבל לא, כל זה לא קרה ,כבר 1000 שנה מחפשים סיירים בחלל שאריות לתרבויות זרות, אבל בזמננו אי אפשר, ישנם אנשים שעדיין מאמינים בכך אבל אני כבר לא. הכל עברנו לבד, רק לפני חודשיים הפכנו את הLSD לחוקי, עד אז כל מי שהיה נתפס עם סמים היה נשלח למחנות עבודה, הרי אחרי הניסיון לאפוקליפסה ב2500 כשקופים שיחררו מנות סם מסיביות אז הכל נהיה לא חוקי, לא נורא, דווקא נהניתי כל בוקר לפתוח את הבירה שלי בידיעה שאני עובר על החוק, כבר הזכרתי שאבא שלי שוטר, נכון?, הכל התחיל בעצם בגללה, היא הציעה את זה, אמרה שאנחנו נערים וכבר צריך לצאת מהיערות, אל התרבות של העיר אמרתי לה שאי אפשר, רק סייבורגים גרים שם. אחרי מהפכות טכנולוגיות החלטנו שזה לא בריא וניסינו לחסל כל מכשיר, רק אותם לא הצלחנו לחסל והם הפכו לאימת כל אדם, הם בנו ערים שלמות למענם והפכו אותנו לנרדפים, וכל זה בתוך מאה שנה, אבל לא יכולתי לסרב לה, סך הכל, היא היתה כליל השלמות, עגיל בגבה, שיער בלונדיני מתולתל וארוך, ועיניים חומות, לא משנה מה יגידו על עדשות, זה אף פעם לא אותו דבר, העיניים החומות הם תמיד יותר יפות מכל עדשה, אז האמנתי לה, והלכתי אחריה, כאילו לא ידעתי שבטוח נתפס, ואם לא אז יאשימו אותנו בריגול, הרי כבר חמישים שנה לא יצאו מהיער, כי נשארנו פה, פחדנו מהם, הם לא יכולים לטעון את הכח שלהם, חשוך כאן, אז טוב לנו, בכל מקרה ,הגענו אל קצה היער וכבר התחלתי לראות אותם, חצי בן אדם חצי מחשב, לא ראיתי כאלה אף פעם, אבל עכשיו, עכשיו אני מבין הכל, הם הרגישו מדוכאים, דחויים, הרי אף אחד לא ירצה כזה, הם שונים, הם רוצים מקום משלהם, אבל לא נתנו להם, התיחסנו לחצי מכונה. פתאום ללנה התחילה ללטף אותי, היא אמרה שהאור פתאום עושה לה משהו, הרי היא אף פעם לא ראתה אור, הי הניחה יד על הרגל שלי, זאת היתה הרגשה משונה, פעם ראשונה שאני לא עושה משהו בשביל עצמי אלא בשבילה, היא התחילה ללטף לי את האצבעות, רעד מוזר עבר בגופי, הרי אסור לי, אני בן שבע עשרה, ואנחנו חיים עד גיל שלושים, ורק אז מולידים ילד ומתים, ככה זה, כדי לשמור על האוכלוסיה, אנחנו לא יכולים פתאום להחליט שבא לנו להיות ביחד, כי שנינו ביחד זה אחד ולא שניים, והיא רק בת 14, אי אפשר, צריכים לחכות, לחכות עד לפני שנמות, זה מה שאמרתי לה, היא הבינה אותי לעת עתה, הדברים עוד ישתנו, תאמינו לי, חיכינו שם עד רדת החושך אוחזים יד ביד, ביחד עם החושך הסייבורגים נרדמו, ויכולנו להכנס לעיר, שמענו ששם מתחבאים אנשים בתעלות ביוב, שמענו שיש צורות אחרות של מושבות חוץ משלנו, ורצינו לנסות, לראות, אולי זה באמת כך, פה ושם הגיעו למחבוא שלנו לפעמים חצאי אנשים שמדברים על תרבות שונה, שפה שונה, ים, שמש, רציתי לדעת מה זה ים, אמרו לי שזה מקור בלתי נדלה של מים, עם יצורים חיים וספינות, קראנו ספרים בהם עובדים לאל הים, נמסיס, אבל אף פעם עוד לא ראיתי אחד, התחלנו לחפש תעלות ביוב, ללכת דרכה, מחוץ לאור, איפה שלא רואים אותנו, לא רצינו שידעו, התעלות האלה באמת מסריחות, כל מיני ריחות לא נעימים, אמרו לי גם לא לשתות מהמים, הם מזוהמים, הם לא בריאים, אבל ידענו שהם מובילים לים, כל המים נפגשים שם היו שם חיות קטנות ושעירות עם שתי זנבות, הם דיברו אלינו, אמרו לנו שנהיה טרף טעים למפלצות ששוכנות שם, אבל לא פחדנו, הכל יהיה בסדר, יש לי את ללנה ולה יש אותי, אני יודע הכל, הלכנו והלכנו, נראה כאילו עברו ימים ועוד לא קרה דבר, רעב תקף אותנו והיינו צריכים לחכות ללילה כדי לצאת לאכול, אבל לא יכולנו להתאפק, עלינו למעלה, זהיתי את המקום, הוא נראה כמו אולם גדול, אמפיתיאטרון מימי הרומאים, לא היה שם איש אפילו לא היתה קרבה לאוכל, חיפשנו וחיפשנו ועליתי עד הקומה האחרונה, ופתאום ראיתי את זה, עיר זורמת וחייה בלילה, מלאה אנשים, לא האמנתי אך גם היו שם סייבורגים, הם חיו בסימביוזה, בשיתוף פעולה, אמרתי שאני צריך בירה, כי כבר אי אפשר בלי, אני וללנה יצאנו לרחוב, נעצו בנו מבטים, אמנם לבשנו בגדים מוזרים אבל בסדר אתם לא חייבים להסתכל כל הזמן, לא ידעתי עוד איך אשיג בירה, הרי צריך כסף ולי אין, אולי אני אתן משהו בעד, אבל אין לי מה לתת וגם אין לי איך לחזור הביתה, שיתפתי את מחשבותיי עם ללנה, היא אמרה שקודם כל נמצא ים ונראה אותו, אז היא תלמד אותי כל מיני דברים, שאלנו הדרכות לים אבל אף אחד לא הבין את שפתנו, כאילו אנחנו לא יודעים עברית, הם דברו שפה שונה, כנראה הלכנו יותר מדי, שאלנו "ים, ים", אבל לא ענו, אז ניסיתי לנחש, פשוט הלכנו בכיוון ואולי נמצא, לא נורא, רגלי עיפו, אני התיישבתי וללנה עמדה. לא נשארו לנו הרבה סמים, רק עוד ארבע כדורים ורודים ושניים שחורים, ואז שנינו אמרנו ביחד – " נמכור את הסמים", עכשיו ניצבו בפנינו רק שתי בעיות – הראשונה והקלה לפתרון זה למצוא נרקים, כי העיר נראתה כל כך טהורה והכל היה שונה, כאילו הם התנקו מסמים ב2500, והשנייה והיותר בעייתית היתה להבין את השפה, אמרתי שאני יכול, החזקתי את הכדור ולכל אדם שעבר ברחוב שאלתי – "רוצה?", כולם הסתכלו עליי כמו על משוגע, ואז בא אחד, די זקן, שער לבן פזור ארוך, קצת מקריח אבל הוא הבין אותי, ללנה התחילה לדבר איתו, הוא אמר שהוא גם מהיער, שהוא יעזור לנו, דבר ראשון הלכנו לים, אני וללנה, זה היה מהמם, לא ראיתי בחיים ים, אי אפשר להסביר את זה, זה פשוט שונה מהכל, בכלל לא אותו דבר כמו אגם או נחל, פשוט בהיתי בו שעות, אריתמון אמר שזה מה שהוא עשה כשהוא הגיע הנה, הוא וללנה משכו אותי באלימות, אבל אמרתי "רק עוד עשר דקות" בסוף הלכנו לדירה שלו, הכל היה לבן ונקי, הוא הציע שנתקלח, אז אני וללנה הסכמנו, באמת היינו צריכים אחת אחרי כל הביוב, נכנסנו שנינו למקלחת, הרי אנחנו עושים זאת מאז שהיינו ילדים, אבל הפעם היא היתה שונה, יותר, אני לא יודע, מושכת?, היא התחילה להעביר את אצבעותיה עלי, ולא יכולתי כבר להתאפק, נשקתי אותה, עכשיו ידעתי שלעולם לא נחזור כבר ליער, לעולם, הרגשתי את לשונה מלטף את כל גופי, עוברת על כל נקודה, היא התחילה למצוץ את הזין שלי בכוחניות ממש כמו ילדה רעבה לאוכל, אני לא יכולתי להתאפק, שרטתי אותה בכל הגוף, נשכתי אותה, הכל, השתגעתי, אף פעם עוד לא הרגשתי כך, אף פעם לא. יצאנו מהמקלחת ואריתמון הכין לנו בגדים לבנים חדשים, הוא אמר שככה לא יסתכלו עלינו בצורה מוזרה, לבשנו אותם, זה היה שונה, הם היו צמודים, החזה המתפתח של ללנה בלט החוצה דרך החולצה, פעם ראשונה שראיתי אותה ככה, היא פשוט יפה, אריתמון אמר לי שהוא צריך שנעשה לו טובה, ופתח דלת, הוא פשוט בקש שנעבור בה, הלוך וחזור, וזהו, אחרי זה הוא ילמד אותנו את השפה, את ההתנהגות והכל, ללנה התנדבה להיות ראשונה, היא עברה הלוך וחזור, אחרי זה הגיע תורי, הססתי, קצת נלחצתי, אז לקחתי כדור, אמרתי לעצמי, " אחרון, אחרי זה אני מפסיק". צעדתי אל הדלת בצעדים כבדים אט אט, כבר כמעט שלא הרגשתי את הסם, העולם כבר לא כל כך הסתובב, הדלת התחילה להתערבל במוחי, קפצתי דרכה, ואז אתם באתם, אמרתם שאני צריך הסתכלות פסיכיאטרית, כאילו אני יודע מה זה, אני סך הכל באתי מהעצים, ילד, עוד לא בן 18, הכל שונה פה, אין סייבורגים והאלף השני עוד לא נגמר, אומרים לי שאני משוגע, תעזור לי דוקטור, בבקשה, בבקשה?

(לכל מי שהעיר נראתה כמו אלנבי בלילה, אז זה טוב כי הדמיון שלכם כמו שלי, אז כבר משהו בסדר אצלכם)