איך זה שבעוד שNRG-מעריב מדווח שפעילי שמאל פצעו חייל ושוטר, 'הארץ' (הסמולני) מרשה לעצמו להשתמש בכותרת הפרובוקטיבית "חמישה מפגינים, שוטר וחייל נפצעו בעימות בבילעין"? (אותם שונאי ישראל שהלכו והשתלטו על טנקים).
אולי אני טועה. אולי תפקידה של התקשורת הוא "רק לדווח", אבל היכן נעצר "רק לדווח"? האם עריכה מגמתית היא דיווח? (לעניין זה יוסי גורביץ מביא דוגמא נהדרת כשהוא סוקר את הדיווח על ביבי).
דווקא "דיווח פר סה" לא מתרחש בעיתונאות המחשבים, תומר ליכטש הסביר זאת כשאמר: "אם רוב העיתונאים מבקשים לצאת עם מה שקורה, או מה שקרה, עיתונאי אינטרנט, עיתונאי תרבות דיגיטלית, מבקשים בעיקר להבין מה עומד לקרות." אבל אני לא בטוח שהם רק רוצים לומר "מה עומד לקרות", אלא דווקא מנסים להתערב ולהראות את היכולת של המדיום.
אם נראה את הדיווחים שעלו אתמול באתר הרג'יסטר, לדוגמא, נוכל להבין מה קורה בשבתות כשאין תעבורה: האם דיווח על הצעה של 89,000,000$ על מכשיר פלייסטיישן 3 לא דורשת הצגת עובדה בצידה שכל אידיוט יכול להעלות כל דבר למכירה באינטרנט (לרבות פתח-תקווה)? האם ראוי בכלל להזכיר את תביעת האונס נגד מי שבעל צבי מת?
האם תקשורת צריכה להיות אובייקטיבית בכלל? האם יש כזו אפשרות? והאם האובייקטיביזם בכלל רלוונטי? אולי קהילות מגודרות רוצות תקשורת שמתאימה להם בלבד? האם הימין בכלל רוצה לשמוע על פעילי שמאל שנפצעו כשהתקהלו והפגינו, או שהוא רק רוצה לשמוע על החיילים המסכנים שנפצעו כשירו גז מדמיע? האם אני כשמאלן רוצה לשמוע על מתנחל שנסקל באבנים, או האם חשוב לי אם תאונת דרכים התרחשה באריאל, בית"ר עילית או תל-אביב?
Technorati Tags: Objectivity, Media, Mass, Communication, Internet, Petach Tikva, Ebay
נתחיל בזה שמדובר בפעילי שמואל קיצוניים ובשתי הידיעות "שכחו" להזכיר זאת. אולי תנסח זאת אחרת "האם אני כשמאלן – קיצוני- רוצה לשמוע על מתנחל שנסקל באבנים"- רצוי לעשות הבחנה בין הימניים והשמאלניים הקיצוניים שאולי מחשבות כאלה חולפות בראשם….לבין מרבית הציבור (כך לפחות אני רוצה להאמין) המצוי במרכז או בימין והשמאל המתונים. עצוב שאותם שמאלנים קיצוניים מדברים על שלום וזכויות אדם- אך משום מה הם עצמם נוהגים באלימות פיזית ומילולית וגם בצד השני לא חסר…..
התקשורת לא יכולה רק לדווח- כמעט בכל ידיעה שאמורה להיות "אובייקטיבית" ניתן לחשוף את העמדות והרקע של הכותב או העורך. ככה זה שאת הידיעות כותבים ועורכים בני אדם…
התקשורת צריכה לשמור על הגינות (להציג את שני הצדדים, תגובות וכו') – הגינות ניתנת ליישם, בניגוד לאובייקטיביות שקשה להסבירה.
ולגבי:
"האם חשוב לי אם תאונת דרכים התרחשה באריאל, בית"ר עילית או תל-אביב?"
למקום ולאותם אנשים שנניח נהרגו בתאונה בטוח תהיה משמעות, אולי לא בעינייך אך בעיני העריכה או "השיקוליים המיקצועיים" ועוד איך: אם נהרגו כל בני משפחה ערבית, הרי שאפשר לפרסם זאת בקטן בעמודים האמצעיים של העיתון אך אם מדובר ביהודים זו תהיה כתבה גדולה בעמוד הראשי- לא?! (ולא חסרות דוגמאות…) איזו התייחסות יקבל תינוק שתבע בגיגית בכפר שמריהו לעומת תינוק בדואי בנגב…איזה סיקור מקבלים בשדרות על כ-1700 קאסמים שנפלו שם, לעומת הסיקור שהייתה מקבלת העיר תל אביב אם היה נופל ולו קאסם אחד…וכן הלאה….
הייתי עונה גם על שאר השאלות…אך גם ככה התגובה יצאה ארוכה.
בעידן פוסטמדרניסטי נזיל שכזה, איך אפשר להיות אובייקטיבי? תמיד יהיה אותו דקונסטרוקטוביסט שיבוא ויפרק כל מה שתכתוב כדי להוכיח באותו ומופתים שאתה לא אובייקטיבי, אז למה לטרוח?
וברצינות: זה כנראה מקום שבו יש לתת לאלפי רחים לפרוח ולאפשר לציבור לבחור את התקשורת שלו. אנשים רציניים, עם זאת, ראוי שיצרכו תקשורת שמנסה להיות אובייקטיבית, ושמבחינה בין דיווח לפרשנות. פעם, כשעוד הייתי צעיר אידיאליסטי, כתבתי משהו על זה.
לימור,
תאונות באריאל ותאונות דרכים בעזה מבחינתי זה אותו דבר, תאונות דרכים לא במדינה שלי.
אני גם לא רואה את עצמי כשמאל קיצוני, וכשאני שואל האם אני כשמאלן רוצה לשמוע על מתנחל שנסקל באבנים, אז התשובה שלי היא כן. אם חיילים עשו משהו כזה למתנחל זה חשוב לי לדעת, בדיוק כמו שחשוב לי לדעת מתי הם מתעללים במחסומים, אולי כי אני לא מאמין שצבא שמעמיק את הכיבוש עוזר למדינה בכל מקרה.
הבעיה שלי היא לא שלא מסקרים את הבדואי שטבע בגיגית, אלא שאם כן מסקרים את זה, שוכחים להגיד שאמא שלו הטביעה אותו.
לערן,
אשמח אם תמליץ לי על "תקשורת שמנסה להיות אובייקטיבית" שאוכל לצרוך. אני הייתי ממליצה לאנשים בכלל ולרציניים בפרט, לצרוך כמה שיותר תכנים מאמצעי תקשורת שונים ומגוונים, או להיות ביקורתיים יותר כלפי מה שהם צורכים…
ליהונתן,
אני מקווה שגם חשוב לך לדעת מתי פעילי שמאל קיצוניים מתעללים בחיילים במחסומים. לא חסרות עדויות של חיילים לכך (לדוגמה, פעילות של "מחסום watch ").
זה נורא שישנם חיילים המתעללים במחסומים בפלסטינים, אך התעללות בהם בחזרה לא תועיל.
במקום להאשים את הש.ג – ילדים בני 18- "שמעמיק את הכיבוש", תפנה זאת למנהיגים שלנו…
(אני חושבת שגיוס לצבא צריך להיעשות בגיל בוגר יותר לפחות 25 כשאנשים מיושבים בדעתם, אלא שכנראה יש מי שיודע שלא יהיה מי שיתגייס)
ומעניין למה אמא שלו הטביעה אותו???
לימור,
זה בדיוק העניין, כן מעניין אותי לדעת אם יש – ואני לא חושב שמה שפעילות מחסום עושות הוא התעללות.
ואני לא מאשים את בני ה18, אני מאשים את המפקדים שיושבים שם, אבל זה לא משנה… מה שמפריע לי בפוסט הוא התקשורת – שהיא בוחרת איך לסקר ולא רק מה, ושאם היא מוציאה מידע חלקי בלבד היא משנה את המציאות יותר ממה שהיא מדווחת עליו. האם מותר לתקשורת לעשות זאת לדעתך?
לגבי פעילות המחסום- אני חולקת עלייך, אבל נעזוב את זה כרגע.
ברור שהתקשורת בוחרת מה לסקר ואיך לסקר ולא רק זה אלא לעיתים קרובות היא גם "אומרת" לצורכים אותה על מה לחשוב על מה שמראים להם. אותם מיסגורים שהיא עורכת כמובן משרתים את האינטרסים ומחזקים את השליטה של האליטות…(משלוש הזהב- הון- שלטון – תקשורת)
לכל אמצעי תקשורת יש הרי קו מסוים, שאם אותו כתב ועורך לא כותבים לפיו מקומם- בחוץ
האם כך זה צריך להיות? לא האם אפשר אחרת? לא חושבת.
זו גם השאלה הניצחית: האם התקשורת מראה מציאות או יוצרת מציאות? אני מאמינה בזו האחרונה . הבחירה בלבד של נושא שראוי לציון (ואני לא מדברת על איך יסקרו אותו) זו כבר הבנייה של מציאות אחרת. ועוד לא הרחבתי בעניין הסטריאוטיפים ודעות קדומות השזורים בדיווחים… וכמובן גם הצילומים, אומנם תמונה צריכה להביע אלף מילים, אך היא גם מחליפה תמונה אחרת- החלטה של אלו קטעים ממציאות רחבה להראות, ואלו לא.
ושוב לדעתי מה שצריך להנחות את העוסקים במלאכה- הגינות
התקשורת עשתה זאת בעבר ותמשיך לעשות זאת בעתיד, רק שאנחנו צריכים להיות יותר ביקורתיים…
אם התקשורת לא הוגנת אז איך את יכולה להיות בטוחה שהדעות שיש לך (לרבות הדעות על התקשורת) הן נכונות?
לא אמרתי שהתקשורת לא הוגנת לחלוטין, אלא שהתקשורת ממסגרת ומבנה מציאות. ומה שצריך להנחות את העובדים בה היא ההגינות כדבר שניתן לשאוף אליה לעומת אובייקטיביות- מושג מופשט יותר כפי שרשמתי בתגובה הראשונה. ואני חושבת שיש בה הרבה אנשים טובים ומיקצועיים שההגינות היא זו שמנחה אותם, אבל לא יכולים להימנע ממיסגורים, ולרוב זה לא בכוונה או שהם מתאימים את עצמם.
לא הבנתי מדוע אתה שואל: "איך את יכולה להיות בטוחה שהדעות שיש לך הן נכונות?" האם זה בגלל שאנו לומדים את מרבית הדברים הידועים לנו בעזרתם של אמצעי התקשורת? כי אם לזה התכוונת, מחוסר יכולת להיות בכל זמן ומקום בהם מתרחשים דברים, אני נאלצת להיעזר באמצעי התקשורת, ואני בטוחה שלא כל דעותיי לגבי נושאים/אנשים/מקומות נכונות. אני משתדלת להיות ביקורתית כלפי דברים אך מה לעשות שגם אני בן אדם…
זה כמו שאם תצטרך לכתוב על מקום או קבוצה חברתית מסויימת שאתה לא מכיר ולא פגשת- אני בטוחה (זו דוגמה לשיפוטיות מהירה) שתוסיף בכתיבה סטריאוטיפים ודעות קדמות בלי שתרגיש.
אם כוונתך הייתה על דעותיי לגבי הפיעלות במחסום, אז במקרה זה, לא ניזונתי רק מאמצעי התקשורת, אלא משיחות עם חיילים, ביקור שלי במחסומים ואפילו עבודה סמינריונית בנושא…
לגבי דעותיי על התקשורת- אני נושמת תקשורת מבחינות שונות…
וחוצמזה מה הן דעות נכונות בכלל???
נראה לי שהוצאתי את כל הקיטור בהקשר הזה…
נתחיל מהסוף, דעות נכונות הן התאמה של הבסיס למבנה העל.
כן, אין אובייקטיביות, אבל השאלה היא – האם התקשורת, האקדמיה, המדע, כולם סובייקטיביים במידה שמשנה את המציאות יותר מכפי שהיא מתארת אותה? האם לפיזיקה יש את הזכות להיות 'לא אובייקטיבית' באותה המידה שלכלכלה או למדעי המדינה יש?
נו באמת יהונתן. לא השכלת שאת המילה האחרונה משארים לנשים..
התשובות לשתי השאלות הן : "כן" "כן" דוגמה, עקרון אי הוודאות בפיזיקה הקוואנטית…
משאיר לך את המילה האחרונה…
אבל…
עקרון אי הודאות בפיזיקה הקוואנטית הוא לא "גישה" או "אידיאולוגיה", אלא מדע. זה שהוא לכאורה לא מקובל על היחסותונים לא אומר שהוא לא נכון (ולהפך).
תני דוגמא אחרת שיכולה להראות כיצד המדע שאנחנו מבססים עליו את חיינו (ר"ע, המתמטיקה, פיזיקה, וכו') מופעל, חרף מחלוקת אידיאולוגית לגבי נושא מסוים.
אף אחד לא יכול לומר הטלוויזיה פועלת בגלל "אידיאולוגית" החלקיקים, בניגוד לבורסה שפועלת בגלל "השוק החופשי".
הטכנולוגיה, שהיא המדע והידע, לא יכולה להיות אלא אובייקטיביסטית.
אתה שאלת אם לפיזיקה יש את הזכות להיות לא אובייקטיבית, לכן הבאתי כדוגמה את עקרון אי הוודאות, שמוכיח שגם בתחום זה לא ניתן לדבר על אובייקטיביות.
אני לא יודעת מאיזו נק' הנחה אתה יוצא בהצהרות שכל מה שקשור במדע, טכנולוגיה, פיזיקה, מתמטיקה… חייבים להיות אלא אובייקטיביים!
כמו כל המחקרים, לא משנה כמה ישתדלו לחקור/להגדיר/לתאר באובייקטיביות, תמיד יווצרו הטיות, גם המחקרים בתחומים אלה מוגבלים…
בסדר, אנחנו יכולים להניח שההטיות הן מינימליסטיות ואנו שואפים במחקרים אלה לשמור ככל שניתן על "אובייקטיביות לפי הספר, וכל מה שידוע לנו בתחומים אלה ושאנו חיים עלפי עקרונותיהם, הם אובייקטיביים לחלוטין.
אבל…
אנחנו צריכים להיות מודעים לאובייקטים כדי לחקור אותם אימפרית, אך מה עם אותה מודעות למודעות האובייקטים? עד כמה ניתן לומר שזו אובייקטיבית? האם אנו יכולים לשפוט עצמנו באופן אובייקטיבי?
גם העוסקים בתחומים אלה, הם בני אדם (עם מוגבלויות), וזה כבר שולל את אותה אובייקטיביות…
ויתרה מזו, אני בטוחה שאנו כמובן, לא יודעים הכל על היקום (ואולי לא יודעים בכלל), יכול להיות שבעתיד, בעקבות גילוי כלשהו כל מה שאנו מכנים "מדעי" וחשבנו שזו האמת – ושהגדרנו את הדברים באותה אובייקטיביות – הם אפילו לא קרובים לה.
נכון, יותר קל להניח, כמו שאתה הנחת שהם חייבים להיות אלא אובייקטיבים, שאם לא כן, נוכל להשתגע, יותר קל לקבוע אמתות כלשהן ואז להתבסס עליהן באופן אובייקטיבי "לפי הספר" . ואולי אם נלך לפי זה, אז כן הם חייבים להיות אובייקטיבים. פתרנו לעצמנו את הבעיה והלכנו בדרך הקלה.
חוצמזה לדוג' רואים את זה היטב על המתמטיקה, שמתמודדת עם היותה שפה "לא חכמה" על ידי קביעת אקסיומות, וגם אותה מתמטיקה או המדע כלל לא יכולים להתמודד ולהסביר תופעות "בלתי נתפשות" .מה עם כל אותן תופעות (תקשור, עדויות על חיים אחרי המוות, קיומנו…) שלמדע אין תשובות??? שלטכנולוגיה אין תשובות????
זה כבר דיון פילוסופי, אך מה לעשות שבסוף הכל מתחבר…
אני לא חושבת שצריך באמת "להשתגע", ולהתחיל לפקפק בכל דבר , וכן כדאי לעשות לעצמנו לעיתים חיים קלים יותר, אך לזכור שתמיד יש מעבר למה שרואים וחושבים…וחוצמזה רק על ידי אנשים שהעזו להטיל ספקות זכינו לגילויים…
זהו אני פורשת לצפות בחברים של נאור, בלי לחפש שום דבר אובייקטיבי…
וד.א תנסה טיפול בנרות הובי או דיקור סיני בשביל הטנטון…(שמעניין אם אותו מדע אוביקטיבי יוכל להסביר לך תמיד איך הוא נוצר..)
עכשיו אני בטוחה שזו מילה אחרונה…סיימנו בספקות…
:)
לא יפה, עכשיו אני סקרנית…