מרכס ושאלת הקניין הרוחני

ביום שבת הקרוב אעביר הרצאה בכנס מרכס 2007 בגדה השמאלית בתל-אביב. לקוראי הבלוג הקבועים אני לא חושב שאני אחדש דבר, וגם לא למי שמבין בתחום או מתעניין בו. אולם, למי שלא התעניין עד היום בקניין רוחני אני חושב שהסוגיה יכולה להיות מעניינת במיוחד. אני אשמח אם אני אראה אתכם שם, או אפילו היום בערב בהפגנה. בניגוד להרגלי, וכיוון שהטקסט נכתב במקור להרצאה, אין כמעט לינקים וסימוכין, והכל כתוב בצורה מאוד דוגמטית. אני מתנצל מראש שגם לא מובאות דוגמאות בטקסט, אולם להערכתי לא יהיה לי זמן בהרצאה להביא אף לא דוגמא אחת.

אמצעי הייצור והשליטה בחברה:
ההיסטוריה, על פי מרכס, נכתבת בצורה פשוטה מאוד. כל שצריך לעשות הוא למצוא מהם אמצעי הייצור המשמעותיים באותה תקופה, ולבחון מי שולט בהם ובאיזו צורה, וכך ניתן יהיה להבין כיצד ההיסטוריה תתפתח. הפטריאצי והפלצבאי הפכו לפיאודל ולוסל, אלו הפכו לבורגני ופרולטרי. החקלאות פינתה את מקומה לתיעוש, וזה אפשר – באמצעים חדשים – לייצר מוצר שהעובד כה מנוכר לו באמצעים גלובאליים עד כדי כך שדבריו של מרכס היום נראים רלוונטיים מאי פעם: “קיומה של הבורגנות מחייב מהפכה מתמדת באמצעי-הייצור, ומכאן ביחסי-הייצור, כלומר במכלול היחסים החברתיים. בניגוד לכך, שמירה קפדנית על אופן הייצור הישן היתה תנאי-הקיום הראשון לכל המעמדות התעשייתיים הקודמים. הפיכה מתמדת של הייצור; התערערות הבלתי פוסקת של כל הנסיבות החברתיות; אי-וודאות מתמדת, חוסר-יציבות מתמיד, מבדילות את תקופת הבורגנות מכל התקופות הקודמות." (מרכס, המניפסט הקומוניסטי, פרק 1)

הקניין הרוחני הוא אמצעי הייצור החדשים
הטענה שמובאת בקצרה בהרצאה זו היא כי אמצעי הייצור כיום שונים בצורה מהותית משהיו לפני כמאה, ואף כעשרים שנה, וכי הם אינם ניתנים עוד לתפיסה בחושינו. הקניין הרוחני הינו אמצעי הייצור החדשים, הדרך בה כופה הבורגנות את שליטתה על הפרולטריון (ואף על בורגנות אחרת) ומאפשרת את הזנחת העולם השלישי; אולם, בקניין הרוחני יש ייחוד – לראשונה השמירה על קניין רוחני קוראת תיגר על התחרות החופשית ומגבילה אותה בשם הקניין הפרטי.

דיני הקניין הרוחני הינם חריג לכלכלה – הם מאפשרים לאדם מונופול על רעיון, המצאה או תהליך שהגה לתקופה מסוימת. בפועל, דיני הקניין הרוחני מסרסים את התחרות החופשית ואינם מאפשרים לאחר לנכס לעצמו את המצאת האחר ולהשתמש בה לטובתו (או לטובת החברה) ללא תגמול לממציא. בשוק חופשי אמיתי ההגנה מונעת מהתחרות להשתכלל שכן זו מונעת מהמוצלח יותר לצור מוצר על בסיס המוצר המקורי ולאפשר לו להתחרות בשוק. לכן, דיני הקניין הרוחני טובים לבורגנים כל עוד הקניין הרוחני העיקרי מצוי בידם.

שלוש דרכים בהן הקניין הרוחני שולט בעולם
הקניין הרוחני כיום שולט בעולם ביד רמה והוא זה שמגביל את התפתחות האנושות על ידי כך שאינו משוחרר לחופשי. דיני הקניין הרוחנים מגנים על שלוש יתדות עיקריים והם הפטנטים, זכויות היוצרים וסימני וסודות המסחר. שלוש יתדות אלו גם יחד משמרים את החברה מלהתקדם בצורה חופשית ומונעים, ברשות החוק, מהחברה לחקור, להתפתח ולצור בצורה חופשית.

דיני פטנטים ותרופות
דיני הפטנטים מגנים על המצאות, רעיונות ותהליכים שניתנים לביטוי מוחשי. בפועל, חלק ניכר מהפטנטים ניתנים לתרופות וליישומים טכנולגיים. בצורה זו, בפועל, מגנים הפטנטים על הממציאים שהשקיעו כסף ניכר בפיתוח אותן המצאות ותרופות. אולם, בפועל, מונעים הם את השימוש החברתי היעיל באותן המצאות ותרופות. בתחום התרופות, לדוגמא, הפטנט נותן למפתח התרופה תקופה ארוכה בה הוא המחזיק היחיד בזכות לייצרה ולכן הוא חופשי לקבוע את מחירה כמחיר שמגלם את עלות הפיתוח והשיווק. בפועל, מונופול זה גורם לרמת מחירים גבוהה בתחום התרופות ומונע מהחולים (העניים יותר) את הנגישות לתרופות.

סל התרופות
, והמחלוקת עליו שהתעוררה בשנה שעברה במדינת ישראל, היה יכול להיות רחב בהרבה ולהקיף תרופות חשובות נוספות אלמלא חברות התרופות היו מחזיקות בפטנטים. תרופות גנריות היו מיוצרות ומחירי התרופות היו צונחים עד למחיר ייצורן האמיתי. כך גם מתרחש במדינות עולם שלישי בהן לא מסופקות תרופות למלריה וקוקטיילים לאיידס עקב מחירם הרב, ואנשים רבים מתים בזכות המונופול של אותן חברות ואי ההתערבות של המדינה למען אותם חולים.

דיני סימני מסחר, עוולות מסחריות, סודות מסחר והיכולת לפעול
אך לא רק בתחום הפטנטים ההגנה על הקניין מונעת את התפתחות החברה. לחברה ישנו עוד נדבך, וזה סימני המסחר וסודות המסחר. סימני המסחר הם אלו שמגנים על היכולת של קוקה-קולה לשווק את המוצרים שלה תחת השם קוקה קולה ומונעים מאחרים לשווקם תחת שם זה. הגנה זו הינה הגנת הקניין הרוחני הראויה היחידה לדעתי כיוון שהיא מאפשרת לאדם לבנות את שמו ולפתח את מוצריו; עם זאת, היא מונעת מאחרים לצור מוצרים אשר נחזים להדמות לאותם מוצרים.

כך ימנע כל אדם מלשווק נעליים שדומות לנעלי נייק רק כיוון שנייק ייצרה מדגם מסוים קודם לכן והינה בעלת מוניטין. הדבר משרת את בעלי ההון בצורה ברורה כאן, ופוגע באזרחים שמעוניינים להתחרות באותה החברה מצד אחד, ובאזרחים שנאלצים לשלם מחיר רב יותר לבעלי ההון במקרה זה עקב המונופול שניתן להם על הזכות לייצר דגם מסוים.

דיני זכויות יוצרים וחופש תרבותי
אך לא רק סימני מסחר ופטנטים. התרבות היא ערש החברה המודרנית. התרבות נבנית על מחזות, שירה, ציורים וספרים. אותן יצירות מוגנות על ידי דיני זכויות היוצרים; ההגנה עצמה מונעת מכל אדם שאינו היוצר להשתמש ביצירה ללא הסכמת היוצר. בצורה כזו, ספרי הלימוד שאנו משתמשים בהם עולים כסף רב בתגמולים למרות שכל אחד יכול להעתיק את הספר, המוסיקה אשר מתווה את החברה יכולה להשמע אך ורק ברשות (ובתשלום ל) יוצריה.

אותה הגנה לאמנים, אמנם, היא בעייתית יותר כיום, בעידן שבו כל אחת מהיצירות ניתנת להעתקה בשניות באמצעות האינטרנט. שיר יכול להגיע ולהפיץ את מסריו למיליונים ללא כל עלות, אך עדיין חברות התקליטים מנסות למנוע מצב זה על מנת לשמר את רווחיהן גם כאשר הבסיס לרווחים אלו כבר אינו חלק מהמציאות שבה אנו חיים.

סיכום
המיוחד באותו קניין רוחני הוא שהצורה בה אנו תופסים אותו היא לא באמצעות חושינו; מרגע שתפסת את הקניין אין לך כל מניעה שאינה חוקית להעתיקו ואתה יכול לעשות כן ללא עלות כמעט. שיר שמתנגן יכול שינוגן בשנית על ידי מוסיקאי בשמיעה הראשונה וישופר, או אף יכיל מסר אחר. תרופה יכולה להיות מייוצרת על ידי כל חברת תרופות מהנתן המרשם לתרופה, אלמלא היו דיני הפטנטים מגנים עליה.

ייחודו של הקניין הרוחני הוא הריכוזיות הרבה שבו; מספר מצומצם של חברות תרופות וחברות מחשבים מחזיקות חלק ניכר מהפטנטים, מספר מצומצם של חברות תקליטים מחזיקות את הזכויות לחלק ניכר מהשירים והיצירות המוסיקאליות ומספר מצומצם של תאגידים מחזיקים את הזכויות לייצור מדגמים. אותה ריכוזיות מונעת מהאזרח הקטן והמנוכר, שככל הנראה גם עובד עבור אחת מחברות אלו או חברות שמסונפות להן, את החירות לעשות עם המידע – שפותח לתועלת החברה כולה – את מאוויו הפרטיים.

Technorati Tags: ,

9 תגובות ל-“מרכס ושאלת הקניין הרוחני

  1. זהו דבר ידוע שלשיטת הק.הרוחני יש חסרונות, אך היא השיטה השרירה כיום, וזאת משום שאין אלטרנטיבות טובות יותר. ללא שום הצעת תחליף, דעתך אינה מחדשת כלום

  2. הערות כמה –

    הקניין הרוחני איננו "אמצעי היצור" של היום, אלא המוצר עצמו. הרעיון המופשט שהגה מישהו, הוא הוא הקניין שאותו ניתן "לייצר" על ידי שיכפול. כאשר השכפול נעשה קל וזמין לכל אחד (בעולם הדיגיטלי) או אז נכנסים בעלי אמצעי היצור המונופוליסים ללחץ ומנסים למנוע את היצור המתחרה והפרטי בכח.

    לגבי "הצדקה" של הגבלה בשימוש. יש פטנטים שמהותם רעיון מבריק שאיש לא חשב עליו קודם. אך כאשר אתה לוקח את התרופות והמחשבים כדוגמא, יש לזכור כי אותה חברה שפיתחה את המוצר השקיעה משאבים רבים כדי לפתח אותו. אם השקעת מיליארד דולר כדי לפתח מוצר שעלותו דולר בודד, תהיה חייב לגלם את אותו מיליארד במחיר הסופי של המוצר. אם מתחרה מעתיק את המוצר ומחשב רק את אותו הדולר הוא באמת עושק אותך. אגב הפתרון ההוגן הוא לאפשר לחברה גנרית לייצר, ולחייב אותה בתשלום תמלוגים לבעל הפטנט.

    אני הייתי עושה הבחנה אחרת. מתחרה עסקי שמנסה להפיק תועלת ממוצר שאני השקעתי בפיתוחו – לא. אדם פרטי, צרכן, שמשתמש במוצר ל"שימוש עצמי" -כן.
    דוגמא –
    שיתוף קבצי מוסיקה (בחינם!) – כן.
    זיוף דיסקים ומכירתם בכסף – לא!

  3. י',
    הקניין הרוחני הוא אמצעי הייצור ולא המוצר. קניינים פרטיים הם המוצרים, אבל כמו שהאדמה היתה אמצעי ייצור שעליו גידלו גידולים חקלאיים, הקניין עצמו הוא אמצעי ייצור – באמצעות הפטנט ניתן 'לגדל' תרופות, הלא כן?

  4. נכון שבלי פטנטים אי אפשר לייצר תרופות אבל זה לא הופך את הפטנט לאמצעי היצור כמו שחומר הגלם גם הוא הכרחי אבל איננו האמצעי.
    הקניין הרוחני של ידע מסוג זה התקיים תמיד והיה לו ערך מסחרי – יצור המשי והנוסחא של קוקה קולה הן אולי הדוגמאות הידועות ביותר. שמירת סוד על מנת להפיק יתרון כלכלי היא שיטה עתיקת יומין.
    המהפכה המשמעותית של ימינו היא בכך שאמצעי היצור היום יכולים לשכפל ולהפיץ מוצרים שמהותם רוחנית – מוסיקה, סרטים, תמונות, וכל מידע אחר.

    נסה לנסח הגדרה לאמצעי יצור והגדרה למוצר. משם נוכל להמשיך בדיון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *