בשנת 2004, עת שאריאל שרון הגה את תכנית ההתנתקות שלו, כתבתי סמינר בנושא זכותן של תנועות הימין בישראל לסרב לחוק כאשר זה נוגד את עקרונות הדת היהודית.
בין היתר, התפיסה של הלאומנות הדתית בישראל היא כי הגאולה תביא לכינונו של שלטון דתי בריבונות האל, ועד אז יש לעשות כמיטב יכולנתו על מנת לגאול את הקרקע:
Whilst Kook Sr. believed that the Zionist Government is just, even though it is secular, Kook Jr. Believed that once Judea and Samaria are ‘freed’, there must be a Halakhaic Kingdom, every grain of soil was Considered sacred in the kingdom of Israel due to god’s divine promise. At first the process of settling did not serve as a protest, rather a way to ensure God’s will in the earthly kingdom, where the Gush decided to draw its extra-legal authority from the Halakha.
לכן, כשרבנים טוענים היום ש"אידיאולוגיה אסור להכניס לכלא" הם טועים. אידיאולוגיה, בניגוד לפרקטיקה, לא כוללת עשיה (או המנעות מעשיה) ובמיוחד לא כוללת הטלת עלויות וגרימת נזקים ליישות הריבונית. אם למי מאותם 12 הסרבנים מימין היתה עילה לסירוב פקודה, היתה זו אך ורק אם ביצוע הפקודה היה מביא לאבדן חיי אדם.
ההלכה היהודית הכירה כבר בכך שאין חובה לשמור על אדמות כאשר אלו ניתנות לגאולה מאוחרת יותר וכעת מסכנות חיי אדם (חנקין, י', "סמכות המדינה בראי ההלכה", דרך ארץ דת ומדינה (ירושלים: 1992)). התירוצים שמובאים כיום על ידי הרבנים אומרת שמדובר ב"אנשים ערכיים".
אותם אנשים ערכיים מסרבים פקודה שכל תכליתה של הפקודה היא למזער סבל של בני אדם. ביצוע הפקודה לא ימנע את הבטחון ולא יגרום להעדר נוכחות צבאית בחברון (לצערנו) אלא רק יקטין את החיכוך בין האוכלוסיה היהודית האלימה והגזענית שם לבין התושבים הערבים (שככל הנראה חלק מהם מהווים סיכון בטחוני וחלק לא).
סירוב הפקודה של הימין צריך להענש בהתאם לחוק, זכותם של אותם חיילים לא לקיים את החוק אם הם מוצאים לנכון לשאת בעונש; אין כל חובה, אולם, לאפשר להם להמשיך "לשרת את המדינה". חייל שיסרב פקודה חוקית (ולא בלתי חוקית או בלתי חוקית בעליל) ראוי שימצא עצמו במחבוש ולאחר מכן יודח משירות.
בוא נעשה טוויסט קטן בעלילה, והפעם – החיילים אמורים לפנות מביתם ערבים ולא יהודים – ומסרבים.
האם כל מה שכתבת לעיל תקף?
אם החיילים היו אמורים לפנות יהודים להלכה לא היתה סיבה לסרב פקודה. לא מדובר ב"מניעת גאולה".
אם אתה מתכוון לתרוץ של השמאל לסירוב, השמאל אף פעם לא נתלה בהלכה כסיבה לסירוב, אלא דווקא במשפט הבינלאומי.
רגע, אם חייל מסרב לעמוד במחסום כי הוא לא מוכן לסייע לעקירה של יהודים מביתם – הוא לא בסדר. לעומת זאת אם חייל מסרב לעמוד במחסום כי הוא לא מוכן לסייע "לכיבוש" אז הוא בסדר גמור?
מבחינת ההלכה? אף חייל לא יטען שההלכה אוסרת עליו לסייע לכיבוש.
אם אתה מתכוון מבחינה כללית, אז צריך להבדיל בין עמידה במחסום לבין, נניח, שימוש בנוהל שכן, רצח בלי משפט או אפילו הוצאת אדם מביתו כאשר החוק לא מאפשר זאת.
אל תשכח שאין הבדל בין פינוי של המתנחלים מחברון לבין פינוי של גברת שלא שילמה משכנתא. שניהם נמצאים במקום בניגוד להוראות החוק וללא כל זכות. אם צה"ל ידרש לפנות גברת שלא שילמה משכנתא מחברון, האם עדיין יהיה על החיילים לסרב כיוון שההלכה אוסרת על פינוי?
עפ"י החוק הצבאי, אסור לסרב ביצוע פקודה לא חוקית – יש לבצעה ולאחר מכן לקבול עליה.
זכורה לי אפיזודה מעניינת בקורס הקצינים שלי שהתקיים בתקופת ההתנתקות – הרב של בה"ד 1 ניסה להגדיר מחדש את הניסוח של פקודה לא חוקית בעליל, הוא קרא לזה "פקודה שלפי דעתכם לא הייתה עומדת במבחן בג"צ". הרב ניסה להלך על חבל דק, שהרי ברור היה מדבריו שהוא מתנגד לתוכנית ברמה הערכית שלו, אבל לא יכול להביע את התנגדותו בפומבי מתוך מחוייבותו לאחדות הפיקוד ולכך שצה"ל הוא זרוע שמבצעת פקודות ותו לא.
המושג פקודה לא חוקית בעליל מוגדר מאז ומתמיד כפקודה אשר דגל שחור מתנוסס מעליה – אם יש הגדרה יותר קונקרטית, אני לא חושב שנתקלתי בה. עם זאת אני בספק שניתן יהיה להגיע למצב שבו המושג יוגדר באופן מוחלט – תמיד יהיו יוצאי דופן ויוצאים מן הכלל וכמובן פרשנויות שונות ומשונות השנויות במחלקות.
ביום הפינוי מהשוק בחברון שמעתי ריאיון ברשת ב' עם אחד הרבנים שקראו לסירוב הפקודה. הרב שאינני זוכר כעת את שמו טען כי הפקודות צריכות לבוא מצה"ל ואילו הרבנים הם אלה שצריכים לתת את מעטה הערכים לפקודות. מעבר להתערבות הבוטה באחדות הפיקוד, יש כאן התערבות עוד יותר חמורה בשלטון החוק ובמוסדותיו. כלל לא רלוונטי לאיזה מקרה ספצפי נתייחס, כל עוד קיימת התופעה שחיילים מקבלים עידוד להרהר בפקודות שקיבלו, מאנשים שיש להם סמכות חלקית ואחריות על החינוך של החיילים הללו.