אגדה עור-בנית

מעט מאוד אנשים זוכים לפגוש אגדות בחייהם. אגדה, כשמה כן היא, היא מוגדת, נהגית, מסופרת, אך כל כך רחוקה מהמציאות. כמו המילה הזוי, אגדות רבות פשוט מסופרות. אגדה חיה, מצד שני, היא משהו קשה יותר. מעט אנשים זוכים לפגוש אגדות, פחות אנשים זוכים להכיר אותן. להכיר אגדה, מה לעשות, צריך לא רק לפגוש אותה, אלא ממש לחיות יחד איתה את חייה. אגדות, אבל לא באות לבד. לא מעט אגדות חיות בתוכנו, אבל לא באמת יוצאות החוצה.

בארץ, דומה שאין אגדות חיות. גם האנשים המוכשרים ביותר נגישים. בכלל, כל אדם ביקום נגיש. אין באמת מרחק גדול מאז שהמציאו את האינטרנט. כל אדם נמצא שבעה-שמונה צעדים ממך ואפשר להגיע אליו. מיהו אגדה בחייו בכלל?

לפני שבועיים ישבתי (או רקדתי,  מי כבר זוכר) עם (עו"ד) נועה לביא, ידידה טובה מהלימודים. נועה סיפרה לי שהיא צריכה לראיין את חיים לרוז והיא מפחדת שהראיון יצא פשוט מדי. כאילו, זה לא כאילו לא היה דברים מעולם, אבל נועה רצתה משהו מיוחד. ערב שלם בילינו בלחשוב מה לעשות, ולבסוף נועה הלכה על הפשטות. ת'אמת, אוכזבתי רק כי אני מכיר את נועה ויודע שהיא כותבת נהדר, אבל כשאתה מראיין מישהו וצריך לדחוס את הכל ב700-800 מילה, שיחה של שעתיים וחצי יכולה להראות שטחית בהחלט.

3 תגובות ל-“אגדה עור-בנית

לא ניתן להגיב