It's all about Causality… …and some religion
במאה השמונה-עשרה חי פילוסוף אנגלי בשם דויד יום (David Hume); תרומתו הנהדרת של יום לפילוסופיה היתה החשיבה הביקורתית והספקנות. יום טען, בגדול, כי לאדם אין את היכולת להכריז בצורה מובהקת כי גורם מסוים הוא הגורם לתוצאה מסוימת. יום טען כי כדי להוכיח דבר מה יש להתנתק מההגיון ולהתמקד בבדיקה אמפירית, ולבסוף קבע כי כיוון שלא ניתן להיות בטוחים כי מה שנבדק אלפי פעמים לא יפעל בדרך שונה בפעם הבאה, אין יכולת להסתמך על בדיקות ה עבר.
*והנה, במחי יד הגיח הרב עובדיה יוסף ומצא, בניגוד לכל תורה פילוסופית, כי ישנה סיבה לכל פעולה. הסיבה אינה מבוססת על בחינה אמפירית, וגם לא על הגיון, הסיבה היא פשוטה ביותר. לדברי הרב יוסף, חיילים נהרגים במלחמות פשוט כיוון שאינם סוגדים לאלהים בצורה מספקת. שנים של מחקר, בחינה ויכולות אחרות לא הוכיחו כלל שאלהים קיים, וגם אם אלהים היה קיים, לא בטוח שהיתה לו את היכולת להשפיע על התנהלות העולם, שכן אם כן, מה היתה הסיבה לחיות?
וברור שלא כאן יסתיימו דברי הרב יוסף. רוב תאונות הדרכים הקטלניות מתרחשות בסוף השבוע, וכמובן שאלו מתרחשות עקב חילול השבת, הלא כן? לא רק חיילי צה"ל מתים ללא כל סיבה, אלא גם אותם אנשים חסרי יראת שמיים. הכל מאלהים והכל ידוע מראש. ולא רק הכל ידוע מראש, אלא גם הפתרון. על חיילי צה"ל לחזור בתשובה ולהבטיח את חייהם.
הסיבתיות הפשוטה של הדת, כמו כל גוף אחר שמעוניין בפתרון יחיד ואמת אחת בלבד, היא סיבתיות מעוותת; כאשר במשפחות הטובות ביותר מתרחשים מעשי זוועה, מתרצים זאת באי אמונה וסגידה מספקת, הכל כדי שהדת תוכל לעוור אנשים ולהותיר אותם בגטו הקטן שלה, במקום בו הם שולטים על אמצעי המדיה ומונעים מהציבור את הידע המזיק. אבל הדת היא הפתרון, היא הסיבה והיא הגוף המצנזר. דת היא לא רק אופיום להמונים, כדברי קארל מרכס, אלא הדת היא הסיבה להתמכרות לאותו האופיום.
כאשר הרב יוסף טוען שחיילים מתו עקב אי סגידה לאל, הוא לא רק מבזה את כבוד המת, הוא מטיף לחזרה בתשובה. השאלה הגדולה היא לא האם הדת היא הפתרון, שכן להוכיח כי חזרה בתשובה תמנע מוות היא הוכחה בלתי אפשרית; השאלה הגדולה היא האם החזרה בתשובה היא הפתרון היחיד וההכרחי.
האם צבא מתפללים יוכל למנוע את נפילת עם ישראל בצורה טובה יותר מאשר צה"ל? האם תפילה בשבת תמנע את נפילת החיילים? האם הרב יוסף יהיה מוכן לחתום על כך ולפצות אמהות שבניהם יפלו למרות ששמרו שבת?
—
* התמונה באדיבות Tzafrir R וברשיון CC-BY-SA-NC, לבלוג המלא של צפריר.
אני חושב שבגמלה התפללו. כנראה גם במצדה.
באסה להם.
איתן,
כנראה הם נענשו כי האחרים לא התפללו מספיק.
מפתיע אותי שדברים כאלה מפתיעים אותך.
באילת התווכחנו רוב הזמן על דת ואתאיזם. דתיים משוכנעים בצדקתם, לחלוטין, וזה אפילו לא לגיטימי למתוח עליהם ביקורת.
למדתי את זה מזמן, יותר נכון נכוויתי כבר מוויכוחים כאלה מזמן, ולמדתי שאין באמת טעם לשאול שאלות מהסוג שאתה שואל.
הרי לא תנצח בויכוח הזה.
שרית,
זה לא שאי אפשר לנצח בויכוח. יש שאלות שאסור לדתי לשאול. כיוון שאסור לו להטיל ספק בקיומו, מבחינתי הוא לא קיים.
אין לדת תשובה לגבי הקיום; יכול להיות שהכל פנטזיה משוגעת אצל רובוט רשע במח. אבל אני לא חושב שראוי לאפשר לדת להתקיים אם היא לא מוכנה "לדבר" על מקור האלהות ולהוכיח אותה.
הבעיה היא שאצל הדתיים יש אטימות לגבי העולם בצורה מדהימה, והם עדיין מדברים על ערכים ועל שורשים כאילו אין ערכים לחילוניות.
מעניין לעמת את זה עם הסיפור של אלעזר שטרן על זה שלא יצא לו לבקר משפחות שכולות בתל אביב. האם אלוהים מנסה לרמוז לנו משהו לגבי דעתו על סגנון חייהם הקלוקל של תושבי הפריפריה? יכול להיות שגל תאונות הדרכים ששוטף אותנו הוא בכלל נקמה אלוהית על ניסיונה של העירייה לסגור את המנזר.
(כשחושבים על זה, נראה לי שאף אחד מבין הנפגעים בתאונות הדרכים בשבוע האחרון לא היה בדרכו למנזר! נראה לי שעליתי על משהו).
א',
לדעתי אתה צודק. לא רק שאף אחד לא היה בדרך למנזר (לקוראי הבלוג: המנזר הוא בר תל-אביב שעומד בסכנת סגירה) גם אף אחד מהנהגים לא היה מהקבועים שם. יכול להיות שהכח העליון מתעצבן?
פוסט נהדר!
אתה יכול בבקשה בתמונה רק לכתוב "צפריר" עם לינק לאתר שלי, במקום לפליקר שלי?
אפשר את שניהם?
מצוין.
בכלל ידעת שזה אני כששמת את התמונה?
התלבטתי אם זה אתה או צפריר אחר.
צריך עוד לעבוד על חיזוק המותג… :)
זה לא משנה, אמונה אי אפשר לתקוף באמצעות לוגיקה. אם ננצח זה כי השם עמנו, ואם נפסיד זה כי לא היינו מספיק חזקים באמונה. אם ימות זה כי השם נתן ולקח, ואם יחיה זה נס משמים. אם מדינת ישראל תיעלם כי כל החיילים חזרו בתשובה אנשים כמו עובדיה יגיד שזה עונש על כך שעלו לישראל בחומה. אין ללוגיקה חלק כאן, לא היה ולא יהיה.
— אריק