אבל זה בסדר. אני לא מצפה ליותר מדי.
אה, ועידוק נותן לינק לסרט המדובר של Tammy NYP.
כך אומר "הקפטן":
התקנת תוכנות הריגול במחשב נעשית לרוב ללא ידיעת הגולש - תוך כדי התקנת משחק ולעתים קרובות גם תוך כדי גלישה באתרים מסוימים. ממחקר שערכה אוניברסיטת וושינגטון עולה, כי ישנם אתרים המועדים לפורענות יותר מאתרים אחרים. על פי המחקר, שבדק 45 אלף אתרים, באחד מכל חמישה אתרי משחקים ישנה סכנת הידבקות בתוכנות ריגול. אתרי סלבריטאים, המציעים תמונות ומידע על כוכבים הוליוודיים וזמרים מפורסמים, מהווים גם הם אזור סכנה - באחד מכל שבעה מהם ישנן תוכנות ריגול.
פרט לעובדה שברור שכותב הכתבה או עורך המחקר טרחו להשתמש, ככל הנראה, רק במערכות הפעלה קנייניות ודפדפן אקספלורר, שכן אחרת אני לא הייתי מוצא כל סיבה לסטטיסטיקה הזו, מדובר בעוד גל הפחדה נגד הרשת שמתעורר. אחרי גלובס פרסם היום עוד מאמר על התמכרויות לרשת (המסוכנת לעיפה) (לינק זמני, ויה יובל דרור). גם עסקים סופשבוע של מעריב פרסם טור על פישינג. וואלה! מחשבים! החליט גם לפרסם על הוירוס הידוע בכינויו מסנג'ר 8, והפעם אני לא מתלהג, אלא מדובר בוירוס שמתחזה להתקנה. והחדשות הטובות היחידות היו שסימנטק לא תקרא להוט-באר רוגלה יותר. באותו היום גם פרסם אתר הרג'יסטר כתבה על מזון שנרכש בeBay ואינו ראוי למאכל, או אינו עומד בסטנדרטים.
כולם מזהירים פתאום מהסכנה הרוחשת ובאה, כמו סופת הוריקן, אותה אינטרנט בה מותר לעשות הכל צריכה לעמוד תחת רגולציה. אולי בעצם האינטרנט משקפת את החברה? כל כמה ימים אנו נתקלים במדורי החדשות והצרכנות בעוד אנשים ש"עושים קופה" על אחרים ועל הציבור, כל יום אנו נתקלים בקומבינות על הצרכנים ועל האזרחים. חברות הכבלים, חברות התקשורת, בזק, ספקי האינטרנט , שוב בזק, כולן מנסות לקחת כמה שיותר כסף מהאזרח הקטן. אבל הרצון לרמות הוא לא נחלתן של החברות הגדולות בלבד, גם עסקים קטנים מנסים לשקר ולקחת יותר.
האינטרנט היא לא המקום היחיד שרוגל אחרייך, אלא גם ברחובות. עיריית תל-אביב, לדוגמא, ציידה את מיטב צמתיה במצלמות; קסטרו צילמה אנשים בתאי ההלבשה בעת שהחליפו בגדים, והיד עוד נטויה.
אז מה כל כך מפחיד באינטרנט? שחברה אמריקאית עלומה תדע להיכן את גולשת? שמישהו יזרוק לך פרסומות? מאלו אנו מתעלמים בחיים המציאותיים, אז מה כל כך קשה להגן על עצמנו במרחב הוירטואלי? נכון, הרשת פרוצה, אבל גם בעיר יש סמטאות אפלות, אותן סמטאות אליהן באים אנשים בכדי לבצע מעשים לא חוקיים, והפלא ופלא, גם שם הם מסכנים את חייהם - בדקירות, בהתחברות עם עבריינים ובסכנות כלכליות. גם הולכי רגל, כמו הגולשים המזדמנים, נדרסים מעת לעת על ידי מכוניות - אך איש לא יוצא כנגד הכביש וסכנותיו.
את ילדינו אנו מזהירים מגיל מוקדם לא לדבר עם זרים ולהסתכל ימינה ושמאלה לפני שהם חוצים את הכביש, באינטרנט מלמדים הילדים את עצמם, ככל הנראה, איך לעשות זאת, וגם השנה יתקיים היום הלאומי לאינטרנט בטוח בחסות מיקרוסופט, שעידו קינן מבקר בצורה כל כך הולמת - "כמו קוקה קולה לשיניים". אינטרנט בטוח הוא אינטרנט חופשי, חופשי לבחור דפדפן, מערכת הפעלה ודרך הגנה.
כמו שלא כל אחד מתחיל ללכת ברחוב לפני שלמד על סכנות העולם, כך אולי צריכים לעשות גם אלו שרוצים להתחיל לאט ובטוח - "דבר ראשון, להסתכל ימינה ושמאלה, להתקין פיירפוקס ולא לדבר עם זרים"
1.כללי
מסמך זה הינו מסמך המפרט את תנאי השימוש בין אתר 2jk.org ומפעילו, יהונתן קלינגר (להלן: "האתר" ו"המפעיל" בהתאמה) לבינך (להלן: "המשתמשת"), אשר דן בזכויות ובחובות המשתמש באתר ובזכויות וחובות האתר והמפעיל כנגד המשתמשת. מסמך זה הינו חוזה משפטי מחייב ובגלישתו של המשתמש באתר זה הוא מצהיר כי קרא את הסכם השימוש, הסכים לתכנו ולתנאים החלים עליו ומתחייב לקיימם בתום לב ובדרך מקובלת.
למפעיל הזכות לשנות הסכם זה מפעם לפעם, כמו גם הזכות להפקיע או להשעות את תנאי השימוש לגבי פרטים ו\או מידע מסוים.
2.מידע
2.1.אחריות:
המידע והפרטים המובאים באתר זה מובאים כמות שהם (AS IS) ואינם נושאים כל אחריות. אין המפעיל אחראי לטיב המידע ולאמינותו, כמו גם למהימנותו. כל מידע המובא כאן אינו בהכרח נכון ויש לבדוק את המידע עם מקורות מידע מהימנים בטרם נעשה בו שימוש.
2.2.ייעוץ משפטי
המידע המובא באתר זה עשוי לשאת, מפעם לפעם, דעות והשקפות שעשויות לחוות דעה על נושאים משפטיים או ליתן מידע כללי בנושא. המידע המובא בצורה זו אינו מהווה ייעוץ משפטי ומומלץ בכל מקרה להתייעץ עם עורך דין בטרם תגובש דעה משפטית. אין להסתמך על מידע הנוגע לנושאים משפטיים ללא הוועצות עם עורך דין.
2.3.פארודיה\חופש ביטוי
חלק מהמידע המובא באתר מוצג בצורה סאטירית, פארודית או אבסורדית בכדי להציג את דעתו של המפעיל. כל מידע הומוריסטי או פארודי מוגן על ידי חופש הביטוי ולא מתוכנן לפגוע בפרט, תאגיד או קבוצה כלשהי, באם המשתמש רואה עצמה נפגעת מהצגה הומוריסטית של מידע באתר, עליה לפנות להנהלת האתר בדואר אלקטרוני בכדי לדון בנושא.
אין בפניה משום הקמת חובה למפעיל להסיר כל מידע הומוריסטי שעשוי לפגוע במשתמשת כלשהי, אולם המפעיל יתחשב ברגשות המשתמשות ויעשה כמיטב יכולתו על מנת להסדיר עניינים הפוגעים ברגשות פרטיים בצורה מקובלת תוך שמירה על חופש הביטוי מחד וזכותה של המשתמשת לכבוד.
2.4.קישורים חיצוניים
מפעם לפעם מפרסם המפעיל באתר, בין באם בתוך כיתוב או בצורה נפרדת, קישורים לאתרים חיצוניים. למען הסר ספק, אין המפעיל בעלם של אתרים אלו ואין הם נמצאים בשליטתו אלא אם נאמר אחרת במפורש. המפעיל לא אחראי לתקינותם של הקישורים ולא אחראי לתוכן המובא בהם.
2.5.חובת קישור
בכל אזכור של מידע המופיע באתר, או את האתר עצמו, מתחייבת המשתמשת לקשר לתוכן המובא באתר על מנת לשמור על הגינות בפרסום.
2.6.סטטיסטיקות, מידע פרטי
האתר עשוי לאסוף מידע, מפעם לפעם, על התנהגות הגולשים בצורה לא פולשנית וללא שמירת פרטים מזהים על מנת לבצע חיתוך מידע ולייעל את השירות הניתן. המפעיל והאתר מתחייבים לא לעשות שימוש מסחרי בפרטים אלו ולא להעבירם לאחרים אלא כאשר הדבר נדרש על פי חוק או חוזה.
למפעיל הזכות לפרסם, מפעם לפעם, פרטים הנוגעים לסטטיסטיקות השימוש באתר, הכוללים בין היתר: מילות חיפוש אשר באמצעותן הגיעו לאתר, דפים מפנים ומופנים, מספר כניסות יומי, מספר גישות לעמוד מסוים.
2.7.איסור קצירה
על המשתמשת חל איסור מוחלט ומפורש לסרוק את האתר לכתובות דואר אלקטרוני או לכל שימוש אחר אשר עשוי לשמשה לעניינים מסחריים באמצעים אוטומאטיים או ידניים.
3.תגובות
האתר הינו מערכת דמוקרטית המאפשרת שיח בנוגע לפרסומים המובאים בו. על כן, מאפשר האתר בעמודים מסוימים הותרת תגובות. תגובות אלו מובאות על אחריות כותביהן בלבד ולא באחריות המפעיל. באם משתמשת רואה עצמה נפגעת מתגובה מסוימת היא נדרשת לפנות אל המפעיל בדואר אלקטרוני בכדי להסדיר את הפגיעה.
עדכון 07.12.2006למען הסר ספק, התגובות המובאות באתר כפופות לאותו רשיון שימוש אשר התוכן להן הן משתייכות שייך, והמגיבים מצהירים כי אין להם כל התנגדות כי תגובותיהן ישוחררו תחת רשיון שימוש זה.
3.1.תגובות פרסומיות
חל איסור מוחלט לפרסום תגובות בעלות אופי מסחרי, פרסומי או שיווקי. כל פרסום של תגובה בעלת אופי כזה תחייב את המשתמשת בעלות הפצה של 10,000 ש"ח וכן בעלות אחסון שנתית של 1 ש"ח לאות כתובה בפרסום.
למען הסר ספק, תגובות מהסוג הבא יסווגו אוטומאטית כתגובות פרסומיות:
- תגובות המפנות לאתר מסחרי אשר אינן קשורות בצורה מובנית לתוכן המפורסם בעמוד
- תגובות המכילות יותר מקישור אחד לעמוד מסחרי
- תגובות המפנות לאתר אחר בכדי לקדם את עסקיו
- תגובות המציעות הארכת פין, הגדלת שדיים, זקפה ממושכת או מוגדלת, קזינו וירטואלי, תרופות גנריות, התעשרות מהירה ועבודה מהבית.
3.2.תגובות גזעניות\פוגעניות
המשתמשת לא תפרסם כל תגובה אשר יש בה כדי להסית לגזענות, להמריד או לבזות אוכלוסיה מסוימת באשר היא, בין היתר חל איסור על פרסום תגובות המפלות על בסיס גזע, השתייכות מינית או עדתית, העדפה מינית, העדפה פוליטית, השתייכות לאומית, גיל או כל אפליה אחרת.
3.3. משלוח דואר אלקטרוני בעל אופי שיווקי
כל משלוח דואר אלקטרוני בעל אופי שיווקי לכתובות דואר אלקטרוני המכילה את שם המתחם של האתר אסורה בהחלט. הפרת סעיף זה תזכה את המפעיל והאתר בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ש"ח לכיסוי עלות הטיפול בדואר האלקטרוני וכפיצוי עונשי ספציפי על פעולה מזיקה זו..
3.4.הרשאה מפורשת לקבלת מידע
כל הפרה של סעיפים 2.5, 2.7, 3.1 ו3.2 מהווה הרשאה מפורשת ובכתב של המשתמשת לקבלת פרטיה האישיים מספק האינטרנט שלה, ספק הדואר האלקטרוני שציינה בתגובתה וספק האחסון של אתרה. הרשאה זו כוללת ייפוי כח מפורש של מפרסם התגובה לקבלת המידע ללא צו בית משפט.
4.זכויות יוצרים
4.1.קריאטיב קומונס
המידע המופיע באתר, כמו גם התגובות שנוצרו על ידי גולשים, מוגן ברשיון קריאטיב קומונס, המחייב ייחוס ליוצר המקורי, שימוש ברשיון בהפצות נגזרות ומגן על זכויותיו המוסריות של המפעיל. לפרטים נוספים יש לגשת לאתר קריאטיב קומונס.
4.2.החרגה ספציפית
עמודים ספציפיים באתר עשויים להיות מוגנים בזכויות מסוג אחר, מעת לעת, תוך כדי שהדבר מוזכר במפורש בעמוד.
4.3.החרגה ספציפית למסמך תנאי השימוש
על תנאי השימוש המפורטים בעמוד זה חל רשיון שימוש מסוג "כל הזכויות שמורות" ואין להעתיקו או לעשות בו כל שימוש נגזר. עם זאת, כל בקשה להשתמש ברשיון שימוש זה באתרי אינטרנט נוספים שאינם למטרות רווח תשקל בחיוב ועשויה להנתן ללא תמורה כספית בתנאים מסוימים. בכדי לקבל רשיון זה יש לפנות בדואר אלקטרוני למפעיל.
4.4.הפרה של זכויות היוצרים
כל הפרה של זכויות היוצרים, בין המוחלטות ובין החלקיות, תזכה את המפעיל בפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום כולל של 30,000 ש"ח – 20,000 ש"ח על הזכות הקניינית ו10,000 ש"ח על הזכות המוסרית.
5.שונות, סמכות שיפוט, דין ישראלי
5.1.פרטי התקשרות
כל פניה בדואר אלקטרוני למפעיל תעשה לכתובת הבאה עם אישור מסירה:
[email protected]
5.2.בית משפט מוסמך
בית המשפט המוסמך לדון בתביעות הנוגעות לסכסוכים בין המפעיל למשתמשת הינו בית המשפט בתל-אביב יפו בלבד, וכל תביעה הנוגעת לתנאי שימוש אלו ולשימוש באתר תוגש בבית משפט זה בלבד.
5.3.דין החוזה
הדין החל על החוזה הינו הדין הישראלי ולא יחול עליו דין אחר זולתו.
5.4 לשון זכר
האמור בהסכם זה מובא בלשון נקבה לנוחיות בלבד, והוא חל גם על זכרים, תאגידים, עזים, פרות, בעלי חיים, שותפויות ויישויות עם בינה מלאכותית, אף אם אין הן יישויות משפטיות.
lolita, light of my life, fire of my loins. My sin, my soul. Lo-lee-ta: the tip of the tongue taking a trip of three steps down the palate to tap, at three, on the teeth. Lo. Lee. Ta.
מבצע משטרתי לחשיפת הפדופילים התרחש אתמול, הרשת פעלה בסתר באינטרנט והעבריינים, לכאורה, החזיקו חומר תועבה. העבירה הכה חמורה, זו של פגיעה בקטין חסר ישע בכדי להנות מפורקן מיני, ממשיכה להכות גלים גם באינטרנט. הבעיה היא, שהעבריינים האמיתיים בפשע הזה לא נתפסו, אלא נתפסו הקרבנות.
הקרבנות מדוע? כיוון שהעבריינים האמיתיים עדיין חופשיים, מחד, ומאידך החברה לא תשקם את הפגועים. לכאורה, ובינתיים לכאורה, החשודים החזיקו חומר פדופילי שהורידו מהאינטרנט. החליפהו בתכנות שתוף קבצים והורידו סרטים, אך לא הסריטו. מאידך, הפדופילים נפלו קרבן לחברה, אותה חברה בה אידיאל היופי הוא יופי נערי ומקודש. החברה מקדשת את היופי הדקיק, הצעיר - כולם רוצים להיות צעירים. תכשירי הבריאות מדברים על "עצירת הזִקנה", האפנה, המראה, אותה ארשת כבוד שהיתה פעם לבוגרים חלפה לה מתהילת עולם; Sic Transit Gloria Mundi.
עד ל'עידן' האינטרנט לפדופילים לא היה מעוז, הם היו חבואים בסמטאות אפלות, שוחרים לטרף ומקפצים על קרבנותיהם. עד לעידן האינטרנט, אולם, חומר שלא פגע בקטינים, אלא רק היה פורנוגרפי, לא נחשב עבירה והחזקתו לא היתה פסולה.
ספר התנ"ך נמצא בכל בית ובבית, אותו ספר בו לוט מקיים יחסים עם שתי בנותיו (בראשית יט, ל-לו), אותו ספר בו אותה פילגש נאנסת באכזריות בגבעה כתחליף למשכב הזכר (שופטים כא) ואותו ספר בו משכב הזכר מוזכר פעמים רבות. פעם לא היה וידאו לתעד את המעשים, אבל ספק באם היום, עם הטכנולוגיה, אותו אלהים שהביא לנו את המבול, המגיפות והאונס, לא היה מחזיק בלוג בו היה כותב את מעללי עולם ומתעד לפחות במצלמת סטילס, אם לא בוידאו.
א וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.
אבל החזקת חומר תועבתי היא לא נחלתה הבלעדית של הדת, ולאו דווקא של הדת היהודית. סטיריקון של פליני, כתביו של המרקי דה-סאד, גם מכילים בין היתר אזכורים לפדופיליה (ועל אף שהם נחשבו חולניים בעבר, כיום נחשבים כיצירה ספרותית לכל דבר) ולא ניתן לחשוב לרגע כי מחזיקי ספריו של המרקי יהיו עבריינים, הלא כן?
—Eh bien! ma chère enfant, lui a dit Isabeau, dès que l'état où elles se trouvaient, leur a permis de s'entendre. Ne t'avais-je pas dit que tu serais malheureuse, dès que tu cesserais d'être sage. Sophie.—Les cruels! ils m'ont trompée; pourquoi me livrâtes vous à eux? (Aline et Valcour, tome 1)
החזקת החומר הפדופילי אינה צריכה להיות העבירה - עבירה פוסטמודרנית, זו המבוצעת ללא קורבן. הקורבן הוקרב כבר בעת שצולמו התמונות; לדרישת, או ללא דרישת הצופים. הצופים עומדים מול מסך, ומביטים - חריר הצצה אל עולם אחר, עולם אותו ספק יגשימו ספק לאו, אולם נהיר כי לא יוגשם עם האובייקט בחריר. העבריינים האמיתיים בחוץ, חופשיים ושוחרים לטרף, מנצלים ילדים ומצלמים אותם. בזכרונם יחקק לנצח הניצול, ההשפלה, הכאב, כמו אפקט פרפר שתוצאותיו לא ידועות, כאבן המוטלת לאגם, שאף לאחר שהגלים שוקטים היא נמצאת שם. הצופים, אותם מושפעים פאסיביים שהוכרחו על ידי החברה לאהוב את הנוער, אותם קרבנות אפנה, הם יחוייבו לשלם את המחיר.
אם כן, מה מייחד את המדיום החדש, הפוסטמודרני, שמכיל את הדימוי האולטימטיבי, החזותי ולא המילולי, שהופך את התיאור לעבירה. האם ביום בו תהיה פדופיליה ללא קורבן עדיין יחשב התחביב החולני כעבירה? סרטי המנגה\אנימה בהם מוצגות נערות ואף ילדות נאנסות באכזריות על ידי מבוגרים. אותם סרטים בהם אין כל קורבן אמיתי, אלא רק התרבות והמוסר, האם הם עבירה? האם תתכן עבירה ללא קורבן? אכן, הדימוי החזותי הוא אם כל החוויות. אין תיאור מילולי כמראה עיניים, אך האם כאן באמת התקיים משהו חדש?
אך התיאור החזותי אינו רק נחלת האינטרנט, האינטרנט הכניס נדבך נוסף שמאפשר את הרחקת הקרבן מהעבריין - היכולת להפיץ את הפרסומים ללא כל עלות וללא כל נזק בעבור כל עותק נוסף. האינטרנט מאפשר לפדופילים זירת מידע, בה הם יכולים למצוא בני שיח, ולא רק קרבנות אמיתיים. בני שיח שאולי יטפלו בהם תחת מעטה האנונימיות של הרשת, ואולי - רק אולי, ינצל ילד נוסף מענשם.
היכולת לקיים פשע ללא קורבן חזקה לאין שיעור ברשת, אולם בל נשכח שהאינטרנט היא אמצעי, בדומה לספר, להעביר מסרים - היא כלי נייטרלי. האינטרנט היא אמצעי דמוקרטי וככזו היא חשופה פי כמה וכמה לסכנות החיים. אולם אין לוותר על הכלי הדמוקרטי כדי לשמור על החיים - אלו לא שווים כלום ללא הדמוקרטיה.
באמת בקצרה, כי אני צריך ללכת לאנשהו.
1. הפדופיליה היא לא באינטרנט, היא במציאות. האינטרנט הוא כלי, כמו טלפון - ואף אחד לא חושב שיכולה להיות רשת פדופילים בטלפון.
2. פדופיליה באינטרנט פירושה העדפת שירותים חדשים וצעירים
3. נראה שלאחד החשודים לפחות יש עורך דין טוב: "החשוד הרביעי, בן 36 מאשדוד, הכחיש כי קיימת במחשבו פורנוגרפיית קטינים, אך טען כי ייתכן והוריד את התמונות ומחק אותם לאחר מכן. בסיום החיפושים והחקירות שוחררו החשודים בתנאים מגבילים."
היופי בפליקר, שמאחסן את התמונות, הוא מה שאני מדגים כאן. רוב התמונות באוסף הוגשו באמצעות רשיון קריאטיב קומונס, ובהן השתמשתי, ולכן הרשיון לקליפ מוגן עוד יותר מאשר בדרך כלל בבלוג. הרשיון כאן הוא חמור ודורש שימוש לא מסחרי, ייחוס ושימוש ברשיון זהה, אבל הוא דוגמא נהדרת לאיך אפשר להשתמש במה שאחרים עשו בכדי לצור משהו חדש. לקחתי את התמונות משדה הקרב הוירטואלי והכנתי מהן קליפ למלאכים. בעצם - מלאכים הוא מצב הצבירה הבא לאחר שדה הקרב.
הרעיון של הקריאטיב קומונס ממומש ברגע שאתה לוקח משהו שהיה עד עכשיו עם משמעות אחת ומכניס לו משמעות אחרת. באמצעות אותו רעיון עלה הקליפ לרשת.
לינק לקליפ
כל הקרדיטים לתמונות מופיע בפליקר, וכל הזכויות המוסריות הן של בעלי התמונות, לעומת זאת, הזכויות הקנייניות הן של הכלל.
היום החלפתי מיתרים בשתי גיטרות, באלוורז ובמדריגל. האלוורז כבר מתקרבת לגיל 40, עם לא מעט דפיקות ולא מעט חוויות, היא עברה איתי כבר יותר מעשור. את הפרידה שלי מנועה בגיל 16 העברתי איתה ועם הפנדר שבניתי לבד. שעות ניגנתי עליה, חלקתי רגשות - השתמשתי בה כדי לדבר איפה שנאלמתי. היום עשיתי לה יום כיף, שאבתי את האבק מתיבת התהודה, הברקתי אותה והחלפתי מיתרים, הכל כדי להגיש לצליל טוב. הורדתי את האקשן וניסיתי כמה שיותר להוציא צליל טוב. למדריגל שאיתי בערך חצי שנה החלפתי מיתרים, אבל זה עדיין לא אותו דבר, אין את האינטימיות שהעברתי עם האלוורז עדיין, אין רגעים קשים שניגנתי עליה כמו שניגנתי עם האלוורז. אבל אני אוהב אותה, אני אוהב את הצליל שהיא מוציאה, אני אוהב את איך שהיא רוטטת כשאני מנגן עליה.
הגיטרות החזירו לי אהבה, כמה שאתה משקיע בהן הן מחזירות לך.
את הקטע "מלאכים" כתבתי ליד סער לפני שבוע וחצי, אין לו מילים ואני לא מניח שיהיו לו אי פעם, מצד שני, הוא לשתי גיטרות ואני ממש נהנתי ממנו. את הסולו ניגנתי על המדריגל ואת הליווי על האלוורז. ההקלטה של המדריגל היתה כפולה, הערוץ. הימני עם מיקרופון והשמאלי עם המגבר הפנימי. האלוורז הוקלטה עם מיקרופון מכוון לתיבת תהודה.
אני מקווה שתהנו לשמוע כמו שאני נהנתי לנגן. אם לא, אז אתם מוזמנים ללחוץ על האיקס הגדול בפינה הימנית של החלון.
20:24 - תיקון ועדכון - אח שלי מודיע שהלינק היה שבור, תוקן. כמו כן, למשתמשי המק והחלונות בעברית האיקס הוא בצד השמאלי.
תעתיק שיחה מאתמול, אני מניח שרלוונטי.
hagar z: 10:51:13
תגיד תהיה מחר במחוזי?
Jonathan J. Klinger: 10:51:41
יכול להיות, אני אראה כמה עבודה יש לי. אני לא נוהג לבוא לשמוע דיונים של אחרים, במיוחד שאני יודע איך ההחלטה תראה מראש
hagar z: 10:52:03
מה נראה לך שתהיה ההחלטה?
Jonathan J. Klinger: 10:55:14
"בש"א XXXX/06
עלה ירוק נ' בליךהחלטה
1. בא כח המבקשת הציג בפנינו את טענותיו המלומדות הנוגעות לסיבה מדוע לדעתו נקטה המשיבה באמצעים לא סבירים כשמנעה את השתתפות המבקשת בהליך הבחירות לדוגמא המתנהלות בה
2. עם זאת, בא כח המבקשת לא הצליח להצביע על טעמים המראים כפיפות של המשיבה למשפט הציבורי וכן לחובת נאמנות לדיני הבחירות וכל נוהג המחייב את המשיבה לשתף את כל המפלגות בבחירות. כך לדוגמא, חרף שלא נפסלה, לא התמודדה רשימת רע"מ-תע"ל וכך גם לא חזית-יהודית-לאומית.
3. כמו כן, אף אם היתה חובה שכזו, לא הצליח להוכיח ב"כ המבקשת כי המשיבה נקטה באי סבירות כאשר קיבלה את החלטתה. לא נפגעה זכות הטיעון של המבקשת, לא נפגעה זכותה לדיון, לא התקבלה החלטה שחורגת מתחום הסבירות
י. זפט
שופט
Jonathan J. Klinger: 10:55:19
זה כמובן אם זפט יהיה שופט
Jonathan J. Klinger: 10:55:25
השופט בתיק, כלומר
Jonathan J. Klinger: 10:55:32
4. צו להוצאות - 7,500 ש"ח
hagar z: 10:56:05
מה
hagar z: 10:56:08
לא מבינה
hagar z: 10:56:17
דבר אלי בעיברית
Jonathan J. Klinger: 10:56:19
בקיצור, הוא ידחה על הסף את התיק
hagar z: 10:56:24
לא בעורכדינית
hagar z: 10:56:31
אתה חושב?
Jonathan J. Klinger: 10:56:35
הוא יגיד שאין חובה בחוק לעשות את הבחירות, ולכן אין גם חובה לשתף אתת כל המפלגות.
Jonathan J. Klinger: 10:56:51
כמו כן, הוא יגיד גם שלא נפגע שום אינטרס לגיטימי של המפלגה
hagar z: 10:56:59
אוי איזה בלאגן נעשה שם
Jonathan J. Klinger: 10:57:07
כמובן, זה רק אם זה זפט.
hagar z: 10:57:07
בטח נפגע
Jonathan J. Klinger: 10:57:16
אם השופט תורן היא גרסטל אז יהיה טוב, לעומת זאת.
hagar z: 10:57:16
גם נפגעת הדמוקרטיה מה נסגר
Jonathan J. Klinger: 10:57:27
לא ממש נפגעת הדמוקרטיה.
hagar z: 10:57:30
זפט הוא השופט לפי מה שאני יודעת
מצד שני, טעיתי ב2,500 ש"ח.
השלב הבא יהיה לאסור פעילות גופנית כי היא גורמת להתחממות כדור הארץ.
אה, ולפחות בדבר אחד ערביי ישראל זוכים לייצוג עודף, ואלו תאונות הדרכים. אם לא משרדי ממשלה אז לפחות בתאונות. מעניין מה יקרה למספר ההרוגים בתאונות אחרי שליברמן יצליח ונתנתק מאום אל פאחם?
התייעצתי השבוע עם לא מעט אחראים אחרים, האחראי על הטלוויזיה, האחראי על הרדיו, האחראי על הבחירות בבליך, והחלטנו שהחל מהשבוע, מכניסת השבת ועד לצאתה אנחנו נסגור את האינטרנט. זה לא יכול להיות שבזמן שאנחנו יושבים, מתפללים ודואגים לשלמותה של ארץ ישראל אתם באים ככה ופועלים מאחורי הגב שלנו, ממשיכים עם החדשות האלו שלכם באינטרנטים ולא חושבים לרגע אחד על השבת.
אנחנו החלטנו שנסגור, עקב לחצים של החרדים, את האינטרנים כל שבת. לא צריך להבהל, ביום שישי הקרוב, שזה בעצם מחר, ילך האחראי על האינטרנט וילחץ על הכפתור האדום, כך שעד למוצאי שבת לא יהיה אינטרנט. הסיבה, אתם שואלים? אילוצים קואליציוניים. בשלטון יושבת לה מפלגה מושחתת שיכולה להקים קואליציה כמעט עם כל מפלגה אחרת, והיא החליטה כנראה שהחרדים יאים לה.
אז נכון, בגלל חילול שבת יש פורנוגרפיה באינטרנט, בגלל חילול שבת יהודים הרסו את המקדש בסמארה, בגלל חילול השבת באינטרנט התחילו אירועי עמונה ובגלל חילול השבת באינטרנט באה השואה (ותודה רחביה ברמן). בעצם, בגלל החילול הזה באינטרנט לא צריך לתת למידע לזרום. צריך להפסיק את התעבורה כולה.
אני מבין את הרצון של החרדים לא לעבוד בשבת, אני גם מכבד אותו. זכותם לא להפ את אמונתם הדתית, וזכותם לחופש דת. זכותם לעשות ככל העולה על רוחם. מצד שני, יש למיעוט החילוני גם זכות, זכות לחסוך מילארדים לקופה הציבורית. אם יהרסו את גשר פז באמצע השבוע אז העלות החברתית היא עצומה, בשבת היא קיימת וקטנה. חוץ מזה, אני לא רואה איך העובדה שיש עבודה בשבת פוגעת בהם ישירות, זה לא כמו אכילת בשר - רצח לכשעצמו, שהוא פעולה אלימה. חילול שבת יביא, במקרה הכי גרוע, את יונה יהב לגיהנום, מצד שני, אף אחד לא יפגע שם.
כמובן שיש את כל הקטע הירוק, שאני אמור לבדוק קודם, ואת זכויות העובדים, אבל באמת אין לי כח להכנס לזה. כל הפעולה פה מסריחה, היא נעשית עם עובדים זרים שמנוצלים ניצול מגעיל. בכל מקרה, העלות החברתית בכדי לא לחלל שבת היא לסלול קודם כביש עוקף ואז להרוס. אני מוכן שנקח מאחת ההתנכלויות את הכביש העוקף שלה ונשים אותו שם.
בעצם המדינה היא Corpus Christi שהפכה לCorpus Delicti, כמו גופו של ישו בסעודה האחרונה. Hoc est corpus me'em, "זהו גופי, אכלהו", אומר ישו (המדינה) לשליחיו, אותם נבחרי ציבור שסרחו. נבחרי הציבור הלשינו על ישו עצמו, גרמו למותו ולצליבתו, אך הם עשו זאת כדי להביא לכך שהמדינה תואדר, תהא מעל הכל, תזכה למעמד על-אנושי ולא אל-אנושי. המדינה פצועה, פגועה, מדממת על הצלב, וכולם מעריצים אותה. יוצרים את האיקונין הקטן שלה, דגל המדינה בכל מקום, רגשות פאשיזם, והכל למה? כי נבחריה, השליחים סרחו.
אותם שליחים עכשיו מנסים להגיד שהכל היה למטרה לאומית, בשביל להציל את המדינה. מינינו, קירבנו, עשינו, מכרנו, קיבלנו כסף ומסרנו כסף, הכל לטובת המדינה. לא לטובתנו., את הכסף לקחנו כדי להבחר שוב, הרי עדיף שאנו - הנקיים שנלחמים בשחיתות יבחרו עם כסף מושחת כדי להלחם בשחיתות של האחרים, מאשר שישארו אותם מושחתים שלא עושים דבר. אתמול אמר לי אחד מחבריי הטובים שהוא יצביע למפלגה למלחמה בבנקים, שכנראה מונעת על ידי אינטרסים כלכליים, אבל לפחות היא תלחם בבנק אחד, וגם זה מספיק.
ההתפשרות של הנתינים עם המערכת מאפשרת את המדרון החלקלק. אנשים ויתרו מזמן על התקווה, הם לא ילכו להצביע, לא מעניין אותם יותר הדברים האלו, חשוב להם רק דבר אחד - עצמם. אבל כל מי שעבר את גיל 17 יודע איך המדינה עובדת, יש שני סוגים של אנשים, אלו שמעל לחוק ואלו שמתחתיו. כמעט ואין ניידות חברתית וכמעט שאין דמיון בין העולמות. הפחד היחיד של אלו שמעל לחוק הוא לאבד את הPrivi Legum שלהם, הפחד היחיד של אלו שמתחת לחוק הוא להתקל בשלטונות "החוק", אותם שלטונות שמאלימים את השלטון וגורמים להם לפחד.
מה בעצם אפשר לעשות? איך שוברים את המעגל? שוקי גלילי חושב שאפשר, שהפעם הגולשים יבחרו את ראש הממשלה. האמנם? האם באמת האינטרנט, שהיא מדיום השתתפותי בעיקרו, צמחה כבר למצות את המדיום? האינטרנט עדיין עובדת כברואדקאסט, לא כהשתתפות. היא אמנם עמפוטנציאל לממש את הפוליטיקה הפתוחה של גיא ווסט (או של כולנו, גם אלו שחולקים עליה), אבל בין הפוטנציאל למימוש עוד יש מרחק. אנחנו בבעיה רצינית בנושא. אין מה לעשות, רוב המשתמשים לא מגיבים, לא כותבים, לא פועלים, רק משתמשים באינטרנט כ"עוד" ערוץ טלוויזיה.
זה ישתנה יום אחד, אבל עד אז, צריך לקוות
באמצעות רישיון של Creative Commons, את/ה שומר/ת על זכויות היוצרים שלך אבל מרשה לאנשים להעתיק ולהפיץ את יצירתך בתנאי שהם יציינו את שמך על היצירה -- ובתנאים שתציין/י כאן בלבד. לאלו שאינם בקיאים בשימוש ברישיונות של Creative Commons, הכנו רשימה של נקודות למחשבה. אם ברצונך להציע את יצירתך ללא תנאים, בחר/י באפשרות הקדשה לנחלת הכלל. (מתוך אתר קריאטיב קומונס)
פסקה זו, לדוגמא, הועתקה ישירות מתוך אתר קריאטיב קומונס. הסיבה לכך היא כפולה, ראשית, הפסקה סיפקה הגדרה מדויקת של מהם קריאטיב קומונס, סיפקה את הקישורים המדוייקים ואת היכולת לחסוך עבודה לכותב. שנית, מותר לכותב שורות אלו, לפי הרשיון בו מוגן הטקסט, לעשות בו כל שימוש כל עוד מייחס הוא את המקור ממנו נלקח הטקסט. רשיון הקריאטיב קומונס הוא בעצם חוזה בין היוצר למשתמש המאפשר למשתמש לקבל זכויות שלא היה מקבל אותן אם היה נתון תחת המשטר המשפטי של חוק זכות יוצרים, 1911 שקובע:
רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות-היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים (סעיף 2.1. לחוק)
כלומר, הרשיון מאפשר למשתמש את מה שהיה אסור לו אלמלא רשיון השימוש. הרשיון מאפשר לאנשים להפיץ את התוכן בלי לטפל גם בעשרות בקשות לשימוש חוזר ביצירותיהם, וכן להגן בצורה כוללת וודאית על יצירות.
בעצם, רשיון הקריאטיב קומונס, שעל בסיס המילים Copyright קנה לעצמו את השם Copyleft, מאפשר להביא למצב בו חלק מהזכויות שמורות, הכל תלוי בסוג הרשיון הנבחר. הנחת היסוד היא שכל יוצר, ללא קשר להעדפותיו, מעדיף כי עבודתו תהיה נחלת הכלל במישור השימושי ונחלתו במישור הזכותי.
במקרה כזה, המרשה יוכל, כמו כל אדם אחר שעומד בפני הפרות של זכויות יוצרים, לפנות לבית המשפט לקבלת הסעדים המוקנים בחוק. אותם סעדים כוללים פיצויים ללא הוכחת נזק על הזכות המוסרית ועל הזכות הקניינית. הפיצוי המקסימאלי שניתן עבור כל הפרה של הזכות הקניינית הינו 20,000 ש"ח, כשישנו מינימום של 10,000 ש"ח. כמו כן, הפיצוי על הזכות המוסרית עומד על סכומים בסדר גודל דומה עבור כל הפרה.
בתי המשפט קבעו גם, כי כל הפרה נפרדת - במדיה נפרדת, בפעם נפרדת או בפרסום נפרד - מזכה בפיצוי נפרד (ע"א 3616/92 דקל שירותי תוכנה נ' היחידה הבינקיבוצית, פד נא(5) 337), שם המבחן היה האם הופרה הזכות כל פעם ביצירה חדשה, כלומר ביצירה שהושקע בה זמן ועבודה. שם נקבע כי כל גירסא חדשה שהסתמכה על היצירה המופרת מזכה בפיצוי סטטוטורי. על פסיקה זו הסתמך בית המשפט המחוזי בעניין לייבדיאנאנס כשקבע שאתר אינטרנט אחד, בו מספר עמודים, הינו יצירה אחד שכן הוכן בעבודה אחת. ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב קבע, בפעם אחרת, כי העתקה של טקסט בארבעה מאמרים שונים היווה ארבע הפרות שונות (ת"א 1296/99 בן-אוליאל נ' זר, דינים מחוזי לג(1) 267)
רשיון הGNU הוא רחב בהרבה מרשיון הקריאטיב קומונס ומאפשר שימוש נרחב יותר ביצירה. כמו כן, הרשיון מחייב כל אדם המשתמש ביצירה להפיצה תחת אותו הרשיון. היצירות תחת רשיון GNU הן קניין הכלל.
מנגד, השארת כל היצירות תחת הגנת "כל הזכויות שמורות" תצור מצב בו בעת השקת יצירה לא ניתן יהיה לעשות בה שימוש ללא הרשאה מפורשת, ואף לא יהיה ניתן לבצע את היצירות מחדש. עקב בעיות ברשיונות הקיימים על פי חוק, פרוייקט שיר זר לא יצא לדרך, או ליתר דיוק, יצא לדרך וכשל. הסיבה המדויקת לכך היתה שחרף רצונו של ליאונרד כהן לתת את האישור לבצע את שיריו מחדש בפרויקט, חברת סוני דרשה להסיר את הקבצים מהרשת.
אלו שמקדשים את הקניין הפרטי, כמו חובבי הקוד הסגור, טוענים תמיד שהטכנולוגיה (או תעשיית היצירות) לא היתה מתפתחת אלמלא האמנים היו מרוויחים, אולם, האם רווחתם של האמנים צריכה לבוא באמצעות מניעת זכותה של החברה לעשות שימוש בדברים שלעיתים הופכים לקניין הכלל? (כמו שירו של אביב גפן, לבכות לך, שהפך להמנונם של מאות אלפי צעירים לאחר רצח רבין ב1995, וכמובן שלא היה ניתן לראות את גפן עובר בכיכר ומצלם את אלפי בני הנוער שרים את שיריו בכדי לתבוע אותם יותר מאוחר בבתי משפט).
אם הקניין הפרטי היה זה שאיפשר לאורך שנים את ההתקדמות עד לדור המידע, אני חושב שדווקא בדור המידע הקניין השיתופי, וההגנה הקולקטיבית עליו מפני אלו שעושים בו שימוש לרעה, הוא זה שיביא את הקדמה.
מה זה שמאל מתון בעצם? איך מבדילים בינו לבין שמאל קיצוני או מובהק? איך מזהים עמדות? האם השמאל הקיצוני הוא כמו הימין הקיצוני ומוכן לנקוט באלימות כדי לקדם את המטרות שלו?
אני חושב שיותר הפריע לי, שהוגדרתי כמו ישענר זאף, כשמאל מתון, שאני חושב שהמרחק שלי משמאל מתון (שמאלה) קרוב למרחק שלו משמאל מתון (ימינה), אבל לא נורא, אני אתגבר.
בינתיים, כואב לי הראש רצח משאלה משפטית שמטרידה אותי כבר יומיים. אני מניח שאני אכתוב עליה מחר לטור באנשים ומחשבים, אחרי שאני אסיים עם החלק הראשוני של הטיפול בתיק.
אני לא מפוקס. אני מפסיק.
הסיפור הוא שהאינטרנט הישראלי התחיל להיות ביצתי משהו, עם אותן דמויות מוכרות ברשת. לכן לא פלא שערוץ הרשת של אתר האנרגיה מתלהב מכך שזורבבלה פתחה עמוד בשוקס, במקום להתייחס לקמפיין האלטרנטיבי למרצ שג'וני דו מציע את ביילין אומר "אין לי אמא ערביה, אבל יש לי מניות בתדיראן" וזהבה באמרה: "אין לי בייצים, אבל גם ליוסי ביילין אין".
הסיבה שהאינטרנט מתחילה להיות ביצתית נחזית כבר כשרואים את מעללי סוף השבוע. לקראת סוף השבוע מעלה אתר האנרגיות לא מעט קריאות, בין אם זה קבצים ואגדות האגדי של תומר ליכטש, או שני המדורים ההזויים של רון ג'רבי ואלכסנדרה ינאי, אבל דבר אחד כן רחש בביצה השבוע, וזה המדור של רוגלה, שכנראה כמוני, הצליחה לעצבן את יוני גולדבלט-לבב, (הנה, קיבלת לינק, אני מתחיל לחבב אותך) וכמה אחרים. בין היתר רוגלה התקשרה להלמו לשאול אותו אם בעקבות הכתבה במקור ראשון התקשרו להציע לו הצעות עבודה.
כנראה שהלמו קצת התעצבן יותר מדי, והוא החליט לגגל את רוגלה ולראות מי היא, אז נכון ששום פרט שמופיע שם אינו זר לאינטרנט, וכל מה שהלמו עשה היה ללקט מידע ממקומות אחרים, אבל כמו שאני עשיתי בתחילת השבוע ליוני גולדבלט, ופרסמתי פרטים שאולי היה קשה לאחרים למצוא, אבל בטוח שלא בלתי אפשרי ובלתי חוקי, פרסם לא מעט פרטים אישיים על רוגלה. בביצה כמו בביצה, הגיע העניין בינתיים לאתר האנרגיות, וכנראה ששם, בניגוד ללמהנט, לא מצנזרים תגובות. הלינק לאתר של הלמו דלף וכולם כעת יודעים.
אז בעצם, מה היתה הזכות של רוגלה לפרטיות? והאם זה היה יפה לפרסם את כל הפרטים? אני לא רואה דבר פסול באגירת מידע והפצתו מחדש, אין פגיעה ממשית בפרטיות של רוגלה (למעט דבר אחד שנעשה, והוא פרסום שמה, שבכל מקרה לא ביקשה היא מהלמו להסתיר), אבל יש כאן משהו, אותו תצריף פרטים שבלעדיו לא היה ניתן להרכיב את הפאזל. [זהירות, כל מה שכתבתי עד עכשיו היה הקדמה]. אותה הבעיה מתעוררת בכמה מק
הפעם יש גם גירסת אוג
אני אשמח לכל מיני הערות.
לאתר של מפלגת חץ, חילונות ציונית הגעתי רק בגלל מודעה ב'הארץ', כן, העיתון המודפס. הסיבה לכך היא שהאתר עוד לא מופיע במנועי החיפוש, ואתמול כל שמצאתי היה האתר המביש פורז.קום, שלא פחד לכתוב: "הערה: אם הגעת לאתר פורז.קום דרך חיפוש בגוגל, זה אומר שבוצע עליו קידום אתרים ולכן הוא מופיע בגוגל." מפלגת חץ מאפיינת את עצמה בתור מה-היא-לא ולא בהכרח מה-היא-כן, מהי פעולה למען החילונים? ולמה רק למען החילונים? מפלגה סקטוריאלית שמפועלת על הפחדה אינה בלעדית רק לחילונים.
בעוד ששינוי יוצאת בקמפיין חיובי, ומגדירה את עצמה כמפלגה למען זכויות הפרט, חץ מתעקשת שלא להעלות באתר האינטרנט דבר וחצי דבר על מועמדיה, עשייתם המבורכת בשנים האחרונות ועוד
גם הליכוד מזהה עצמו בתור מי הוא לא. הליכוד הוא לא אותה המפלגה של אריאל שרון, הליכוד נותן לינק לאמנת החמאס כי היא כה קרובה אליו בדיעות. תחת הלינק "אחורה" מציינים בליכוד עובדות נגד אולמרט. אולם בעוד הליכוד מצליח להסביר למה לא אולמרט, הוא כושל מלהציג תכנית כלכלית (נכון ליום 16.02.2006 הלינק מוביל לדף ריק).
אז איך מוגדר אדם? איך מוגדרת תנועה? על ידי מי לא או על ידי מי כן? מרצ הוציאה היום סרטון (מאוד משעשע, אגב) שבו ביבי ופרץ שרים ראפ. הם מעלים ססמאות ריקות מצד אחד, אבל מצד שני לא מציגים חלופה. אם האחר כל כך רע, האם יש דרך אחרת? צריך דרך אחרת.
אדם תוחם לעצמו גבולות, מגדיר איך הוא מוכן להתנהג ומה הוא לא עושה. אולם, סך כל הלאוים לא בהכרח מוביל להן אחד. אותו 'הן' הוא חשוב במיוחד, לא רק בשביל המוגדר, אלא גם בשביל האחרים שמגדירים עצמם באמצעותו. לכן היה כל כך חשוב למפלגת קדימה לקבל את האותיות 'כן', הן מראות על דרך חדשה, אחרת, של 'כן', ולא של לאו. הרצון לרפורמה ולא לריאקציה הוא חשוב לכל מי שרץ בבחירות.
עמרי, ולא אריאל, שרון הורשע והיום נגזר דינו על 9 חודשי מאסר. לא בכדי גזר הדין, המשתרע על 35 עמודים, בא יום אחרי הכרעת דינה של נעמי בלומנטל (182 עמודים, טרם הספקתי לקרוא, אבל ראיתי את הסרט). שרון הורשע בפשעים ועבירות שהביאו לדבר אחד - בכסף הבלתי חוקי ששילם וקיבל קנה את שלטון אביו במדינה. כל הליך הבחירות הדמוקרטיות אוין לנוכח כספם הרב של אילי הון שתרמו, ביודעין, לחברות קש שמימנו את קמפיין שרון. האם כסף זה היה מוצדק? ברור שכן. מדינת ישראל מנהלת כלכלה ריכוזית שהופרטה זוטא לחברי השלטון.
אריאל
עזור לי לעזור לעצמי, אומר הפוליטיקאי, כשבפועל הוא קונה את השלטון בממון. הכסף משחית, אבל מה אריאל עמרי שרון אומר? החוק לא הוגן, יש לתת לנו לגייס יותר כסף ולא פחות כסף. יותר כסף? למה? צריך להוריד את מאמצי הקמפיין ל0 ולאפשר לאנשים חדשים להכנס על ידי כך שהכל יבחן על ידי עשייה. צריך לרסן את התקשורת מלפרסם כל שטות של קבוצה קקיונית שמעוניינת לעשות כותרת, אבל גם מלפרסם כל שטות של פוליטיקאי וכל פליטת פה או חוק שעובר רק כדי לקבל כותרת.
אני חושב שצריך להוריד את אחוז החסימה למנדט, ולאפשר לכמה שיותר קבוצות קטנות לשלוט, בכלל, להגביל קולות אפשריים למפלגה או קביעה שקולות שוליים יחשבו פחות, כלומר כדי לקבל 10 מנדטים צריך 100,000 קולות אבל כדי לקבל 100 מנדטים צריך 2,500,000, רק כך אפשר להבטיח ייצוג למגוון הדעות (הרעיון טפשי בשוליות הנוכחית אבל אפשר לעשות איתו משהו). צריך להרחיק את הכסף מהפוליטיקה ולהרחיק את האינטרסים הכלכליים. נכון, הקטנת מעורבות הממשלה במשק תעשה חלק מזה, את החלק השני תעשה מערכת הרתעית ואוכפנית של שלטון החוק. מערכת בה אין חוקים פסולים ולא ראויים מצד אחד, ומאידך, החוקים הקיימים נאכפים. ללא קשר לדעה פוליטית, אכיפת החוק צריכה להיות מטרה משותפת.
אומרת כב' הנשיאה בקנשטיין:
כאשר מדובר בטוהר הבחירות הרי, בכוחו של הכסף להשפיע על התוצאות. מערכת בחירות שאין בה שוויון הזדמנויות למועמדים לוקה היא. מערכת בחירות שכזו כפי שאמרה מבקרת המדינה לשעבר כב' השופטת בן-פורת הינה מערכת שבה "קונים שלטון בכסף".
הבעיה היא לא רק ששלטון קונים בכסף, אלא שגם כסף קונה שלטון.
מה אתם יודעים על המשפחה שאהוד אולמרט גידל?
המשפחה הלוחמת של אהוד אולמרט
1. עליזה, הרעיה והאם, ציירת, פעילת שמאל קיצוני ידועה.
2. הבת דנה אולמרט, פעילת שמאל קיצוני הרודפת את חיילי צה"ל מטעם אירגון השמאל הקיצוני "מחסום ווטש", לסבית ידועה המעודדת את התופעה.
שני בניו של אולמרט ירדו מהארץ:
3. הבן שאול אולמרט, חושב שצה"ל הוא "צבא כיבוש", סרבן שירות מטעם "יש גבול"; ירד מהארץ, מתגורר בניו-יורק.
4. הבן אריאל אולמרט, כלל לא התגייס לצה"ל, ירד מהארץ, מתגורר בצרפת.
האם תתנו לתנועות השמאל הקיצוניות ביותר דריסת רגל במשרד ראש הממשלה?!
האם אדם כזו ראוי לשמש דוגמא בתור ראש ממשלה?
אז מה הפלא שאהוד אולמרט מבלה את רוב זמנו בחו"ל? כשאולמרט ייכנע לחמאס הילדים של כולנו ואנו נשלם את המחיר, באותו הזמן ילדיו של אהוד אולמרט יאכלו קרואסונים בצרפת ויפעלו נגד צה"ל ובעד הפלסטינים
כלומר, פרט לכך שלסביות היא תופעה, ולא נטיה מינית שיש לקבל כמו כל בחירה של אדם בחיים, אני מבין שהעובדה שאדם מסוים מתאהב במישהי שלא מסיכמה איתו פוליטית יכולה לפגוע בו, מעין מקרה של רומיאו ויוליה, אבל זה לא העניין. רציתי להראות איך קמפיין שלילי יכול לחזור כבומרנג. הרי, כל שהקמפיין הזה עושה הוא להציג את המכפיש כאדם לא רציני ונטפל לקטנות, בעוד שאולמרט מתמרכז. אז נכון, הוא היה מעורב בשחיתות אחת או יותר; מצד שני, יש לו בת לסבית, זה גם משהו, אולי יש לו תקווה והוא יקדם נישואים חד מיניים.
השאלה היא איך הקמפיין מציג את האדם. במקרה של הקמפיין השלילי של הליכוד, אולמרט נדחק שמאלה, הבעיה היא שאולמרט נדחק ימינה על ידי השמאל במקביל, מה שיוצר לו תופעת מרכוז. בניגוד אליו, על ידי מרכוז אולמרט, פרץ וביבי זזים שמאלה וימינה, מה שמבטיח לו נצחון.
קמפיין שלילי עובד רק כאשר קהל היעד שלך הוא המצביעים שלך שמעוניינים לראות כיצד אתה תוקף אחר שמרוחק ממך אידיאולוגית. מרצ לא ינהלו קמפיין שלילי נגד העבודה, אלא נגד הליכוד, כדי שהליכוד יתאמץ לפגוע במרצ, מה שיגדיל את התמיכה בשתיהן. השיתוף בין שני צדדי הקמפיין יכול רק לעזור.
אגב, הדבר הטוב היחיד שיכול לצאת מהקמפיין הוא אם אולמרט סוף סוף יתבע על גניבת עין או דילול סימן מסחר, אז נוכל לדעת אם מבטאים את השם שלו כOlmert או Ulmart, באתר הכנסת מדובר בUlmert.
אבל זה בגדול. בכל מקרה, אני חוזר לקרוא קצת.
הבעיה האמיתית, לדעתי, היא לא שיתוף הקבצים האוטומאטי, אותו ניתן לבטל בקלות. הגישה של משפט וכלכלה גורסת, ככלל, שעדיף שכללי המחדל יהיו כללים שאינם טבעיים על מנת שהמתקשרים בחוזה ישנו אותם ויחשפו את המידע, כלומר - כברירת מחדל אנו נשתף קבצים, וזה ידוע לכל ומופיע בתנאי השימוש המוגדלים כחוק, אולם, באם תבחר לא לשתף, אין בכך כל בעיה, בכפוף להצהרת הפרטיות של גוגל.
הבעיה מתחילה בהצהרת הפרטיות המדוברת. להדיוט, ואולי אף למשפטן הסביר, אין בדרך כלל את הרצון או הזמן לקרוא תנאי שימוש ארוכים במיוחד, לכן גוגל עשו עבודה נהדרת וכתבו תנאי שימוש קצרים ומובנים ביותר. אותם תנאי שימוש לא גרעו בפרטיות המשתמשים, אולם, חשוב לראות כיצד חברה שמציגה בגלוי את תנאי השימוש שלה, מאמינה שאם ינתן מוצר בחינם אזי לא תהיה למשתמשים בעיה עמו. לזכותה של גוגל יאמר כי תנאי השימוש מפרטים בצורה מדויקת מה הם מתכננים לעשות עם המידע שיאסף, איזה מידע יאסף, וכל עוד לא גיליתי אחרת, גם מדוע המידע יאסף.
גוגל מצהירה כי היא אוספת, בין היתר, את המידע הנוגע להרגלי השימוש במחשב האישי, את הרגלי הגלישה של המשתמש, עותקים מהדואר האלקטרוני ושיחות אישיות. גוגל מודיעה כי היא תשתמש במידע על מנת לייעל את החיפושים בעיקר. עוד נאמר בהצהרה כי המשתמש מודע לכך שהוא מתקין תוכנה שתעדכן עצמה מדי פעם, ואף תוסיף אפשרויות לשימוש. לכל תוכנה ישנו מספר זיהוי אישי, שישמר ויזהה את המחשב כנגד שרתי גוגל.
אז בעצם, חוץ מתרגום חלק קטן מהסכם השימוש, מה יש כאן? לא מדובר בהשתלטות עוינת או סוס טרויאני, אלא בכלי ידידותי שנועד לטפל בצרכי המשתמש. בצורה דומה, תוכנת Gator עבדה בתחילת שנות ה-2000. היא אספה מידע על המשתמשים והשתמשה בו בכדי להעשיר את חווית הגלישה באינטרנט, באין אם באמצעות הצעות שיווקיות נדיבות, פרסומות קופצות ושמירת ססמאות המשתמש. תאגיד Gator השתנה וקיבל חזות חדשה, של חברת Claria, המציעה שירותי שיווק ביהיוויוראלי. כמו גוגל דסקטופ, גם אינספור שירותים אחרים ביקשו להציע חווית גלישה חדשה, ואספו מידע פרטי על משתמשים.
האם המשתמשים מוכנים לכך? האם בכך שתוכנה מסופקת בחינם זכאים כותביה לעשות ככל העולה ברוחם עם מחשבי המשתמשים? לכאורה, שימוש זדוני בתוכנת Google Desktop יחד עם חור אבטחה אפשרי, אך לא ידוע כעת, יאפשר השתלטות מרחוק על חייו ומחשבו של משתמש תמים, בצורה לא שונה בהרבה מפרשת הסוס הטרויאני שזעזעה את ישראל. לא לכאורה, אלא למעשה, המידע שיוחזק על ידי גוגל יאפשר איסוף כל מידע פרטי ולנהל ארכיון על כל משתמש בכדור הארץ. ניתן יהיה להשתמש בחיתוכים נבונים למצוא העדפות וניתן יהיה ליצור פרופילים מסוימים של גולשים.
הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית בישראל, כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו (סעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) אמרה כבר כב' השופטת דורנר כי:
"
פגיעה בזכות לפרטיות, כמו פגיעה בזכויות האחרות הקבועות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מותרת רק "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת-ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (סעיף 8 לחוק-היסוד; להלן: פיסקת ההגבלה). יש אף לכבד את הזכות ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת-ישראל" (סעיף 1 לחוק-היסוד)." בג"צ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח נ' משרד הפנים (לא פורסם)
המלצתי, ככלל, בנוגע לתוכנות האוספות מידע פרטי, היא לא להתקין תוכנות אלו למרות הידידותיות למשתמש ולמרות העובדה שמדובר ב"דבר הגדול הבא".
בסוף דצמבר 2005, בכדי להודיע לציבור על חובת לבישת האפוד, פרסמו מחדש העיתונים את הידיעה. כאן, בתגובות לידיעה באתר הארץ נשמעו קריאות יותר חריפות. מגיב 39, תחת הפסבדונים "מושחתים נמאסתם" כתב "צריך לבדוק מי מייצר את האיפודים האלה ומי יעשה עלינו מליונים. האם שם משפחתו הוא לא שיטרית במקרה ?????" ומגיב 43 קרא למבקר המדינה לחקור את העניין באמרו: "מבקר המדינה: נא לבדוק למי מהבאים יש בן משפחה, חבר, שותף אשר מיבא אפודים: גלעד ארדן (ליכוד, אולי כבר בקדימה), שטרית, מי מחברי מרכז הליכוד מיבא אפודים מסין? אנא אינפומציה: מי מיבא אפודים ? כולנו לחפש איפה שרק אפשר." פנינו הן לשטרית והן למבקר המדינה בדואר אלקטרוני היום בבוקר, עד ליום זה לא התקבלה הכחשה מפורשת מצדם לנושא.
בינתיים, צצו כפטריות לאחר הגשם אתרים נוספים הבודקים את כנות כוונותיו של חבר הכנסת ארדן, תאגיד "קונספיציות בע"מ", חברה שלא רשומה למסחר בישראל ובעלי מניותיה אינם ידועים, פרסם בחודש אוגוסט ידיעה בה הוא מציין כי ידם של חברי מרכז הליכוד במעל. חברת קונספירציות בע"מ מפנה אותנו לאתר http://www.efod-zoher.co.il, שעד ליום הכנת תחקיר זה ירד מן האינטרנט ולא ניתן למצוא העתקים מהאתר במטמון גוגל, ומציינת:
חבר הכנסת ושאר הח"כים והשרים שהצביעו בעד הצעת החוק ,הצביעו למטרה אחת(ייתכן ולא כל מי שהצביע ידע שזאת המטרה המקורית) , והיא להציל את חבר המרכז בעל העסק הכושל לאפודים זוהרים. אותו חבר מרכז פנה לגלעד ארדן כבר בקיץ שעבר בהצעת חוק זאת , לאחר שביקורת ציבורית כבדה על מינויים פוליטים , מנעה ממנו לקבל תפקיד מפתח במשרד החוץ. אותו חבר מרכז היה חייב להציל את חשבונו הכספי הרעוע. כמו כן ניתן לראות באתר החברה http://www.efod-zoher.co.il/ הסברים על החוק ,מכתבים פנימיים של הממשלה ועוד.
גם באתר "חלם", בו מאוזכרת הידיעה תחת פורום "מנהל תקין" מועלות שאלות קשות: מדוע ישנה אפליה בתקינה ומדוע לא מאשר מכון התקנים ייבוא אפודים זוהרים. מקורות יודעי דבר שהעדיפו להתראיין בעילום שם מסרו כי: "המטרות של חבר הכנסת ארדן היו נפסדות, לא היה כל צורך בטיחותי באפוד, בסך הכל דובר בשלושה חברי מרכז שייבאו אפודים כתומים להתנתקות ונותרו לו לא מעט." למיותר לציין שאפודים כתומים נמכרים כיום על ידי קבוצת אנשי מועצת יש"ע לכל הדורש.
פנינו לחבר הכנסת ארדן בבקשה להכחיש האמור בידיעה אולם הדבר לא הוכחש. פנינו לבעלי אתר אפוד-זוהר.קו.איל בבקשה להכחיש, עד לרגע פרסום הכתבה לא הוכחשה חברותו במרכז הליכוד. כמו כן, פנינו ליבואנים אחרים בדרישה שיציינו כי לא הם ולא קרוביהם ומקורביהם מתעסקים בדבר. אף אחד מהם לא הסכים להכחיש לציטוט כי הוא מקורב לח"כ ארדן וקידם חקיקה זו. האם מדובר בתחילתה של שחיתות שלטונית מדרגה חדשה?
במסגרת עידוד האקטיביזם, אנו קוראים לקוראי העיתון לפנות אישית לחבר הכנסת ארדן בדואר אלקטרוני, פקס או טלפון, ולבקש ממנו להכחיש מעורבותו בעניין. כמו כן, נבקש שתשאלו אותו מדוע הוא מתעקש שידרש מרשם רופא בכדי לצרוך משקאות אלכוהולים.
עזרן ובן לולו משיבים לה ללא היסוס פה אחד כי לא הייתה לשר האוצר ברירה אחרת. עזרן: "ביבי היה חייב להציל את המדינה ובגלל זה הוא עשה את זה. אני לא מאמין שהוא עשה זאת מרוע לב". "מי שראה את התוכנית הכלכלית", מוסיף הסטודנט בן לולו, "ומי שמבין אותה, רואה שהיא לא באה לתת מכות לעם. לא הייתה ברירה אחרת". ולמרות המצב הכלכלי הקשה בעיר טוען עזרן כי המצב הביטחוני משמעותי עבורו הרבה יותר. עזרן: "אני השכבה שנפגעה הכי הרבה מהמדיניות הכלכלית של בנימין נתניהו אך הוא הרע במיעוטו. אני מעדיף לאכול לחם ומרגרינה כל היום אבל שתישאר לי מדינה. אין לנו מדינה אחרת".מתוך למהנט, "דימונה: פרץ יעלה את השכר, אז מה?"
הקורס "לאומיות, אתניות וקונפליקטים בינלאומיים" עם פרופ' עידית זרטל שלמדתי הסמסטר לא לימד אותי הרבה. את רוב השיעורים העברנו בוויכוחים בין אנשי ימין קיצוני בוגרי צבא הכיבוש שמאמינים שמשום מה אדמה חשובה מחיים לבין שמאלנים הזויים כמותי (או שמא היה זה רק אני והפרופ'?) שמאמינים שקדושת חיי אדם היא המטרה, ואדמה היא אמצעי שניתן לוותר עליו.
המילים הראשונות בקורס היו:
[נלמד] מהם המושגים ומהו הדבר הבלתי מובן שמניע את העולם ב200 השנים האחרונות והוא הכח הדרמאטי ביותר ומוציא חברות שלמות, הורג ונהרגים בשמו, בשם הזכרונות המשותפים. ומכך נגזרים גם קונפליקטים בינלאומיים וההיסטוריה של 200 השנים האחרונות מלאה בהם עד זרה, הלאומיות, אם תרצו, היא הרוצח מס. 1 של המין האנושי.
יכול להיות שהלאומיות היא הרוצח מספר אחד כי אנשים מקדשים אותה ולא את המזון? שהרי הוא מוכן לבחור בבנימין נתניהו כי האיש הוא חזק, לוחם אמיץ שלא נכנע לתכתיבי החמאס, ולא נכנע לתכתיבים של אף אחד. ביבי חזק מול החמאס, חזק מול העניים, חזק מול האוצר וחזק מול מפוני ההתנתקות. ביבי חזק מול כולם, ומנהיג חזק הוא בדיוק הדבר שהעם רוצה. למה?
למה אנחנו כל כך מזוכיסטים שרוצים את המנהיג החזק? אותו אחד שבהינף קולמוס חותם על ביטול הקצבאות, אותו אחד שחזק מול אויביך ימשיך להיות גם חזק מול עמו; מול עמו ולא למען עמו. התמונה שעד היום חקוקה בזכרוני היא של ביבי בחוף הים. רוצה לבלות יום עם משפחתו ולצורך כך נאלץ לעמוד בחברת לא פחות מ5 מאבטחים.
תמיד אמרתי שנבחר ציבור צריך להיות לא רק אנושי וחם, כמו רן כהן נניח, או אילן גילאון, שאפילו כשהוא ליד יוסי ביילין הוא מצליח לשמור על ארשת חמימות כלשהי. ביילין, נניח, הוא ההנגדה של ביבי, בעוד שביבי חזק ולא מתפשר, ביילין מתרפס ומוכן לכל. כל אחד והסטייה שלו, ואני אסביר בעל פה למי שישאל. מנהיג צריך להיות מישהו נגיש, קודם כל, אחד שלא נישא מעל ולא מתנשא מעל העם. אחד כמוך, שיודע מה אתה חושב, שיודע איך לשאול אנשים אחרים. לא אחד שבא משוכנע ולא מוכן להקשיב. נבחר ציבור טוב לא מנהיג, אלא מנהל. ראש הממשלה צריך לבחור את הנבחרת המנצחת שתשב לידו ותורכב ממומחים בתחומם. איש איש והעדפותיו. אבל אני חושב שאני סוטה מהנושא, אם יש כזה בכלל.
אגב, וסטיה אחרונה, תגובה 51 באותה הכתבה על ביילין ואילן מנוסחת:
51. ביילין היה מדבר גם עם אייכמן ומפקד אושוויץ
והיה חוטף כדור בראש ביילין וחבריו מגלמים את הטפשות האסטרוקוסמונאוטית כמו רוב השמאלנים הם כמו הכלבים המלקקים את ידי האוחז בשוט המכה אותם איפה הכבוד הלאומי של ביילין ?
הצעתי לו שיתאסלם וישתחווה במכה
בבחירות הקרובות, לראשונה בישראל, נצביע על דרך. אותה דרך מייצגת את תפיסת העולם של אותו אדם. האם סכסוכים צריכים להפתר בדרך אלימה, בהתעלמות חד צדדית או בהדברות. אין מדובר רק בסכסוך הישראלי-פלשיתיני, אלא גם בסכסוכי עבודה, איכות הסביבה, זכויות עובדים וחירויות פרט. אל תשכחו את זה כשאתם הולכים לקלפי.
כמעט כמו פרס יחלק את ירושלים, ססמא כזו מובטחת לעבוד על הפן השלילי, אם רק לא היתה כל כך מבולבלת.
מצד שני, אתמול ישבתי עם חברים מעלה ירוק. עצוב לי שהם לא מתוקצבים ולא מנוסים מספיק, זה יפגע בסיכויים שלהם להכנס; יושב ראש סניף תל-אביב, לדוגמא, לא ידע מה זה פלריג, וכשהסברתי מה זה הוא לא היה בטוח אם הם בכלל יוכלו להדפיס כאלו. יש דברים שהם חיוניים לכל מערכת בחירות. פרט לפעילים נלהבים ואידיאולוגיה, צריך גם כסף ויכולת לעורר תקשורת, במיוחד אם אין לך יותר מדי שטח וזמן פרסום, כמו שאין לעלה ירוק.
הליכוד, לדוגמא, שם על שלטון החוק, שהגיע באמת הזמן שאני אסביר אותו, בערך כמו שאני שם על זכויות "החקלאים" העוסקים בפיטום אווזים. הנה דוגמא לפעילי ליכוד שהשחיתו היום בבוקר את מכללת מקס פיין (שדומה בצורה מדהימה למכללת Max Paine) בתל-אביב
עוד מפלגה שאבד לי הכבוד אליה היא מרצ, שהחליטה, out of the blue, להשחית את האווירה. מרצ תלתה מול הקריה, על שטח פרטי של אדם פוסטרים "מרצ בשמאל האדם במרכז". האם האדם במרכז כאשר היא מזהמת לו את הסביבה? בכלל, איך האדם יכול להיות במרכז בחברה מזוהמת?
ככלל, התמונות הן חלק מפרוייקט שאני מתחיל לצלם על שלטון החוק, הרעיון הוא לצלם כל מיני הפרות חוק שנראות על פניו לגיטימות, או דברים שכולם עושים ביום יום, ולהראות למה המדינה במצב שלה - כי לאף אחד אין כבוד לחוקים, שהם הסכמות חברתיות כלשהן.
[...] את הגיים בויז לא ברא בן-שושן לבדו. להקת הבנים הזו נולדה במסדרונותיה של לוגיה, חברת התוכן של סלקום. אם בן-שושן הוא האבא של גיים בויז, סלקום היא האמא.מתוך מעריב עסקים, 08.02.2006
הכתבה "התחילו את המהפכה בלעדיהם" שפורסמה במעריב היום מנסה להסביר את הפוטנציאל הגלום בשירותי הסלולר, וכיצד מי שמקדם את המוזיקה הן חברות הסלולר - שבענייני תוכן גדלות אפילו למימדיהן של חברות התקליטים האיימתניות (והמאיימות).
"לוגיה [חברת התוכן של סלקום - י.ק.] היא חלק בלתי נפרד מהקמתה של גיים בויז", מסביר בן-שושן. "הם הלכו איתי יד ביד מהשלב הראשון. הם האמינו ברעיון והשקיעו בו עשרות אלפי דולרים, וכיום הם נהנים מבלעדיות על מוצר שהוא להקת השנה של ערוץ הילדים. הם האנשים שהקימו את הלהקה".
רק כדי להבהיר שוב - חברה מסחרית הרימה להקת בנים כדי שיותר צרכנים ירכשו את התוכן המיוצר על ידי הלהקה.
שימו לב לשימוש במילים: "בלעדיות על מוצר" שמציג, אולי, פליטת פה של בן-שושן, ואולי את כוונתו האמיתית. מכונה שמנונית לייצור כספים. חברי הגיים-בויז הינם פרולטרים נוספים שעובדים עבור התאגידים, לא פחות ממני ומכם. ציטוט נוסף להמחיש את העניין:
רגע, זו חברת סלולר או חברת תקליטים? אם תשאלו את אנשי תעשיית הסלולר, תקבלו רושם שחברות הסלולר הפכו לגורם מרכזי חזק ומשפיע בתעשיית המוזיקה בארץ ובעולם
תעשיית מוזיקה לא משאירה מקום לאמנות, לא משאירה מקום לפיתוח הנפש, אלא רק לפיתוח הכיס. הספיקה לנו תקופה אחת שבה יצירות הוזמנו על ידי שליטים ובעלי שררה ולא היו חופשיות לבטא את רוח האמן. המוזיקה היא יצירה עצמאית ולא תלויית כסף. אני פתאום מבין את לולה ב כשהיא מבקשת אמן מיוסר ועני, רק היסורים והעוני מבטיחים עצמאות מכבלי היצירה המסחרית.
א. חיסול העוני בדרכים מוכרות, והמתת חסד היא לא מילה גסה.
ב. הוא משקר
אגב, דברי הוצאו מהקשרם.
כנראה שלא הייתי המאוכזב היחידי, אולי לא היו 80,000 מאוכזבים, כמו שצריך שיהיו, אבל אפילו הטוקבקים באתר של ברונפמן או בבלוג היו מלווים באינטרסים. אחד, מרצ לשעבר, שאל מה יהיה איתי ועם שרון דולב, אחד אחר, דניאל עוז, קרא להצביע מרצ ו"לחזור הביתה", אולם כשהבית הוא עם אב מכה ואם מוכה, כשהבית לא עושה דבר למען החברה - ולא רק למען שוכני הבית, האם יש בית לחזור אליו?
יש לא מעט אנשים אחרים שלא קשורים למפלגה וגם הביעו אכזבה כלשהי, אולי עם פחות אינטרסים מהרגיל, אולי לא. בכל מקרה, לראשונה בחיי איני יודע למי להצביע.
אני לא יכול להצביע למרצ, הם לא עשו כלום בקדנציה הזו, ואני לא מאמין שהם יעשו משהו. המפלגה אכזבה אותי כל כך, ולאו דווקא ברמה האישית, למרות שקשה לי להפריד. אותם אנשים שהיו עסוקים בלשלוח אותי ואת חברי לחקירות במשטרה, אותם אנשים שהיו עסוקים בקבלנות קולות פעוטה, אותם אנשים שהעדיפו להעמיק את הפערים החברתיים ולתקוף את אלו שמנסים לשנות, להם אני לא יכול לתת את קולי. אפילו שהחמישיה השניה של מרצ (מקומות 8 עד 11, כמה אירוני שהם החמישיה השניה הנבחרת במפלגה 'דמוקרטית') היא החמישיה הטובה ביותר שיכולה להיות, והייתי מצביע למפלגה אם אלו היו החמישיה הראשונה.
לעבודה קשה לי להצביע, בגלל שהמפלגה אינה דוגלת בזכויות אדם, אינה מנסה להשפיע וישבה לאורך הדרך עם ממשלת שרון על עוולותיה. העבודה מקדמת מדיניות כלכלית ניאו-שמרנית ומקדמת בעיקר את הרוב היהודי ולא את כל אזרחיה.
לעלה ירוק קשה לי להצביע, כי למרות שהם מנסים להציג זאת אחרת, עדיין מדובר במפלגה חד-נושאית, שאולי חשוב לי, אולם לא חשוב הוא לי כמו נושאים אחרים - נניח זכויות אדם.
בכל מקרה, אני לא יודע למי להצביע, אני קול צף. נחמד להרגיש מחוזר, אולי אני אשאר כך עד אחרי הבחירות.
ראשית, חוק חתימה אלקטרונית - החוק, שלכאורה היה אמור להקטין את הניירת מראש, ואף ללא מחשוב בתי המשפט (ובמיוחד לאור התיקון בתקנות סדר הדין האזרחי לאחרונה) היה מאפשר הגשת מסמכים חתומים אלקטרונית, לוקה בחסר בכל הנוגע ליישומו. ראשית, בכדי לרכוש חתימה דיגיטלית יש להצטייד בסכום לא מבוטל של כ-380 ש"ח, ולפנות לאחד משני הספקים המורשים (בלבד) בארץ יחד עם שתי תעודות מזהות. כמו כן, המוכנות להנפקת תעודות חתימה דיגיטליות מצד לשכת עורכי הדין ובתי המשפט אינן קיימות עדיין כלל.
בשביל ליישם את חוק חתימה אלקטרונית כל שצריך בבית המשפט (ורק לשלב הראשוני) הוא כתובת דואר אלקטרוני שתקבל את המסמכים המאובטחים. בכדי לעבור לתיקים ממוחשבים יש להכניס ללשכת כל שופט סורק רציף, ולעבור לתיקים אלקטרוניים - דבר שיחסוך מיליוני שקלים לקופה הציבורית, במיוחד אם מחשיבים את העלויות הגבוהות של צילומים בבית המשפט לקופה הציבורית והפרטית.
שנית, העבודה בבתי המשפט מבוצעת על תוכנות קנייניות, שאף לאחר מכרז עולות מיליוני שקלים לקופה הציבורית. האם קלדנית אכן צריכה לעבוד עם חבילת מיקרוסופט אופיס שעולה לאחר הנחת כמות כ- 250 ש"ח? האם היא צריכה שתהיה מותקנת מערכת קניינית של מיקרוסופט בעלות נוספת של כ- 400 ש"ח?
מעבר לתוכנות קוד פתוח יחסוך לקופה הציבורית מיליונים, וידאג להתאמתם לסטנדרטים מקובלים (כפי שאסביר בהמשך). כמו כן, מעבר למערכת פתוחה תאפשר לפתח מערכת הפעלה ייעודית לבית המשפט שתכיל אך ורק את צרכי עובדיו, ללא כל תוכנות מיותרות וללא כל אפשרות לגרימת נזק בטעות או בזדון על ידי עובדים.
שלישית, מערכות המחשב של בתי המשפט כלל לא צריכות לעבוד על מחשבים, אלא על מסופים זולים - מסוף זול מתחבר בטרמינל לשרת חזק שמריץ את כל התוכנות, כך נחסכות בעיות חומרה ואין כל בעיה לשדרג את המערכת בלחיצת כפתור. חסכון כלכלי זה יכול להביא גם ליעילות תפעולית גבוהה יותר וגם להגברת הזמינות, שכן כל עובד של מערכת בתי המשפט יוכל לעבוד מכל מקום בעולם.
רביעית, בכדי להגביר את הנגישות יש להתאים את אתר בתי המשפט לתקנים מקובלים של נגישות. פרט להתאמה לדפדפנים סטנדרטיים ולא רק לדפדפן אינטרנט אקספלורר, יש לדאוג לכך שהאתר יוצג בקידוד יוניקוד, שהקבצים יהיו זמינים בפורמט פתוח של אופן אופיס ובאקרובט. אין כל הצדקה לכלוא את ציבור עורכי הדין (והנתבעים והתובעים) תחת מערכות קנייניות שעולות מאות ואולי גם אלפי שקלים.
חמישית, בכדי לפתוח את בתי המשפט לניהול יעיל ואלקטרוני, יש לאפשר לא רק הגשת כתבי בי-דין באמצעים אלקטרוניים, אלא גם לאפשר התממשקות עם תוכנות משרדיות של ציבור עורכי הדין. להוציא התראות מראש לכל עורך דין בנוגע לדיונים או הגשות קרבות בכדי לחסוך מבוכות שלעיתים קורות, לקבל מידע ברגע שהוא מוגש ולעיין בתיק בית המשפט ללא כל הגעה לבית המשפט. שעות ההתרוצצות של סטז'רים שתחסכנה תזכרנה לעד אצל עורכי הדין.
בנוסף לכל אלו, מומלץ כי מערכת המחשוב החדשה של בתי המשפט תוכל גם להוות מאגר משפטי פתוח וחופשי לציבור, בכדי לחסוך עלויות עצומות למשרדי עורכי דין (ולפרטים) אשר רוכשים את התוכנות המשפטיות במיטב כספם כשאין כל צורך בכך - באם תהיה קיימת מערכת אחזור אמיתית שתאפשר חיפוש בתיקים ואף את אפשרות תהsheperd שקיימת בדין האמריקאי. רק לאחר שכל המלצות אלו תיושמנה, ניתן יהיה לדבר על מערכת אלקטרונית בבתי המשפט, עד אז - הכל עלה תאנה.
כמו אב שמתיר את יד ביתו, כמו חסד אלהי משמיים, היה צריך את הסכמת היועץ המשפטי לנישואין.
(בעצם, יכול להיות שמדובר ברעיון חכם של אישור היועץ המשפטי לממשלה על כל מקרה של נישואין, ללא הבדל דת, גזע, מין ונטיה מינית, יחסוך הרבה נזק).
שלא יצטייר שאני תומך ברוצח הנתעב שירה את אותן יריות והרג לי את השלום, הרג לי את התקווה ואת המדינה, אבל גם לו יש זכות לאהוב. אהבה לא יודעת גבולות, אהבה היא אותו דבר הנפלא שמאפשר לאנשים לפעול, ובלי אהבה לא ינוע העולם. גם ליגאל עמיר יש זכות לאהוב, וגם לו יש זכות להביא ילדים לעולם. מה המניעה לתת לרוצח לגדל ילד? לתת לו פיסת תקווה קטנה בחיים לכשישתחרר וינסה להשתקם.
כרגע כל התקשורת סביב יגאל עמיר היא שלילית, האדם מתרחק מהחברה הישראלית במקום שזו תנסה לאמץ ולשקם אותו, יחד עם שיקומו של יגאל עמיר החברה הישראלית תשתקם אולי. במקום לשסע אותה אנחנו צריכים לנסות לקרב, תוך הסכמות ברורות: אלימות כלפי בני אדם היא פסולה, יש לכבד את החלטות הרוב, יש לתת הזדמנויות שוות לכל אחד ויש לתת לכל אחד את החופש להגשים את עצמו. למרות שעמיר אינו מוכן לאפשר לי לחיות עם דעותיי ומנסה לכפות אותן באלימות, ואולי אפילו הצליח לכפות אותן, אני עדיין מוכן להאבק בצורה כלשהי, אולי לא כמו ארי שמאי, אבל אני מאמין שמגיע לו, כמו לי, למצוא אהבה בין כתלי בית הסהר שאינה כרוכה בסבון והפלתו.
מקווה שתעשו איתו גם בשכל כמו נתניהו.
אפילו ששכחו לרשום שאני רווק ומחפש.
2. את הכותרת או אירוע אתה צריך לשנות כדי שיתאים למצב העובדתי שאתה רוצה להציג - לדוגמא, החלטת בגצ שהבניה בעמונה לא חוקית, יכולה לשרת את ברוך מרזל, שמצהיר שהוא בא לפנות את סכנין. לאחר שסובבת את המצב העובדתי, אתה צריך לצור שערוריה ולדאוג שאנשים יגיבו לך.
3. לאחר שקיבלת את תגובותיהם, בדרך כלל, הזועמות של חבריך לספין, נסה להציג אותן כאבסורדיות וכאלו שלא מתקבלות ברחוב בצורה טובה. העקרון הפשוט של הספין הוא ששני הצדדים ששותפים לו מרוויחים את הרווח הפוליטי שלהם, הרי לא קהל היעד של מרזל כקהל היעד של עיריית סכנין.
4. דאג שהמצב בספין יצא מכלל שליטה ויביא את המצב לאבסורד. לדוגמא, מהומה שמציגה את האלימות בין מרזל לבין תושבי סכנין לאחר שזה פולש לבתיהם לצלם את הבניה הלא חוקית.
5. ודא שהמצב העובדתי אליו אתה חותר הוא אותו מצב - לדוגמא, האם הבניה בעמונה פורקה כי היא לא חוקית (תכנון ובניה) או כי היא לא חוקית (פלישה למקרקעי הזולת), שכן שוני עובדתי כזה יכול להביא למצב שבו עתירתך לבג"צ תדחה.
6. תאם followup לספין. ללא כזה אין כל אפשרות להמשיך עם ספינים ולגרוף עוד קולות להצבעה. הגשת עתירה לבג"צ היא התחלה של פולו-אפ, אבל יש דרישה ללא מעט אמצעים אחרים, כמו הפגנה, יזמה לסיור של ארגוני התכנון והבניה או אפילו הקמת התנחלות בלתי חוקית בצפון תוך כדי המתה לפינוי, שיכולה להראות על אי השוויון בפני החוק.
7. לאחר הפולו-אפ צריך לדאוג לכיסוי תקשורתי הולם לכנס, ועדה או מועצה ציבורית שתקום לחקור או להסיק מסקנות מהאירוע, ועדה זו תבטיח פרסומים והצהרות של חברי-כנסת ופוליטיקאים.
ולמה אני כותב את כל זה? לא כדי להראות כמה קל לעשות ספין, אלא כמה הקשר נתניהו-חמאס הוא חשוב.
הליכוד, חרף הביקורת הרבה, הוא כעת בעל הקמפיין המנצח. קמפיין "חזק מול החמאס" הוא אחד הקמפיינים המבריקים שיכולים לעבוד על קהל היעד. ראשית, קמפיין הפחדה אינו חדש לליכוד, הסיסמא "פרס יחלק את ירושלים" הוא קמפיין הפחדה שלילי לחלוטין, שפעל על הציבור. כך גם ניסו לעשות עם קמפיין "קדימה לגבולות 67" שלא כל כך הצליח ואפילו עורר קצת הדים בתשקורת הבלוגית. נתניהו ממשיך עם מה שהצליח לפני 10 שנים, והדבר שהוא מייחל לו הוא פיגוע. הפיגועים העלו את ביבי לשלטון כבר פעם אחת, והם ימשיכו להעלות אותו.
בכל מקרה, אז מה טוב לביבי בחמאס? למה ביבי טוב לחמאס כמו שהחמאס טוב לביבי? אין כמו איום קיומי כדי לצור תחושת לכידות ולאומנות בעם, אותה התחושה בשני צידי המתרס יביאו לקידום המפלגות הימניות ולעצירת תהליך השלום. פרט לכך, הם ימשיכו את הקיטוב בחברה ויקדמו את המדיניות של ביבי. והחמאס? גם לו זה טוב מאותן הסיבות, עוני מקדם בורות ופונדמנטליזם דתי. גם בישראל וגם ברשות הפלשתינית זה יהיה אורח החיים.
ביבי יכול להעזר בחמאס לספינים פוליטיים, שנאה וזעם מצד החמאס לכיוונו של ביבי יכולות לשפר את מצבו בקרב בוחריו, כמו ששנאה מקרב ביבי תעזור לחמאס. השאלה היא מה הגבול בו מותר לעשות ספינים? האם פיגוע הוא ספין? מה המחיר של ספין כזה?
נתניהו, ששערו לא השחיר אלא השתמשו בתמונה טובה שלו מ1996, הוא אלוף הספינים. הוא זה שטבע את הביטוי "אל תבלבלו אותי עם עובדות" (או שמא היה זה אל תתן לעובדות להטעות אותך) הוא יכול לעשות הכל. הוא סקסי, גיבור הדור ומציל המשק הישראלי. ספין אחרי ספין נתניהו ממשיך לשרוד.
מי זוכר את פרשת עמדי? מי זוכר את הקלטת הלוהטת? מי זוכר את שביתת הסטודנטים והפיצות של שרה? מי זוכר בכלל שבתקופת נתניהו היו יותר פיגועים מאשר מקודם?
הספין הוא הדרך של נתניהו, הוא הדרך היחידה להסתדר במצב הפוליטי הנוכחי. המילים תשקורת עוינת הוטבעו על ידו, אין דרך אחרת מאשר להכיר בעובדה שנתניהו עוד יחזור לכהן כראש ממשלה בהנתן מצב עובדתי מסוים.
אני רק מנסה להבין למה הזמן לא זז בצורה מעגלית בינתיים.
העניין הציני הוא לחשוב על זה שהכל כלכלי. החמאס כעת מעוניין בלגיטימציה ובכספי העולם ולכן הוא מעדיף לתפוס עמדה מרכזית יותר. את הג'ובים שעד היום חילק בצורה של מחבלים מתאבדים, יעביר הוא בעצם בצורה של ג'ובים קלאסיים: חברי מרכז החמאס יקבלו משרות ברשויות השלטון, והנה פתאום הלגיטימיות שקיבל בהצבעה, זו נגד הממסד המושחת, תעלם לגמרי. האם החמאס עד כדי כך טיפש? האם החמאס יפול במהרה?
אני מקווה שכן, אני מקווה שעשרים שנה של טיפוח על ידי ממשלות הליכוד יביאו את החמאס למצב בו הוא ימאס על העם במהרה. אני מקווה שכשיגיעו לשלטון הם יבינו את מהותה של הפשרה, ומדוע יש לנקוט באמצעים לא אלימים. אני מקווה שהחמאס ירד ותקום תנועה חילונית-אזרחית גם בשטחים.
הליכוד, שנהנה עד היום מהחמאס, יהיה המפסיד הגדול בכל מקרה שיקום משתי הסצנות האפשריות (החמאס מתמתן, החמאס נופל) וסביר להניח שביבי יעשה כמיטב יכולתו כדי לקדם את מדיניות הפיגועים שכבר העלתה אותו לשלטון פעם אחת. אולמרט, מצד שני, כנראה עושה בחכמה שלא מדבר בינתיים עם החמאס אלא מחכה להבחר כראש ממשלה (הראשון בישראל שבא מהעסקנות ולא מהצבא, ואני לא יודע עם זו ברכה גדולה...) לאחר הבחרו החיים יהיו קלים יותר.
הדבר הכי חשוב בשביל לאפשר לממשלה "הנכונה" להבחר הוא להמנע מנושאים כאלו כלל וכלל. אני לא יודע כמה זה אפשרי. קיוויתי שהבחירות, לראשונה, יוכרעו על רקע של מצע אידיאולוגי ולא רק על הפחדת העם מאימת הפלשתינאים.
אין יותר אידיאולוגיה בישראל, זה הכל ערוץ 2
ההבחנה בין תמיכה סתם בארגון טרור, באמצעות אמירת דברי שבח, לבין תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור, אינה הבחנה סמנטית בלבד. היא מתבקשת מלשונו המפורשת של החוק. היא מתבקשת גם מתכליתו. הבחנה זו משקפת את ניסיונו של המחוקק לאזן בין הרצון להגן על יסודות קיומה של המדינה לבין הרצון להגן על חירויות היסוד הפוליטיות כגון הזכות לבחור ולהיבחר
אריה אלדד, בניגוד לעזמי בשארה, פועל באופן שיטתי כנגד הממשל בישראל. בתחילה העלה הוא אתר בו קרא למרי אזרחי בצל ההתנתקות (אותו אתר ירד ואף לא ניתן למצוא צילומסך שלו, אולם כתבה ניתן לקרוא כאן) והמשיך לפעול נגד מדינת . ישראל בצורה שיטתית ובמיוחד נגד מוסודותיה הנבחרים. אותו אריה אלדד קרא קריאות גזעניות ואמר: "מתייחסים כאן לבני-אדם כמו שלא מתייחסים לערבים".
לאריה אלדד תהיה בעיה אמיתית בפני ועדת הבחירות המרכזית. האלימות שהתקיימה בהתנתקות היתה בין היתר בתרומתו, הוא באמת משקיע את מירב מאמציו לסכל את שלטון החוק בישראל. האם ראוי שאדם כזה יחסה תחת החסינות הפרלמנטרית? יכול להיות שיפסק, בניגוד לבחירות 2003, שאדון אלדד לא יכול להתמודד לכנסת שכן אינו מכיר בהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, יכול להיות שהוא יפסל בהיותו גזען, אך על תמיכה בארגון טרור אין אפשרות לסגור את הגולל.
מתנגדי ההתנתקות לא היו ארגון טרור. הם לא הוגדרו לפי הפקודה למניעת טרור והם לא הוגדרו על ידי הפסיקה ככאלו. חרף זאת, ראוי היה לבחון בזגוגית אובייקטיבית האם אלו עונים על הקריטריונים של ארגון טרור ולהאשים אותו בתמיכה בכזה.
