איך זה שלמרות שמדובר ב300 קוראים ביום (ולדעת 600 יוניק, שגולשים גם מהעבודה וגם מהבית), אף אחד לא מגיב כאן?

אבל זה בסדר. אני לא מצפה ליותר מדי.

אה, ועידוק נותן לינק לסרט המדובר של Tammy NYP.

דווקא היום החליטו אמצעי התקשורת להטפל לאינטרנט. זה התחיל במחקר שפורסם בקפטן אינטרנט שגורס כי חלק ניכר מהאתרים שמציעים הורדות לא חוקיות, פורנוגרפיה ואתרי משחקים הינם מסוכנים ביותר, ומומלץ להתרחק מהם (וכן, אני חככתי בדעתי, כמו פיגו, בטרם הצבתי קישור, אולם ראוי לתת גם לאתרים נכים גישה).

כך אומר "הקפטן":

התקנת תוכנות הריגול במחשב נעשית לרוב ללא ידיעת הגולש - תוך כדי התקנת משחק ולעתים קרובות גם תוך כדי גלישה באתרים מסוימים. ממחקר שערכה אוניברסיטת וושינגטון עולה, כי ישנם אתרים המועדים לפורענות יותר מאתרים אחרים. על פי המחקר, שבדק 45 אלף אתרים, באחד מכל חמישה אתרי משחקים ישנה סכנת הידבקות בתוכנות ריגול. אתרי סלבריטאים, המציעים תמונות ומידע על כוכבים הוליוודיים וזמרים מפורסמים, מהווים גם הם אזור סכנה - באחד מכל שבעה מהם ישנן תוכנות ריגול.

פרט לעובדה שברור שכותב הכתבה או עורך המחקר טרחו להשתמש, ככל הנראה, רק במערכות הפעלה קנייניות ודפדפן אקספלורר, שכן אחרת אני לא הייתי מוצא כל סיבה לסטטיסטיקה הזו, מדובר בעוד גל הפחדה נגד הרשת שמתעורר. אחרי גלובס פרסם היום עוד מאמר על התמכרויות לרשת (המסוכנת לעיפה) (לינק זמני, ויה יובל דרור). גם עסקים סופשבוע של מעריב פרסם טור על פישינג. וואלה! מחשבים! החליט גם לפרסם על הוירוס הידוע בכינויו מסנג'ר 8, והפעם אני לא מתלהג, אלא מדובר בוירוס שמתחזה להתקנה. והחדשות הטובות היחידות היו שסימנטק לא תקרא להוט-באר רוגלה יותר. באותו היום גם פרסם אתר הרג'יסטר כתבה על מזון שנרכש בeBay ואינו ראוי למאכל, או אינו עומד בסטנדרטים.

כולם מזהירים פתאום מהסכנה הרוחשת ובאה, כמו סופת הוריקן, אותה אינטרנט בה מותר לעשות הכל צריכה לעמוד תחת רגולציה. אולי בעצם האינטרנט משקפת את החברה? כל כמה ימים אנו נתקלים במדורי החדשות והצרכנות בעוד אנשים ש"עושים קופה" על אחרים ועל הציבור, כל יום אנו נתקלים בקומבינות על הצרכנים ועל האזרחים. חברות הכבלים, חברות התקשורת, בזק, ספקי האינטרנט , שוב בזק, כולן מנסות לקחת כמה שיותר כסף מהאזרח הקטן. אבל הרצון לרמות הוא לא נחלתן של החברות הגדולות בלבד, גם עסקים קטנים מנסים לשקר ולקחת יותר.

האינטרנט היא לא המקום היחיד שרוגל אחרייך, אלא גם ברחובות. עיריית תל-אביב, לדוגמא, ציידה את מיטב צמתיה במצלמות; קסטרו צילמה אנשים בתאי ההלבשה בעת שהחליפו בגדים, והיד עוד נטויה.

אז מה כל כך מפחיד באינטרנט? שחברה אמריקאית עלומה תדע להיכן את גולשת? שמישהו יזרוק לך פרסומות? מאלו אנו מתעלמים בחיים המציאותיים, אז מה כל כך קשה להגן על עצמנו במרחב הוירטואלי? נכון, הרשת פרוצה, אבל גם בעיר יש סמטאות אפלות, אותן סמטאות אליהן באים אנשים בכדי לבצע מעשים לא חוקיים, והפלא ופלא, גם שם הם מסכנים את חייהם - בדקירות, בהתחברות עם עבריינים ובסכנות כלכליות. גם הולכי רגל, כמו הגולשים המזדמנים, נדרסים מעת לעת על ידי מכוניות - אך איש לא יוצא כנגד הכביש וסכנותיו.

את ילדינו אנו מזהירים מגיל מוקדם לא לדבר עם זרים ולהסתכל ימינה ושמאלה לפני שהם חוצים את הכביש, באינטרנט מלמדים הילדים את עצמם, ככל הנראה, איך לעשות זאת, וגם השנה יתקיים היום הלאומי לאינטרנט בטוח בחסות מיקרוסופט, שעידו קינן מבקר בצורה כל כך הולמת - "כמו קוקה קולה לשיניים". אינטרנט בטוח הוא אינטרנט חופשי, חופשי לבחור דפדפן, מערכת הפעלה ודרך הגנה.

כמו שלא כל אחד מתחיל ללכת ברחוב לפני שלמד על סכנות העולם, כך אולי צריכים לעשות גם אלו שרוצים להתחיל לאט ובטוח - "דבר ראשון, להסתכל ימינה ושמאלה, להתקין פיירפוקס ולא לדבר עם זרים"

אנשים כאלו צריכים להאסר לכל החיים, בהנחה שהם אשמים

תנאי שימוש באתר 2jk.org (להלן: האתר).

1.כללי
מסמך זה הינו מסמך המפרט את תנאי השימוש בין אתר 2jk.org ומפעילו, יהונתן קלינגר (להלן: "האתר" ו"המפעיל" בהתאמה) לבינך (להלן: "המשתמשת"), אשר דן בזכויות ובחובות המשתמש באתר ובזכויות וחובות האתר והמפעיל כנגד המשתמשת. מסמך זה הינו חוזה משפטי מחייב ובגלישתו של המשתמש באתר זה הוא מצהיר כי קרא את הסכם השימוש, הסכים לתכנו ולתנאים החלים עליו ומתחייב לקיימם בתום לב ובדרך מקובלת.

למפעיל הזכות לשנות הסכם זה מפעם לפעם, כמו גם הזכות להפקיע או להשעות את תנאי השימוש לגבי פרטים ו\או מידע מסוים.

2.מידע
2.1.אחריות:
המידע והפרטים המובאים באתר זה מובאים כמות שהם (AS IS) ואינם נושאים כל אחריות. אין המפעיל אחראי לטיב המידע ולאמינותו, כמו גם למהימנותו. כל מידע המובא כאן אינו בהכרח נכון ויש לבדוק את המידע עם מקורות מידע מהימנים בטרם נעשה בו שימוש.
2.2.ייעוץ משפטי
המידע המובא באתר זה עשוי לשאת, מפעם לפעם, דעות והשקפות שעשויות לחוות דעה על נושאים משפטיים או ליתן מידע כללי בנושא. המידע המובא בצורה זו אינו מהווה ייעוץ משפטי ומומלץ בכל מקרה להתייעץ עם עורך דין בטרם תגובש דעה משפטית. אין להסתמך על מידע הנוגע לנושאים משפטיים ללא הוועצות עם עורך דין.
2.3.פארודיה\חופש ביטוי
חלק מהמידע המובא באתר מוצג בצורה סאטירית, פארודית או אבסורדית בכדי להציג את דעתו של המפעיל. כל מידע הומוריסטי או פארודי מוגן על ידי חופש הביטוי ולא מתוכנן לפגוע בפרט, תאגיד או קבוצה כלשהי, באם המשתמש רואה עצמה נפגעת מהצגה הומוריסטית של מידע באתר, עליה לפנות להנהלת האתר בדואר אלקטרוני בכדי לדון בנושא.

אין בפניה משום הקמת חובה למפעיל להסיר כל מידע הומוריסטי שעשוי לפגוע במשתמשת כלשהי, אולם המפעיל יתחשב ברגשות המשתמשות ויעשה כמיטב יכולתו על מנת להסדיר עניינים הפוגעים ברגשות פרטיים בצורה מקובלת תוך שמירה על חופש הביטוי מחד וזכותה של המשתמשת לכבוד.

2.4.קישורים חיצוניים
מפעם לפעם מפרסם המפעיל באתר, בין באם בתוך כיתוב או בצורה נפרדת, קישורים לאתרים חיצוניים. למען הסר ספק, אין המפעיל בעלם של אתרים אלו ואין הם נמצאים בשליטתו אלא אם נאמר אחרת במפורש. המפעיל לא אחראי לתקינותם של הקישורים ולא אחראי לתוכן המובא בהם.
2.5.חובת קישור
בכל אזכור של מידע המופיע באתר, או את האתר עצמו, מתחייבת המשתמשת לקשר לתוכן המובא באתר על מנת לשמור על הגינות בפרסום.
2.6.סטטיסטיקות, מידע פרטי
האתר עשוי לאסוף מידע, מפעם לפעם, על התנהגות הגולשים בצורה לא פולשנית וללא שמירת פרטים מזהים על מנת לבצע חיתוך מידע ולייעל את השירות הניתן. המפעיל והאתר מתחייבים לא לעשות שימוש מסחרי בפרטים אלו ולא להעבירם לאחרים אלא כאשר הדבר נדרש על פי חוק או חוזה.

למפעיל הזכות לפרסם, מפעם לפעם, פרטים הנוגעים לסטטיסטיקות השימוש באתר, הכוללים בין היתר: מילות חיפוש אשר באמצעותן הגיעו לאתר, דפים מפנים ומופנים, מספר כניסות יומי, מספר גישות לעמוד מסוים.

2.7.איסור קצירה
על המשתמשת חל איסור מוחלט ומפורש לסרוק את האתר לכתובות דואר אלקטרוני או לכל שימוש אחר אשר עשוי לשמשה לעניינים מסחריים באמצעים אוטומאטיים או ידניים.
3.תגובות
האתר הינו מערכת דמוקרטית המאפשרת שיח בנוגע לפרסומים המובאים בו. על כן, מאפשר האתר בעמודים מסוימים הותרת תגובות. תגובות אלו מובאות על אחריות כותביהן בלבד ולא באחריות המפעיל. באם משתמשת רואה עצמה נפגעת מתגובה מסוימת היא נדרשת לפנות אל המפעיל בדואר אלקטרוני בכדי להסדיר את הפגיעה.

עדכון 07.12.2006למען הסר ספק, התגובות המובאות באתר כפופות לאותו רשיון שימוש אשר התוכן להן הן משתייכות שייך, והמגיבים מצהירים כי אין להם כל התנגדות כי תגובותיהן ישוחררו תחת רשיון שימוש זה.
3.1.תגובות פרסומיות
חל איסור מוחלט לפרסום תגובות בעלות אופי מסחרי, פרסומי או שיווקי. כל פרסום של תגובה בעלת אופי כזה תחייב את המשתמשת בעלות הפצה של 10,000 ש"ח וכן בעלות אחסון שנתית של 1 ש"ח לאות כתובה בפרסום.

למען הסר ספק, תגובות מהסוג הבא יסווגו אוטומאטית כתגובות פרסומיות:
- תגובות המפנות לאתר מסחרי אשר אינן קשורות בצורה מובנית לתוכן המפורסם בעמוד
- תגובות המכילות יותר מקישור אחד לעמוד מסחרי
- תגובות המפנות לאתר אחר בכדי לקדם את עסקיו
- תגובות המציעות הארכת פין, הגדלת שדיים, זקפה ממושכת או מוגדלת, קזינו וירטואלי, תרופות גנריות, התעשרות מהירה ועבודה מהבית.
3.2.תגובות גזעניות\פוגעניות
המשתמשת לא תפרסם כל תגובה אשר יש בה כדי להסית לגזענות, להמריד או לבזות אוכלוסיה מסוימת באשר היא, בין היתר חל איסור על פרסום תגובות המפלות על בסיס גזע, השתייכות מינית או עדתית, העדפה מינית, העדפה פוליטית, השתייכות לאומית, גיל או כל אפליה אחרת.

3.3. משלוח דואר אלקטרוני בעל אופי שיווקי
כל משלוח דואר אלקטרוני בעל אופי שיווקי לכתובות דואר אלקטרוני המכילה את שם המתחם של האתר אסורה בהחלט. הפרת סעיף זה תזכה את המפעיל והאתר בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ש"ח לכיסוי עלות הטיפול בדואר האלקטרוני וכפיצוי עונשי ספציפי על פעולה מזיקה זו..
3.4.הרשאה מפורשת לקבלת מידע
כל הפרה של סעיפים 2.5, 2.7, 3.1 ו3.2 מהווה הרשאה מפורשת ובכתב של המשתמשת לקבלת פרטיה האישיים מספק האינטרנט שלה, ספק הדואר האלקטרוני שציינה בתגובתה וספק האחסון של אתרה. הרשאה זו כוללת ייפוי כח מפורש של מפרסם התגובה לקבלת המידע ללא צו בית משפט.
4.זכויות יוצרים
4.1.קריאטיב קומונס
המידע המופיע באתר, כמו גם התגובות שנוצרו על ידי גולשים, מוגן ברשיון קריאטיב קומונס, המחייב ייחוס ליוצר המקורי, שימוש ברשיון בהפצות נגזרות ומגן על זכויותיו המוסריות של המפעיל. לפרטים נוספים יש לגשת לאתר קריאטיב קומונס.
4.2.החרגה ספציפית
עמודים ספציפיים באתר עשויים להיות מוגנים בזכויות מסוג אחר, מעת לעת, תוך כדי שהדבר מוזכר במפורש בעמוד.
4.3.החרגה ספציפית למסמך תנאי השימוש
על תנאי השימוש המפורטים בעמוד זה חל רשיון שימוש מסוג "כל הזכויות שמורות" ואין להעתיקו או לעשות בו כל שימוש נגזר. עם זאת, כל בקשה להשתמש ברשיון שימוש זה באתרי אינטרנט נוספים שאינם למטרות רווח תשקל בחיוב ועשויה להנתן ללא תמורה כספית בתנאים מסוימים. בכדי לקבל רשיון זה יש לפנות בדואר אלקטרוני למפעיל.
4.4.הפרה של זכויות היוצרים
כל הפרה של זכויות היוצרים, בין המוחלטות ובין החלקיות, תזכה את המפעיל בפיצויים ללא הוכחת נזק בסכום כולל של 30,000 ש"ח – 20,000 ש"ח על הזכות הקניינית ו10,000 ש"ח על הזכות המוסרית.

5.שונות, סמכות שיפוט, דין ישראלי
5.1.פרטי התקשרות
כל פניה בדואר אלקטרוני למפעיל תעשה לכתובת הבאה עם אישור מסירה:
[email protected]
5.2.בית משפט מוסמך
בית המשפט המוסמך לדון בתביעות הנוגעות לסכסוכים בין המפעיל למשתמשת הינו בית המשפט בתל-אביב יפו בלבד, וכל תביעה הנוגעת לתנאי שימוש אלו ולשימוש באתר תוגש בבית משפט זה בלבד.
5.3.דין החוזה
הדין החל על החוזה הינו הדין הישראלי ולא יחול עליו דין אחר זולתו.
5.4 לשון זכר
האמור בהסכם זה מובא בלשון נקבה לנוחיות בלבד, והוא חל גם על זכרים, תאגידים, עזים, פרות, בעלי חיים, שותפויות ויישויות עם בינה מלאכותית, אף אם אין הן יישויות משפטיות.

המילה לוליטה מחזירה בגוגל 2,160,000 תוצאות חיפוש, חיפוש של לוליטה ונבוקוב מחזירה 'רק' 492,000 תוצאות, לפחות כל התוצאות בעמוד הראשון הן לגיטימיות. אז מה יש לפדופילים מהאינטרנט? או מה יש לרשויות החוק כשהן מדברות על פדופיליה באינטרנט?

lolita, light of my life, fire of my loins. My sin, my soul. Lo-lee-ta: the tip of the tongue taking a trip of three steps down the palate to tap, at three, on the teeth. Lo. Lee. Ta.

מבצע משטרתי לחשיפת הפדופילים התרחש אתמול, הרשת פעלה בסתר באינטרנט והעבריינים, לכאורה, החזיקו חומר תועבה. העבירה הכה חמורה, זו של פגיעה בקטין חסר ישע בכדי להנות מפורקן מיני, ממשיכה להכות גלים גם באינטרנט. הבעיה היא, שהעבריינים האמיתיים בפשע הזה לא נתפסו, אלא נתפסו הקרבנות.

הקרבנות מדוע? כיוון שהעבריינים האמיתיים עדיין חופשיים, מחד, ומאידך החברה לא תשקם את הפגועים. לכאורה, ובינתיים לכאורה, החשודים החזיקו חומר פדופילי שהורידו מהאינטרנט. החליפהו בתכנות שתוף קבצים והורידו סרטים, אך לא הסריטו. מאידך, הפדופילים נפלו קרבן לחברה, אותה חברה בה אידיאל היופי הוא יופי נערי ומקודש. החברה מקדשת את היופי הדקיק, הצעיר - כולם רוצים להיות צעירים. תכשירי הבריאות מדברים על "עצירת הזִקנה", האפנה, המראה, אותה ארשת כבוד שהיתה פעם לבוגרים חלפה לה מתהילת עולם; Sic Transit Gloria Mundi.

עד ל'עידן' האינטרנט לפדופילים לא היה מעוז, הם היו חבואים בסמטאות אפלות, שוחרים לטרף ומקפצים על קרבנותיהם. עד לעידן האינטרנט, אולם, חומר שלא פגע בקטינים, אלא רק היה פורנוגרפי, לא נחשב עבירה והחזקתו לא היתה פסולה.

ספר התנ"ך נמצא בכל בית ובבית, אותו ספר בו לוט מקיים יחסים עם שתי בנותיו (בראשית יט, ל-לו), אותו ספר בו אותה פילגש נאנסת באכזריות בגבעה כתחליף למשכב הזכר (שופטים כא) ואותו ספר בו משכב הזכר מוזכר פעמים רבות. פעם לא היה וידאו לתעד את המעשים, אבל ספק באם היום, עם הטכנולוגיה, אותו אלהים שהביא לנו את המבול, המגיפות והאונס, לא היה מחזיק בלוג בו היה כותב את מעללי עולם ומתעד לפחות במצלמת סטילס, אם לא בוידאו.

א וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.

אבל החזקת חומר תועבתי היא לא נחלתה הבלעדית של הדת, ולאו דווקא של הדת היהודית. סטיריקון של פליני, כתביו של המרקי דה-סאד, גם מכילים בין היתר אזכורים לפדופיליה (ועל אף שהם נחשבו חולניים בעבר, כיום נחשבים כיצירה ספרותית לכל דבר) ולא ניתן לחשוב לרגע כי מחזיקי ספריו של המרקי יהיו עבריינים, הלא כן?

—Eh bien! ma chère enfant, lui a dit Isabeau, dès que l'état où elles se trouvaient, leur a permis de s'entendre. Ne t'avais-je pas dit que tu serais malheureuse, dès que tu cesserais d'être sage. Sophie.—Les cruels! ils m'ont trompée; pourquoi me livrâtes vous à eux? (Aline et Valcour, tome 1)

החזקת החומר הפדופילי אינה צריכה להיות העבירה - עבירה פוסטמודרנית, זו המבוצעת ללא קורבן. הקורבן הוקרב כבר בעת שצולמו התמונות; לדרישת, או ללא דרישת הצופים. הצופים עומדים מול מסך, ומביטים - חריר הצצה אל עולם אחר, עולם אותו ספק יגשימו ספק לאו, אולם נהיר כי לא יוגשם עם האובייקט בחריר. העבריינים האמיתיים בחוץ, חופשיים ושוחרים לטרף, מנצלים ילדים ומצלמים אותם. בזכרונם יחקק לנצח הניצול, ההשפלה, הכאב, כמו אפקט פרפר שתוצאותיו לא ידועות, כאבן המוטלת לאגם, שאף לאחר שהגלים שוקטים היא נמצאת שם. הצופים, אותם מושפעים פאסיביים שהוכרחו על ידי החברה לאהוב את הנוער, אותם קרבנות אפנה, הם יחוייבו לשלם את המחיר.

אם כן, מה מייחד את המדיום החדש, הפוסטמודרני, שמכיל את הדימוי האולטימטיבי, החזותי ולא המילולי, שהופך את התיאור לעבירה. האם ביום בו תהיה פדופיליה ללא קורבן עדיין יחשב התחביב החולני כעבירה? סרטי המנגה\אנימה בהם מוצגות נערות ואף ילדות נאנסות באכזריות על ידי מבוגרים. אותם סרטים בהם אין כל קורבן אמיתי, אלא רק התרבות והמוסר, האם הם עבירה? האם תתכן עבירה ללא קורבן? אכן, הדימוי החזותי הוא אם כל החוויות. אין תיאור מילולי כמראה עיניים, אך האם כאן באמת התקיים משהו חדש?

אך התיאור החזותי אינו רק נחלת האינטרנט, האינטרנט הכניס נדבך נוסף שמאפשר את הרחקת הקרבן מהעבריין - היכולת להפיץ את הפרסומים ללא כל עלות וללא כל נזק בעבור כל עותק נוסף. האינטרנט מאפשר לפדופילים זירת מידע, בה הם יכולים למצוא בני שיח, ולא רק קרבנות אמיתיים. בני שיח שאולי יטפלו בהם תחת מעטה האנונימיות של הרשת, ואולי - רק אולי, ינצל ילד נוסף מענשם.

היכולת לקיים פשע ללא קורבן חזקה לאין שיעור ברשת, אולם בל נשכח שהאינטרנט היא אמצעי, בדומה לספר, להעביר מסרים - היא כלי נייטרלי. האינטרנט היא אמצעי דמוקרטי וככזו היא חשופה פי כמה וכמה לסכנות החיים. אולם אין לוותר על הכלי הדמוקרטי כדי לשמור על החיים - אלו לא שווים כלום ללא הדמוקרטיה.

נחשפה עוד פרשה של פדופילה ברשת, ושוב יתחילו הטענות נגד האינטרנט.

באמת בקצרה, כי אני צריך ללכת לאנשהו.

1. הפדופיליה היא לא באינטרנט, היא במציאות. האינטרנט הוא כלי, כמו טלפון - ואף אחד לא חושב שיכולה להיות רשת פדופילים בטלפון.
2. פדופיליה באינטרנט פירושה העדפת שירותים חדשים וצעירים
3. נראה שלאחד החשודים לפחות יש עורך דין טוב: "החשוד הרביעי, בן 36 מאשדוד, הכחיש כי קיימת במחשבו פורנוגרפיית קטינים, אך טען כי ייתכן והוריד את התמונות ומחק אותם לאחר מכן. בסיום החיפושים והחקירות שוחררו החשודים בתנאים מגבילים."

רק סיימתי להקליט את השיר ולהעלות אותו וכבר פתחתי את ערוץ הרשת של אתר האנרגיה, שם כתב תומר ליכטש את "היה היתה מלחמה", טקסט על אוסף תמונות שהופיע בפליקר תחת הכותרת "המלחמה שלא נראתה".

היופי בפליקר, שמאחסן את התמונות, הוא מה שאני מדגים כאן. רוב התמונות באוסף הוגשו באמצעות רשיון קריאטיב קומונס, ובהן השתמשתי, ולכן הרשיון לקליפ מוגן עוד יותר מאשר בדרך כלל בבלוג. הרשיון כאן הוא חמור ודורש שימוש לא מסחרי, ייחוס ושימוש ברשיון זהה, אבל הוא דוגמא נהדרת לאיך אפשר להשתמש במה שאחרים עשו בכדי לצור משהו חדש. לקחתי את התמונות משדה הקרב הוירטואלי והכנתי מהן קליפ למלאכים. בעצם - מלאכים הוא מצב הצבירה הבא לאחר שדה הקרב.

הרעיון של הקריאטיב קומונס ממומש ברגע שאתה לוקח משהו שהיה עד עכשיו עם משמעות אחת ומכניס לו משמעות אחרת. באמצעות אותו רעיון עלה הקליפ לרשת.

לינק לקליפ

כל הקרדיטים לתמונות מופיע בפליקר, וכל הזכויות המוסריות הן של בעלי התמונות, לעומת זאת, הזכויות הקנייניות הן של הכלל.

יש מעט מאוד פעמים בחיים שכשאתה נותן אהבה אתה מקבל את אותה אהבה בחזרה. אין הרגשה נפלאה כמו לקבל אהבה. הבעיה היא שכדי לדעת כשכאתה נותן אהבה אתה גם תקבל אותה אתה צריך ודאות. ודאות היא לא דבר שקיים במערכות יחסים. ודאות קיימת במעט מאוד סוגים של אהבה, באהבה שארית, אהבה השגחתית ואהבה חֵפְצִית; בדרך כלל אהבה חפצית היא חד כיוונית, עבדת קשה כדי לצור משהו (או לקנות אותו) ואתה אוהב אותו.

היום החלפתי מיתרים בשתי גיטרות, באלוורז ובמדריגל. האלוורז כבר מתקרבת לגיל 40, עם לא מעט דפיקות ולא מעט חוויות, היא עברה איתי כבר יותר מעשור. את הפרידה שלי מנועה בגיל 16 העברתי איתה ועם הפנדר שבניתי לבד. שעות ניגנתי עליה, חלקתי רגשות - השתמשתי בה כדי לדבר איפה שנאלמתי. היום עשיתי לה יום כיף, שאבתי את האבק מתיבת התהודה, הברקתי אותה והחלפתי מיתרים, הכל כדי להגיש לצליל טוב. הורדתי את האקשן וניסיתי כמה שיותר להוציא צליל טוב. למדריגל שאיתי בערך חצי שנה החלפתי מיתרים, אבל זה עדיין לא אותו דבר, אין את האינטימיות שהעברתי עם האלוורז עדיין, אין רגעים קשים שניגנתי עליה כמו שניגנתי עם האלוורז. אבל אני אוהב אותה, אני אוהב את הצליל שהיא מוציאה, אני אוהב את איך שהיא רוטטת כשאני מנגן עליה.

הגיטרות החזירו לי אהבה, כמה שאתה משקיע בהן הן מחזירות לך.

את הקטע "מלאכים" כתבתי ליד סער לפני שבוע וחצי, אין לו מילים ואני לא מניח שיהיו לו אי פעם, מצד שני, הוא לשתי גיטרות ואני ממש נהנתי ממנו. את הסולו ניגנתי על המדריגל ואת הליווי על האלוורז. ההקלטה של המדריגל היתה כפולה, הערוץ. הימני עם מיקרופון והשמאלי עם המגבר הפנימי. האלוורז הוקלטה עם מיקרופון מכוון לתיבת תהודה.

אני מקווה שתהנו לשמוע כמו שאני נהנתי לנגן. אם לא, אז אתם מוזמנים ללחוץ על האיקס הגדול בפינה הימנית של החלון.

לינק לשיר

20:24 - תיקון ועדכון - אח שלי מודיע שהלינק היה שבור, תוקן. כמו כן, למשתמשי המק והחלונות בעברית האיקס הוא בצד השמאלי.

מצד שני, אף פעם לא אמרתי שאני חכם.

תעתיק שיחה מאתמול, אני מניח שרלוונטי.

hagar z: 10:51:13

תגיד תהיה מחר במחוזי?

Jonathan J. Klinger: 10:51:41

יכול להיות, אני אראה כמה עבודה יש לי. אני לא נוהג לבוא לשמוע דיונים של אחרים, במיוחד שאני יודע איך ההחלטה תראה מראש
hagar z: 10:52:03

מה נראה לך שתהיה ההחלטה?

Jonathan J. Klinger: 10:55:14

"בש"א XXXX/06
עלה ירוק נ' בליך

החלטה

1. בא כח המבקשת הציג בפנינו את טענותיו המלומדות הנוגעות לסיבה מדוע לדעתו נקטה המשיבה באמצעים לא סבירים כשמנעה את השתתפות המבקשת בהליך הבחירות לדוגמא המתנהלות בה

2. עם זאת, בא כח המבקשת לא הצליח להצביע על טעמים המראים כפיפות של המשיבה למשפט הציבורי וכן לחובת נאמנות לדיני הבחירות וכל נוהג המחייב את המשיבה לשתף את כל המפלגות בבחירות. כך לדוגמא, חרף שלא נפסלה, לא התמודדה רשימת רע"מ-תע"ל וכך גם לא חזית-יהודית-לאומית.

3. כמו כן, אף אם היתה חובה שכזו, לא הצליח להוכיח ב"כ המבקשת כי המשיבה נקטה באי סבירות כאשר קיבלה את החלטתה. לא נפגעה זכות הטיעון של המבקשת, לא נפגעה זכותה לדיון, לא התקבלה החלטה שחורגת מתחום הסבירות

י. זפט
שופט
Jonathan J. Klinger: 10:55:19

זה כמובן אם זפט יהיה שופט

Jonathan J. Klinger: 10:55:25

השופט בתיק, כלומר

Jonathan J. Klinger: 10:55:32

4. צו להוצאות - 7,500 ש"ח

hagar z: 10:56:05

מה

hagar z: 10:56:08

לא מבינה

hagar z: 10:56:17

דבר אלי בעיברית

Jonathan J. Klinger: 10:56:19

בקיצור, הוא ידחה על הסף את התיק

hagar z: 10:56:24

לא בעורכדינית

hagar z: 10:56:31

אתה חושב?

Jonathan J. Klinger: 10:56:35

הוא יגיד שאין חובה בחוק לעשות את הבחירות, ולכן אין גם חובה לשתף אתת כל המפלגות.

Jonathan J. Klinger: 10:56:51

כמו כן, הוא יגיד גם שלא נפגע שום אינטרס לגיטימי של המפלגה

hagar z: 10:56:59

אוי איזה בלאגן נעשה שם

Jonathan J. Klinger: 10:57:07

כמובן, זה רק אם זה זפט.

hagar z: 10:57:07

בטח נפגע

Jonathan J. Klinger: 10:57:16

אם השופט תורן היא גרסטל אז יהיה טוב, לעומת זאת.

hagar z: 10:57:16

גם נפגעת הדמוקרטיה מה נסגר

Jonathan J. Klinger: 10:57:27

לא ממש נפגעת הדמוקרטיה.

hagar z: 10:57:30

זפט הוא השופט לפי מה שאני יודעת

מצד שני, טעיתי ב2,500 ש"ח.

אחרי שאוניברסיטת תל-אביב סגרה את האינטרנט האלחוטי עקב חשש לקרינה, עכשיו גם אוניברסיטאות מכובדות בקנדה בוחרות לנעול את חופש המידע על חשבון גידולי מח.

השלב הבא יהיה לאסור פעילות גופנית כי היא גורמת להתחממות כדור הארץ.

אה, ולפחות בדבר אחד ערביי ישראל זוכים לייצוג עודף, ואלו תאונות הדרכים. אם לא משרדי ממשלה אז לפחות בתאונות. מעניין מה יקרה למספר ההרוגים בתאונות אחרי שליברמן יצליח ונתנתק מאום אל פאחם?

(זהירות - פרודיה) הודעה רשמית זו הובאה לידיעתי מטעם האחראי על האינטרנט, ואני מאמין שראוי שתופץ כאן.

התייעצתי השבוע עם לא מעט אחראים אחרים, האחראי על הטלוויזיה, האחראי על הרדיו, האחראי על הבחירות בבליך, והחלטנו שהחל מהשבוע, מכניסת השבת ועד לצאתה אנחנו נסגור את האינטרנט. זה לא יכול להיות שבזמן שאנחנו יושבים, מתפללים ודואגים לשלמותה של ארץ ישראל אתם באים ככה ופועלים מאחורי הגב שלנו, ממשיכים עם החדשות האלו שלכם באינטרנטים ולא חושבים לרגע אחד על השבת.

אנחנו החלטנו שנסגור, עקב לחצים של החרדים, את האינטרנים כל שבת. לא צריך להבהל, ביום שישי הקרוב, שזה בעצם מחר, ילך האחראי על האינטרנט וילחץ על הכפתור האדום, כך שעד למוצאי שבת לא יהיה אינטרנט. הסיבה, אתם שואלים? אילוצים קואליציוניים. בשלטון יושבת לה מפלגה מושחתת שיכולה להקים קואליציה כמעט עם כל מפלגה אחרת, והיא החליטה כנראה שהחרדים יאים לה.

אז נכון, בגלל חילול שבת יש פורנוגרפיה באינטרנט, בגלל חילול שבת יהודים הרסו את המקדש בסמארה, בגלל חילול השבת באינטרנט התחילו אירועי עמונה ובגלל חילול השבת באינטרנט באה השואה (ותודה רחביה ברמן). בעצם, בגלל החילול הזה באינטרנט לא צריך לתת למידע לזרום. צריך להפסיק את התעבורה כולה.

סוף פרודיה -- קצת רצינות

אני מבין את הרצון של החרדים לא לעבוד בשבת, אני גם מכבד אותו. זכותם לא להפ את אמונתם הדתית, וזכותם לחופש דת. זכותם לעשות ככל העולה על רוחם. מצד שני, יש למיעוט החילוני גם זכות, זכות לחסוך מילארדים לקופה הציבורית. אם יהרסו את גשר פז באמצע השבוע אז העלות החברתית היא עצומה, בשבת היא קיימת וקטנה. חוץ מזה, אני לא רואה איך העובדה שיש עבודה בשבת פוגעת בהם ישירות, זה לא כמו אכילת בשר - רצח לכשעצמו, שהוא פעולה אלימה. חילול שבת יביא, במקרה הכי גרוע, את יונה יהב לגיהנום, מצד שני, אף אחד לא יפגע שם.

כמובן שיש את כל הקטע הירוק, שאני אמור לבדוק קודם, ואת זכויות העובדים, אבל באמת אין לי כח להכנס לזה. כל הפעולה פה מסריחה, היא נעשית עם עובדים זרים שמנוצלים ניצול מגעיל. בכל מקרה, העלות החברתית בכדי לא לחלל שבת היא לסלול קודם כביש עוקף ואז להרוס. אני מוכן שנקח מאחת ההתנכלויות את הכביש העוקף שלה ונשים אותו שם.

כולם מושחתים, אז מה? (לא מתכוון להעליב רגשות דת של אף אחד, במיוחד לא של נוצרים, יהודים או רומאים, אבל גם לא בודהיסטים שאולי לא מאמינים באל ועצם הטלת ספק בעובדה שהוא לא קיים היא חילול הקודש)

בעצם המדינה היא Corpus Christi שהפכה לCorpus Delicti, כמו גופו של ישו בסעודה האחרונה. Hoc est corpus me'em, "זהו גופי, אכלהו", אומר ישו (המדינה) לשליחיו, אותם נבחרי ציבור שסרחו. נבחרי הציבור הלשינו על ישו עצמו, גרמו למותו ולצליבתו, אך הם עשו זאת כדי להביא לכך שהמדינה תואדר, תהא מעל הכל, תזכה למעמד על-אנושי ולא אל-אנושי. המדינה פצועה, פגועה, מדממת על הצלב, וכולם מעריצים אותה. יוצרים את האיקונין הקטן שלה, דגל המדינה בכל מקום, רגשות פאשיזם, והכל למה? כי נבחריה, השליחים סרחו.

אותם שליחים עכשיו מנסים להגיד שהכל היה למטרה לאומית, בשביל להציל את המדינה. מינינו, קירבנו, עשינו, מכרנו, קיבלנו כסף ומסרנו כסף, הכל לטובת המדינה. לא לטובתנו., את הכסף לקחנו כדי להבחר שוב, הרי עדיף שאנו - הנקיים שנלחמים בשחיתות יבחרו עם כסף מושחת כדי להלחם בשחיתות של האחרים, מאשר שישארו אותם מושחתים שלא עושים דבר. אתמול אמר לי אחד מחבריי הטובים שהוא יצביע למפלגה למלחמה בבנקים, שכנראה מונעת על ידי אינטרסים כלכליים, אבל לפחות היא תלחם בבנק אחד, וגם זה מספיק.

ההתפשרות של הנתינים עם המערכת מאפשרת את המדרון החלקלק. אנשים ויתרו מזמן על התקווה, הם לא ילכו להצביע, לא מעניין אותם יותר הדברים האלו, חשוב להם רק דבר אחד - עצמם. אבל כל מי שעבר את גיל 17 יודע איך המדינה עובדת, יש שני סוגים של אנשים, אלו שמעל לחוק ואלו שמתחתיו. כמעט ואין ניידות חברתית וכמעט שאין דמיון בין העולמות. הפחד היחיד של אלו שמעל לחוק הוא לאבד את הPrivi Legum שלהם, הפחד היחיד של אלו שמתחת לחוק הוא להתקל בשלטונות "החוק", אותם שלטונות שמאלימים את השלטון וגורמים להם לפחד.

מה בעצם אפשר לעשות? איך שוברים את המעגל? שוקי גלילי חושב שאפשר, שהפעם הגולשים יבחרו את ראש הממשלה. האמנם? האם באמת האינטרנט, שהיא מדיום השתתפותי בעיקרו, צמחה כבר למצות את המדיום? האינטרנט עדיין עובדת כברואדקאסט, לא כהשתתפות. היא אמנם עמפוטנציאל לממש את הפוליטיקה הפתוחה של גיא ווסט (או של כולנו, גם אלו שחולקים עליה), אבל בין הפוטנציאל למימוש עוד יש מרחק. אנחנו בבעיה רצינית בנושא. אין מה לעשות, רוב המשתמשים לא מגיבים, לא כותבים, לא פועלים, רק משתמשים באינטרנט כ"עוד" ערוץ טלוויזיה.

זה ישתנה יום אחד, אבל עד אז, צריך לקוות

מהו רשיון קריאטיב קומונס?

באמצעות רישיון של Creative Commons, את/ה שומר/ת על זכויות היוצרים שלך אבל מרשה לאנשים להעתיק ולהפיץ את יצירתך בתנאי שהם יציינו את שמך על היצירה -- ובתנאים שתציין/י כאן בלבד. לאלו שאינם בקיאים בשימוש ברישיונות של Creative Commons, הכנו רשימה של נקודות למחשבה. אם ברצונך להציע את יצירתך ללא תנאים, בחר/י באפשרות הקדשה לנחלת הכלל. (מתוך אתר קריאטיב קומונס)

פסקה זו, לדוגמא, הועתקה ישירות מתוך אתר קריאטיב קומונס. הסיבה לכך היא כפולה, ראשית, הפסקה סיפקה הגדרה מדויקת של מהם קריאטיב קומונס, סיפקה את הקישורים המדוייקים ואת היכולת לחסוך עבודה לכותב. שנית, מותר לכותב שורות אלו, לפי הרשיון בו מוגן הטקסט, לעשות בו כל שימוש כל עוד מייחס הוא את המקור ממנו נלקח הטקסט. רשיון הקריאטיב קומונס הוא בעצם חוזה בין היוצר למשתמש המאפשר למשתמש לקבל זכויות שלא היה מקבל אותן אם היה נתון תחת המשטר המשפטי של חוק זכות יוצרים, 1911 שקובע:

רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות-היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים (סעיף 2.1. לחוק)

כלומר, הרשיון מאפשר למשתמש את מה שהיה אסור לו אלמלא רשיון השימוש. הרשיון מאפשר לאנשים להפיץ את התוכן בלי לטפל גם בעשרות בקשות לשימוש חוזר ביצירותיהם, וכן להגן בצורה כוללת וודאית על יצירות.

היקף ההגנה

היקף ההגנה המופיע ברשיון משתנה מרשיון לרשיון, ישנם מקרים בהם כל שמקנה הרשיון הוא הזכות להשתמש שימוש פרטי, יש כאלו המאפשרים שימוש פרטי ומסחרי, יש רשיונות המאפשרים שימוש פרטי, מסחרי ואף שינוי או חידוש היצירה המקורית, והכל כפוף להיקף הרשיון. הרשיון דן הן בזכות המוסרית של בעל זכות היוצרים והן בזכות הקניינית. ברוב הרשיונות מפקיע בעל הזכות את הזכות הקניינית כדי שבעלי הרשיון לא ישלמו בעבור השימוש בעבודה. מה שהרשיון לא עושה ברוב המקרים הוא הפקעת הזכות המוסרית. רוב רשיונות השימוש דורשים מהמשתמש להפיץ את היצירות הנגזרות מהיצירה המקורית תחת רשיון שימוש זהה או מחמיר כך שישמרו זכויותיו המקוריות של בעל הזכות.

בעצם, רשיון הקריאטיב קומונס, שעל בסיס המילים Copyright קנה לעצמו את השם Copyleft, מאפשר להביא למצב בו חלק מהזכויות שמורות, הכל תלוי בסוג הרשיון הנבחר. הנחת היסוד היא שכל יוצר, ללא קשר להעדפותיו, מעדיף כי עבודתו תהיה נחלת הכלל במישור השימושי ונחלתו במישור הזכותי.

משמעות ההגנה

מה בעצם אומר אותו רשיון? זה שנותן לכלל את הזכות להשתמש ביצירה לפיו, איך הוא יכול להגן על בעל הזכות? ברור שבעל הזכות לא יכול לעמוד חסר אונים בפני מפר הזכות ובפני העולם כאשר מופרים תנאי הרשיון. לכן, במקרה כזה, קובע רשיון השימוש כי יופסק אוטומאטית בעת ההפרה, ובמילות הרשיון: "This License and the rights granted hereunder will terminate automatically upon any breach by You of the terms of this License." כלומר, בעת שפוקע הרשיון עקב הפרתו, זכאי המרשה להניח כי הרשיון פקע, ועל כן זכויותיו הקנייניות והמוסריות קיימות במלואן כלפי המפר.

במקרה כזה, המרשה יוכל, כמו כל אדם אחר שעומד בפני הפרות של זכויות יוצרים, לפנות לבית המשפט לקבלת הסעדים המוקנים בחוק. אותם סעדים כוללים פיצויים ללא הוכחת נזק על הזכות המוסרית ועל הזכות הקניינית. הפיצוי המקסימאלי שניתן עבור כל הפרה של הזכות הקניינית הינו 20,000 ש"ח, כשישנו מינימום של 10,000 ש"ח. כמו כן, הפיצוי על הזכות המוסרית עומד על סכומים בסדר גודל דומה עבור כל הפרה.

הפיצויים

בתי המשפט בישראל קבעו כי עקב קלות העתקת החומר מאתרי אינטרנט יש לפסוק סכומים משמעותיים בכדי להגן על הפרות כאלו (לדוגמא, תא (י-ם) 6182/04 לייבדיאנאס בע"מ נ' קופמוי-ווב בע"מ, ת"א 190227/02 פרחי גורדון נ' פרחים כפר רות, דינים שלום, כג, 22) וכן כי הקלות של הגניבה באינטרנט דווקא הופכת את מהות הדבר לחמורה יותר (ובמישור הפלילי, ראו פסק דינה של כב' השופטת אגמון-גונן, קפ (י-ם) 105/02 אלון ניר נ' מסע אחר בע"מ) הקלות הרבה של העתקה באינטרנט מאפשרת לא רק את ההעתקה, אלא הביאה לביסוס רשיון הקריאטיב קומונס.

בתי המשפט קבעו גם, כי כל הפרה נפרדת - במדיה נפרדת, בפעם נפרדת או בפרסום נפרד - מזכה בפיצוי נפרד (ע"א 3616/92 דקל שירותי תוכנה נ' היחידה הבינקיבוצית, פד נא(5) 337), שם המבחן היה האם הופרה הזכות כל פעם ביצירה חדשה, כלומר ביצירה שהושקע בה זמן ועבודה. שם נקבע כי כל גירסא חדשה שהסתמכה על היצירה המופרת מזכה בפיצוי סטטוטורי. על פסיקה זו הסתמך בית המשפט המחוזי בעניין לייבדיאנאנס כשקבע שאתר אינטרנט אחד, בו מספר עמודים, הינו יצירה אחד שכן הוכן בעבודה אחת. ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב קבע, בפעם אחרת, כי העתקה של טקסט בארבעה מאמרים שונים היווה ארבע הפרות שונות (ת"א 1296/99 בן-אוליאל נ' זר, דינים מחוזי לג(1) 267)

למה להשתמש ברשיון?

ישנן סיבות רבות מדוע לא להשתמש ברשיון קריאטיב קומונס, המרכזית מבינן היא האפשרות לגבות כסף עבור שימוש ביצירות. אולם, ההנחה היא כי יצירות המוגנות תחת קריאטיב קומונס מועלות לאינטרנט (או לכל מדיה אחרת) על מנת לחלוק אותן ולאפשר לכלל הציבור להנות מהן. לכן יש אפשרות להגנה מפני שימוש מסחרי והגנה מפני שינוי. לאחרונה נמתחה ביקורת כנגד רשיון זה על ידי ריצ'רד סטולמן, אבי תנועת הקוד הפתוח, שביקש להחיל את רשיון הGPL על יצירות ספרותיות גם כן על חשבון רשיון הקריאטיב קומונס.

רשיון הGNU הוא רחב בהרבה מרשיון הקריאטיב קומונס ומאפשר שימוש נרחב יותר ביצירה. כמו כן, הרשיון מחייב כל אדם המשתמש ביצירה להפיצה תחת אותו הרשיון. היצירות תחת רשיון GNU הן קניין הכלל.

מנגד, השארת כל היצירות תחת הגנת "כל הזכויות שמורות" תצור מצב בו בעת השקת יצירה לא ניתן יהיה לעשות בה שימוש ללא הרשאה מפורשת, ואף לא יהיה ניתן לבצע את היצירות מחדש. עקב בעיות ברשיונות הקיימים על פי חוק, פרוייקט שיר זר לא יצא לדרך, או ליתר דיוק, יצא לדרך וכשל. הסיבה המדויקת לכך היתה שחרף רצונו של ליאונרד כהן לתת את האישור לבצע את שיריו מחדש בפרויקט, חברת סוני דרשה להסיר את הקבצים מהרשת.

אלו שמקדשים את הקניין הפרטי, כמו חובבי הקוד הסגור, טוענים תמיד שהטכנולוגיה (או תעשיית היצירות) לא היתה מתפתחת אלמלא האמנים היו מרוויחים, אולם, האם רווחתם של האמנים צריכה לבוא באמצעות מניעת זכותה של החברה לעשות שימוש בדברים שלעיתים הופכים לקניין הכלל? (כמו שירו של אביב גפן, לבכות לך, שהפך להמנונם של מאות אלפי צעירים לאחר רצח רבין ב1995, וכמובן שלא היה ניתן לראות את גפן עובר בכיכר ומצלם את אלפי בני הנוער שרים את שיריו בכדי לתבוע אותם יותר מאוחר בבתי משפט).

אם הקניין הפרטי היה זה שאיפשר לאורך שנים את ההתקדמות עד לדור המידע, אני חושב שדווקא בדור המידע הקניין השיתופי, וההגנה הקולקטיבית עליו מפני אלו שעושים בו שימוש לרעה, הוא זה שיביא את הקדמה.

וגם, מחר ב10:00 הפגנה מול בליך נגד אי קיום הבחירות בצורה דמוקרטית.

אני לא יודע אם אני שמח או עצוב שחנן כהן כינה אותי היום שמאל מתון. אני חייב להודות, מעולם לא יצא לי לדבר עם חנן, למרות שהוא מצטייר כאיש מעניין ואידיאולוג שמאמין במפלגת העבודה עד כדי שמוכן הוא לוותר על עבודתו למספר חודשים בכדי להקדיש את זמנו לעמיר פרץ. באותה נשימה שחנן מכנה אותי "שמאל מתון" הוא מכנה עצמו "שמאל מובהק", אולי מילה אחרת לשמאל קיצוני, אולי לא. אני אף פעם לא ראיתי את עצמי כשמאל קיצוני, מצד אחד, מצד שני, העבודה שלי תמיד היתה לקדם את ערכי השמאל כמו שאני מכיר בהם: הומניזם (האדם במרכז), שוויון (זכויות, חובות, חירויות והזדמנויות) ושמירה על שלטון החוק. עבורי, משום מה הדברים האלו הביעו איזושהיא מידה של מרכזיות. הייתי רואה את האידיאולוגיה שלי כמרכז, כשיש משמאל ומימין דוקטרינות אחרות.

מה זה שמאל מתון בעצם? איך מבדילים בינו לבין שמאל קיצוני או מובהק? איך מזהים עמדות? האם השמאל הקיצוני הוא כמו הימין הקיצוני ומוכן לנקוט באלימות כדי לקדם את המטרות שלו?

אני חושב שיותר הפריע לי, שהוגדרתי כמו ישענר זאף, כשמאל מתון, שאני חושב שהמרחק שלי משמאל מתון (שמאלה) קרוב למרחק שלו משמאל מתון (ימינה), אבל לא נורא, אני אתגבר.

בינתיים, כואב לי הראש רצח משאלה משפטית שמטרידה אותי כבר יומיים. אני מניח שאני אכתוב עליה מחר לטור באנשים ומחשבים, אחרי שאני אסיים עם החלק הראשוני של הטיפול בתיק.

אני לא מפוקס. אני מפסיק.

כתבתי כל כך הרבה HTML בסוף השבוע שהראש שלי חושב כבר בתגיות ואני מתחיל לתייג את המילים שלי. רציתי בהתחלה, אולי פעם ראשונה (ואחרונה) להמליץ על קריאות סופשבוע. אני ממש לא אוהב לעשות כאלו דברים ואני גם לא ממש הייתי קורא קריאת סופשבוע של אחרים, אז החלטתי לרדת מהרעיון. בכל מקרה, את קריאת סוף השבוע שלי אני מעביר עם ספרו החדש של יובל דרור, הפוליטיקה של הטכנולוגיה, שמאז ספרו "מי מפחד ממחשבים" לא נראה דבר כזה בשוק.

הסיפור הוא שהאינטרנט הישראלי התחיל להיות ביצתי משהו, עם אותן דמויות מוכרות ברשת. לכן לא פלא שערוץ הרשת של אתר האנרגיה מתלהב מכך שזורבבלה פתחה עמוד בשוקס, במקום להתייחס לקמפיין האלטרנטיבי למרצ שג'וני דו מציע את ביילין אומר "אין לי אמא ערביה, אבל יש לי מניות בתדיראן" וזהבה באמרה: "אין לי בייצים, אבל גם ליוסי ביילין אין".

הסיבה שהאינטרנט מתחילה להיות ביצתית נחזית כבר כשרואים את מעללי סוף השבוע. לקראת סוף השבוע מעלה אתר האנרגיות לא מעט קריאות, בין אם זה קבצים ואגדות האגדי של תומר ליכטש, או שני המדורים ההזויים של רון ג'רבי ואלכסנדרה ינאי, אבל דבר אחד כן רחש בביצה השבוע, וזה המדור של רוגלה, שכנראה כמוני, הצליחה לעצבן את יוני גולדבלט-לבב, (הנה, קיבלת לינק, אני מתחיל לחבב אותך) וכמה אחרים. בין היתר רוגלה התקשרה להלמו לשאול אותו אם בעקבות הכתבה במקור ראשון התקשרו להציע לו הצעות עבודה.

כנראה שהלמו קצת התעצבן יותר מדי, והוא החליט לגגל את רוגלה ולראות מי היא, אז נכון ששום פרט שמופיע שם אינו זר לאינטרנט, וכל מה שהלמו עשה היה ללקט מידע ממקומות אחרים, אבל כמו שאני עשיתי בתחילת השבוע ליוני גולדבלט, ופרסמתי פרטים שאולי היה קשה לאחרים למצוא, אבל בטוח שלא בלתי אפשרי ובלתי חוקי, פרסם לא מעט פרטים אישיים על רוגלה. בביצה כמו בביצה, הגיע העניין בינתיים לאתר האנרגיות, וכנראה ששם, בניגוד ללמהנט, לא מצנזרים תגובות. הלינק לאתר של הלמו דלף וכולם כעת יודעים.

אז בעצם, מה היתה הזכות של רוגלה לפרטיות? והאם זה היה יפה לפרסם את כל הפרטים? אני לא רואה דבר פסול באגירת מידע והפצתו מחדש, אין פגיעה ממשית בפרטיות של רוגלה (למעט דבר אחד שנעשה, והוא פרסום שמה, שבכל מקרה לא ביקשה היא מהלמו להסתיר), אבל יש כאן משהו, אותו תצריף פרטים שבלעדיו לא היה ניתן להרכיב את הפאזל. [זהירות, כל מה שכתבתי עד עכשיו היה הקדמה]. אותה הבעיה מתעוררת בכמה מק

Posted by 2jk.org at 03:29 PM | Permalink | Comments (3)