lolita, light of my life, fire of my loins. My sin, my soul. Lo-lee-ta: the tip of the tongue taking a trip of three steps down the palate to tap, at three, on the teeth. Lo. Lee. Ta.

מבצע משטרתי לחשיפת הפדופילים התרחש אתמול, הרשת פעלה בסתר באינטרנט והעבריינים, לכאורה, החזיקו חומר תועבה. העבירה הכה חמורה, זו של פגיעה בקטין חסר ישע בכדי להנות מפורקן מיני, ממשיכה להכות גלים גם באינטרנט. הבעיה היא, שהעבריינים האמיתיים בפשע הזה לא נתפסו, אלא נתפסו הקרבנות.

הקרבנות מדוע? כיוון שהעבריינים האמיתיים עדיין חופשיים, מחד, ומאידך החברה לא תשקם את הפגועים. לכאורה, ובינתיים לכאורה, החשודים החזיקו חומר פדופילי שהורידו מהאינטרנט. החליפהו בתכנות שתוף קבצים והורידו סרטים, אך לא הסריטו. מאידך, הפדופילים נפלו קרבן לחברה, אותה חברה בה אידיאל היופי הוא יופי נערי ומקודש. החברה מקדשת את היופי הדקיק, הצעיר - כולם רוצים להיות צעירים. תכשירי הבריאות מדברים על "עצירת הזִקנה", האפנה, המראה, אותה ארשת כבוד שהיתה פעם לבוגרים חלפה לה מתהילת עולם; Sic Transit Gloria Mundi.

עד ל'עידן' האינטרנט לפדופילים לא היה מעוז, הם היו חבואים בסמטאות אפלות, שוחרים לטרף ומקפצים על קרבנותיהם. עד לעידן האינטרנט, אולם, חומר שלא פגע בקטינים, אלא רק היה פורנוגרפי, לא נחשב עבירה והחזקתו לא היתה פסולה.

ספר התנ"ך נמצא בכל בית ובבית, אותו ספר בו לוט מקיים יחסים עם שתי בנותיו (בראשית יט, ל-לו), אותו ספר בו אותה פילגש נאנסת באכזריות בגבעה כתחליף למשכב הזכר (שופטים כא) ואותו ספר בו משכב הזכר מוזכר פעמים רבות. פעם לא היה וידאו לתעד את המעשים, אבל ספק באם היום, עם הטכנולוגיה, אותו אלהים שהביא לנו את המבול, המגיפות והאונס, לא היה מחזיק בלוג בו היה כותב את מעללי עולם ומתעד לפחות במצלמת סטילס, אם לא בוידאו.

א וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.

אבל החזקת חומר תועבתי היא לא נחלתה הבלעדית של הדת, ולאו דווקא של הדת היהודית. סטיריקון של פליני, כתביו של המרקי דה-סאד, גם מכילים בין היתר אזכורים לפדופיליה (ועל אף שהם נחשבו חולניים בעבר, כיום נחשבים כיצירה ספרותית לכל דבר) ולא ניתן לחשוב לרגע כי מחזיקי ספריו של המרקי יהיו עבריינים, הלא כן?

—Eh bien! ma chère enfant, lui a dit Isabeau, dès que l'état où elles se trouvaient, leur a permis de s'entendre. Ne t'avais-je pas dit que tu serais malheureuse, dès que tu cesserais d'être sage. Sophie.—Les cruels! ils m'ont trompée; pourquoi me livrâtes vous à eux? (Aline et Valcour, tome 1)

החזקת החומר הפדופילי אינה צריכה להיות העבירה - עבירה פוסטמודרנית, זו המבוצעת ללא קורבן. הקורבן הוקרב כבר בעת שצולמו התמונות; לדרישת, או ללא דרישת הצופים. הצופים עומדים מול מסך, ומביטים - חריר הצצה אל עולם אחר, עולם אותו ספק יגשימו ספק לאו, אולם נהיר כי לא יוגשם עם האובייקט בחריר. העבריינים האמיתיים בחוץ, חופשיים ושוחרים לטרף, מנצלים ילדים ומצלמים אותם. בזכרונם יחקק לנצח הניצול, ההשפלה, הכאב, כמו אפקט פרפר שתוצאותיו לא ידועות, כאבן המוטלת לאגם, שאף לאחר שהגלים שוקטים היא נמצאת שם. הצופים, אותם מושפעים פאסיביים שהוכרחו על ידי החברה לאהוב את הנוער, אותם קרבנות אפנה, הם יחוייבו לשלם את המחיר.

אם כן, מה מייחד את המדיום החדש, הפוסטמודרני, שמכיל את הדימוי האולטימטיבי, החזותי ולא המילולי, שהופך את התיאור לעבירה. האם ביום בו תהיה פדופיליה ללא קורבן עדיין יחשב התחביב החולני כעבירה? סרטי המנגה\אנימה בהם מוצגות נערות ואף ילדות נאנסות באכזריות על ידי מבוגרים. אותם סרטים בהם אין כל קורבן אמיתי, אלא רק התרבות והמוסר, האם הם עבירה? האם תתכן עבירה ללא קורבן? אכן, הדימוי החזותי הוא אם כל החוויות. אין תיאור מילולי כמראה עיניים, אך האם כאן באמת התקיים משהו חדש?

אך התיאור החזותי אינו רק נחלת האינטרנט, האינטרנט הכניס נדבך נוסף שמאפשר את הרחקת הקרבן מהעבריין - היכולת להפיץ את הפרסומים ללא כל עלות וללא כל נזק בעבור כל עותק נוסף. האינטרנט מאפשר לפדופילים זירת מידע, בה הם יכולים למצוא בני שיח, ולא רק קרבנות אמיתיים. בני שיח שאולי יטפלו בהם תחת מעטה האנונימיות של הרשת, ואולי - רק אולי, ינצל ילד נוסף מענשם.

היכולת לקיים פשע ללא קורבן חזקה לאין שיעור ברשת, אולם בל נשכח שהאינטרנט היא אמצעי, בדומה לספר, להעביר מסרים - היא כלי נייטרלי. האינטרנט היא אמצעי דמוקרטי וככזו היא חשופה פי כמה וכמה לסכנות החיים. אולם אין לוותר על הכלי הדמוקרטי כדי לשמור על החיים - אלו לא שווים כלום ללא הדמוקרטיה.