[...] את הגיים בויז לא ברא בן-שושן לבדו. להקת הבנים הזו נולדה במסדרונותיה של לוגיה, חברת התוכן של סלקום. אם בן-שושן הוא האבא של גיים בויז, סלקום היא האמא.

הכתבה "התחילו את המהפכה בלעדיהם" שפורסמה במעריב היום מנסה להסביר את הפוטנציאל הגלום בשירותי הסלולר, וכיצד מי שמקדם את המוזיקה הן חברות הסלולר - שבענייני תוכן גדלות אפילו למימדיהן של חברות התקליטים האיימתניות (והמאיימות).

"לוגיה [חברת התוכן של סלקום - י.ק.] היא חלק בלתי נפרד מהקמתה של גיים בויז", מסביר בן-שושן. "הם הלכו איתי יד ביד מהשלב הראשון. הם האמינו ברעיון והשקיעו בו עשרות אלפי דולרים, וכיום הם נהנים מבלעדיות על מוצר שהוא להקת השנה של ערוץ הילדים. הם האנשים שהקימו את הלהקה".

רק כדי להבהיר שוב - חברה מסחרית הרימה להקת בנים כדי שיותר צרכנים ירכשו את התוכן המיוצר על ידי הלהקה.
שימו לב לשימוש במילים: "בלעדיות על מוצר" שמציג, אולי, פליטת פה של בן-שושן, ואולי את כוונתו האמיתית. מכונה שמנונית לייצור כספים. חברי הגיים-בויז הינם פרולטרים נוספים שעובדים עבור התאגידים, לא פחות ממני ומכם. ציטוט נוסף להמחיש את העניין:

רגע, זו חברת סלולר או חברת תקליטים? אם תשאלו את אנשי תעשיית הסלולר, תקבלו רושם שחברות הסלולר הפכו לגורם מרכזי חזק ומשפיע בתעשיית המוזיקה בארץ ובעולם

תעשיית מוזיקה לא משאירה מקום לאמנות, לא משאירה מקום לפיתוח הנפש, אלא רק לפיתוח הכיס. הספיקה לנו תקופה אחת שבה יצירות הוזמנו על ידי שליטים ובעלי שררה ולא היו חופשיות לבטא את רוח האמן. המוזיקה היא יצירה עצמאית ולא תלויית כסף. אני פתאום מבין את לולה ב כשהיא מבקשת אמן מיוסר ועני, רק היסורים והעוני מבטיחים עצמאות מכבלי היצירה המסחרית.