0. האויב של אויבי אינו בהכרח החבר שלי
חברת החשמל היא גוף מונופוליסיטי. היא פועלת כנגד האינטרס של צרכניה כאשר מטרתה היא למקסם את רווחיה בכל מחיר. על משפט זה אין מחלוקת. לכן, כשחברת החשמל מעלה תעריפים בצורה שערורייתית ופוגעת בצרכניה, אנו מוכנים להניח שהדבר יפעל לטובת "בעלי המניות" של אותה חברה, או לפחות לטובת עובדיה. אולם, כאשר חברת החשמל פוגעת בזכויות עובדיה ובזכויות עובדי קבלן, אין אנו צריכים לצאת לעזרתם. כל האינטרס של החברה הוא אמנם לא לטובתנו, אך השיפור בתנאי ההעסקה האלו אינו מוביל לשוק חשמל משוכלל יותר ולא יעמוד בקנה אחד עם האינטרסים שלנו. אנחנו, כלקוחות, צריכים חשמל זול, אמין ובלי פנסיה תקציבית.
1. חברת החשמל כמשל
עכשיו, קחו את הפסקה הקודמת, והחליפו את המילים "חברת חשמל" ב"חברות התקליטים" או "אקו"ם", ואת עובדי חברת חשמל ב"יוצרים". הצעת חוק זכויות יוצרים אינה הצעה טובה לצרכנים. היא הצעה רעה מאוד שמגבילה חלק ניכר מזכויותינו ולא מיישמת רפורמות שעשויות לפעול לטובת צרכנים, היא מכילה פגיעה בשימוש ההוגן והיא אינה ההצעה הטובה ביותר שיכלנו לקוות לה. החוק פוגע ביכולת להקים מאגר מידע אנציקלופדי עצמאי ופוגע בכלים רבים שנועדו לטובתנו. עם זאת, אלו לא הפגיעות היחידות בחוק.
2. יוצרים?
מיטב אמני ישראל התקבצו יחדיו למחות נגד הצעת החוק. למרבה הפלא, הם לא התקבצו למחות נגד צמצום 'השימוש ההוגן' או נגד הפגיעה בצרכנים. הם התקבצו לקדם את האינטרסים שלהם. כמו עובדי חברת חשמל, ליוצרים אינטרסים מנוגדים, במקרה זה, לצרכני המוסיקה, וגם היוצרים מתנגדים לחקיקה שאולי לא תפגע בחדשנות יותר מדי, אבל גם לא ממש תסייע לה.
3. רינגטוניזציה
ועל מה מלינים היוצרים? ראשית, לפי הצעת החוק החדשה, המזמין הוא הבעלים של היצירה (סעיף 35) כשבפועל, ברור לכולם שמזמיני היצירות יפעילו לחץ חוזי על האמנים לוותר על זכויות היוצרים על פי כל דין ולא לא יופק תקליט (סעיף 37). הסעיף נועד, בכלליות, לסחור בזכות היוצרים כבכל נכס אחר והוא דווקא עושה שירות רב לאמנים ולצרכנים. אם עד היום כאשר הייתי מזמין תמונה מצלם, הצלם היה נכנס עם הסכם המגביל את השימוש שלי ביצירתו; כיום, העלות של ייעוץ משפטי ושל התדיינות משפטית נחסכת, לפחות בתחום זה. צלמי חתונות אינם הבעלים של היצירה המוזמנת, אלא רק של הזכות המוסרית בה.
וכדי להסביר עד כמה חמורה הבעיה, בשנת 2005 מקעקע תבע שחקן כדורסל על כך שזה הציג את הקעקוע שהוזמן על ידו בפרסומת לנעלי נייק. (עוד על התחום בבוינג-בוינג); דווקא כאן החוק היה בא לטובת הצרכנים. נכון, כעת כל אמני הרינגטון למינם יוכרו כמה שהם באמת – מחוללי תרבות בתשלום.
4. מוסריות? קודם תעיפו את כוכב נולד
שנית, היוצרים מלינים על כך שניתן לוותר כעת על הזכות המוסרית. כלומר? הזכות המוסרית לא נעלמת, לא פגה, אלא מותר לוותר עליה. על פי הצעת החוק, ליוצר יש את הזכות, לוותר בכתב וכנגד תגמול, על הזכות המוסרית (סעיף 48). הבעייתיות, כמובן, תחל כאשר ארגוני ההפקה, חברות הסלולר ועוד גופים שבאים לפעול 'לטובת' בעלי הזכויות יחלו להחתים את היוצרים על הסכמים מסוג זה.
אני לא חושש מיום זה. יום זה דווקא יעודד את קיומם של משטרים אלטרנטיביים לזכויות יוצרים כמו קריאטיב קומונס וכן יעודדו את היצירה החופשית באמת, זו שאינה מותנה בשיקולים כלכליים. הם יגרמו להתקדמות אחת – היוצרים בעלי כושר המיקוח האמיתי יוכלו להתמקח על הויתור ולשקלל אותו כחלק ממחיר היצירה המוזמנת. יוצרים ללא כח מיקוח? ובכן, השוק החופשי יעשה את שלו כאן.
5. "אין סוסים שמדברים עברית" –
הנה, בקלות כזו הפרתי את זכותה של חנה גולדברג במשפט זה. גולדברג, כך לדבריה, חוותה הפרות מרובות בזכויות היוצרים שלה על עובדה. אותה עובדה היא אכן בעלת נופך ספרותי, אך היא ביטוי בשפתנו לא פחות מאשר "לא דובים ולא יער". האם ראוי שאותו ביטוי יהיה מוגן בזכויות יוצרים גם אם הוא חלק משיר, כאשר הביטוי עצמו אינו מהווה את כלל היצירה ואף לא מונע את ביצועה? דעתי אינה כדעתה של גולדברג.
אם גולדברג היתה משיגה את מאוויה כאן, ביטויים כמו "העם נקעה רגלו" היו מהווים הפרה אחת גדולה. לומר סתם כך ברחוב, עד לפני מספר שנים: "קן לציפור" היה מפר גם כן. מקומות מיתולוגיים כמו הStardust בירושלים היו נתבעים על הפרה, כמו גם מקומות תל-אביביים מפורסמים פחות כמו הברקפסט קלאב.
6. הנה אני משכפל אותך
נמרוד ברנע ביקש, ואני בדרך כלל לא כותב פוסטים בתשלום, אבל הוא כזה נודניק לפעמים שאם אני לא אכתוב את הפוסט אני אצטרך לכתוב את כל זה במייל שמסביר למה אני לא כותב את הפוסט. (באהבה)
לפי מה שאני הבנתי מהכתבות, לפי החוק תהיה לאוניברסיטה הזכות החוקית לקחת עבודת תזה או דוקטורט ולפרסם אותה ללא ציון שם הכותב.
א. הצג את הסעיף?
ב. הדבר ניתן להתניה בחוזה, כשכלל המחדל הוא שהדבר אסור.
מה שאתה כותב כאן נופל תחת הקטגוריה של טאוטולגיה- שירים אינם מוצרים והקהל אינו צרכן. ההשוואה הזו לחבל חשמל מטעית מיוסדה.
אולי תחשוב על משהו אחד- מים!
מים הן שרות ולא מוצר
מוסיקה היא יותר שרות ממוצר
וגם זה היא לא בדיוק
מוסיקה היא השראה, ומי שיודע ליצור בהב צורה מקבל על זה תמלוגים
אם אני כותב שוב השקר הזה בשיר ושנים אח"כ אני רואה את בכותרות בעיתונים, אז אולי אני ודע לנסח בקצרה משהו שאחרים לא, ועל זה התמלוג
וזה לא דומה לקופיריטנג- כי זה לא מקדם שום דבר אלא את הרעיון עצמו
מוזר?
לא
מגניב?
כן
להערכתי מוסיקה, לפחות בעידן הכוכב נולד וכוכבים אינסטנט, הפכה להיות הרבה יותר מוצר מאשר שירות, ומוצר גנרי לחלוטין.
כלומר (ועם מלוא ההערכה למוסיקה שלך, אגב, שממש עושה לי את זה בניגוד למוסיקה של אחרים), כשאמן (במובן האמיתי) מופיע על במה, מגיע לו את כל התגמול שניתן לתת לו, אבל כשכל התרומה שלו מסתכמת בחריזה מיותרת וחסרת משמעות? כלומר, כשבשיר לא הושקעה מחשבה אמיתית, לא הוכנס רגש ולא ניתנה אהבה, אלא המוסיקה נעשתה למטרות רווח? שיתחיל להתמקח עם חברת התקליטים שלו על הזכויות שלו.
רוב היצירה היום היא יצירה מוזמנת, בין אם זה מצלם חתונות שעושה עבודה גנרית ובין אם זה כמלחין שירים כדי שהם ימכרו כרינגטונים.
האמנים האמיתיים הם נדירים וחריגים בנוף הישראלי, וחבל שכך. אבל בכך שהעם בחר בכספו לקדם את אמנות האינסטנט, הוא הביא את החקיקה הזו.
אתה obviously מדבר כמשפטן שכאשר הוא הוא עומד מול המזמין, במעמד חוזי, קל לו להתמקח. להתווכח.
לרב האמנים, לא כולם, ה פשוט לא ככה.
הם לא מדברים את השפה.
ואנחנו מדברים על הארץ. לרב היוצרים = אין גוף שמייצג אותם באמת.
בעקבות החוק יהיה קל יותר לחברות וגופי שידור להוציא חוזה סטנדרטי / דרקוני ולומר לאמן ש"ככה זה"
ולהמשיך להתפרנס עוד 20 שנה משידורים חוזרים של למשל קרובים קרובים
אבל אם האמן לא ישכיר להעסיק בזמן עו"ד מוצלח או מתמקח מוצלח אחר, הוא לא יהיה שותף ברווחים על יצירתו most likely יעברו הרווחים אל גוף השידור / המזמין
מן הסתם זו כווונתך כי בסופו של היום
עמדתך מייצגת השקפתך כעו"ד בין השאר ומכאן את זכותך להתפרנס
רייוי
רייוי,
אני חושב שאת טועה. אם תסתכלי על רוב היוצרים, הם לא בהכרח אמנים תל-אביביים מתוסכלים. רוב מי שמוזמנות מהם יצירות הם צלמים, מקעקעים, אופי עוגות, מעצבי שמלות ואדרכילים.
כעת, דמייני מצב (כמו שקורה, אגב, בגרמניה) בו כשאת רוצה "לסגור מרפסת" את מפרה את זכויות היוצרים של האדריכל רק כיוון שהוא בעלי הזכות לעצב את הבית, הגיוני?
דמייני מצב שבו אלבום החתונה שלך הוא לצפיה בלבד, ולא לסריקה ולהעלאה לאינטרנט, הגיוני?
אין אפשרות להגיד "יוצרי סרטים ומוסיקה מקבלים חוק א' ואדריכלים חוק ב'", ולכן החוק החדש צודק הרבה יותר מהחוק הקיים.
יתר על כן, תנסי לחשוב על העלות של עורך הדין, שהיא לא גבוהה במיוחד במקרה כזה, בתור עלות שמסייעת לך לקבל רווח.
שאלה מוסרית: האם מתכנת שכותב תוכנה זכאי לתמלוגים כל זמן שהתוכנה שלו בשימוש?
אתה כל כך צודק.
(ברור שלא, הוא מועסק על מנת לכתוב את הקוד, כמו שזמר מועסק על מנת לכתוב את המוסיקה)
העמדה של יהונתן מאוד נכונה בעיני. כשהתחתנתי לא מזמן וחיפשנו צלמים, ביקשנו מהם להוסיף בהסכם ביננו כי כל הזכויות על התמונות שייכות לנו ולא להם. התגובה שלהם, אגב, היתה "סבבה, אין בעיה בכלל". מבחינתם – הם יוצרים משהו עבורנו שאנחנו הזמנו וזה נראה להם מאוד הגיוני שכל הזכויות על זה ישארו אצלנו. ההילולה שנוצרת סביב זמרים וסופרים בענייני זכויות היא מבחינתי רק מכיון שהם יותר בולטים לציבור מאשר צלמי חתונות ולכן מרגישים יותר ש"מגיע להם", כמו גם העובדה שציבור גדול יותר נהנה מיצירתם בעוד שתמונות החתונה שלי מעניינות בעיקר אותי ומשפחתי, זה לא הופך אותם להיות משהו שונה במהותו מתמונה של דודה שלי, למשל.
ובענייני התמלוגים על יצירות שהוכנו שלא בהזמנה ונמכרו לאחר מכן, ובכן הם בין המוכר לקונה בצורה פרטנית לגופו של עניין ולא זכות גורפת ודורסנית על כל תחום יצירה שהוא.
אני יצרתי את התגובה הזו, זה לא אומר שיש לי את הזכות המוסרית (בעיני כמובן) לקבל עליה תמלוגים כל פעם שמישהו נכנס לעמוד זה וקורא התגובה.