בצעד חסר תקדים, ניתן צו מניעה כנגד רשם דומיינים. לפי אותו צו (CV 08-824JSW Bank Julious Baer v. Wikileaks) רישומי הדומיין של אתר Wikikleaks ימחקו לצמיתות ולאלתר. משמעות ההחלטה היא בפועל צנזורה קבועה כנגד אתר אינטרנט.
צו המניעה ניתן לאחר שאתר ויקיליקס חשף הלבנות כספים רבות שבוצעו באמצעות בנק יוליוס באהר מאיי קיימן, וגילה באתרו מסמכים רבים הקשורים לנושא. המשמעות של אותו צו היא שכעת כל אדם שרואה עצמו נפגע מהכתוב באתר אינטרנט יכול לנסות לפנות ולבקש צו מניעה להסרת האתר. אם עד היום היה ברור שיש כללי משחק, כנראה שהיום כללי המשחק נשברו.
עד היום היה ברור שעל כל פגיעה בשם טוב, הפרת זכויות יוצרים או פגיעה בפרטיות ניתן לתבוע ממון. ממון היה התרופה הברורה, ולא צו מניעה, במיוחד בהתחשב בכך שביטוי (ובמיוחד ביטוי פוליטי) הוא מוגן בהיותו נגזר של חירות המחשבה. הפעלת צווי בית משפט להשתקה (במיוחד שאלו ניתנו ללא ידיעתך או מתן הזדמנות להתגונן) היא צעד נוסף שבו מנסים גורמי הכח בחברה להשתיק את הכלי הכל כך דמוקרטי שפועל להרוס את המבנה ההיררכי. אנחנו, כאזרחי רשת, לא יכולים לעמוד מנגד כשבאים ומתנגדים לאותן זכויות שבלעדיהן אנו שבים להיות נתינים.
זה לא המקרה היחיד של צנזורה עודפת שהתרחש ביממה האחרונה, וככל הנראה זה גם לא יהיה צעד הצנזורה האחרון. ממשלת פינלנד מפעילה צנזורה ממשלתית על אתרי פורנווגרפיית ילדים (מה שנקרא בעגה הלא מקצועית והלא נכונה: אתרי פדופיליה), בין היתר, אחד האתרים שנחסם הוא אתר המבקר את מדיניות הצנזורה. האם זה אומר שכל מי שיבקר את הצנזורה בארץ (לדוגמא אני) יחסם? (ויה עומר ענבר). באותו יום, דיגג מדווח שאתר יאהו! הסיר את The Pirate Bay מתוצאות החיפוש שלו. כלומר, אותו אינטרנט שעד היום היה כה נייטרלי, הופך להיות תלוי אינטרסים כלכליים. במקביל, אותו אתר נחסם לאחרונה בדנמרק בעקבות בקשות של ארגוני זכויות יוצרים; התוצאה? החסימה הביאה לגידול במספר המשתמשים.
מדי פעם אני נתקל בשאלה "איך מסירים תוצאת חיפוש מגוגל"; מכרים, לקוחות, חברים, בני משפחה: על כולם כותבים משהו לא יפה מדי פעם וכולם, במקום להתמודד עם האמת, מנסים לנקות את תוצאות החיפוש בגוגל. אולי הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור הוא שאין דרך להסתיר את האמת, לא משנה כמה צנזורה תופעל, במקרה הרע יהיה קשה יותר להגיע לתכנים ובמקרה הטוב יותר תקום מערכת DNS דינאמית שתאפשר את התקשורת האנונימית בין הצדדים.
המחוקק והשופט מפחדים מהיום שהוראה שיתנו לא תאכף, אנחנו כאזרחים מצפים ליום בו המחוקק יתן הוראה שתפעל לטובתנו.
בקרוב נגיע רחוק.
אפשר לגשת לאתר מכאן
http://88.80.13.160/wiki/Wikileaks
הבעיה היא לא שאי אפשר להסתיר את האמת, אלא שלפעמים לאל מדובר ב"אמת".
המצב היום הוא שאם מישהו מפרסם עלי שאני [הכנס שקר כלשהו כאן], אני צריכה לצאת למאבק על שמי הטוב, כי גוגל זוכר הכל.
ואגב, לא כל ביטוי הוא ביטוי פוליטי, ולא כל ביטוי צריך לזכות לאותו היקף הגנה רק מעצם היותו "ביטוי".
עפרונית,
אני לא אומר שכל ביטוי הוא פוליטי, אני כן אומר שהביטויים שמנסים (לפחות לאחרונה) לצנזר הם כאלו. הביטוי של ויקיהדלפות היה נגד שלטון מושחת שמאפשר הלבנת כספים בהיקף של מיליוני דולרים ונגד ארגונים כלכליים שמרווחים מההלבנה.
אם מישהו מפרסם עלייך משהו שלילי, צאי במאבק בו ולא בגוגל, ובשום פנים אל תבקשי ממישהו אחר להסיר את הטקסט, לא?
אם מישהו מפרסם עלי משהו שלילי ושקרי אני לא יודעת מה אני אעשה – זה מאד תלוי בנסיבות ובתוכן של אותו "משהו".
באופן כללי מאבקים ומלחמות לא ממש עושים לי את זה, וגם לא תמיד זה עוזר. אם מישהו מפרסם עלי – כאדם פרטי – מידע אישי שפוגע בצנעת הפרט שלי, אני לא רואה שום סיבה שתגרום לי לא לבקש להוריד את אותו הטקסט (נראה לי שזה יותר רלוונטי לשאלה מאשר הדוגמא הקודמת שנתתי). לא בכל מצב הזכות להתבטאות צריכה לגבור על הזכות שלי לפרטיות.
הנה לינק רלוונטי.
אתר צרכנות חשף רמאי שמוכר תרופות-פלא. אותו רמאי שלח מכתב מ-"עורך דין" (שאינו מופיע ברשומות) לספק האינטרנט שמארח את האתר. הספק התקפל מיידית והוריד את האתר.
יהונתן, יש לי שאלה: נגיד שקבוצת אנשים תחליט להקים רשת מחשבים פרטית לשימוש סגור. נגיד שקבוצה זו תחליט לקרוא לרשת שלה אינטרנט ב'. האם החוק של ש"ס (ושותפותיה לקואליציה) דורש צנזורה גם על אינטרנט ב'? לדעתי כל תשובה תוביל לאבסורד: אם התשובה היא כן, אזי המדינה אמורה לפקח על כל רשת מקומית, כולל כבל הרשת שמחבר את המחשב שלי למחשב של בת הזוג שלי ששוכן לידו באותו חדר. לעומת זאת אם התשובה היא לא, אני אשאל מה מונע מכל האזרחים החופשיים שאינם נתונים למרותו של הרב עובדיה להקים לעצמם רשת פרטית שכזו ללא מעורבות המדינה. רגע, בעצם זה ההגדרה של אינטרנט א' מלכתחילה, לא?
חזי – אני צופה כבר הרבה זמן לאינטרנטים ב' ג' ד' וכו'. זה יבשיל סופית כאשר IDN יאפשר גם סיומות בשפות בלתי-לטיניות.
הסיפור הזה התחיל מהפיצול הסיני, שהתחילו לבד לאפשר לדומיינים להרשם בסינית ב-2006. ברגע שיש באינטרנט אתרים שאין למקלדת שלך שום אפשרות להקיש את השם שלהם – כבר דה פקטו יש יותר מאינטרנט אחד. פיצול הרשתות הוא רק עניין של זמן.