0.
בהצעת החוק, שגובשה לאחר הסתייגויות רבות במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה בשנה האחרונה, נקבע כי ספקיות האינטרנט יציעו את שירותי סינון האתרים בחינם. המתכונת תהיה זהה לזו הקיימת באוסטרליה ובהונג קונג [השייכת לסין – י.ק] ותפעל באופן דומה לחסימת תכנים אלימים ומיניים במכשירים הסלולריים ובערוצי הטלוויזיה למבוגרים בלבד, שדורשים סיסמה מיוחדת על מנת לצפות בהם. לקוח שלא יהיה מעוניין לקבל את השירות יוכל להתחבר בלעדיו. (לירן דנש וגיל רימון, צנזורה לבחירתך, 28.01.2008)
במהלך הדיונים בכנסת על הצעת החוק לצנזורה של הרשת תמיד עלה המודל האוסטרלי. אוסטרליה, כמדינה נאורה, חייבת להיות מתקדמת מאיתנו, ולכן נאמץ את המודל שלהם. כעקרון, המודל האוסטרלי היה של Opt-In אבל הוחלף למודל של Opt-Out, כלומר מי שלא רוצה צנזורה חייבת להודיע (ולשאת בעקרונות הבושה) כמו בישראל.
1.
דא עקא (ונכון "דא עקא" נשמע הרבה יותר מתוחכם מ"אבל תראו איך דפקו אותנו"?) שהאוסטרלים החליטו שגם מי שמבקש אינטרנט "לא מצונזר" יקבל שירות מצונזר. כלומר, גם אוסטרליה מיישמת רשימות שחורות בסגנון סין וחוסמת תכנים שהגולשים לא יכולים לבטל את חסימתם. ואילו תכנים נחסמו? ישנה רשימה שחורה של אתרים שמכילים "תכנים לא חוקיים" אשר יחסמו בכל מקרה. כלומר, מאזרחי אוסטרליה תמנע הגישה למידע "לא חוקי". מידע שאסור בביטוי כמו פורנוגרפיה קשה, אלימות, הימורים ועוד.
1.5
אני לא רוצה להכנס לתיאוריות קנייניות וזכותניות, אבל ידוע שדעתי קרובה מאוד לדעתו של ג'ון סטיוארט מיל בכל הנוגע להגבלה לחיפוש אחר מידע וחסימת הביטוי. אני מוכן ללכת רחוק עם חופש הביטוי עד כדי הסכמה לביטויים שפוגעים בי ישירות וחותרים תחת האמונה שלי, זו הדרך היחידה לקדם שינויים בחברה. אבל בשאלה היותר פרקטית אנחנו מדברים על חסימת אתרי שיתוף קבצים וחסימת תעבורת P2P.
2.
כלומר, תעבורת P2P תחסם בשם ההגנה על זכויות היוצרים (מה שנאסר לאחרונה בארצות הברית אבל מתרחש בפועל). כמובן, כיוון שכל התעבורה מוצפנת בימנו, יטענו ארגונים רבים שלא ניתן לוודא האם אין פדופיליה בתוכנות האלו, ולכן ראוי לחסום. אנחנו נתקדם לכיוון של אינטרנט מרוגלץ בו כל התוכנוץת נשלטות על ידי מחשב מרכזי. [אגב, גונבה שמועה לאזני שלמרות שהאינטרנט החרדי מסונן, אפשר להשתמש עדיין בתוכנות שיתוף קבצים, מישהו מגולשי רימון\מורשת רוצה לאושש?]
3.
עכשיו, ההיקש המתבקש: האם שר התקשורת, אריאל אטיאס יגיד שעדיין אוסטרליה היא המודל שלו, כלומר סינון קבוע ברמת השרת על רשימה שחורה של אתרים או שהוא ימצא מדינה "נאורה" אחרת שמתכננת לצנזר את הרשת ויאמץ את המודל שלה?
4.
יאמרו המלעיזים: "אבל זה תוכן בלתי חוקי, דברים שבכל מקרה אסור לך להגיד". אני אבהיר שהם טועים: "תוכן בלתי חוקי" הוא תוכן שנענשים על אמירתו ולא תוכן שאסור להגיד, כלומר מותר לי להסית לגזענות, העונש על כך קבוע בחוק, מותר לי לפרסם תועבה, העונש על כך קבוע בחוק. אין למדינה שום זכות להשתיק אותי, יש לה זכות, מאוחר יותר, לפעול להעניש אותי.
5.
גם ביטויים "אסורים" זכאים להגנה על חירות הביטוי. האיסור על הביטוי עצמו הוא גרוע יותר מהחשוך במשטרים, והפעלתו על אזרחים תגרום לכך שלא תהיה עוד דמוקרטיה. מה שנתפס לפני שלושה עשורים כבעייתי עשוי היום להחשב יותר מאשר מיינסטרים. מצד שני, דברים שהיו מותרים במסגרת חופש הביטוי (לדוגמא הכינוי "כושי") הפכו להיות מוקצים. חופש הביטוי הוא עניין דינאמי ולא רצוני, ואם תקבעו (fixate) את הביטוי הנוכחי, האנושות תעמוד במקום.
ועוד יותר. אפילו אם אסור להגיד משהו, אין איסור לשמוע דברים אסורים.
אינטרנט = דמוקרטיה
מעניינת ההבחנה שאתה עושה בין דברים שאסור לעשות אותם לבין דברים שמותר לעשות אותם, אבל למדינה מותר להעניש אותך. ההבדל הזה מוגדר איפשהו במפורש, או שכל אחד מחליט לעצמו?
כלומר, אני מניח שאתה לא חושב ש"מותר לרצוח, אבל אז למדינה יש זכות להעניש אותך", אלא שפשוט אסור לרצוח. מה לגבי חסימת כבישים? הוצאת דיבה?
ישראל,
כן. אחרת נוצר pre-crime.
לי זה נראה יותר אינטרנט=אנרכיה. ואני אוהב את זה ככה :)
ירדן,
אינטרנט הוא לא אנרכיה, יש פשוט בעיה להשליט שם את החוק. אני כרגע עובד על מאמר כזה ואנני אוכל להסביר ברגע שהוא יהיה מוכן.
צריך לשים לב שלכל מצנזרי האינטרנט הצדקניים בכלל לא אכפת מהאנשים שמייצרים את החומרים הפדופיליים ומהילדים המסכנים, אכפת להם רק אם מישהו מסתכל בתמונות. זה רק חלק מהקמפיין להפחדת הציבור מפני האינטרנט המשוקץ, כי אינטרנט חופשי מקטין את יכולת הממשלה לשלוט.
ברור,
לכן לא תופסים "פדופילים" אלא רק מי שרוצה לראות בחורות ערומות.
יהונתן,
לא הבנתי את התשובה שלך (לאיזו שאלה ענית "כן").
יש באמת הגדרה משפטית כזו, של דברים שלא אסורים אבל נענשים עליהם? אני זוכר משהו במעורפל על malum in se / prohibitum, אבל אני לא בטוח שלזו הכוונה.
אם יש הגדרה כזו, אני סקרן לגבי הגבולות שלה. אם אין, אני סקרן לגבי איפה אתה שם את הגבול. (אני מניח שחופש הביטוי מגדיר את הגבול, אבל אולי לא).
(אם אני מבין נכון, אז באופן פרקטי, ובהקשר לדיון הנוכחי, המשמעות של זה היא האם למדינה יש זכות לנקוט באמצעים כדי למנוע את העבירה, או רק להעניש משנעשתה).
ישראל,
התשובה שלי היתה "כן" לכל השאלות שלך. אסור לעצור אדם מלחסום כביש (כל עוד החסימה לא מסכנת חיים אלא רק מפריעה לתנועה) ואסור לעצור אדם מלהתבטא בצורה דיבתית (כל עוד הדיבה לא מסיתה לאלימות כלפי אותו אדם).
למדינה אין זכות לאסור על אדם לעשות משהו, אלא יש לה זכות (לנסות) לכפות עליו עונש אם יעשה אותה. תחשוב על מצב בו ה"מדינה" מחליטה לאסור עליי לצעוד ברחוב בתהלוכה, היא מוציאה צו שאוסר עליי לעשות כן ואני עדיין צועד; מה המדינה יכולה לעשות לי? היא יכולה לאסור אותי אחר כך, והיא יכולה להביא שוטרים לאכוף את האיסור, אבל גם אז – אני עדיין אוכל לצעוד ובאלימות.
כאשר אתה מגביל את היכולת של מישהו לעבור על החוק, אתה פוגע לו בזכות מוגנת. לכל אדם יש זכות לעבור על החוק, ולמדינה יש זכות להעניש על כך. (ותקרא את הפוסט הישן הזה ואת הפוסט הפחות ישן הזה).
בעצם, מה שאני אומר הוא שאם המדינה תגביל את האנשים מלעבור על החוק, היא תקח את האנושיות החוצה, והיא גם תאבד את הלגיטימציה שלה כמדינה.
נדמה לי שאסור חוקית להפיץ וירוסים במובן שכתיבת וירוסים שלא למטרות הפצה או אפילו דיון תיאורטי על כיצד לבנות וירוסים אסורים בחוק.
אייל,
בהוראות חוק המחשבים זה לא מצויין במפורש, אלא זה מה שכתוב:
מה זה אומר על גוף מסחרי ?
אם לדוגמא היה לי ווינדוס והכנסתי דיסק של סוני עם הרוגלה שלהם "(ב) המעביר לאחר או המחדיר למחשב של אחר תוכנה אשר סוגלה לגרום נזק או שיבוש כאמור בסעיף קטן", מי היה נכנס לכלא ?
מה שמעניין בגישה שלהם לצנזורה הוא כמה זמן יקח עד שתבוצע מתקפה על אותו שרת מרכזי שתשתק את הרשת בארץ.
יואחי,
טכנולוגית סוני אמורים להאסר על העניין. אבל העובדה שאתה הסכמת לעשות זאת בהסכם השימוש שלהם קצת מונעת מהם להענש.
לפני מספר שנים סוני התקינו לאנשים בלי לידע אותם רוטקיט במחשב כשהם הכניסו דיסק מוזיקה למחשב, על זה דיברתי.
זה הופיע בתנאי השימוש של הרוטקיט, אאל"ט.
לא הבנתי. ישראל שאל על מקרה קיצוני – רצח. אני עומד לעבור על החוק ולרצוח את השכן שלי, ומוכן להיענש על כך. האם למדינה מותר למנוע ממני לעשות זאת?
אם תאמר כן, אומר "וואו".
אם תאמר לא, אני שואל – איפה הגבול? איפה הוא מוגדר בחוק?
לאינטרנט רימון יש כמה 'מסלולים' ואפשר לבחור את רמת הסינון: רשימה שחורה, רשימה לבנה (שאפשר להכנס רק לאתרים מוגדרים מראש) ואפשרות לחסום רשתות שיתוף קבצים ותוכנות 'מסרים מידיים'
כלומר, מבחינת רימון אין סינון של פורנוגרפיה ברשתות שיתוף קבצים?
זו לא בעיה לבדוק את המסלולים באתר שלהם.
http://www.neto.net.il/archive/he/maslul1
ציטוט:"במסלול זה יאופשר השימוש בתוכנות שיתוף קבצים, אולם מערכת זיהוי התוכן האוטומטית תקטין משמעותית את החשיפה לתכנים פוגעניים בשימוש בתוכנות אלו."
מעניין עד כמה זה אפשרי.
יוני,
אני לא מכיר טכנולוגיה כזו. את הטענה הזו אני מכיר, השאלה אם מי מקוראי הבלוג שמחובר דרכם (אגב, אאל"ט, הבלוג חסום ברימון) יואיל להגיד מה קורה שם.
זה לא ברור לחלוטין שכאשר חוק המחשבים אומר "כדי לגרום שלא כדין נזק או שיבוש" הוא פוטר את מי שעושה אותם דברים במסגרת מבוקרת למטרות מחקר? כמו שנראה לי ההכללה של המלים האלה בכל אחד מסעיפי החוק בנפרד פרושה שכדי שתתקיים עבירה של כתיבת או הפצת וירוס חייבת להיות כוונה לפגוע במחשב של מישהו אחר.