משהו רע עבר על בית המשפט לתביעות קטנות כשכב' השופט בני שגיא פסק בת"ק 8796-06-08 דוביצקי נ' שפירא. באותו מקרה תבע אבי רועי דוביצקי את ליאב שפירא; עובדות המקרה יחסית פשוטות: שפירא הוא מנהל אתר הכרויות, פלוני שלא ניתן לזהותו פתח כרטיס תחת השם "חתיך38" באתר והוסיף את פרטיו של דוביצקי כמי שמעוניין להכיר קטינות ולספק שירותי מין. דוביצקי פנה לשפירא וביקש את הסרת התוכן, שפירא הסיר. לאחר שפירא הסיר את התוכן, תבע דוביצקי את שפירא על לשון הרע.
בית המשפט פסק ששפירא התרשל בכך שלא התקין אמצעי סינון שיבחנו אחד אחד את כל התכנים שמועלים לאתר. לדברי בית המשפט, קיומן של שלוש תלונות ביום על פרופילים פיקטיביים ותוכן שאינו ראוי מחייבים את סינונו בפועל של כל התכנים:
לטעמי, איזון בין זכותו של אדם לשם טוב, אל מול האינטרס החברתי המסוים בהמשך פעולתו של אתר היכרויות באינטרנט במתכונת לפיו הוא אינו אחראי כלל לשימוש לרעה שנעשה בפלטפורמה אשר עומדת לרשות הגולשים, מחייב מסקנה כי האינטרס בשמירה על שמו הטוב של אדם, בעל עוצמה ומשמעות רבה יותר, עד כדי הצדקה בחיוב בעל האתר בפיצוי צדדים אשר נפגעו כתוצאה מפעילות האתרים אשר בבעלותם – וככל שיוכח שהוא לא נקט בכל פעולה ממשית אשר יש בה כדי לצמצם האפשרות לשימוש לרעה באתר. מסקנה זאת מתחייבת ביתר שאת כאשר מאזנים בין האינטרס של אדם לשם טוב עם האינטרס הכלכלי של הנתבע, המכתיב יצירת פלטפורמה אינטרנטית זמינה, אנונימית וקלה לשימוש, "המזמינה" ניסיונות לשימוש לרעה באותה פלטפורמה.
פסק הדין הולך נגד "הלכות" ותיקות בפסיקת בתי המשפט בישראל בהן נפסק כי לא ניתן לבחון כל מידע ומידע המפורסם באתרי אינטרנט שכן אין ביכולת האתר לסנן באופן אקטיבי את כל התכנים המופיעים בו על ידי צדדים שלישיים (א 37692/03 סודרי נ' שטלריד, א 007830/00 בורוכוב נ' פורן). בית המשפט פסק בפרשת בורוכוב כי:
החשש הוא, שאם תוטל אחריות בגין הימנעות ממחיקת פרסומים פוגעים – יבחרו הספקים למחוק תמיד. אם ימחקו – אין להם כל סכנה. ואם לא ימחקו – הם צפויים לתביעה. הבחירה ברורה. והתוצאה – צנזורה רחבה מאוד , "לפי דרישה", ופגיעה קשה בחופש הביטוי.
ולעומת זאת, אם לא נטיל על הספק אחריות בשל העובדה שהוא בוחר לערוך ולסנן מידע פוגע – אזי לא יהיה לו כל חשש לבחור בדרך זו. וכל עוד הוא ממשיך להנות מהחסינות – זה יתן לו תמריץ חיובי לבצע פיקוח וסינון, "ולהרים" את רמת השירותים שלו לעומת המתחרים שלו. כך תחוזק ההגנה על השם הטוב ע"י תמריץ חיובי – מבלי שתהיה פגיעה "סיטונית" בחופש הדיבור.
בית המשפט בוחן את דיני הרשלנות הכללים, כפי שנבחנו עוד בפסק הדין בנושא בורוכוב de novo וקובע כי:
שנית, לא סביר בעיני להסתפק בקיומו של מנגנון שרובו פועל רק לאחר הפרסום, בוודאי לאור ריבוי המקרים בהם נעשה שימוש לרעה באתר. לא סביר בעיני כי לא נעשה כל סינון מראש לנתונים ספציפיים (וקיצוניים) המצוינים על ידי הנרשם ב"כרטיס האישי". האם יש ליתן אפשרות לבגיר לפרסם בכרטיסו האישי כי הוא מעוניין בקבלת פניות מקטינות בנות 13 לצורך קיום יחסי מין? האם כאשר עסקינן בעבירה פלילית פוטנציאלית, אין מחובתו של האתר שלא ליתן יד להשלמתה? לטעמי – התשובה לשאלות אלה חייבת להיות חיובית, כך שיש לקבוע כי קיימים מקרים בהם צריך האתר "לסנן" נתונים שונים המוזנים על ידי הנרשמים ל"כרטיס האישי".דעתי הינה כי יש להפעיל מנגנון מסוים אשר ימנע או יצמצם את האפשרות לשימוש לרעה בפלטפורמה האינטרנטית, וזאת כבר בנקודת הזמן בו נרשם גולש לאתר, ולא רק בדיעבד ולאחר פרסום לשון הרע.
בית המשפט מאמין כי אי התקנת אמצעי זהירות שמסננים את התכנים מראש היא רשלנות. הוא מתבסס על פסיקתו של השופט Learned Hand. נוסחת הרשלנות בוחנת את תוחלת הנזק ואת עלות אמצעי הזהירות; אם עלות אמצעי הזהירות נמוכה מתוחלת הנזק, יש לראות את האדם שלא פעל להתקין אותם כרשלן. אולם, במקרה הזה ראוי להכנס לדיון על נושא הרשלנות לעומק: עלות הסינון של תכני גולשים היא משמעותית. במקרה של אתר היכרויות (ואף יותר במקרה של אתר תוכן גולשים כמו יוטיוב) בו מועלים מאות תכנים בשעה, בחינה של כל אחד מהם ידרוש אדם במשרה מלאה; אותו אדם יצטרך להיות בעל השכלה משפטית וידע והבנה של כל מקרה ומקרה. הוא ידרש לחקור כל מקרה ולבחון האם האדם הוא אכן אותו אדם (עלות של שיחת טלפון לפחות, אם לא סריקה של אמצעי זיהוי). עלות זו גבוהה בהרבה מהנזק (שלפי השופט נאמדה ב400 ש"ח) ולכן אין כל צורך בקיומה של חובת זהירות קונקרטית. הנסיון של השופט להכפיף בחינה נזיקית של חובת זהזירות מושגית וקונקרטית במקרה זה היא לא יותר מנסיון של אדם להכניס מעגל לתוך ריבוע.
עוד טענה מעניינת שמעלה בית המשפט הוא הדרישה לחיובם של כלל המשתמשים בתשלום של 1 ש"ח לכל משתמש. הטענה, לא רק שהיא מופרכת ומטילה עלויות על משתמשים כך שנמנעת השתתפותם החופשית במשחק ההיכרויות (ותוכן הגולשים) אלא גם מטילה עלויות נוספות על אתר האינטרנט (למרות שהיא גם מכניסה לו כסף) ולכן היא גם פוגעת בחופש העיסוק שלו (על ידי הטלת עלויות, ראה בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין, בג"צ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה) וגם קובעת מחירים בענף ועל כן יכול שתהווה הסדר כובל (ראה דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ). כעקרון, כל הגבלה על חופש העיסוק (והטלת עלויות ואחריות למעסיקים הינה הגבלה על חופש העיסוק) ראוי שתבוצע על פי חוק, במידה שאינה עולה על הנדרש ובאמצעי הולם (ראו גם בג"צ 4264/02 שותפות המגדלים אעבלין נ' המועצה המקומית אעבלין). במקרה זה תנאים אלו לא התקיימו כיוון שמבחן המידתיות אינו עומד. [ואני לא מאמין שאני נדרש לזה כאן]
בית המשפט גם התעלם מהצעת חוק מסחר אלקטרוני שעומדת בימים אלו על הפרק שקובעת חסינות לתכנים שמועלים על ידי גולשים במקרים בהם מיושם הליך הודעה והסרה. פסיקתו של השופט שזורה לכל אורכה ברשלנות של יישום החוק והקורפוס המשפטי, במיוחד לאור התוצאה שאליה הוא מגיע, שקובעת שלאור העובדה שמנהל האתר הסיר את התוכן ברגע שנודע לו עליה, הוא יחוב רק בארבע מאות ש"ח. כלומרר, השופט עצמו מודע לכך שלמנהל האתר לא היה כל קשר לתוכן, הוא לא ידע על קיומו של התוכן הספציפי הזה ולא היה צריך לדעת עליו, אלא רק יודע שישנו שימוש לרעה כלשהוא בתוכן [Ronald Coase, The Problem of Social Cost].
לסיכום, בית המשפט טעה קשות כאשר הטיל אחריות על אתר הכרויות. האחריות שהוטלה עשויה להיות בעלת השלכות נרחבות מצד אחד, ומצד שני יוצרת מצב של אי-ודאות משפטית. האם כעת, בעקבות הפסיקה, ידרשו כל אתרי ההכרויות להעסיק מודרטורים? אני בספק. האם הם יספגו את העלויות? אני בספק.
אלמלא פסק בית המשפט סכום מגוחך של 400 ש"ח לטובת התובע, לנתבע היה תמריץ לערער על החלטה זו ולתקנה. בית המשפט, אמנם, יכל היה להניח שסכום זה לא יתמרץ את הנתבע להפוך החלטה לא כלכלית. [וכאן, אולי, ראויה פסקה על הטבע הכלכלי של הCommon Law בהיותו משפט שמעודד ערעורים על הסדרים לא יעילים כך שהמשפט מתפתח תמיד]
"מקטינות בנות 31", או שזו העברית בלינוקס?
אני התובע: שים לב שהתוכן בעליל היה הזדמנה לביצוע מעשים לא חוקיים! כאשר אדם בוגר מזמין 'קטינה' לחו"ל הדבר אמור להדליק ישר נורה אדומה, במיוחד כאשר הוא מציג תמונה ומספר טלפון. מעשה קונדס צועק ישר מהתוכן וצועק "תבדקו" משהו לא בסדר. אינטרנט לא יכול להיות back door לביצוע מעשים מסוג זה. אני אפנה לבית משפט המחוזי לתיקון פסק הדין, וגם לעיליון במידה וצריך 400 ש"ח עבור שמי הטוב הינו מגוחך.
אבי,
אתה לא יכול לצפות ממחשב שידע מתי טקסטים הם לא חוקיים, נכון? מספר טלפון הוא משהו יחסית סטנדרטי היום, ואני לא חושב שמחשבים יכולים לזהות "מעשי קונדס", כדברייך.
כלומר, האם אני יכול לדעת על כל טוקבקיסט שמציע למכור סמים?
יחזקאל,
תוקן.
אני לא משפטן ולא מכיר את המקרה,לכן אני מגיב רק על פי מה שאתה מביא כאן.
השופט כותב : "יש להפעיל מנגנון מסוים אשר ימנע או יצמצם את האפשרות לשימוש לרעה בפלטפורמה האינטרנטית", ומתוך המשך דבריו נראה שלמרות שהתביעה היא על התחזות הוא מתיחס בעיקר לאי ההסרה המידית של קריאה למעשים פליליים על גבי הפלטפורמה.
בתיאור שלך של העסקת מודרטור נראה שלקחת את הדברים לכיוון של "ימנע" וזנחת את כיוון ה-"יצמצם".
מחשב לא יכול לדעת מתי טקסטים הם לא חוקיים אך לגבי חלק מהחוקים הוא יכול לשער. לא נראה לי מסובך לכתוב קוד שימנע פתיחת כרטיסים שבהן מופיעות אחת מ, נגיד, 200 מילים שנעות סביב אונס, קטינים וכו'. זה מנגנון שיצמצם את האפשרויות לשימוש לרעה גם להתחזות וגם לפלילים, ועלותו נראית לי נמוכה.
כמובן שאז יכול לבוא המתחכם שינסה לפתוח כרטיס ובו כתוב "אני לוחם למען הגנה על זכויות קטינים ומניעת אינוסם" ואז לתבוע את האתר על כך שנמנעה ממנו קבלת שירות אל לא עוול בכפו או משהו כזה, אבל את זה אפשר לחסום על ידי דיסקליימר קצר בפתיחת הכרטיס שאומר שאין להשתמש במילים האלה בפתיחת כרטיס בשום הקשר.
אני מקווה שבעל אתר שיפעיל מנגנון כזה יהיה מוגן מתביעה גם אם מישהו יפתח כרטיס על שם דוביצקי ובו יכתוב שהוא מעוניין "לבצע מעשים נהנתניים בצעירים שאינם ברי עונשין", כי הוא פעל לצמצום המקרים ככל יכולתו גם אם לא הצליח למנוע, אבל את זה אתה תדע יותר טוב ממני.
רגשות,
כעקרון, כל מנגנון ש"ימנע או יצמצם" הוא בעייתי כיוון שהוא מטיל עיכובים על חירות הביטוי ומטיל עלויות על המערכת.
כמו כן אי אפשר לדעת מתי טקסט 'לא חוקי' (ואין כזה דבר "טקסט לא חוקי") בעיקר כיוון שרוב הטקסטים הדיבתיים לא ממש משתמשים במילים כאלה.
ושוב, מרגע שאתה מגביל את השיח ויוצר שיחדש שיש מילים שאסורות לשימוש, אתה בעצם הורס את כל התשתית של הביטוי.
במקרה הזה הנתבע נקט באמצעים לצמצום: הוא הסיר פרופילים מיד אחרי שקיבל תלונות, זו הדרך היחידה לצמצם מקרים – הסרה בדיעבד.
יותר מזה, כיצד אני בכלל יכול לדעת שאותו אדם שמציג את עצמו כתובע הוא האדם שכתב את הטוקבק? והאם העובדה שמישהו יפתח כרטיס באתר הכרויות להומוסקסואלים אומר שהוא הומו? והאם זה (לאור הלכת "אמסלם") אומר שאני בעצם צריך לבדוק כל אדם ואדם ולוודא שהוא לא שחקן כדורגל?
אתה מכליל והופך את זה לצמצום כל השיח האינטרנטי. כמובן שלזה אני מתנגד ואם לזה החלטת השופט תוביל אז היא איומה. אני חושב שיש מקום להבדיל בין פתיחת כרטיסים באתרי היכרויות לבין מאמרים, פוסטים, טוקבקים, אי-מיילים, מסרים בצ'אטים וכו'. לדעתי הפעלת המגבלות שציינתי בפתיחת כרטיס באתר היכרויות זה בסדר כי זה לא חלק משיח "שירותי מין לקטינות – טוב או רע", אלא אדם שמצהיר באתר פומבי "אני מעוניין לבצע עבירה על החוק (לתת שירות מיני לקטינות), אנא צרו איתי קשר בטלפון X על מנת לקדם את ביצוע העבירה". הפעלת אותן מגבלות (חסימה מראש) על טוקבקים שמפנטזים על מתן שירותי מין לקטינות, על מאמרים שמנסים לנמק למה זה צריך להיות חוקי, ואפילו על תכתובות אי-מייל או צ'אט תהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי ואסור לתת לזה לקרות. ההצגה של זה כהכול או כלום (חסמת טקסט בכרטיסי אתר היכרויות = צנזרת את כל האינטרנט) עושה את החיים קלים מבחינת החלטות בנושא, אבל לא פותרת בעיה שצריך לדעתי לפתור ואפילו אפשר לפתור די בקלות.
אגב, כמו שניתן להבין, עצירת ביצוע קונקרטי של פשע מין חשובה לי הרבה יותר ממניעת ההתחזות, סליחה אם סטיתי מהמקרה עצמו. גם מתוך התגובה של אבי נראה שזה הדבר שהכי פגע בו בהתחזות.
אני מצטער שאני צריך להסביר את זה, אבל…
קוד מחשב לא אמור לזהות כוונה פלילית או זדונית. הוא לא יכול להבדיל בין שימוש לגיטימי היא לגיטימי במילים.
באותה מידה, החוק לא יכול לקבוע סטנדרט שונה לאתר היכרויות ולפורום או בלוג. תוכן גולשים הוא תוכן גולשים ודין אחד לו. מי יכול לומר שדווקא באתר הכרויות סכנת ההתחזות גדולה יותר?
אני שמח להצטרף לדיון בשלב הזה, מאחר ובילתי למעלה משעה בויכוח אמש עם אדם משכיל ומעורה בתחום. דעתו האיתנה בקצרה היא שברור שטכנולוגיות זיהוי טקסט הן יקרות ולא מדוייקות בעליל, אך מאחר והמשקל שניתן בדין הישראלי לשמו וכבודו של אדם גדול משמעותית מדינים אחרים, כמו הדין האמריקאי שיצר את ההסדר שכה ניראה לנו. אני טענתי שגם ללא טיעונים הקשורים בחופש הביטוי והזכות לאנונימיות- העלויות והמשאבים שנדרשים ולו לבדיקה שטחית מראש או בדיעבד בטווח זמן ראלי ייצורו תופעות חברתיות פסולות- כך יתעצמו פלטפורמות קיימות וגדולות תוך רמיסת כל חדשנות של גופים קטנים שלא יוכלו לשאת בנטל המודרציה. "האם אתה מצפה מהאיש שעומד מאחורי בלוגיה ממוצעת, בה עולה תוכן של מאות עד אלפי אנשים מידי יום לבדוק את התוכן הזה מראש או אפילו בדיעבד?". הדבר הרי מוציא את היסוד הבסיסי מאחורי ההתקשרות ברשת והתמריץ היחידי ליישום פרטי של "לוחות מודעות מקוונים". כך, טענתי, יכולה אותה פסיקה לדרוש מעיריות להפעיל פקחים מיומנים כדי שיכתתו רגליהם ויסקרו בעיניהם את לוחות המודעות העירוניים. היה ותוצג מודעה שהודבקה על הלוח שקוראת, שלשונה הסתה, אפליה או לרצח– עליהם תוטל החובה להסיר אותה.
לעניין הטענה של "רגשות מחושבים"- ראשית, אתה בעצם הופך שימוש במילים לגיטימיות ללא לגיטימיות בגלל הקשר שיכול פסיכופט לבצע. האם באמת ניראה לך שאדם שכותב בפרופיל שלו "מעוניין לאנוס קטינות", ובכך משתמש במונח שהוא משפטי, פרסם דבר שראוי להורידו? הרי הפרסום אינו פלילי, אלא כוונת האינוס היא. אם כבר, היה צריך מנהל האתר להשאיר את הכרטיס, לחסום את מחיקתו ולדווח למשטרה על האנס הפוטנציאלי. (כולנו יודעים איך זה ייגמר). אני חושב שיצירת מערכת שמוחקת הודעות על בסיס מילים היא מסוכנת פי כמה מהחלופות. ושיהיה ברור: השופט לא דיבר ולו לרגע על "עצירת פשעי מין" מאחר והיה ברור שהכרטיס הוא מפוברק ומפליל. במיוחד שהוא נושא את מספר הטלפון ותמונתו של "האנס". השופט דן על שמו הטוב של התובע.
אבל אמרתי שסטיתי מהנושא ואני מדבר על נסיון למניעת פשעי מין ועוזב את ההתחזות!
גם לא אמרתי שהקוד יכול לזהות כוונה פלילית או זדונית, רק שהוא יכול למנוע שימוש במילים שמשמשות לעיתים קרובות מאוד למימוש פשעי מין באתרי היכרויות באינטרנט.
ואני מופתע מקביעתך שהחוק לא יכול לקבוע סטנדרט שונה לאתר היכרויות ולפורום או בלוג. למה לא יכול? חוקים שמדברים על שיחות טלפון הם אותם חוקים שמדברים על שידורי טלויזיה הם אותם חוקים שמדברים על פרסומות בטלויזיה הם אותם חוקים שמדברים על נאומים דרך רמקול ברחוב? אבל הכול זה תקשורת בין אנשים באמצעות מגברים אלקטרוניים, אז למה להפריד? מה, כל התוכן גולשים זה אותו דבר והחוק לא יכול לחלק אותו לשימושים שונים? זה משהו שהייתי מצפה לשמוע מרזי ברקאי, לא ממך. ברור שבאתר היכרויות הסכנה לקריאה לפשעי מין גדולה יותר.
כרטיס באתר היכרויות בא במטרה ליצור קשר בעולם האמיתי עם אנשים אמיתיים ולכן יש טעם להפעיל שם סינון מראש על כוונה לביצוע פשע. זה גם אינטרס של בעל האתר, מישהו רציני שמחפש קשר לא יפתח כרטיס באתר שבו יש כרטיסים כאלה. בלוג או פורום בא לדון בתחומים שונים ומשונים, לאו דווקא לקרוא להיכרות פנים אל פנים, לכן אסור לסנן שם מראש פוסטים ותגובות, רק למחוק בדיעבד. מה רע בהבחנה הזו? ברור שיש נסיונות לביצוע פשעי מין גם דרך פורומים, צ'אטים וכו', אבל שם המטרה וגם רוב המימוש של הפלטפורמה היא לא להביא לפגישות פנים אל פנים בין המשתמשים, לכן שם הפתרון שהצעתי לגמרי לא סביר וצריך להפעיל פיקוח על התוכן רק לאחר פרסומו.
רגשות מחושבים,
אני אומר זאת בצורה הכי פשוטה: אתה פשוט טועה. אין הבדל בין אתר הכרויות לבין "פורום הכרויות" בתפוז מבחינת הסיכון? נכון?
ואגב אותו חוק שמדבר על שיחות טלפון מטפל גם לא מעט בשידורי טלויזיה וגם באינטרנט, אז כן.
ולהגיד "כרטיס באתר היכרויות בא במטרה ליצור קשר בעולם האמיתי עם אנשים אמיתיים" מראה כמה אתה טועה: האינטרנט הוא חלק מהעולם האמיתי. אין הבדל בין קשר בטלפון לבין מייל, אין הבדל בין שם אמיתי לבין כינוי.
תנסה לכתוב קודם את התוכנה שתוכל למנוע את זה, אחרי זה נדבר.
התגובה נכתבה לפני שקראתי את דברי אפי, עכשיו 10 ושבע דקות, מוזר שכתוב שהגבתי עוד שעה.
כאמור, עברתי לדבר על עצירת פשעי מין ועזבתי את ההתחזות.
צריך להיות פסיכופט בשביל לבצע הקשר בין "מעוניין לתת שירותי מין לקטינות, צרו קשר בטלפון X" לפשעי מין?
לדעתי קודם כל צריך לסנן את פרסום הכרטיס מראש. בין ראוי להורידו ובין פלילי יש הבדל, ויש דברים שגם אם אינם פליליים ראוי להורידם. רוצה לעשות את הצעד הראשון, הכנראה חוקי (אם שני עורכי דין אומרים…), בדרכך לביצוע עבירת מין? לא באתר שלי. אני מאוד מקווה שהחוק מתיר לבעלי אתרי היכרויות את הזכות הזו לקבוע באילו מילים מותר להשתמש בפתיחת כרטיס אצלם ובאילו לא.
אח"כ אם מפעיל האתר הוא אזרח שרוצה לשפר את העולם שבו הוא חי, הוא צריך להפעיל שיקול דעת אם לדעתו מדובר בהתחזות, ואם לדעתו לא מדובר בהתחזות, לפנות למשטרה (וכל הכבוד לך על המאמץ שהשקעת, כן ירבו כמותך).
ושוב, אני מדבר על אתרי היכרויות (או פורומים שמטרתם המוצהרת היא להפגיש משתמשים או כל דבר דומה) בלבד, לא על כל האינטרנט או כל תוכן הגולשים בכל פלטפורמה.
אז מה, אם יש רשת חברתית אז לא צריך אבל אתר הכרויות כן?
אוף, אתם מהירים.
אני לא מתכנת, יש אפשרות לכתוב סקריפטים מגעילים שעושים פארסינג לstrings. נתקלתי במקרים שעשו כזה בשלושה ימים.
אני לא יודע איך למנוע הטרדה מינית באינטרנט בלי לפגוע בצורה בלתי סבירה בחופש הביטוי ובפרטיות של אנשים.
צודק שהשימוש במונח "אמיתי" הוא דבילי.
אני חושב שאני כן יודע איך לצמצם שימוש באתרי היכרויות/פורומי היכרויות/כל פלטפורמה אחרת באינטרנט שמטרתה המוצהרת היא הפגשה בין המשתמשים כך שיהיו במרחק נגיעה פיזית אלו מאלו למטרות פשעי מין שכוללים מגע פיזי בין הנוגעים בדבר, בעזרת הפרסרים האלה. לכן לזה אני קורא.
כן. הרשת החברתית לא נוצרה במטרה להפגיש פיזית בין המשתתפים בה ורוב השימוש שנעשה הוא לא למטרת פגישות פיזיות בין המשתתפים בה. לכן שם לא צריך ובאתר היכרויות כן.
אני רק רוצה להבהיר,
1. תחשוב שמישהו פותח פרופיל שנראה הכי לגיטימי בעולם,
2. הוא מקבל מייל במערכת של אתר ההכרויות,
3. המייל הזה צריך לעבור "סינון" על ידי המערכת כי הוא מכיל מספר טלפון.
4. המייל מתעכב כי אי אפשר להעסיק אנשים בשישי-שבת, או סתם מתעכב.
5. אנשים קוראים את המייל הזה.
6. המייל עובר, כי אין בו תוכן חשוד.
7. הם נפגשים והוא אונס אותה.
8. מסתבר שהאדם הוא עבריין מורשע בעבירות מין.
האם תטיל במקרה כזה אחריות על אתר ההכרויות? הם לא היו צריכים לבקש תעודת יושר מכל מי שנרשם?
אני לא מציע סינון על ידי אנשים, אני מציע סינון אוטומטי (ופחות יעיל) על ידי סקריפט. אין בעיית סוף-שבוע, הסקריפט פועל על כל הכרטיסים, בלי קשר אם יש בהם מספר טלפון או לא.
בלי קשר לאופן המודרציה, במקרה הזה לא אטיל אחריות על אתר ההיכרויות, כי אם הוא פעל במידה סבירה על מנת לצמצם את השימוש בפלטפורמה שלו לביצוע פשעי מין. שוב, לצמצם, לא למנוע.
בלי ה"אם"
איך סקריפט יכול לבצע סינון אפקטיבי ל"כוונה פלילית"? הוא יכול להסתכל על תמונה ולראות אם היא מביכה? הוא יכול להסתכל ולראות אם טלפון של מישהו הוא באמת אותו אדם?
ושוב, אתה אומר שאתר הכרויות להומוסקסואליים יצטרך לסנן את כל המשתמשים (לפי פסיקת אמסלם)? ומה עם אתר הכרויות לנכים או דתיים?
שוב. הסקריפט שאני מציע יעבור על כרטיסים שנפתחים באתרי היכרויות ויחסום כל כרטיס שמופיעות בו המילים "קטינים, קטינות, אונס, רצח, סטייקים" וכד' (התוכן המדויק יקבע על על ידי המחוקק). אין פה כוונה לזהות באופן מוחלט כוונה פלילית ללא פספוסים וללא אזעקות שווא, אלא רק לעשות נסיון סביר לצמצם שימוש בפלטפורמה למימוש כוונות פליליות בתחום פשעי המין הכוללים מגע פיזי בין הנוגעים בדבר. זה לא בא למנוע התחזות, לזה אין לי פתרון.
רגשות, נכון שתיאורטית אפשר להפריד בין חקיקה שחלה על אתרים מסוג אחד ולא על אתרים מסוג אחר, העניין הוא שמדובר בטכנולוגיה שמתפתחת כל כך מהר (ולפחות בשנים הקרובות, כך נראה לי, תמשיך להתפתח ולהשתנות במהירות) שמה שנכון היום כבר לא יהיה נכון או לא יהיה רלוונטי מחר. זה לכשלעצמו כבר מהווה סיבה, לדעתי, להמנע מחקיקה שנוגעת לרזולוציות כל כך עדינות.
וגם, איך אפשר לקבוע מה זה "אתר שמטרתו ליצור הכרויות"? איך היית מגדיר את "לעשות את סבתא מאושרת"?
כתבתי פעם באתר "עין הדג" שעוסק בענייני קולנוע. באיזשהו שלב התחילו להתארגן שם מפגשים של הקהילה שנוצרה באתר. אז זה לא "אתר שמטרתו ליצור הכרויות פיזיות", אבל מה יהיה הדין שיחול על הפוסט שמדבר על המפגש? או על מאגר הטרמפים?
ומה עם מילים כמו, נניח "זיונים"?
אתה מבין שרשימה סגורה של מילים זה בעייתי במיוחד, נכון?
העלמה, אתר שמגדיר את עצמו כאתר שידוכים או היכרויות הוא מבחינתי "אתר שמטרתו ליצור היכרויות". כל אתר אחר, לא. בבקשה תזכרי שאני מדבר פה רק על צמצום האפשרויות להשתמש בפלטפורמה של אתרי היכרויות לצורך קידום ביצוע עבירות מין. רק שם ורק את זה.
כל הדיון הוא מתי צריך לסנן מראש (למנוע פרסום) ומתי צריך להסיר בדיעבד.
באתר היכרויות צריך לעשות מאמץ סביר כדי לסנן מראש מישהו שפותח כרטיס וכותב בו שהוא מעוניין במין עם קטינות כי זה אתר שמטרתו ליצור היכרויות פיזיות ולכן מועד לפורענות כזו. באתר שעוסק בקולנוע אסור לסנן מראש על פי רשימת מילים כזו כי יש סרטים שמתעסקים בנושאים האלה ואם מישהו רוצה לנתח אותם, לצטט אותם או להתבדח סביבם זו זכותו המלאה ובשביל זה האתר קיים. כנ"ל ברשתות חברתיות וכל סוג אחר של פלטפורמה. צריך כנראה להסיר בדיעבד הודעה של מישהו שכותב מספר טלפון ומבקש שקטינות יתקשרו אליו כדי לקיים יחסי מין פיגוזיים בלי שום הקשר לכלום, אבל את זה שעורכי הדין יגידו.
אני מדבר על צמצום ולא על מניעה כי אני נשאר בתחום השקעת מאמץ מינימלי בלי לפגוע בחופש הדיבור ובפרטיות של אנשים. נכון שהטכנולוגיה מתקדמת אבל זה לא אומר שלא צריך לנסות איפה שזה קל, אפילו אם זה יצמצם אפשרות לבצע עבירות מין "רק" דרך אתרי היכרויות ו"רק" לחודשיים.
ויונתן, לשאלתך, כל עוד קיום מערכות יחסים בין בגירים לצורך קיום יחסי מין בלבד לא הוצא מחוץ לחוק, המילה "זיונים" חוקית ואין על זה שום שאלה. ברור שקביעת הרשימה הסופית תדרוש עבודה ושיקול דעת, אבל שוב, זה עדיף על כלום, לדעתי.
לצורך קיום יחסי מין, בלי בלבד.
אני שולח בלי הגהה ארוכה כי גיליתי שאחרת יש עוד 4 תגובות של אנשים רהוטים ממני באמצע והתגובה שלי יוצאת מהקשר.
…ואז אתרי הכרויות פשוט לא יגדירו את עצמם ככאלה, אז מה התועלת שיצאה מכך?
חוץ מזה, הרי אתה רוצה למנוע ממישהו לפרסם "רוצה לקיים יחסי מין עם קטינים" כדי למנוע פגיעה בקטינים, נכון? אבל עד כמה שאני יודעת קטינים לא נרשמים לאתרי הכרויות ושידוכים מהסוג שאתה מדבר עליו, וממילא ימנעו מליצור קשר עם מי שמצהיר על עצמו במפורש כמי שמחפש קשר מהסוג הזה, לא? (וכרגע אני מתייחסת יותר לקטינים-קטנים, ופחות לגילאים הגבוליים. זו לא הנקודה).
תראי.
אני לא מכיר אתרי היכרויות. אולי את צודקת ובאתרי היכרויות אין בכלל אנשים שפותחים כרטיסים כאלה לא כהתחזות. אם כך אני מסיר את הצעתי.
בדמיוני מתוך הכתוב עלה אתר היכרויות שמנסה לפנות לקהל הרחב ולשכנע כמה שיותר אנשים לפתוח בו כרטיס כדי להרוויח כסף מפרסומות, ובין השאר התפתחה בו קהילה צדדית של עברייני מין שמנסים לשכנע קטינים שנרשמו בשביל הקטעים (בגיל בדוי) לנסות. אתר כזה לא יקרא לעצמו אחרת או יסתיר את עצמו כי אז ייעלם. אני משער שאתרים שפרנסתם היא רק מקהילה של פושעי מין יסירו את עצמם מאתרי חיפוש, ימציאו מילות קוד שונות ומשונות ויהיה קשה מאוד למצוא או לעצור אותם. בטח יש כאלה. אבל מצד שני קטינים בטח צריכים להתאמץ קצת יותר כדי להכנס למקומות כאלה ולא מתגלגלים אליהם בטעות (צריך להכיר מישהו, או את הז'רגון וכו').
בקיצור, אתה מציע פתרון בעייתי לבעיה שכנראה לא קיימת. (:
משעשע אותי הרעיון של לחסום רשימת מלים.
הלא בעשרות אלפי הספאמים שאני מקבל, עדיין בכל יום מצליחים להסתנן כמה אימיילים שמצליחים מחדש לאיית בצורה יצירתית את המלה ויאגרה.
רוצה לחסום את המלה "קטינות"?
תצטרך לחסום גם:
"עדיין" "לא" בוגרות"
"קטינ!ת"
"מתחת לגיל" "18" "17" "16" "15"…
"לומדות" "בבית" "ספר" "יסודי"
עם קצת מאמץ, כדי להיות מקיף, תאלץ לחסום 73 אחוזים מהשפה העברית. אולי בכלל אתר היכרויות יהיה חייב לתת רק אפשרויות לבחירה לתוכן הכרטיס?
וגם אז, איך תאמת את מספר הטלפון?
אלירם, קודם כל זה נהיה דיון תיאורטי כי התרחיש שהעליתי כנראה לא קיים (אני לא ציני, דיברתי עם עוד מישהו חוץ מהעלמה וגם הוא אמר לי שאין אנשים שפותחים ברצינות כרטיסים עם המילים האלה באתרים הנפוצים).
חוץ מזה – התייחסתי לזה בתגובה הראשונה שלי. ברור שמתחכמים עדיין יצליחו לעקוף את זה, אבל לפחות בעל האתר עשה צעד סביר במסגרת המשאבים שלו כדי לחסום או לפחות להקשות על עברייני מין לפתות קטינים שמסתובבים באתר סתם בשביל הסתלבט, כי הם לא יגיעו לכרטיסים של הפושעים בפוטנציה בחיפוש לפי מילות המפתח הבסיסיות. קטינים שמחפשים לקיים יחסי מין עם מבוגרים ולא סתם להסתלבט על אנשים באתר יצליחו עם או בלי אתרי היכרויות ואני לא מצפה מבעלי אתרי היכרויות להילחם בזה.
הגישה שלי הייתה שעדיף לעשות מינימום סביר כדי לפתור לפחות זמנית חלק מבעיה שחשבתי שקיימת מאשר לא לעשות כלום.
בנושא היותר רחב שהתפתח פה, אני עדיין טוען שהחוק לא צריך להתייחס לכל תוכן גולשים באשר הוא באותו אופן בלי קשר לפלטפורמה עליה הוא נכתב. זה נראה לי כוללני מידי. הייתי רוצה שיונתן ירחיב למה לדעתו תוכן גולשים הוא תוכן גולשים באשר הוא בין אם זה אי-מייל, צ'אט, בלוג, פורום סרטים, פורום סקס או אתרי היכרויות, או כמובן יתקן אותי אם הבנתי אותו לא נכון.
וכדי למנוע מעוד מישהו להכליל שוב ולהגיד שאני מנסה לחסום את האינטרנט, אני מזכיר שהנושא מבחינתי הוא סינון מילים על ידי סקריפט אוטומטי לפתיחת כרטיסים באתרי היכרויות/שידוכים כמאמץ סביר מבחינת בעלי האתרים למניעת ניצול הפלטפורמה שלהם כצעד ראשון לקראת פשעי מין שכוללים מגע פיזי בין הנוגעים בדבר.
רגשות, אתה יכול להגיד אולי בבקשה בערך את טווח הגילאים והרקע הכללי שלך?
(משהו מעורפל וכללי, כדי למנוע זיהוי שלך).
פשוט אתה מדבר כמו מישהו שאין לו היכרות בכלל עם מציאות האינטרנט ועם מציאות של ילדים.
כאילו שהגעת לכאן הישר מהחדשות.
פסק דין בערעור בקרוב..
הגשתי ברע על פסק הדין וניתן לי רשות ערעור. כמו כן כבר הגשתי כתב ערעור.
ממתינים לפסק דין. לידיעתך.
אבי,
אני מקווה שבית המשפט המחוזי יבין את הסוגיה וידחה את תביעתך. למרות שאני מבין שנפגעת, אתה חייב להבין שאתר ההיכרויות הוא לא המקום ממנו אתה אמור לבקש את הסעד, אלא ממי שהתחזה לך.
בין משפט המחוזי קיבל את הערעור והגדיל את הפיצוי ל 2500 שח
פסק דין מיום 31-1-2010
אני עכשיו פונה לעליון :-)
העליון, א. רובינשטיין, הגדיל הפיצוי ל 5000 ש"ח, שאף זה סכום צנוע ביחס למקרים שבהם פרסום פוגעני כזה נעשה באמצעות העיתונות הכתובה.
יהונתן, יש להבדיל בין טוק בק לבין מודעת היכרות,
אתר היכרות נותן אפשרות לשים תמונה, ותמונה שווה אלף מילים…
אם אתר היכרות יגביל את עצמו לפרסום מודעות ע"י וידוי המפרסם באמצעות הודעת טקסט ו/או כרטיס אשראי, כל חובת הפירסום תהיה על המפרסם, ולא על בעל האתר.
טוק בק לעומת זאת אינו משפיע באותה רמה כגון הודעה עם תמונה.
אני מניח שרוב האנשים מבינים את ההבדל שאני מדבר עליו,
אם המשפט הזה היה קורה לפני שנה,
אולי זה היה מונע את פרשיית הנער המלווה באטרף.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3660642,00.html
אבי,
אני לא מסכים איתך. לפי השיטה שלך, כל אדם צריך להזדהות, מה שמונע מאנשים להיות אנונימיים באתרי היכרויות, וגם מחייב בדיקה אישית. את ההזדהות באמצעות כרטיסי אשראי פסל כבר בAshcroft v. ACLU.