0.
"מה יקרה, אם נשיא המדינה או ראש הממשלה או השר הנוגע בדבר יסרבו לחתום על חוק שנתקבל בכנסת? ומה אם נשיא המדינה יסרב לחתום על כתב מינוי לשופט אשר נבחר לכהונתו על-ידי ועדת המינוי לשופטים, ולא נמצא כל פגם במינויו? התשובה הפשוטה לשאלות כאלה היא, כי ישנם דברים מסוימים, אשר יש להניח כי במשטר דמוקרטי תקין פשוט לא יקרו. ואם חס וחלילה, בצורה בלתי סבירה, בכל זאת יתרחשו, גם אז יימצאו לכך במשטר דמוקרטי פתרונות במישור השיפוטי או במישור ממלכתי אחר." (עא 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, עמ' 583)
1.
כמה שהשופט אליהו מצא גבריאל בך טעה כשאמר את המילים האלמותיות שלו בפסק הדין בנק המזרחי; ואני כבר לפני מספר חודשים פקפקתי באמינות דבריו. אולם, הפרשה האחרונה מפי בית המשפט העליון היא לא יותר מאשר עוד הוכחה שבישראל כבר אין דמוקרטיה. אם במשטר דמוקרטי תקין דברים מסוג זה פשוט לא יקרו, אז הפרשה הזו היא האינדיקטור. סיפורנו הוא בעצם סיפורו של ניר זוהר, עבריין שהורשע ברצח, אינוס וחטיפה לשם עבירת מין, מהעבירות החמורות ביותר במדינה.
2.
על זוהר נגזר מאסר עולם, מה שאומר שאלא אם קצב נשיא המדינה את עונשו, זה ישאר בבית הסוהר עד ימיו האחרונים. לכן, בשנת 2004 פנה זוהר אל שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, וביקש את התערבותה והתערבות הנשיא על מנת לקצוב את עונשו. בניגוד להמלצת משרד המשפטים, החליט הנשיא דאז, משה קצב לקצוב את עונשו של זוהר ל32 שנות מאסר. לאחר שקצב-קצב את עונשו, הובא המסמך לחתימת שרת המשפטים לאישור. זו נדהמה מהחלטתו בניגוד להמלצת משרדה והחליטה לסרב לחתום. מכאן, פנה זוהר בעתירה מעניינת לבית המשפט העליון (בג"צ 10026/06 ניר זוהר נ' שר המשפטים). ככל הנראה, העתירה הציבה מכשולים בפני בית המשפט והעובדה שהעותר לא היה מיוצג והצליח להביא להחלטה כה מעניינת היא בכלל הישג גדול לשיטת המשפט הישראלית. [כאן המקום לומר כי ככל הנראה ישנן חשדות כי קציבת העונש נעשתה בקלות ראש ובפני הנשיא לא עמדו מלוא העובדות]
3.
בית המשפט העליון החליט כי לשר המשפטים אין שיקול דעת וזכות התערבות בתפקידו של הנשיא וכי לזה אין כל אפשרות לא להוציא לפועל את החלטת הנשיא, שפועל כרשות נפרדת מהרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, כפי שהסביר בית המשפט בצורה רהוטה: "לנשיא המדינה מעמד נפרד מזה שלכל אחת מרשויות השלטון האחרות בישראל. הוא מבטא בעשייתו את רוח האומה, את ערכי הלִבּה שלה, את היסודות המשותפים שחולקים מרכיביה השונים ואת הנרטיב המכונן שלה. הנשיא מסמל את המדינה, ואת ערכיה המוסריים והדמוקרטיים. הוא עומד נישא מעל למאבקי הכוח במדינה, ומייצג ערכים של מוסר חברתי שאינם שנויים במחלוקת פוליטית. הוא מייצג במעמדו את הממלכתיות, ואת הקווים המאחדים והקושרים בין פלגיה השונים של החברה הישראלית. הוא אמור לשקף באישיותו את הטוב, היפה, הערכי והייחודי המאפיינים את הציבור בישראל – [ההדגשות אינן במקור, הציטוטים הושמטו – י.ק]"
4.
החלטת בית המשפט, לבסוף, היתה כי על ועדת השחרורים לשקול שוב ולהביא לידיעת הנשיא [הנוכחי] את מצבו של העותר ולאחר החלטת הנשיא יש לבצעה. בית המשפט רומז גם שאם יחליט הנשיא שלא להעתר לבקשת הקציבה, עשויה לקום עילה לעתירה נוספת ["על השר לדאוג להשלמתה של התמונה והנשיא יחליט ככל שיחליט (אם ידבק בהכרעת קודמו או שיראה לשנות ממנה – אין זה ענין לעתירה שבפנינו)"].
5.
ההחלטה בנושא ניר זוהר היא אחת מההחלטות התיאורטיות ביותר והחשובות ביותר שניתנו השנה בתחום המשפט החוקתי. היא דנה ומחליטה מה יש לעשות במקרה בו מה שצריך לקרות במשטר דמוקרטי תקין פשוט לא קורה. ההחלטה הזו היא מצד אחד שוב קריאת תיגר על הרשות המבצעת שכבר נמצאת בסכסוך עם הרשות השופטת, אך היא גם אינדיקטור לסיבה מדוע יש צורך באותם איזונים ובלמים ברשויות האלו. אם הרשות המבצעת נגועה בהתנהגות שאינה ראויה למדינה דמוקרטית תפקידן של שאר הרשויות לטפל בכך [ולא שהרשות השופטת אינה חפה מפשע, אך המטרה של הרשות המבצעת והמחוקקת היא לאזן אותה]. וכיוון שבישראל הרשות המחוקקת היא גוף חסר כל סמכות ויכולת פעולה [ואולי יום אחד יבוא על כך פוסט מתוך הפרלמנט] הדרך היחידה לטפל בהתנהגות הרעועה של הרשות המבצעת היא באמצעות עתירות לבתי המשפט.
6.
היום יצא צה"ל למלחמה בעזה, החלטה שהיא בעייתית במיוחד ועשויה לגרום לנו נזקים רבים עוד יותר מאשר הקסאמים. יש כאלו שמעדיפים להלל את צה"ל ועומדים בשורה אחת עם מכונת התעמולה. אני קורא עכשיו, מנגד, לומר לא למבצע צבאי בעזה. [עופרת יצוקה, הא?].
7.
אגב, אם הפעם לא תוכרז מלחמה למרות , אז העתירה הבאה של תושבי קו עימות להכריז מלחמה מנסיבות כלכליות כנראה תתקבל (בג"צ 6204/06 ביילין ואחרים נ' אהוד אולמרט).
אני סבור שיש דרכים הרבה פחות אלימות להפעיל לחץ על האוכלוסיה בעזה וחבל שלא נקטו בהן בעבר.
עם זאת יש סיכוי יותר מסביר שפעולה מהירה ונחרצת בעזה תביא לפחות נפגעים והרוגים גם אצלנו וגם אצלם מאשר לאפשר לחמאס להתחמש בכלי נשק מתוחכמים יותר מה שיגרום למספר נפגעים רב בעימות שיידחה למועד מאוחר יותר.
לפעמים בין מגוון הפתרונות האפשריים אין פתרון של WIN WIN אלא צריך לבחור מבין אופציות גרועות יותר או פחות (מישהו אמר בחירות בישראל?). להגיד "לא למבצע" זו עמדה תיאורטית יפה אבל מעשית ומוסרית, אני לא בטוח שהיא טובה יותר מתקיפה ממוקדת ויעילה.
בכל מקרה, בוא נקווה שהמטרות יושגו עם מינימום נפגעים. בוא נקווה גם שיש מטרות מוגדרות (החזרת שליט, הסגרת אישיות זו או אחרת, מה שלא יהיה)
אלירם,
זו "לא" מלחמת ספין.
אחרי שנים של סיוט לתושבי שדרות, יש את כל הסיבות לפעולה הזו. הבעיה היא שהסיבות היו שם גם לפני שנה, שנתיים ויותר.
לגבי ההערה של ברק, גם אם היא נכונה, עצם העובדה שצריך לציין אותה מראה על מצבנו העגום בתחום הספינים.
מזכיר קצת את אותו מורה שמרגיע את ההורים בכך שהוא מקפיד ללמד עם קונדום (בהתיחסות לתוכנות האנטי-וירוס של מערכות ההצבעה הממוחשבות בזמנו). כן, ה פ ע ם זה לא ספין.
לא אלירם,
הסיוט על שדרות לא יפסק בגלל המבצע, ולכן המבצע הוא לא אמצעי יעיל.
ולא משנה אם זה ברק המזוייף או אם זה היה ברק האמיתי, אגב.
מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. ישראל היתה צריכה להגיב מזמן. ספין שמין. את תושבי שדרות זה לא ממש מעניין.
אבים,
אתה יכול להצביע על קורלציה בין פעולות צבאיות של ישראל לבין כמות של נפילות טילים על שדרות? כי ככל שאני יודע אז כמה שצה"ל פועל יותר בעזה (והוא פעל בעזה לא מעט מאז ההתנתקות) קיבלנו יותר טילים.
א. בזכות המבצע. לא "בגלל".
ב. הסיוט לא יפסק אם הפעולה תפסק מוקדם מדי. אבל אם הפעולה כן תהיה יעילה בהפסקת הסיוט של שדרות אתה רומז שתהיה בעדה?
רציונלית, או שאתה בעצם תומך בכתישה מאסיבית יותר כדי להביא לבטח לתוצאה הרצויה או שאתה סבור ש"אין פתרון צבאי למצב בעזה" כמו שנכתב בהודעת הגינוי של האיחוד האירופי. בוודאי שיש פתרון צבאי, רק שהעלות שלו לא מקובלת עלינו (או על האירופים).
להגיד שמטרת המבצע היום היא להפסיק לגמרי את ירי הרקטות זה טוב ויפה, אבל לא שמעתי שזו אחת מהמטרות הרשמיות. הסיוט הוא עילה מספקת. גם חטיפה של חייל רנדומלי על ידי גוף "נבחר" כמו החמאס.
טוב, נו, אני יודע שאתה מתנגד לפעולה עצמה כי אתה חושב שהיא מיותרת. העניין הוא שגם אם הפעולה לא תביא לתוצאה מושלמת, צריך לשקול את התוצאות של פעולה מול אי-פעולה. אתה מתעלם מהתוצאות של אי הפעולה. לדעתי מצבנו אחרי הפעולה הזו יהיה טוב ממצבנו לו לא היינו מבצעים אותה. בטווח קצר אולי זה לא נכון אבל לטווח ארוך יותר לדעתי הפעולה תועיל.
אלירם,
בגלל המלחמה.
העניין הוא שמלחמה [ולא מבצע] היא מצב משפטי. ישראל [בכוונה] נמנעת מלהכריז על המצב הזה כדי לא להיות כפופה לכל מיני דברים [כמו סיוע לתושבי שדרות] ויוצאת למלחמת ספין קטנה.
אם המטרה של המלחמה היא לא להפסיק את ירי הרקטות אלא רק לרכך אותה, אז תסלח לי שאני אצחק ואומר שאין פתרון צבאי בעזה.
פתרון צבאי בעזה חייב לכלול כיבוש מחדש של הרצועה. זה מחיר שישראל אינה אמורה לשלם בשום מקרה ואינה צריכה לשאת בעלויות שלו. אתה יכול להמשיך לדחוף את הדעות השמרניות שלך שמפקירות זכויות אדם, אבל כל עוד כספי המיסים שלי משלמים על המלחמה הזו אז זכותי לדרוש שהיא (א) תקרא מלחמה ו(ב) תהיה חוקית.
והנקודה שלך היא?
הבעיה שלנו כמדינה זה שפשוט נתנו לכולם להשתין עלינו. 8 שנים יורים עלינו אבל אנחנו מבליגים. אולי אם היתה תגובה רועמת מלכתחילה לא היינו מגיעים לכאן היום.
בוא נניח שיום יום הייתי מגיע אליך, אולי כמה פעמים ביום ומוריד לך סטירה. באיזה שלב היית מחזיר לי?
במקום לדבר, תן פתרון. יצאנו מעזה (תמכתי בהתנתקות, אגב). הפלשתינים החליטו שזה מה שהם רוצים-הנהגה מושחתת, מסואבת שלא מעניינים אותה האנשים.
היום הם קיבלו מכה מאוד רצינית. לא היה כדבר הזה הרבה מאוד שנים. אולי זה יעביר את המסר.
ואגב, לי יותר קשה להגיד את זה. אני גר באופקים. היום הצטרפנו למעגל הקאסמים. אתה לא צריך להתמודד עם שני ילדים ששואלים אותך "מה יהיה?". אבל אני מאמין שצריך לעשות את המעשה והממ"ד מוכן. גם המדים שלי מוכנים.
יוסי גורביץ עושה עבודה יותר טובה ממני בהסבר:http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=118
יהונתן, תסביר לי בבקשה את ההגיון הפנימי של הטיעונים שלך.
מצד אחד אני מניח שאתה נגד הסגר על עזה ורואה בו המשך הכיבוש (ואם לא אז ההמשך מיותר…) מצד שני אתה טוען שזו מלחמה וצריך לפצות את תושבי שדרות בהתאם.
אבל מלחמה יכולה לפי הגדרה להתרחש רק בין מדינות ואם עזה היא שטח כבוש ולא מדינה אז ודאי שלא יכולה להיות מלחמה עם עזה ולכן לא מגיע פיצוי, כמו שלי לא מגיע פיצוי כאשר בריון הורס לי את האוטו.
מצד שני אם עזה היא מספיק מדינה בשביל שאפשר יהיה להלחם איתה, אז ודאי שזה הגיוני שישראל סוגרת את הגבולות ולא נותנת לאוכל מים חשמל ודלק לעבור לעזה, כמו שקורה בין כל שתי מדינות שאין ביניהן יחסים מינימליים.
ועוד תהיה. איפה היה הפוסט הזה בכל הימים שבהם שדרות הופגזה? האם אותו טיעון לא נוגע להפקרה לא דמוקרטית של חיי אזרחי המדינה בדרום?
נו, באמת. מה שקורה בעזה זו לא מלחמה. פעולה מלחמתית, מבצע, מתקפה, אוקיי. מלחמה? באמת? זה קצת כמו "הטבח" בג'נין. לא ממש.
מה שהיה בגיאורגיה לא מזמן היה התחלה של גירוד של מלחמה. פה אין מלחמה, יכול להיות שזה רק "עדיין" אבל יודע מה, עדיין אין.
ההגדרה המשפטית היא בעלת משמעות, פה יש ענייני כספים שהייתי שמח אם היו נפתרים עם או בלי קשר להכרזה רשמית על מלחמה. אולי צריך להלחם על כך שסיוע כספי ינתן לתושבי קו עימות גם במקרה של עימות מזויין שהוא אינו מלחמה?
במקום לעוות את הסמנטיקה כדי לא לעוות תוצאות, אולי נגדיר את הדברים כמו שצריך וזהו?
לגבי מטרות המבצע (כי כפי שאמרתי זו לא מלחמה, לא ברמת ההכרזה המדינית ולא במישור המעשי) אני עדיין לא יודע מהן. צריך להגדיר אותן. אבל אם המטרה היא להוריד את מספר הרקטות מ 10 ביום לאחת בחודש והמבצע הזה יגרום לכך, הרי לך פתרון צבאי. אני לא יודע אם המחיר ראוי או לא, אבל זהו פתרון.
אם אכן המטרה היא הפסקה מוחלטת של ירי והמבצע רק יפחית את מקרי הירי, מישהו לא ריאלי בהגדרת המטרות. ועדיין צריך לבדוק אם המחיר ראוי.
אגב, לחישוב תדירות הירי בהתאמה לפעולות צה"ל צריך להכניס גם את עוצמת התגובה. תגובות נקודתיות וחלשות מגבירות את הירי אבל תגובות חזקות מפחיתות אותו. בדיוק כמו שחומת מגן הפסיקה כמעט לגמרי ובאבחה אחת את כמות הפיגועים.
נושא זכויות האדם הוא נושא נפרד. אני לא יודע איפה קראת בדעותי משהו שמפקיר זכויות אדם, אני מניח שאתה מתיחס לפלסטינאים כשאתה מדבר על זכויות מופרות ואכן אני לא רואה איך הגנה על זכויותיהם תוך רמיסת זכויות של אזרחים ישראלים מועילה.
אני גם סבור שהחמאס, שנבחר על ידי תושבי עזה להנהיגו ברוב קולות וחושף אותם לפגיעה על ידי ירי בלתי מרוסן מעזה לכיוון ישובינו אחראי על זכויות האדם שלהם הרבה יותר מאיתנו. הוא גם פוגע בזכויותיהם הרבה יותר מאיתנו.
ועדיין, אני כן חושב שצריך להזהר מאד בביצוע פעולה צבאית בשטח אזרחי, גם אם יורים ממנו במשך שמונה שנים. אני תומך בפעולה שתגרום בטווח הארוך למינימום פגיעה בזכויות אדם (גם פגיעה בפלשתינים).
אם הרג של מנהיג חמאס היום יחסוך הרג של עשרה אזרחים תושבי עזה בעוד חצי שנה, אני בעד.
אם זה יחסוך הרג של תושב ישראל אחד מחר, אני גם בעד.
לעומת זאת, הרג של אזרחים כמטרה בוודאי שלא מקובל בעיני. זכויות אדם. גם לא כאמצעי הרתעתי. לכן אני כרגע חושב שהפעולה היום היתה הכרחית.
אלירם,
הפגזה של שכונות בעזה היא מלחמה. מבצע הוא מכירת חיסול, כמו מה שקורה עכשיו בכנסת.
סליחה, יהונתן, מה אתה קופץ?
פיצוי לתושבי הדרום?
על מה אתה מדבר?
תושבי הצפון כבר קיבלו פיצוי על האירוע הזניח שהיה עם לבנון לפני שנתיים וחצי?
אז מה הלחץ?
נירית,
המטרה של דברי היא למנוע מצב או כשלי מלחמת לבנון השניה יחזרו. אם את חושבת שצריך לחזור על מה שהיה שם, אז שיהיה לך בהצלחה.
תודה, אני עובדת על זה.
נו, באמת – קח הפסקה.
ציפיתי שתזהה מעט ציניות קרה כשאתה נתקל בה.
(ואם יותר לי רגע של רצינות – אנשי הצפון טרם קיבלו את הפיצויים שהובטחו להם. בלי ציניות. ואפילו עצבים כבר לא נשארו)
מרק,
אני דווקא חושב שרצועת עזה היא יישות מדינית ואפשר להכריז נגדה מלחמה. אני גם חושב תהיה עדיף לו צה"ל היה יוצא למבצע קרקעי ומטפל פרסונלית בחוליות החמאס. אני חושב שהמטרת פצצות על רצועת עזה שהורגות לא מעט נשים וילדים הן לא הפתרון. אבל זכותך גם לטעון בשבח הפחמן הדו-חמצני ונגד נשימת חמצן רק כי אנחנו טוענים ההפך.
ולשאלתך, כן, מאוד מפריע לי שהמדינה מבזה את בג"צ ועדיין לא מגנה את כיתות הלימוד, מפריע לי שהמדינה לא פועלת באמצעים דיפלומטים, והכי חשוב, מפריע לי שמשתמשים בבחירות כתירוץ לתוקפנות.
"אני חושב שהמטרת פצצות על רצועת עזה שהורגות לא מעט נשים וילדים הן לא הפתרון."
מאחר ואין לך טלויזיה ואני יושב כל היום מול אלג'זירה, תן לי לעדכן אותך: המטרות היו מאוד נקודתיות. להבדיל מהחמאס שאצלם אזרחים הם מטרה לגיטימית, צה"ל דוקא עבד מאוד ממוקד. כל הגופות שנראות באלג'זירה, שלא נחשד באהבת ציון, לובשות מדים.
ובעניין פעולה קרקעית, אני מעריך שזו שאלה של זמן. אחד הלקחים מלבנון 2 הינו עיתוי הכניסה הקרקעית. יש לי תחושה שעכשיו לא יפשלו עם זה.
קצת היה ארוך מדי לכתוב פה תגובה אז החלטתי לכתוב אצלי, למי שמעוניין, הנה לינק.
טוב, קצת נוטים להתעלם מהתגובות שלי בבלוג הזה, אבל אני אנסה בכ"ז:
יהונתן, אתה יכול להפנות אותי להיכן שמופיע פירוט למשמעות החוקית/כלכלית של המונח "מלחמה" (ומה לעזאזל ההבדל בינה לבין מה שקורה בעזה?)
לא מתעלם, פשוט לא קורא טוקבקים.
תקרא את סעיף 40 לחוק יסוד הממשלה.
מאמר מאלף וכך גם פסק הדין של העליון.אמנם אינני עורכת דין או משפטנית אלא סתם אזרחית חושבת מהעם.לטעמי ולאחר עיון בחוק יסוד הנשיא אילו טיעוני. 1. זו הפריבילגיה הבלעדית של הנשיא לחון כל אדם משיקוליו הוא ואין הוא צריך או חייב לתת פרשנות לכך, בקרה? בודאי לא ע"י משרד המשפטים הכושל אלא ע"י בג"צ ורק בצורה עקיפה.ראה פרשת קו 300 2. משום מה לא מצאתי בספרי החוקים שלנו ו/או בהחלטות הבג"צ כי שר המשפטים הוא הגורם הנותן חנינה, חתימת הקיום מחוייבת רק מהיותו חלק מהרשות המבצעת על מנת להוציא לפועל בהנחיות והוראות מתאימות את החלטת הנשיא,ואין בחתימתו זו מעבר לכך.
3. חיפשתי ועיינתי במשמעות המילה חנינה ופירושים רבים לה,אך אין ספק שבניגוד להלך מחשבתו של השר פרידמן אין ולא כלום במתן חנינה משום ערעור או שינוי להחלטתו של בית המשפט. לא סתם ראה לנכון המחוקק לאפשר לאדם גם תקווה אפילו קלושה לאחר שנגזר דינו,כי לא נסתם הגולל. 3. מעולם לא העלה על דעתו המחוקק כי אדם אשר נגזר עליו מאסר עולם (לא קצוב) אחת דינו להינמק בכלא.ואם עלתה מחשבה שכזו במוחו הכיצד יחשב הענקת הקלה של שליש מהעונש? מה שמקבל כל אסיר על התנהגות נאותה ועל חרטה?
4. למען הגילוי הנאות אני נמנית על נפגעי פעולות איבה וכח העלה מישהו על דעתו שבהתרקם הסכם מדיני (לא משפטי מר פרידמן) לשחרור מחבלים עם דם על הידיים שמישהו יהין להתנגד לחנינתו של הנשיא? וכי העלה מישהו מהשרים שחתימת הקיום שלהם כה יקרה להם מה יקרה לו הנשיא לא היה מוכן לחנון מחבלים? הנשיא פרס ניסה דבר מה אך זה היה שלא מן הענין היות ואהוד ברק אמר משהו שממנו ניתן להבין כי לפרס לא יהיה צידוק או כיסוי לחנינה זו.
מעניין לציין בהקשר הזה שפסיקת בג"צ לא הייתה סוף פסוק בנושא, ושרי המשפטים בכל זאת לא הוסיפו את חתימתם.
http://www.takdin.co.il/searchg/%D7%A0%D7%99%D7%A8%20%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D%20%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8%20%D7%A9%D7%A8%20%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D_hd_0L34tCpOuDrmoEJKmNtXdOYumEIveT6ri.html