"אני לא חושב שיש בעיות רציניות בסין, אלא אם אתה מחליט להתעסק עם הממשלה. אם אתה מתאמץ במיוחד להתעסק עם הממשלה, הם ידפקו אותך בחזרה"; כך אמר ג'ון פרי בארלו בראיון שערכתי, יחד עם עידו קינן ויהונתן זילבר באוגוסט 2007. בארלו, מחלוצי האינטרנט והמשורר שאחראי לחלק ניכר מהמילים של להקת הGrateful Dead, סיפר על סין בצורה נרחבת באותו ראיון, עד שהיה נדמה שהוא הוקסם מאותו הראיון.
לכן, הפצרתה של הילארי קלינטון במדינות שמתערבות בחירות האינטרנט ביום חמישי היתה יריית פתיחה למלחמה הבאה של העולם; המלחמה על חירות המידע. המעורבות והמעשים הנלוזים שלכאורה בצעה ממשלת סין היו לא פחות מאשר מחרידים: כניסה לחשבונות דואר אלקטרוני אישיים של פעיל פוליטי, באמצעות ניצול פרצה בדפדפן אינטרנט אקספלורר (אותו דפדפן שמדינת ישראל מתעקשת לחייב אותנו להשתמש בו כדי לדווח לרשויות המס, או לבצע כל פעולה רשמית מול המדינה) ובAcrobat Reader של Adobe היא לא פחות ממעשה מחריד. קלינטון זעמה על עצם המעורבות, חסימת אתרים פוליטיים שמנסים לפגוע בשלטון הקומוניסטי וקריאת תכתובות אישיות של אזרחים היא לא פחות מאשר פגיעה בסחר החופשי; ולכן תגובתה של ממשלת סין היתה לא רק בלתי נמנעת: סין טוענת שעל מדינות שעושות עסקים בתוכה לכבד את חוקיה, שכוללים את האפשרות שלה לפעול נגד פעילים פוליטיים.
בין אם קלינטון (וגוגל) צודקת, ובין אם סין צודקת, אין אלא להלין על הצביעות של קלינטון.
באותו השבוע שארצות הברית תוקפת את סין, כמובן, נתגלה כי הFBI צותת לשיחות טלפון וקיבל רשומות בניגוד לחוק בטענה כי הפעילות מבוצעת נגד חשודים בטרור. ארצות הברית גם מבצעת חיפושים בדיסקים קשיחים של לפטופים הנכנסים לארצות הברית, מעתיקה אותם ופוגעת בפרטיות הנכנסים אליה, וזאת אפילו ללא צורך בעילה. כלומר, הצביעות של ארצות הברית, שמבצעת את אותם מעשים של סין, היא בלתי נשלטת; ההבדל היחיד? ארצות הברית עושה זאת בזכות אמנות וחוקים, וסין פורצת בכח.
"לארצות הברית קל יותר להצביע על סין ולומר שיש להם בעיית זכויות אדם מאשר להסתכל על עצמה. ככה זה אנשים – ואומות לא שונות בהרבה מבני אדם במובן הזה." (ג'ון פרי בארלו)
אבל גם הדמוקרטיה השוכנת בציון אינה חפה מפשע: כשאנו מאשימים את סין, ועומדים לצידה של ידידתנו הגדולה ביותר, אנו צריכים לזכור מה ישראל עושה בשנה האחרונה: רק לפני פחות משנה קברנו את חוק הצנזורה של ש"ס והצעת חוק חדשה של ח"כ דני דנון עומדת בפתח ומאיימת לסגור אתרים שפוגעים ביציבות המשטר, או אתרים שמהווים סכנה לבטחון המדינה. מעבר לכך, חוק נתוני תקשורת בישראל מסייע לאותן עוולות: ספקיות הטלפון והאינטרנט מחויבות להעביר פרטים על גולשיהן.
ישראל כבר הודתה שהיא חיפשה במחשבו של מרדכי ואנונו בניגוד לחוק והאזינה לאימיילים שלו; פעולות פסולות שסין ננזפת עליהן, ואנו קוראים להן "תעשיה בטחונית".
אולי נפסיק עם הצביעות, גברת קלינטון?
ציינתי זאת כבר בעבר,
החוק של דנון נראה כמו Copy paste מהצעת החוק של חבר מפלגתה של קלינטון – הסנאטור ג'יי רוקפלר (בן למשפחת הבנקאים שכולנו אוהבים לשנוא):
http://news.cnet.com/8301-13578_3-10320096-38.html