הטכנולוגיה, הממזרה הזו, עושה לפעמים שינויים בחברה שהחוק עוד לא היה מסוגל לקלוט. ולפעמים, אי היכרות עם החוק מביאה לכך שדברים שנראים לכולנו הגיוניים, אך אינם עומדים בקנה אחד עם החוק, יוצאים לפועל ומאפשרים דברים מופלאים אחרים. הסיפור היום הוא כזה: יובל אברמוביץ', איש תקשורת, יצא בקמפיין מימון המונים לספרו החדש וגייס 74,000 ש"ח כבר בתוך 48 שעות. עד כאו אין חדש תחת השמש; מימון המון היא דרך טובה להשיג מימון לאנשים שרוצים לעשות טוב לעולם, ופונים ישירות לאוהדים שלהם. אפילו כשזה לא נעשה בצורה טובה, זה עדיין לעיתים עדיף על לא לעשות כלל. לצורך הדוגמא, אחי היקר בן יוצא בימים אלו בקמפיין מימון המון לשעון ייחודי.

אלא, שמה שייחודי בפרויקט של אברמוביץ' היא התמורה. תמורת 4,150 ש"ח, לדוגמא, אברמוביץ' מציע בדף הקמפיין "שלושה אחוזים מהרווחים של הספר בארץ ובעולם, בעברית ובאנגלית (מהדורות מודפסות ודיגיטליות) מהיום ועד עולם. אחת לרבעון יקבל כל משקיע דו"ח רואה חשבון ובו פירוט הרווחים + עשרה עותקים עם הקדשה אישית + קרדיט בעמוד התודות של הספר + הרצאה סגורה ל-30 מחברייך". עכשיו, לצורך העניין לא נדון בשאלה מהם "הרווחים של הספר", אלא בשאלה האם הדבר בכלל אפשרי.

בישראל, חוק ניירות ערך קובע כי "לא יעשה אדם הצעה לציבור אלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו או על פי טיוטת תשקיף שאושרה ונחתמה כאמור בסעיף 22 והוגשה לרשות" (סעיף 15). ומהו נייר ערך? נייר ערך הוא תעודה המקנה זכות להשתתפות בתאגיד, בחלוקת הכנסות שלו או זכות לרכוש זכויות כאלו. בתי משפט כבר קבעו כי איגוד של אנשים לצורך רכישה משותפת של נכסים יכולה להחשב גם הצעה של נייר ערך (עפ 70267/05 עמוס נ' פרקליטות מחוז תל אביב, בקשת רשות ערעור נדחתה, רעפ 2522/07 עמוס נ' מדינת ישראל)

לצורך הדיון, אני אתעלם לרגע מהחריג בחוק ניירות ערך (על פי סעיף 15א) שמאפשר הצעה לציבור של עד 35 אנשים; אברמוביץ' הציע את הזכות לעשרים אנשים בלבד.

אברמוביץ', בעצם, ביצע אקט של הצעת ניירות ערך לציבור. הוא קיבל שותפים, מהיום ועד נצח נצחים, לרבות זכות שעוברת בירושה, להשתתף בהכנסות הספר. זכות זו, כמו כל זכות אחרת, ניתנת להעברה (כלומר מותר לי למכור אותה). ויותר מזה, היא שותפות לכל דבר. אברמוביץ', באותה המידה, היה יכול לבקש כספים לצורך השקעה בסטארטאפ שלו. ההשקעה עצמה היא ברת סיכון; כלומר, לצורך העניין, אברמוביץ' מציע חמישה אחוזים מרווחי הספר ב6,200 ש"ח (1,240 ש"ח לאחוז). הדבר אומר שבעצם, בלי רווח כללי לספר של 130,000 ש"ח, לא תוחזר ההשקעה, וזה עוד לפני הריבית וכדומה.

דיני ניירות ערך נועדו בדיוק למקרים האלו: להגן על המשקיע התמים שמגיע אליו אדם שטוען שהוא הולך לחפש זהב ומציע לקנות אחוזים במכרה העתידי. עכשיו, נניח שאברמוביץ' אכן יסגור הסכם עם הוצאת ספרים גדולה; במקרה כזה, במצב הטוב ביותר, הוא יקבל עשרה שקלים לספר. כמה עותקים צריך אברמוביץ' למכור כדי להחזיר את ההשקעה? גם בתרחיש האופיטימי של "רב מכר" בישראל, ספק עם ההשקעה תוחזר.

אם ירצה המזל, ואברמוביץ' יעבור למודל של הפצה עצמית, ללא מוציא לאור, גם אז הסיכוי נמוך להחזיר את ההשקעה. אבל גם כאן אני לא רוצה להכנס למספרים אלא לעניין החשוב יותר.

אתרי מימון ההמון אתגרו את דיני ניירות הערך. כבר עכשיו מדברים בארצות הברית על הJOBS Act, חוק שאמור לאפשר את מימון ההמונים לסטארטאפים על ידי הנפקה בצורה אחרת. אבל גם שם, וגם כאן, יש בעיה: מידע.

6,000 ש"ח הם סכום לא מבוטל עבור הישראלי המצוי. מדובר על משכורת חודשית של חלק ניכר מהאוכלוסיה, שאם ישימו על סופר מסוים שעשוי שלא להחזירם. מנגד, הסופר צריך (על פי התחייבותו) להעביר דו"ח על המכירות חתום על ידי רואה חשבון ומבוקר. דמיינו לכם שאברמוביץ' מוכר (בעוד 10 שנים מהיום) עשרה עותקים בשנה. עבור אותם עשרה עותקים הוא מקבל תמלוגים בגובה מאה שקלים. האם אז נראה הגיוני שיצטרך לשלם לרואה חשבון על הדיווח? הדיווח יהפוך את הרווח לאפס.

כלומר, יש קמפיין מגניב, מעניין, מאתגר, שמאפשר לאנשים לעשות דברים חדשים. לא תמיד צריך לקנות אותם בכסף; הרבה פעמים, אותה קניה בכסף יכולה להפוך את כל הסיפור לבעייתי.