אולי בעצם הבעיה היא לא רק עם השלטון, ואולי אסביר את זה בקצרה, אלא עם 'קהילת הקוד הפתוח', ולצורך כך אאמץ את דבריו של DoK שנאמרו לאחר ההפגנה הקודמת בעת שביקר אדון ביל גייטס בארץ. ל'כתבתו' קוראים "כך תעכירו פניה של קהילה', והיא פחות רלוונטית מאשר התגובות שהתקבלו שם. השיח היה על מדוע קהילת הקוד הפתוח לא מצליחה להתקדם. הסיבה הגדולה היא שלקהילת הקוד הפתוח, בניגוד לחברות מסחריות, אין אגף שיווק, אולי פרט למקרים מסוימים מאוד כמו קרן מוזילה, שאף היא מעוררת ביקורות מצד הקהילה על דרכיה. המחסור במשווקים למוצרי קוד פתח, למעט אנשים מעטים כמו שחר שמש שעושה חיל ומטמיע מערכות לינוקס בעסקים, גורם לכך שלא יהיה תמריץ לקדם את המוצרים.

כמו כן, התפיסה של הקהילה היא של הפצה רשתית, מפה לאוזן, ללא שימוש בתקשורת המונים וללא פרסום באתרים. אין הודעות לעיתונות על גרסאות חדשות לתוכנה, אין דיווחים ומסיבות עיתונאים. אין בעצם את הכלים בהם משתמשות חברות הטכנולוגיה המודרניות בכדי לקדם את עצמן. לכן, יחסית לגוף נטול מערך שיווק, קהילת הקוד הפתוח מצליחה בצורה נהדרת. כמובן שלגוף היחיד בו כן מוטמע מערך שיווק, חברת מוזילה (ולא הקרן) יש הצלחה כבירה בגידול ובהכתרות אינסופיות, אולם זאת עקב ההשקעה העצומה של מוזילה עצמה בפיתוח מאפשרת לחברות אחרות להנות מכלי שבכל עולם אחר היו צריכות לשלם עבורו, ולכן היא מוזילה את העלויות.

עוד סיבה להעדר גידול מאסיבי בשירותי הקוד הפתוח היא העובדה ששימוש בקוד פתוח עבור חברה מהווה יתרון יחסי בשוק, ולכן היא לא תפעל לקידומו אצל מתחריה, מה שיותיר את מתחריה עם עלויות תפעול גבוהות, שהיו יכולות להחסך במעבר לקוד פתוח. אם נקח לדוגמא את חבילת התוכנות המשרדיות OpenOffice ונחשב את החסכון בארגון ממוצע לפי מחיר רצפה של 15$ לשנה בעבור רשיון השימוש, מדובר עדיין במאות, אם לא אלפי, דולרים שיכולים להחסך. בעבור מערכת הפעלה גם כן. כמובן, שחרף ההצלחות היפות של פרוייקטים כמו Inkscape וGimp בתחום העיצוב הגרפי, עדיין אין הן מחליפות את Photoshop וFreeHand או שאר התוכנות הקנייניות, אולם בתחום התוכנות להן יש שוק מאסיבי: מערכות הפעלה, דפדפנים, ממשקי מסרים מיידיים, תוכנות דואר אלקטרוני, יומנים, שרתי Web , שרתי דואר והכלים שמרכיבים כל ארגון, עדיין לסביבת הקוד הפתוח יש מה להציע.

עלות ההטמעה של מערכות קוד פתוח היא התמריץ השלילי העיקרי. רוב מנהלי האבטחה והרשתות בארגונים חוששים מלהדריך את העובדים מחדש על עבודה בסביבה לינוקסאית או חופשית, ולא בכדי, ישנן לא מעט כתבות הסולדות מהתקנה כזו ואף מסבירות מדוע דווקא לא להתקין או להסיר את התוכנה. דווקא כתבות כאלו, שחלקן נוגעות באי דיוקים קלים (ולא אדון בכך אפילו) ופונות אל הקהל הרחב, שאמורות לתת את יחסי הציבור הכה דרושים לתוכנות קוד פתוח, עושים שירות דב ומרחיקים אותו מהתקנות כאלו.

טענות כמו "זה לא עובד עם עברית" שאינן נכונות בעליל (כותב אתר זה משתמש בשועל האש ובציפור הרעם כבר שנים) יחד עם טענות "לא כל האתרים עובדים עם זה" מונעות מדפדפנים חדשים לעלות. הבניה של המערכת הארגונית כך שתפעל רק עם דפדפני אקספלורר (וראו כתבתו של גל מור בנושא) רק מאפשרת את הנצחת ה'אפליה' בין תוכנות קוד פתוח לתוכנות קנייניות.

כדי לעורר מודעות בלי אקטיביזם מחוץ לרשת, למרות שNRG טוענים שמי שיתנדב ברשת יתנדב גם מחוץ לה) צריך להתחיל לצור קשר עם קהילות חדשות. אם אתרי החדשות מבוססים על "ערוצים" בהם גולשים המשתמשים לפי העדפותיהם, וכך מוצאים עצמם אנשי המחשבים בערוץ "רשת" ובערוץ "חדשות", צריך להתחיל להחדיר לקהילות אחרות גם את המדיניות של שימוש במוצרים כאלו, כלומר, לפנות לאתרים רציניים בתחומים אחרים, שיקדמו מוצרי קוד פתוח ותוכנות חופשיות.

אבל למה לאתרים לעשות כן? האם הם מרוויחים כסף מכך? דווקא ההפך. למשתמשי שועל האש יש יכולת מוגברת לחסום פרסומות קופצות, יש יכולת לבטל קוקיות שמאוחסנות במחשבם ויש אפשרות לקבל את המידע ללא מעבר בעמודים הראשיים. אבל אולי מדובר כאן רק על היוצא מן הכלל, כי בתוכנות משרדיות אין הבדל, ולכן אם משרד המשפטים יפיץ קבצים בפורמט ODF במקום DOC הוא יצור קהל חדש לתוכנה; אם משרד החוץ יבקש מעתה ואילך שכל אתר שיעוצב יעשה באמצעות תוכנות קוד פתוח; אם אתרי החדשות יטמיעו שרתי MySQL, רק אז אולי יהיה על מה לדבר.

בדרך כלל משווים את השווקים לקתדרלה ובזאר, אבל באותה מידה היה אפשר להשוות את העניין לקטיפת פירות הצומחים בר עקב נטיעות של אזרחים שומרי סביבה לעומת רכישתם במרכול, הראשונים גדלים חופשי ופרא, בעוד שהאחרים מהונדסים על מנת להתאים בדיוק לצרכי המשווק - רווח מקסימלי בעלות מינימאלית. העלות של הראשונים היא אפס והעלות של האחרים היא שיווק אגרסיבי, אריזה, אחסון וגידול. היתרון היחיד של העולם הוירטואלי על העולם הממשי הוא שבעולם הוירטואלי מפרי אחד יכולים כולם להנות.