« חירות ההלשנה | Main | פלישת חוטפי הגופות »
May 28, 2006
לא תודה, כבר הפגנתי בבית.
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)לקריאה נוספת:
תומר ליכטש ועידו קינן: הגם אנחנו ברוטוס, NRG הרשת
גל מור: אמנסטי: מיקרוסופט שיתפה פעולה עם ישראל בחקירת וענונו, YNET
The Observer: Today, Our Chance to fight a new Hi-Tech Tyranny
ישנו ויכוח מתמד בין שמרנים לבין ליברטריאנים על הפיקוח של המדינה. שהרי, אין כל פסול בפיקוח על אדם אם זה לא עשה דבר רע, לכאורה. אין לאזרח שומר החוק מה לדאוג מכך שפרטיו האישיים ביותר, סודותיו, אהבותיו, מכתביו הפרטים, שהכל ישמר בידי אח גדול יודע כל, שזה יוכל, רק במקרה שבו באמת עלול להגרם נזק, להתערב ולעשות את הדבר הנכון. ברשימה קצרה זו אנסה להבהיר מדוע חשוב לא לנטר את כל התעבורה, למרות שהדבר אפשרי בפועל.
הרצח אינו אסור בחברה; הוא מוקצה, מוגדר כהפרה של כללי המשחק הלגיטימיים, אך אינו אסור. לאדם יש את הכח לרצוח, החברה לא מונעת ממנו את הפעילות העבריינית (למען הסר ספק, אני בוחר להדגים את טענתי עם רצח, אך כל עבירה אחרת יכולה לבוא במקום), אין פשעמחשבה שמונע באמצעות השתלטות על מחשבותיו את הרצח. הרוצח מבצע את הרצח בידיעה מוחלטת לקיומה של הסנקציה וגם בלב שלם. לכן, דווקא, רעיון הסנקציה מאפשר דבר חשוב מאוד.
ההתנגדות לחוק בלתי צודק בעליל היא צווי אלהי, עוד מימי התנ"ך העדיפו הנתינים לעיתים לא לציית לחוק בלתי צודק ולשאת בסנקציה. הם הבינו כי הסנקציה אינה חמורה כמו המעשה עצמו, ולכן היו מוכנים לוותר על חירותם ולשאת בסנקציה, רק כדי לא לעבור על הציווי המוסרי שלהם. לכן, לעיתים, לדוגמא, אשה מוכה תעדיף לרצוח את בעלה המכה מאשר להמשיך לחיות עמו, ותהא מוכנה לשאת בסנקציה, כל עוד היא יודעת שלא תעבור את התופת שעברה. (לקריאה נוספת בעניין הזכות לסרב לחוקים, ראה עבודתי: Freedom Of Creed , משנת 2003)
אנשים מסוימים, הקרויים 'חסידי אומות עולם', הפרו את החוק הלא צודק בצורה בוטה, והיו מוכנים לשאת בסנקציה, רק כי ראו חוק שאינו ראוי. לכן, כשג'רי יאנג מיהאו! אמר את שאמר, התמלאתי בעוויתות: " שוב, אין לנו בחירה מרגע שאנו במדינה [סין - י.ק.] ואנו מצייתים לחוק המקומי" (מתוך יהאו!בלוג בסינט). שוב, החוק אינו צודק; אין כל סיבה לשתף פעולה, ואולי עדיף לשאת בסנקציה.
וישאל השואל, מה הקשר בין אתחלתא למציעא?
דמוקרטיה בנויה על ערכים, על אמון, על אמנה חברתית שרואה את טובת החברה, לא על איום תמידי. בכדי לאפשר לפרטים את ההגשמה העצמית, צריך ליתן להם חירות מקסימאלית. חירות זו מצטרפת לאכיפה אפוסטפריורית של חוקים. כלומר, ראשית תרצח וסיפא בכלא; אכן, קשה לקבל את הסופניות דווקא בגלל שמדובר ברצח; אולם סנקציות משמעותיות (ולא עונש מוות) ואכיפה שאינה סלקטיבית של החוק, יוכלו יחדיו להביא למצא בו לפושעים לא יהיה תמריץ לעבור על החוק.
הדמוקרטיה המודרנית נבנתה מהתנגדות לשלטונות עריצים, ולא מהתחקות אחריהם. הדמוקרטיה נעשתה על מנת שהמדינה לא תבוא לאזרחים ותשלול מהם את חירותם באמתלא של בטחון מדומיין, אלא דווקא תתן להם את הבטחון שבחירות. חירות היא בטחון; מי שמוותר על החירות בשם הבטחון סופו שיאבד את שניהם.
יש אווירה כזו, של מהפכנות, של חלוציות, של חדשנות באינטרנט. את האווירה הזו ינסה תמיד הממסד לדכא, ולהחדיר לו את אותם כלים שדווקא בגללם עבר הציבור לרשת: האנונימיות שכה חשובה לו, היכולת לקבל מידע בלי שידעו מי ביקש (ותחשבו על חינוך מיני לרגע, והתועלות של האינטרנט, בלי פורנוגרפיה, לרגע), היכולת לחבר בין בעלי עניין מסוים. ומצד שני, הקלות הבלתי נסבלת של הפלת המונופול על האמת במשטרים טוטאליטריים.
אזרח שיחיה בפחד מתמד שדבריו, מילותיו ומעשיו מתועדים הוא לא אזרח טוב. הוא מנסה להסתיר בצורה מוחלטת, שכן לכולם יש מה להסתיר: כולם מרמים בחשבון במסעדה מדי פעם, כולם מסלקים להם שקית שוקו בזמן הקניות בסופרמרקט, כולם נוסעים 110 כי הם יודעים שמכמונות המהירות מופעלות רק ב115; כולם מנסים לעבוד על כולם. העבירות הקטנות האלו, אינן באמת עבירות, אינן משהו שהחברה מעוניינת להשליך מישהו לכלא בעקבותיו. אבל החוק? החוק הוא עיוור. ואם אני מצטט את גדי פעמיים ביומיים, אז מצבי רע, והנה זה בא:
נקודה נוספת (ראיתי שטרם כוסתה בבלוגספירה) היא שהן רפ"ק אחראק והן עו"ד רוויטל סוויד שרואיינו בכתבה דרשו לשנות את הקטגוריה של גראס המוות בחוק. אי אי אי. כמה חבל שבחוק עצמו אין הפרדה בין סמים קלים וקשים. יש את פקודת הסמים, וחומרים המוכנסים אליה נחשבים כסמים אסורים. נקודה.גדי שמשון: קריאטיב בכחול: משטרת ישראל לפסטיבל קאן
נכתב על ידי jk ביום\שעה May 28, 2006 08:56 PM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
Comments
|
אח שלו התרנגול |
ואנונו , לא וענונו, אני לעומתך יודע לכתוב |
|
יהונתן |
שני התעתיקים קבילים. אגב, מטקבק מהר אח שלי. |
|
אח שלו התרנגול |
אח שלו,לטקבק זה כמו לבקבק, תרנגולות תמיד עושות את זה יותר טוב... |
|
ערס פואטי |
וואלה, כבוד לאח שלו ולאח שלו. |
|
רוגל |
יש כאן שתי שאלות בסיסיות: |
|
פלי |
1.אם עבירת רצח לא היתה אסורה, אזי לא היתה עבירה של ניסיון לרצח, שידול וכו'. |
|
יהונתן |
רוגל, הבעיה היא לא בזכות של המדינה לחוקק את החוקים, אלא ברמת הניטור אחרי האזרח. איסור מוחלט על מעשים מסוימים הוא לגיטימי; אבל לא איסור לדוגמא על נהיגה. ופלי, הטיעון הראשון שלך הוא כשל לוגי (אין כל הבדל בין נסיון לרצח ורצח, שתיהן טומנות בחובן עונש) ולגבי 2, את כנראה לא הבנת. אני התכוונתי לכך שהאנונימיות מאפשרת לאותו ילד שמחפש חינוך מיני ולא יכול לשאול להגיע ברשת לאתרים לחינוך מיני בלי להתבייש. |
|
פלי |
1. מבחינה עונשית אין הבדל בין ניסיון לרצח לבין רצח, אבל מבחינה מהותית ודאי שיש. אמרת שרצח אינו אסור. אם רצח- קטילת אדם, לא היה מעשה אסור, הרי שלא היו מונעים מאדם לרצוח באמצעות ענישה כבר בשלב הניסיון. וממילא לא ברור לי כיצד ניתן להבחין בין מעשה אסור לבין מעשה עונשי. בהכרח מענישים מי שעבר עבירה שנאסרה בחוק. |
|
יהונתן |
אוקי, איסור:: לא' יש את הכח לרצוח, אך הוא יענש בסופו של דבר כיוון שאין לו את הסמכות לרצוח (א' אינו מדינה) יכולת:: א' לא יכול לרצוח כיוון שהוא נכה. יכולת היא הוצאה לפעול של רצון. האיסור בא לאחר מעשה ולא לפניו. 2. אבל האח הגדול צריך לעקוב אחרי _כולם_ כדי למצוא פושע שהוא אחד למיליון? האם ילד ימשיך לחפש חומר לחינוך מיני (שהיא פעולה רצויה) כשהוא יודע שהמדינה עוקבת אחריו? האם היית הולכת לספריה כשיש בה מעקב אחרי מה את קוראת (ואו\משאילה) שחשוף למדינה (ואולי, אם תהיה פרצת אבטחה כלשהי, חשוף לכל?) |
|
פלי |
1.תודה על השיעור המאלף. אבל אני דווקא דיברתי על איסור בראי החוק הטבעי. ואני אפילו מוכנה לזרוק פנימה את עשרת הדיברות, שלא בנויות כמו חוק העונשין. |
|
יהונתן |
1. ניקח לדוגמא איסור טפשי: נניח אסור לנהוג בשבת; העונש על האיסור הזה הוא קנס של 1 ש"ח. אני מבקש ממך לנהוג עבורי בשבת. את מסרבת. מדוע את מסרבת? כי יש איסור. אבל את יכולה, אם תשלמי את המחיר, לבצע את הפשע. זה מעיד על יכולת, בהבדלה מסמכות או זכות. 2. כל דרך היא פחות פולשנית, אולי פחות יעילה (ולא בהכרח). למה צריך לעקוב אחרי כולם? האין מטרתה של המשטרה לחקור פשעים שדווחוו? האין מטרתה להגן על שלום הציבור ולא לנטר אחר פעולותיו? הדרך הקלה למציאת פושעים היא קודם למצוא פשע; אחר כך הראיות כבר יגיעו, אל תדאגי. |
|
MrM |
המשטרה צריכה לעקוב אחרי חשודים במעשה מסויים- יען ידוע לה שהתבצע פשע- היא מחפשת את האשמים. תחשבי שהמשטרה תבוא אלייך הביתה ותחרים לך את כל הכיסאות כי את יכולה לזרוק אותם על אנשים- לכאורה הם מונעים ביצוע פשע- אבל עד איפה זה יכול להגיע? עזבי החרמת כיסאות, באותה טענה המשטרה גם יכולה גם לקשור את כל האזרחים בשרשראות כדי שהם לא יוכלו להתקרב אחד לשני ולרצוח אחד את השני- השאלה היא איפה את מעבירה את הקו, ויהונתן מעביר אותו בנקודה שהמשטרה עוקבת אחרי אזרחים שאין נגדם שום חשד לביצוע פשע, ואני חושב שאני מסכים איתו. |
|
פלי |
1. וודאי שאני יכולה להתניע את האוטו ולנהוג. וברור שהאיסור נובע ממה שהמחוקק \החברה - קבעו. אבל אתה אמרת שאין כזה דבר "אסור" אלא שיש רק "על זה מענישים". החוק קובע מראש שמשהו הוא אסור, ועובדה שיש חוקים שקיימים כבר אלפי שנים בכתב. הוא מניח את היסודות לסדר חברתי מסוים, ולכן הוא נקודת מוצא (איסור מראש) ולא נקודת סיום (ענישה בדיעבד). |
|
MrM |
השוטר הוא גם אזרח המדינה, הוא יכול לדווח :) |
|
יהונתן |
"נודע למשטרה על ביצוע עבירה" (כך מתחיל החסד"פ) וכן, השימוש במילה "איסור" הוא - 'מותר, אבל תקבל עונש על זה'. לדוגמא שלט "הכניסה אסורה" לעומת "אין כניסה", מה ההבדלים בין המונחים? בעוד שבשלט "הכניסה אסורה" אפשר להכנס, אך ישנה סנקציה, בשלט "אין כניסה" אין כלל אפשרות להכנס. נכון? אז זה לא ש: "אין רציחות", אלא "הרצח אסור" |
|
פלי |
ואם נודע למשטרה שיש מישהו שביצע עבירה, אבל הוא עדיין טעון זיהוי? ותו אדם יכול להשתמש במספר ניקניימז, אבל מצד שני אולי הניקניימז שייכים באמת למספר אנשים שונים, ובמקרה זה יש חדירה לפרטיות של אזרחים תמימים. עדיין אפשר להיכנס ב"אין כניסה", אם שוברים את המחסום למשל. הכל אפשרי. |
|
יהונתן |
אם למשטרה נודע על ביצוע עבירה, שתתחיל לחקור. אבל מה שאת אומרת שקול ל"בוא נבקש מכל אדם לדווח היכן הוא היה בכל רגע נתון, ואז אם יהיה פשע נוכל לבדוק את זה", במקום: "בוא נבדוק אם יש ראיות ממשיות (בעולם האמיתי) לביצוע העבירה" ואם תשברי את המחסום, זה כבר לא יהיה "אין כניסה". אין כניסה הוא מקרה בו אי אפשר להכנס, לא משנה מה. "הכניסה אסורה" לעומת זאת, הוא פשוט מקרה בו אסור להכנס. |
|
פלי |
"אין כניסה" מוצב בכניסה למקום מסוים, נכון? אם זה מתחם פרטי, חניון או whatever. מישהו שרשאי או שיש לו מפתחות, יכול להתגבר על המחסום. כנ"ל לגבי מי שמסוגל לפרוץ את המחסום. ומה שאני אומרת לא שקול ל "בוא וגו'", מכיון שהשוטרים לא עוקבים אחרי כל הטוקבקיסטים בכל אתר באינטרנט, אלא באתרים מסוימים ביותר. |
|
יהונתן |
כאן טעותך. מוצג שם שלט "הכניסה אסורה", או שבשוגג כתבו "אין כניסה", והרי אמרת "אין כניסה" שקולה ל"אני בר סמכא לא רק להענישך על כניסתך לכאן, אלא לשלול את כוחך להכנס". הביטוי "אין כניסה" שקול ל"אין משיחין בשעת הסעודה"; האין לך אפשרות לשוח? |
|
הצועד בנעליו |
אני כותב מתוך הנחה שהם יודעים הכל, גם כשזה אנונימי. למשל מי שרוצה לדעת מי אני, כבר יודע. אנחנו לא יודעים עליהם הרבה דברים והשת"פ בין ישראל למייקרוסופט בפרשת מרדכי לא מפתיע אותי, ורק פעם בעתיד יתגלה איזה פיתוחים יש להם כבר כעת, שמאפשר לאח הגדול לדעת עלינו כיום יותר ממה שאנחנו חושבים ומשערים. |
|
יהונתן |
צועד יקר, |
|
תום סלע |
איני מצודד לגמרי ביהונתן, כי אני חושב שיש מקום לעיתים לשתף פעולה עם החוק המקומי, בייחוד שזה מקדם הדמוקרטיה (על פניו זה נשמע מנוגד, אבל זה לא תמיד), אבל פלי כנראה תרגיש הרבה יותר טוב תחת שלטון בוש. פלי, רק שלא תתפלאי אם לא תתקבלי לעבודה במשרד ממשלתי או חברת היי-טק (נניח מיקרוסופט, יאהו!, גוגל או סקייפ) בגלל שסיפרת לחברה שלה דרך הוטמייל\יהאו! מייל\ג'ימייל\סקייפ שהקיק שלך הוא, נניח, משגל לוהט עם קרפיון. אולי בעצם סיפרת לה את זה בטלפון? (מקשיבים לך) גלשת אנונימית? (יש מערכות ניטור אצל ספק האינטרנט שלך) אבל עשית את זה בוי.פי. השכונתי? (גם הוא מחובר לספק האינטרנט שלך, נרשמת עם כרטיס אשראי, ורצות אצלך 2-3 אפליקציות אינטרנטיות עם שם משתמש ייחודי) כתבת על זה מסמך בוורד? (שומר מזהים ייחודיים למחשב שלך) הדפסת את זה במדפסת? (יש לחלקן מזהה ייחודי המודפס בצורה שאינה נראית בעין בלתי מזוינת) שלחת בדואר? (גם אם לא ציינת את שמך על המעטפה, מודפסים עליה מזהים ייחודיים הקושרים אותה לסניף) או אולי בכלל לא סיפרת? (מצלמת הלוויין בדיוק סרקה את אזור המגורים שלך בעת המעשה) ואפילו לא צריך להיות כל כך פולשניים. יש מערכות שיודעות להצליב אלפי נתונים ממקורות שונים, לכאורה פחות פולשניים, על מנת לייצר עליך פרופיל מלא. ולא רק לממשל\צבא. גם לחברות האשראי, לדוגמא. |
|
רוגל |
יהונתן, בוודאי שהמדינה יכולה לחוקק חוקים - היא מחזיקה את הרובים. השאלה היא האם יש לחוקים צידוק מוסרי ותועלתי |
|
הצועד בנעליו |
דרך אגב, אתמול מישהו מהמגיבים בהארץ ידע על מייל ששלחתי למערכת. יכול להיות שהוא פשוט עובד שם (וזו יכולה להיות חשיפה מעניינת) אבל יש גם אפשרויות אחרות. |
|
יהונתן |
רוגל, |