גם אם המחויבות הגדולה של זהבה גלאון היא למנוע את הסחר בנשים, הצעת החוק שמנסה גלאון להעביר, הקובעת עונש מאסר (או חינוך מתקן) על לקוחות שירותי זנות היא הצעה שערורייתית. נתעלם מחוסר הפופולאריות של אותה הצעה (שלפי הכתבה בynet זוכה להתנגדות של 80 אחוזים), נתעלם גם מהסקירה של אריק בנדר על החקיקה בנושא בעולם ונתמקד בפרקסיס לשם שינוי (יש סיבה למה לבלוג הזה קוראים בין היתר Intellect or Insanity), נראה שלהפללה של שירותי הזנות אין משמעות בכלל בטווח הארוך, ודווקא קרימינליזציה תפגע באוכלוסיות החלשות ביותר; לדוגמא, בארצות הברית היו מעורבים בין 300,000 ל600,000 קטינים בזנות בשנת 1997, כך שחקיקה לא ממש מסייעת בנושא זה
הפללה של לקוחות הזנות אומרת דבר אחד – במדינה בה בכל מקרה מיליוני אנשים עוברים על החוק, יועבר עוד חוק שבו המשטרה לא תוכל לטפל ותקרוס תחת העומס. הפללה של לקוחות הזנות אומרת שהמדינה אינה רוצה לקחת כספים מצרכני הזנות בדמות של מיסוד, לפקח על הנשים בתחום ולמנוע מצב בו מחלות יועברו, אלא להעביר את הזנות לצד האפור הרגיל.
ההצעה להשתתפות בתכנית לא ממשלתית שתסביר את נזקי הזנות ותובא על ידי גורמים לא ממשלתיים היא הענישה האלטרנטיבית שגלאון מעוניינת להביא; כלומר, ניתן למנוע את עונש המאסר על ידי השתתפות בתכנית שתכניה יקבעו על ידי גורמים אינטרסנטים. בצורה דומה למשיחיות האוונגליסטית שאלכוהוליסטים אנונימיים (AA) בארצות הברית מביאה, כך גם הסיכון שכמו שארגונים נוצריים השתלטו והחילו את המוסר שלהם על ידי "תכניות גמילה", כך גם ארגונים דתיים ופמיניסטים יעשו כן בישראל.
אם הבעיה של גלאון היא סחר בנשים, אז הבעיה היא שלילת החירות מאדם באשר הוא אדם, אזי שולל החירות צריך להיות זה שנענש ולאו דווקא הצרכן. [השוק החופשי הוכיח את כוחו לאורך השנים ושימר את הזנות בלה בלה בלה]. לא בכדי זהו המקצוע העתיק בעולם; הדרך היא תמיד לטפל בהיצע, לא בביקוש.
שיהיה… אף אחד לא קורא את זה בכל מקרה ואני יכול לכתוב שטויות על למה זנות יכולה לעבור רפורמה בעידן האינטרנט.
לקריאה נוספת:
נועה אסטרייכר: הבטחתם זונה
—
Img cc-by-sa-nc Austin
דווקא הרעיון של חרפה ציבורית (כמו שמתואר בכתבה של אריק בנדר שעושים במקומות מסוימים בארה"ב ובקנדה) מוצא חן בעיני – לא לערב את מערכת המשפט בעסק, אלא לתת לכוחות החברתיים הלא-ממוסדים לפעול (אני בכלל בעד reputation systems).
לגבי שוודיה (והשוואה לגרמניה), יש רשומה ישנה של אלכס מאן בנושא: http://mann.blog.lab.co.il/story_36
מקריאת המאמר של אלכס, נראה לי שהשבדים נוקטים בגישה צבועה וסוג של NIMBY. הם אמנם אוסרים על זנות, אבל כמו שהוא כותב, אין בעיה להשיג שם פורנוגרפיה (מתוצרת מקומית או מתוצרת חוץ), אשר נמצאת לא הרחק מהזנות.
בדיוק אתמול התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה על הפיכת המכירה של פטריות הזיה באמסטרדם לבלתי-חוקית. במשפט האחרון במאמר, ציינה אחת המוכרות כי מעכשיו, ימשיכו להשתמש באותה כמות של פטריות בדיוק – ואנשי העולם התחתון יהיו אלו שימכרו אותן.
סיכומו של דבר, ההפיכה של victimless "crimes" לבלתי-חוקיים היא ב-99% מהמקרים רעיון רע מאוד, בין אם מדובר באחזקת נשק, בשימוש בסמים או בסחר במין. היא פשוט מעבירה פעילות מסוימת, שהיא אולי בלתי-מוסרית אבל לא פוגעת באף אחד, אל תחום הפשע, שבו בהחלט יש נפגעים.
ההצעה של ח"כ זהבה הזויה כל כך שבעצם אינה דורשת תגובה.
אבל אם רוצים לפתוח בדיון, השאלה הראשונה שצריכה להשאל היא – מה רע במקצוע העתיק בעולם? למה לא לראות בזנות מעשי חמלה וחסד לא פחות מאלה של אמא תרזה?
ערן,
אני לא בטוח שאאוטינג של צרכנים הוא מה שיעזור. תחשוב שהיו מפרסמים כל יום בעמוד האחורי של ידיעות תמונות של אנשים שנהגו במהירות מופרזת (עם כל ההשלכות על פרטיות), האם זה היה גורם לאנשים להפסיק לעשות זאת?
יש חברות (וגם בתוך ישראל) בהן אין בושה ללכת לזונות.
לי דווקא הרעיון להעניש את הצרכן נראה הגיוני מאד. בניגוד ל asaf שחושב שזה victimless crime, אני סבור שיש פה קורבן ועוד איך. נדמה לי שרוב מי שעוסקת בזנות לא באמת בחרה במקצוע הזה.
אני בהחלט חושב שיש רבים שהחשש מהבושה ירתיע אותם מללכת לזונות (או לנהוג במהירות מופרזת) ואפשר יהיה להקטין במידה לא בטלה בשישים את התופעות הללו. הבושה אולי אבדה לחלק מהאוכלוסיה, אבל חלק גדול ממנה עדיין משתתף במשחק הבושה.
יובל,
יש כאן הרבה קרבנות. אבל השאלה היא מי הוא הפושע, לא מי הקרבן, לא?
ויותר ממי הפושע, האם בכל מקרה שיש קרבן יש גם פושע?
תאונות קורות, נזקים נגרמים, כולנו קרבנות של המערכת, האם תמיד העולם עושה פשע נגדנו? עובד בחברת שמירה הוא קרבן לא פחות מזונה לעיתים, במיוחד אם אחרי שאותו עובד נפגע מתכחשים לו.
ערן,
לא בהכרח. אתה מתבייש לקבל דו"ח חניה? אתה מתבייש לקבל דו"ח על מהירות? למה לא? כי אין בזה שום אשמה פלילית.
אני בטח לא מתגאה לקבל דו"חות, אבל יהיה לי מאוד לא נעים אם תמונתי תופיע על העמוד האחורי של העיתון, או באתר המשטרה, תחת הכותרת "נתפס נוהג במהירות מופרזת" ובוודאי ובוודאי אם יהיה כתוב שם "נתפס אצל זונה", וקרובי משפחה שלי, השכנים שלי, המעסיקים שלי וכל מי שמכיר אותי, יגלה את קלקלתי. אתה לא? די יפתיע אותי אם תגיד שאתה לא תתבייש.
ברור לי שהבושה לא תמגר את התופעות המדוברות (כן, אני מסכים שיש רבים שכנראה לא יחושו בושה), אבל, כאמור, אני די משוכנע שהיא תקטין את היקפן. כך למשל, הקימו בבלוגלי את הבלוג "נתפסתם!": http://nitpastem.blogli.co.il/
מצד שני, אני זוכר רשומה ישנה שלך, נגד הלשנה של אזרחים לרשויות, כך שאני יכול להניח שאתה לא משתגע על הרעיון של הבלוג לעיל.
אין לי בעיה עם "נתפסתם" כי מבחינתי חניית נכים זה קדוש ומי שחונה בה ראוי לעונש רציני. לעומת זאת, האם דו"ח חניה על כך שפג כרטיס החניה שלך או דו"ח על כך שחנית באיזור 2 כשברשותך תו חניה על איזור 1 הוא עבירה שראויה לבושה? לא.
השאלה היא איפה עובר הגבול בין אינטרס ציבורי לבין הזכות לפרטיות. האם לא זכותו של אדם לקיים יחסי מין בשקט? כלומר, האם היה ראוי שנניח יפורסם כי קיימת יחסי מין, בכלל, בעיתון כלשהו?
נראה לי שאתה קצת בורח הצידה במקום להתמודד עם הסוגיה שעל הפרק. אנסה להתמקד בה שוב: רובנו חושבים שמין תמורת כסף זה דבר ראוי לגינוי. חלקנו בשל ההתנגדות להפיכת גוף האדם למטבע עובר לסוחר. חלקנו בשל הטענה הדי מבוססת שמדובר לרוב בבנות (ובני) השכבות החלשות, כך שהעבודה בזנות מנציחה את הקיפוח. חלקנו מטעמים דתיים. ק"ן טעמים אפשר למצוא כאן. כלומר, מדובר בתופעה שיש הסכמה ציבורית רחבה שהיא שלילית [1].
ישנה הסכמה ציבורית שמעשים מגונים מסוימים ראוי לחשוף בכלי התקשורת. מדורי הפלילים מדווחים (עם שמות) על עבריינים שונים – מגנבים ועד רוצחים. כלומר, ישנם מעשים, בעיקר פליליים, אשר ישנה מוסכמה ציבורית שהאינטרס הציבורי גובר על הזכות לפרטיות.
כעת, נשאלת השאלה, האם המקרה דנן עומד בקריטריון הנ"ל. מצד אחד, כידוע, זנות עצמה (או שימוש בשירותי זונה) אינה עבירה במדינת ישראל, אלא השידול לזנות הוא עבירה. מצד שני, נראה שהתופעה התרחבה מאוד בשנים האחרונות, במיוחד בשילוב עם סחר בבני אדם – עבירה מגונה בפני עצמה, שאין מחלוקת על פליליותה. לכן, נראה שיש מקום להחמיר את האכיפה בדרכים שונות כדי להקטין את התופעה, ופעילות כזו תהלום את ערכי החברה המשתנים, אשר שמים דגש על חירות האדם, ושוללים את הגישה לפיה עיסוק בזנות היא בחירה של העוסקים בה.
אם נשקול את הנ"ל, נראה לי שהפגיעה בפרטיות של מי שנהנה משירותים אשר לרוב כרוכים בהם ניצול ופלילים (כפי שתיארתי לעיל), היא ראויה, בשל האינטרס הציבורי להקטין את התופעות המדוברות.
בהערת אגב אציין שכמובן שזכותו של אדם לקיים יחסי מין בשקט (רצוי בלי להפריע לשכנים), אבל מערכי החברה (החל מ"ילבש שחורים" וכלה בעובדה ששירותי הזנות ניתנים בדרך כלל בפינות אפלות) לא נראה שזכותו של אדם להנות משירותי *זנות* בשקט. אני לא חושב שאפשר להגן על הטענה שזו זכות מהותית או נגזרת.
[1] אפשר מנגד לטעון השימוש בשירותי מין מפחית את שיעור מקרי האונס. אני יכול לנחש שחלק מהמתנגדים לדעה זו יאמרו לך שמין תמורת כסף הוא-הוא אונס בעצמו.
ואני טוען שאי אפשר לאסור על זנות, אלא רק לדחוק אותה לפינות אפלות יותר ויותר. תמים מי שחושב שהחמרת ענישה והכבדת אכיפה תחסל את הזנות. ההיפך הוא הנכון – זה רק יגביר את מעורבות העולם התחתון, שממילא לא מהסס לשחד שוטרים כדי שלא יבואו לעצור את הבנות ולקוחותיהן.
מצד שני, אם ממסדים את הזנות ודואגים לסביבה בטוחה ולפיקוח רפואי, אפשר לדחוק את הפושעים מהתחום ולחסל את הסחר בבני אדם. הבעיה היא שרוב העוסקים בדיון כאן – והכוונה גם אליך, ערן – עסוקים בכמה נוראה היא הזנות. כן, זה חבל מאוד שיש מי שנאלץ לעסוק בזה. האם הפתרון הוא למרר את חייהם עוד יותר? צא וראה את ה-brothels באותם שני מחוזות במדינת נבאדה שבהם הזנות חוקית.
ר"ש,
הדיון הוא לא על מיסוד \ אי מיסוד, לכך יש מיליון טענות והויכוח הזה נכון ומשעמם.
השאלה היא לגבי הקורס "זנות מונעת" שגלאון רוצה להציע, לא?
יהונתן, למיטב הבנתי אם יש קורבן אז יש גם פושע. וכן, בכל מקרה שיש קרבן יש גם פושע. ולא כל כך הבנתי את הדוגמה שהבאת, האם לדעתך אין את מי להאשים? וגם אם אין מישהו ספציפי אז אפשר לדבר על נורמות וחוקים שמאפשרים תופעות שונות. ואני יודע שהדיון פה הוא לא על מיסוד או מיסוד הזנות אבל נדמה לי שקשה לנתק את הסוגיה מהדיון שעולה פה.
חשבתי שהדיון הוא על הטלת עונשים על הלקוחות והחמרת הענישה. לכן העליתי טענה שמה שמוצע כרגע רק יחמיר את המצב, והליכה בכיוון ההפוך תשפר אותו.
בכל מקרה, ערן העלה פה טיעונים שהדעת (הליברלית המתועבת שלי) אינה סובלת, ולא יכולתי לתת לזה לעבור.
מה שמשעשע בכל הסיפור זה שאת הטיעונים הללו העלתי דווקא כי ציפיתי שיהונתן (וסוציאל-דמוקרטים אחרים) יעלה אותם, והתפלאתי שהוא לא עושה כן. במעין שידור חוזר של דיון שהיה לי וליהונתן בסוגיית הצנזורה על פורנוגרפיה ברשת, שגם בו לא הבנתי איך אפשר לאחוז בעמדה סוציאל-דמוקרטית מחד, ולתמוך בחופש במקום שבו לחופש יש מחיר ברור של פגיעה באחר מאידך. אני חושב שזו סתירה.
(אם תבדוק טוב בבלוג שלי תגלה שהדעות שלי בעצם די הפוכות למה שכתבתי כאן. אני לא מאלו שסוברים שיש למנוע מעניים להשתמש בגופם כמקור הכנסה, בין אם בזנות, בעבודה גופנית קשה, או במכירת איברים להשתלה. מי שרוצה לצטט לי פה את ההצעה הצנועה של סוויפט מוזמן לעשות כן בבלוג שלי ולא לגרור את יהונתן לעניין)
ר"ש,
אני מניח שלרוב הקוראים הסוגיה של הענישה מוכרת דיו, לכן הנושא הזה לא רלוונטי.
ערן,
אין לי כח לכתוב את אותם טיעונים, המטרה של הבלוג היא לעניין אותי בטיעונים חדשים.
אני לא בטוח שההצרכן של שלילת החרות אינו צריך להענש במידה זאת או אחרת, ולא רק שולל החרות עצמו: רכישת זמן שימוש בעבד היא עצמה מהווה במידת מה סחר בבני אדם. הבעיה היא שהצעת החוק הזאת אינה באה להעניש את מי ששילם לבעל עבד עבור קבלת שירותי מין שניתנו על ידי העבד, אלא מציעה לאסור על רכישת שירותי מין בכלל בהנמקה שבזמן האחרון שירותים כאלה ניתנים בעיקר (אבל לא רק) על ידי סוחרי עבדים. אם כך למה שלא תיאסר כליל צריכת שירותים בענפים אחרים בהם נהוג לחבא עובדים המוחזקים בארץ בתנאי עבדות (אולי חקלאות או מקצועות מסויימים בבניין?)
אם להעניש – צריך להעניש רק את מי שרכש שירותים מעין אלה שניתנו במסגרת סחר בבני אדם, ולא לאסור כליל על צריכת השירות (ולכן בפועל לאסור גם על העיסוק במקצוע). אין לי שום בעיה עם חוק שמפליל את מי שרכש מסוחר עבדים שירות שניתן על ידי עבד – גם אם לא רכש את העבד עצמו ולכן אולי לא נחשב מי ש"סחר בבני אדם". מי שמשלם כסף לעבריין שמתפרנס כך מביצוע העירה ראוי שיחשב שותף, ואם יש צורך בחוק שיסדיר זאת אז שיחוקק חוק, אבל כזה שמטפל בעבירה עצמה.
עוד משהו: מתן יחסי מין בתמורה לממון אינה רק המקצוע העתיק בעולם, אלא גם המוסד העתיק בעולם. האם גם מי שיחתום על הסכם שכורך יחסי ממון עם יחסי אישות ("כתובה" וכדומה) יחשב עבריין?
למה הכתבה הבטחתם זונה של נועה אסטרייכר ירדה מהרשת?