מטרות קלות

מדוע רפי גינת לא תבע את קפה דה מרקר כשהוא תבע את אורן פרנק על לשון הרע? (טור דעה שלי בNRG ברנז'ה)

אולי זו לא השאלה החשובה ביותר. השאלה האמיתית היא האם העובדה שסוף סוף לא תובעים את הפלטפורמה, שזו בעצם הזדמנות ברוכה להכיר בכך שפלטפורמות לא אחראיות. דווקא העדר הבקשה להסיר את התכנים, העדר הצנזורה אפוסטפריורי, היא הכח של הרשת. כשהסברתי בשבוע שעבר לעיתון 'הארץ' שדווקא העדר ההסרה של התכנים האנטישמיים מאתר תפוז מאפשרת את חופש הביטוי ולא פוגעת באתרים, המחשבה שונה.

צנזורה היא אכן עונש המוות של הביטוי.

הפעלת צנזורה במקום תביעה היא מעשה נלוז שמיועד להשתיק.

אם אכן אורן פרנק הוציא את לשונו של רפי גינת רעה, וגם אם לא, הוא עשה מעשה חכם מאוד כשהוא לא תבע את הסרת התכנים מאתר דה-מרקר. המטרה היא לא למחוק את ספרי ההיסטוריה, לא לשרוף אותם, לא להרוס את התרבות, אלא דווקא להסביר אותה, ובאמצעות אותו הביאור לשנות אותה.

9 תגובות ל-“מטרות קלות

  1. זו בדיוק השאלה החשובה – להבדיל ממקרים אחרים – דה מרקר ידעו על הפוסט והשאירו אותו בעמוד הראשי 4 ימים. זה לא כמו במקרים אחרים. כמו כן – דהמרקר על פי סעיף 30 לתקנון של הקפה הוא בעל זכות שימוש ורווח בפוסטים. והיכן שיש זכות כזו יש גם אחריותץ לא ייתכן שדה מרקר שעשו שימוש כלכלי בפוסט של פרנק לא יחשבו כמי שהכשילו אותו או כמי שאינם שותפים לאחראיות על מה שנכתב שם.

  2. רובין,
    מצד שני אף אחד לא ביקש מהם להסיר את הטקסט, שזה אומר משהו אחר.

    גינת בחר שלא לתבוע את דה-מרקר.

  3. מה שגינת עושה זה עניין אחד שבוודאי משפיע על כוח הטיעון שלו בבית משפט. מה שאני מתכוון הוא שהקפה לוקח לעצמו זכויות על חשבון הבלוגרים אבל לא מעניק להם הגנה ואחריות.

  4. האם ייתכן והעבודה שגינת הוא העורך הראשי של ידיעות, ואילו דה-מארקר שייך לעיתון הארץ עשוי היה להיות חלק מהשיקול שלו לא לתבוע אותם.
    היום הוא לא תובע אותם, מחר הם לא תובעים אותו. יד רוחצת יד וכאלה.

  5. עוד הבדל (מהותי?):
    במקרה הנוכחי גינת יודע את פרטי המפרסם, בעוד שבחלק מהמקרים האחרים הם הזדהו בכיויים בלבד.

לא ניתן להגיב