0.
שלום עמיר, בצורה אירונית – Pax יהיה שמו של העולל שנולד למי שהרג את תהליך השלום, ושניים עשר שנים לאחר שאביו ביצע מעשה שנועד בצורה מובהקת לרצוח את השלום, יבוא שלום בברית עם האל. שלום, כידוע, הוא בנה של המערכת המשפטית יותר מאשר שהוא בנו של הרוצח יגאל עמיר. כעת, לאחר שבית המשפט קבע כי בריתו של בן הרוצח תערך בכלא; עותר רני רהב, יחד עם פעילי שמאל נוספים, כנגד ההחלטה לקיים בכלא את בריתו של עמיר העולל.

1.
בקש שלום ורדפהו

כאשר התורה נתקלת באי סדר – כשאדם שכח עומר בשדה, אין נסיון לתקן את המצב, ולהפסיק לשכוח, אלא תגובה למצב הנתון – עליך להשאיר את העומר לעניים. זוהי תגובתו של אדם המשתלב בחוקי הטבע, איננו מנסה לשנותו, אלא בתוך המסגרת של חוקי הטבע – למצוא את התייחסות הנכונה. זוהי ההתיחסות של המצוות, המגיבות למציאות החיים ואינן מנסות לשנות אותו. מנגד, ישנו "מודל השלום". אין האדם מחכה לאי הסדר שבמציאות, אלא מנסה לתקנו ולסדר את העולם. כשם שהקב"ה, מאז ברא את עולמו, "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", ושומר על סדרו של העולם למרות השאיפה לאי סדר, כך גם האדם מתדמה לבוראו והולך בדרכיו. הוא איננו רק מגיב למציאות, אלא מתמודד עם הטבע מתוך רצון לשנותו ולתקנו. (…)

2.
צדק צדק תרדוף (…)

אך אחד מהצדדים כאן לא צודק. ליגאל עמיר יש את הזכות המלאה לקיים משפחה; אותה זכות להורות אינה כוללת את הזכות לבצע הטלת מום בבנו או את הזכות להיות נוכח באירוע מסוג זה. אם עמיר מהווה סכנה בטחונית כשם שטוענות רשויות החוק זה זמן רב, לא היה ניתן לקיים את הברית בכלא באותה מידה שאסור לקיים אותה מחוץ לזה. מצד שני, האם לרני רהב וחבריו יש זכות עמידה בכלל? כלומר, האם רהב מסוגל לכפות על המדינה להתנהג בצורה זו והאם הוא יכול להדגים אינטרס מוגן שלו שיפגע אם הזוג יתייחד? (ראו גם)

3.
אם נשים לרגע עקרונות משפטיים גדולים כמו זכות עמידה בצד, עדיין ישנה בעייתיות בהחלטה לאפשר לעמיר לקיים את הברית בכלא. האם למדינת ישראל יש חובה לספק אולם אירועים לאסירים באותה מידה שיש להם חובה לספק כליה לאסיר חולה?

4.
למדינה יש חובה לדאוג לרווחת אסיריה, לבריאותם, לשלמות גופם ולחייהם. האם היא חייבת להתערב ולאפשר קיום אירועים כאשר אסיר מסוים מהווה סכנה בטחונית ואינו יכול לצאת מתאו עקב כך? משול הדבר לבית חולים שיאפשר אירוע המוני המפריע לסדר כמו מסיבת רווקים לחולה סרטן סופני שאינו יכול לקום ממיטתו. בריתו של שלום עמיר היא רק ההתחלה. בר המצווה של שלום עמיר, שיתקיים ביום הזכרון העשרים וארבעה (ועשרים וחמש שנים לאחר הרצח) יהווה המועד האידיאלי לחנינתו של עמיר – שהרי מידת הרחמים תתיישב עם קציבת העונש הסטנדרטי.

5.
צדק צדק תרדוף?

6.
אם נשאר בפינולוגיה, ענישה מסוג אחר הגיעה כאשר מדינת ישראל הודיעה כי תעצור את אספקת החשמל לעזה ורק בהתערבות היועץ המשפטי לממשלה עוכבה ההחלטה עד לדיון בבג"צ. בתשובתה לעתירה מודיעה המדינה כי לא מדובר בענישה קולקטיבית אלא במעשה ריבוני וכי "בהתאם לטיעון שגוי זה [הסברה כי מדובר בענישה קולקטיבית – י.ק.] לא ניתן להפעיל אמברגו כלכלי ולחץ כלכלי על מדינות כמו דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, איראן בתקופתנו, שהלא כל לוחמה כלכלית משמעותה המעשית היא גם פגיעה באוכלוסיית מדינת היעד"

7.
דא עקא, שמדינת ישראל היתה בדיוק המדינה אשר מכרה נשק לאותן מדינות בתקופות החרם וניהלה מסחר נשק ענף עם איראן בתקופת האמברגו. האם מדינת ישראל אוחזת בחוק בשתי ידיים או שמא היא שומטת אותו באמצעות לוגיקה מטופשת?