שלא על פי חוק

0.
אנחנו חיים במדינה פאשיסטית; מדינת ישראל מודה שהיא מצותתת, שלא על פי חוק, לשיחות ולמטא-מידע של משתמשי האינטרנט, הסלולר והטלפון הקווי. בעת שפוסט זה יפובלש, ככל הנראה בית המשפט ישמע את טיעוני הצדדים ויאלץ להחליט האם אזרחי מדינת ישראל זכאים לגלות את החוקים שרשויות השלטון פועלים באמצעותם.

1.
כמו שכבר כתבתי בעבר, חוקים שנסתרים מעיני הציבור אינם ראויים להיות חוקים. גם אם אותם חוקים נועדו להגן על האזרח, בסופו של דבר הם פוגעים בשלטון החוק כיוון שהם לא כפופים לביקורת, אינם ניתנים לשינוי על ידי מאבק ציבורי ואינם נושא לדיון. חוקים נסתרים מונעים מאיתנו לציית להם, יותר מכל.

2.
מדינת ישראל, על שרי התקשורת לדורותיהם, שיקרה לאזרחיה. מדינת ישראל הפרה הסכם שלא לצותת לאזרחים – אותו הסכם המופיע בחוק האזנת סתר, הקובע כי בעל שיחה הוא היחיד המוסמך להאזין לקווי טלפון. אם בוצעה האזנה בפועל על ידי רשויות בטחון תוך הפרת החוק, הרי שראשי רשויות הבטחון בישראל, שהאזינו לקווי טלפון ללא צו שופט, צריכים להיות מורשעים ויש לגזור עליהם חמש שנות מאסר על כל האזנה. שרי התקשורת היו שותפים לדבר עבירה, וגם עליהם יש לגזור את העונש.

3.
תקשורת טלפונית, ובמיוחד תקשורת GSM, הינה תקשורת מוצפנת. פתיחת אותה הצפנה על ידי רשויות החוק בישראל היא הפרה בוטה של חוק המחשבים. סעיף ארבע לחוק המחשבים קובע עונש של שלוש שנות מאסר על חדירה שלא כדין לחומר מחשב. כאן, אולם, ספקיות הטלפוניה שתפו פעולה וגם הן ראויות לתת את הדין לציבור.

4.
כמובן שפרטיות הצדדים הופרה, וחוק הגנת הפרטיות קובע עונש של חמש שנים על האזנה אסורה, התחקות אחר אדם ועוד.

5.
מדינת ישראל צריכה לעמוד לדין.

6.
אין כאן ניתוח משפטי מעמיק, אין כאן בירור על זכויות. יש כאן הפרה של החוק על ידי המדינה. יש הודאה של המדינה שלצרכי בטחון היא מצותתת לאזרחיה ומונעת מהם את הפרטיות. לא מדובר בהסדר שהציבור ידע, אלא בהסדר חשאי שהיתה דרושה עתירה לבית המשפט כדי לחשוף אותו, לאחר שהוא קיים כבר לא מעט שנים. אותו הסדר הוא הגרוע שבהסדרים – הוא מעודד את הפרת החוק.

7.
עד שמדינת ישראל לא תציית לחוק, אין לאזרחים שום סיבה לציית לו. זו לא קריאה למרד, זו לא קריאה להפרת החוק, זו קריאה להחלפת מערכת הבטחון במדינה שלנו, שלא שומרת על אזרחיה.

8.
תודה לערן על הלינק.

34 תגובות ל-“שלא על פי חוק

  1. מרק,
    חוק הוא משהו פומבי, חוק הוא גלוי ונועד לכל. יש חוק האזנת סתר שאוסר על האזנות סתר. אלא אם יש חוק אחר, שאני לא יודע עליו (אך ה וא פומבי), המדינה הפרה את חוק האזנת סתר.

  2. כששמעתי על זה מיד חשבתי לעצמי שהגיע הזמן להתחיל לנתב את כל התקשורת שלי דרך פרוקסי מוצפן.

  3. מה שצריך אזרח אקטיבי לעשות כעת, זה לחשוב באיזה עוד מקומות (ספקיות האינטרנט? מלונות, כמו באירופה?) יכול להיות שיש סעיפים סודיים כאלו ולהגיש בקשה במסגרת חוק חופש המידע או משהו כזה.

  4. ערנב,
    ספקיות האינטרנט הן ספקיות בזק לכל דבר וכפופות לאותו נספח. הפתרון הוא לא להגיש בקשות כאלו אלא לעצור את המדינה העבריינית שלנו.

  5. אני מניח שאתה יודע שההצעה "לעצור את המדינה" אינה מעשית. אני מציע משהו מעשי: איזה עוד מוסדות, לדעתך, יכולים להיות חתומים על סעיפים חסויים כאלו.

  6. יהונתן, אני בטח שלא בקיא בספר החוקים, אבל נדמה לי שהמשטרה מצותת באישור ובאופן חוקי, אז איפה פה הבעיה?

    הכתה שקישרת אליה לא היתה בקשר לחוק לא ידוע, אלא סעיפים בהסכמי הזיכיון של נותני שירותי תיקשורת. ואני בטוח שהכתבה מטעה ולא מדובר במתן גישה לנתונים שסביר להניח שחוק הבזק או חוק דומה מחייב, אלא בצורה בא ניתן לגשת לנתונים האלו.

    עמרי, כשמצותתים ברמת הISP שום פרוקסי לא יעזור, אלא עם הוא משתמש בתעבורה מוצפנת.

  7. מרק,
    המשטרה צריכה אישור של שופט על מנת לצותת לקו טלפון או כל נתון תקשורת אחר. על פי ההסכם, רשויות החוק עשו זאת ללא אותו צו, או לפחות קיבלו נתונים בזמן אמת מבלי לאשר זאת.

    הסכמי הזכיון ניתנים על פי חוק. סמכויות שר התקשורת לחייב את הזכיינים לתת מידע אמורות להיות קבועות בחוק. אחרת אסור לו לעשות דבר כזה. בגדול, אם חייבו ספקיות להתאים משהו והדבר לא פורסם מדובר בחוק שנסתר מהציבור. חוק שנסתר מהציבור הוא חוק פסול שמתאים למשטרים פאשיסטים בלבד. לא מדובר בשום דבר מלבד זאת.

    מרק, אתה חייב להבין שלמדינה אין שום זכות לעשות משהו אלא אם היא הוסמכה בחוק לעשות זאת, זו האמנה החברתית.

  8. תגובה לקטע
    ======
    אכן – כפי שכתבתי בבלוג שלי לפני כשבוע, על ציתות לשיחות חיילים – כל ציתות של ישראלי לישראלי, שנעשה ללא צו שופט, הוא ציתות אסור, בלתי חוקי ובלתי מוסרי.
    בודאי שאם עכשיו הולכים ומרחיבים את ה-scope של החשופים לציתות שרירותי לכלל אזרחי מדינת ישראל, אתה יכול להיות בטוח שעוד כמה עשרות שנים תמצא את עצמך במקומו של הגיבור בסרט "חיים של אחרים", אחרי נפילת המשטר, כשהוא יושב ומדפדף במאות עמודים של תמלילי שיחות שהוקלטו ועובדו – השיחות הפרטיות שלו.

  9. אסף,
    כל ציתות, לא רק בין ישראלים לישראלים, הוא ציתות אסור. ההבדל הוא שבעוד שלטלפונים הצבאיים מותר לצותת (הם רכוש הצבא) אז לטלפונים אזרחיים אסור.

  10. אני חייב לציין שאתה גורם לי לפקפק בהבנת הנקרא שלי. כתבת: "מדינת ישראל מודה שהיא מצותתת" ואני לא מצאתי את זה כתוב בשום מקום. שוב ושוב קראתי את הכתבה ומצאתי כי המדינה מודה שיש ברשותה את האפשרות לצותת. המרחק בין היכולת לצותת לבין הציתות עצמו הוא אדיר.

    איני בקיא בחוק, אך אני מבין מעט בתקשורת ובציתות. כמו שכתבת: "המשטרה צריכה אישור של שופט על מנת לצותת לקו טלפון או כל נתון תקשורת אחר". במצב בו אין שיתוף פעולה בין המדינה לספקיות תקשורת ציתות כזה (לאחר קבלת האישור של השופט) דורש הקמת מערך אנטנות רחב מאוד (בכל הארץ למען האמת) לקליקטת תקשורת סלולריות, יכולות פיענוח כבירות ותוכנה וחומרה ייעודית לשימוש במידע. בנוסף, בכל פעם שהספקית תחליט לשנות משהו יצטרכו רשויות החוק להתאים עצמן. חשבה המדינה והחליטה לכפות על הספקיות את שיתוף הפעולה. כעת המצב טוב יותר: כאשר רשות חוק רוצה מידע מסוים (באישור שופט, כמובן) היא פונה אל הספקית וזו מספקת לה אותו בממשק נוח.

    בכתבה אליה קישרת נכתב, באופן מפורש: "נספח תאימות טכנולוגית נועד לצורך ביצוע משימות כוחות הביטחון על פי דין. נדרשת תאימות טכנולוגית של מערכת הבזק שבידי בעלי הרישיון לדרישות כוחות הביטחון. מדובר בנספח טכני בעיקרו שנועד להבטיח את מימוש סמכויות גורמי הביטחון על פי דין" – פעמיים צויין שהשימוש נעשה אך ורק על פי דין, על סמך איזה עובדות אתה קובע שאין זה המצב? מנין לך שאם נעשו ציתותים הם לא נעשו בהתאם לכתוב בסעיף 4 (חלק ב) של חוק האזת סתר?

  11. ניר,
    א. ציתות על פי דין נדרש להעשות באמצעות צו של שופט; אולם, כאשר הרכבת מערכת הציתות מבוצעת באמצעות "נספח סודי", מדובר בציתות שכל המערכת היא מחוץ לחוק.

    ב.

    לפי מידע שהגיע לתנועה לחופש המידע, הרי שהנספחים הביטחוניים לרישיונות של חברות הסלולר וספקי האינטרנט "מסדירים כבר כיום גישה של גורמי הביטחון לנתוני תקשורת על האזרחים. זאת לרבות נתונים בזמן אמת, ללא כל ביקורת שיפוטית או כל ביקורת של רשות אחרת מחוץ לגורמי הביטחון, וללא כל הליך של יידוע האזרח או החברות לפני הגישה לנתוני התקשורת או לאחריה".

    ג. נכון להיום דרוש צו חיפוש עבור כל אחד מנתוני תקשורת אלו, וכן דרוש צו האזנת סתר. התקנת ציוד שמאפשר את ההאזנה כברירת מחדל אומר שישנו צו ממשלתי להאזין לכל הטלפונים. לא מדובר ביכולת של המדינה להאזין, אלא בפועל יש לה חיבור אוטומאטי לצינור של כולם, כשהיא בוחרת מה לשמור ומה לא.

    ד. אתה צריך להבדיל בין מצב בו על כל קו אפשר להאזין על ידי לחיצה על כפתור, לבין מצב בו לאחר צו שיפוטי ניתן להגיע ולהתקין את ציוד ההאזנה. אל תשכח שלהאזין לקו היא פלישה לנכס של אדם.

    ה. אם הנספח הוא כל כך "טכני", מדוע הוא סודי? האם סודי לדעת כיצד המדינה מתחברת או סודי לדעת איזה מידע המדינה מקבלת? האם סודי לדעת מהם הקריטריונים שהמדינה מבקשת מספקיות הסלולר?

  12. העובדה שרשויות החוק יכולות לבצע האזנות לא חוקיות, לא משנה את העובדה שהן יכולות לבצע האזנות חוקיות. הדיון מתי ראוי להאזין לא זהה לדיון על הטכנולוגיה שתאפשר את זה.

    אני לא רואה שאתה מפרסם פה את שם המשתמש והסיסמא שלך לניהול האתר, אז למה שהמדינה תסביר איך ניתן להתחבר למנגנון הזה. אני מבין שsecurity by obscurity כבר מזמן לא היפ, אבל זה לא אומר שזו טכניקה לא יעילה.

    בכל אופן לפני 15 שנה ישבתי באופן קבוע לאכול צהריים עם האנשים שישמו את המנגנון הזה במרכזיות של בזק, וכל האנשים שעבדו איתי ידעו על קיומו גם אם לא כתבו בשבילו קוד, אז הדבר האחרון שניתן להגיד עליו זה שקיומו סודי.

  13. מרק,
    א. העובדה שמישהו פוגע בפרטיות של אזרחים מדגים מדוע אסור לו לעשות זאת.

    ב. המדינה לא צריכה להסביר *לי* איך להתחבר למנגנון, היא צריכה לתת לי מידע לגבי הטכנולוגיות שמיושמות שם מכח חופש המידע ומכח העובדה שהמדינה היא נציגה שלי והיא מבצעת פעולות עבורי ולא כנגדי. זה לא בטחון, זו לא אבטחה, זו חדירה לפרטיות.

    ג. סודי משמעו שהאזרחים לא יודעים על זה. תראה לי איפה כתוב שמותר להאזין? אם לא כתוב, אז אסור. זה החוק.

  14. א. שוב, אני לא מבין את החוק כמוך, אך לפי הבנתי מסעיפים 10א ו-11 זה אפשרי לפי החוק.

    ב. אתה מתעקש לבלבל בין יכולת לבין ביצוע. לפי המידע הנפסחים מסדירים כבר כיום גישה של גורמי הביטחון לעשות דברים איומים – אך לא נטען שדברים אלו נעשים. זה בערך כמו להיבהל מכך שקניתי סכין בחנות לכלי מטבח כי עצם רכישת הסכין מעניקה לי את היכולת לגזור על אדם גזר דין מוות (שעד כמה שזכור לי אינו קיים בדין האזרחי) מבלי להגישו נגדו תלונה ולהביאו בפני שופט. זה שיש יכולת לבצע משהו לא חוקי לא אומר שהוא מבוצע.

    ג. אני מאמין שאם תחשף למערכות עצמן (וד"א אם הדבר כ"כ יקר לך אולי תנסה לקבל את הסיווג הנדרש) תגלה שלא הממשלה התקינה ציוד שכזה אלא הספקיות התקינו אותו כדי להקל עליהן את העבודה מול גופי החוק. בסך הכל נראה לי שבנספחים כתובים הגרסה הישראלית לתקנים שבאו בעקבות CALEA (האם ארה"ב היא מדינה פאשיטית?)

    ד.1. איני רואה מדוע יש להבדיל. האם מרכזיית חברת הסלולר היא נכס של המנוי? האם התדרים באוויר ביניהם מדלג הסלולרי שלך בזמן שיחה שייכים לך?

    ד.2. וגם אם יש להבדיל – ההבדל בקושי קיים. "התקנת ציוד האזנה" ו"לחיצה על כפתור" הם כמעט אותו הדבר. התקנת ציוד ציתות לקו טלפון היא חשיפת זוג חוטים (דבר שאפילו לא נדרש בקופסת התקשורת במורד הרחוב) וחיבור אוזניה. "לחיצה על כפתור" היא הקלדת מספר מנוי סלולרי (או מזהה מכשיר) למערכת האזנה. שני הדברים קלים מאוד, יש כאלו שימצאו את הראשון אף קל מהשני.

    ה. אני מאמין שהנספח סודי מאותה סיבה שהצופן הצה"לי הוא סודי (למרות שבעולם משתמשים בצפנים ידועים) ומאותה הסיבה שישראל לא מכחישה או מאשרת האם בידה פצצת אטום – עמימות. דעתי היא שהנפסח מפרט איזה מידע ניתן לבקש מן הספקיות כיצד ניתן לבקש אותו. אם הוא לא היה סודי, אנשים (רעים) היו מבינים ביתר קלות כי ניתן להאזין להם ואז כל המנגנון לא היה שווה הרבה.

  15. א. אפשרי בצו.

    ב. שים לב מה נטען ומה המדינה לא הכחישה.

    ג. הספקיות הוכרחו להתקין אותן, ככל הנראה על חשבונן, ובתיאוריה אין כל צורך במערכות כאלו.

    ד.1. מרכזיית הסלולר היא לא נכס של המנוי, השיחה היא כן. שיחה היא חפץ, מידע, נכס שנשלח מהמנוי, לא יותר.

    ד.2. אתה צריך להבדיל בין ברירת המחדל – האם כל הקווים מואזנים כמחדל או רק אלו שהגדירו שיש להאזין להם?

    ה. שים לב, באף אחד מהדברים שציינת אין כל חובה שמוטלת על האזרחים וזכותם לא נפגעת. הנספח פוגע בזכויות חוקתיות. זו הבעיה שלי איתו. אם הנספח היה משפיע על תקשורת פנים צהלית, זה לא היה משנה, אבל הוא פוגע בי, בקניין שלי על קו הטלפון שלי. פגיעה כזו יכולה להעשות אך ורק בחוק, לא בשום דרך אחרת.

  16. אה, וניר:

    הגישה אמורה לסייע לגורמי הביטחון לאתר פעילי טרור, ובניגוד למשטרה הזקוקה לאישור בית משפט, הם עושים זאת ללא פיקוח.()

  17. אגב, הערב בערוץ 10 בחדשות, כשדיברו על מרכז הציתות ששכן בקרליבך 7, ציטטו איזה סעיף בחוק שמאפשר לצנזורה להאזין לשיחות בינלאומיות. עם זאת, טרחו לציין שהסעיף הוסף לספר החוקים רק בשנת 1995, בעוד המרכז פעל במשך כעשרים שנה ללא חוק שהסדיר את הציתות לעיל.

  18. מה רע עקרונית בהענקת יכולות דרקוניות של השלטון כשמטרתם בטחון אזרחיה?
    אם אני מוכן להיות תמים בסגנון שנות ה50' ולהניח שאף אחד לא מתעניין בי (מה שסביר לפחות לגבי רובינו הגדול) מה הבעיה שהשלטון יחזיק יכולות דיפנסיביות שכאלו?

  19. יוסי,
    "הענקת יכולת" אומר "הסמכה בחוק".

    כאן אין הסמכה בחוק, זה עניין עקרוני – אם אתם רוצים לצותת לי, תקבלו אישור מהכנסת בדמות של הצעת חוק ואישורה. בלי אישור של הכנסת הציבור לא יכול לפקח על השלטון.

  20. אמנם נושא הציתות ידוע למי שיודע כבר זמן רב, שלא לדבר על גישה כמעט חופשית של מערכת הביטחון למערכות המיקום של חברות הסלולר, אבל יש משהו בהודאה. אולי דווקא זו התקדמות.

    הייתי מוכן לנסות להיות "תמים בסגנון שנות ה…", אם הייתי מאמין בתמימות ש "המדינה זה אני", "אני זה המדינה" ולכולם שיתוף אינטרסים נפלא ונקי.

    מה לעשות ושחיתות קיימת, ניצול לרעה של סמכות קיים, שלא לדבר על שימוש במערכת הביטחון למטרות פוליטיות (שקורה הרבה).

    זכורה לי היטב שיחה עם ידידה שמישהו גילה לה שמישהו סיפר עליה אינספור פרטים אישיים שהוציא פשוט ממערכות המידע של מערכת הביטחון, וזאת רק בגלל שפעם היתה בתהליך קבלה למשרה בטחונית. מסתבר שהמערכת המשיכה לאסוף עליה נתונים גם לאחר שהחליטה לא לעבוד שם. והמידע דלף לו בחופשיות לחבר של החברה של החבר של ההוא…

  21. א. ואם היה צו שכזה, האם בהכרח היית יודע עליו, או האם ייתכן ויש צו כזה ואינך יודע עליו? (אני פשוט מניח שצווים לא מפורסמים, אך אולי אני טועה)

    ב. למען האמת את זה אני לא יודע. יש בידך קישור לעתירה ולתשובת המדינה?

    ג. כך ניחשתי, המצב דומה לארה"ב ואירופה. הספקיות חויבו להתקין מערכת שהצורך בה הוא להקל (או בכלל לאפשר) אכיפת חוק. כמו שחברה צריכה לדווח בעזרת רואה חשבון על מאזן הכספים שלה כדי לאפשר למדינה לאכוף את החוק.

    ד.2 (וזה החלק הכי חשוב בתגובתי) ברירת המחדל היא לא להאזין. אין למדינה כוח אדם \ כוח חישוב או מקום איכסון כדי להאזין, לעבד ולשמור את המידע על כל המנויים. ברירת המחדל היא לא להאזין, והאזנה נעשית רק לאלו שיש צורך (ואני מאמין שגם צו) להאזין להם. התשתית הטכנולוגית קיימת, אך הציתות לא מבוצע וברירת המחדל היא לא לצותת. נחזור לתחום אהוב יותר – חשוב על שרת פרוקסי שנועד לחסום גישה לאתרים מסויימים, שרת הפועל בעזרת blacklist. השרת הוא תשתית המאפשרת חסימת כל האתרים – אך אין זה אומר שברירת המחדל היא לחסום את כולם. להיפך, ברירת המחדל של שרת הפועל בעזרת blacklist היא לאפשר תעבורה לכל האתרים פרט לאתרים המופיעים ברשימה. באותו אופן אני מאמין שהאזנה מבוצעת רק על אנשים עבורם יש צו, לכל השאר לא מאזינים, ברירת המחדל היא לא להאזין.

    ה. אם אני מבין נכון מה שמפריע לך הוא שלדעתך זכותך החוקתית נפגעת בניגוד לחוק (נעשית גישה לרכושך בניגוד לחוק). אני בכנות לא מאמין שזהו המצב, אך אין לי ספק שאין קשר לנספח. בנספח לדעתי כתוב מה אפשר לבקש ואיך. אם המדינה עוברת על החוק ומבקשת את המידע בלי שטרחה לקבל אישור לכך המדינה עברה על החוק, הפיכת הנספח לגלוי לא היתה משנה זאת.

    לגבי ההערה הנוספת שלך, לא מצאתי את זה בקישור מתחילת הפוסט שלך, מהיכן לקוח הציטוט?

  22. בהמשך למה שאמר ערןב, כדי לקרוא את הכתבה עד הסוף (בהארץ שמבוססת על תחקיר ערוץ 10):
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=920909&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
    כותרת המאמר היא "מתקן האזנה סודי פעל עד 2004 במרכז ת"א". יכול מישהו לחשוב שאחרי 2004, המתקן לא פעל. ובכן, הוא לא פעל- בת"א. הוא הועבר לפ"ת, ועל פי הבנת הנקרא שלי, נראה שהוא עדיין פועל.
    שוב- מתקן האזנה *לכל* השיחות שמבצעים ישראלים לחו"ל. לפעמים עולים החיילים על שיחות של ראשי ממשלה. אבל אין צורך לדאוג יותר מדי, אחרי האזנה קצרה, כשמבינים החיילים שעלו על "שיחה אזרחית או פרטית" (מעניין כמה זמן צריך להאזין בכדי להגיע למסקנה כזו) מנתקים המאזינים.
    יהונתן, מה אומר על זה החוק?

  23. איתמר,
    ברור לך בעיקר שהבעיה היא שפתח-תקווה לא קיימת, נכון?

    פעם באמצעות צווי בטחון היו מאזינים לתקשורת לחו"ל, אבל היום אני לא חושב שיש צווים כאלו.

    אל תשכח שלהאזין לשיחות צהליות כאשר מדובר בקו צבאי או קו שממומן על ידי הממשלה, אז אין בעיה קניינת, הרי למעביד מותר להאזין לשיחות של העובדים. [ולעובדי רשויות בטחון מותר להאזין לפי חוק האזנת סתר]

    אם מדובר בקווים פרטיים, זה נושא אחר.

  24. מתוך הכתבה:
    "ציתותים נעשו גם לשיחות בינלאומיות שקיימו אזרחים מהארץ. בין השיחות שנקלטו במתקן ההאזנה היו גם שיחות של ראשי ממשלה בישראל עם מנהיגים ברחבי העולם"

  25. לפי הכתבה דאתמול, לא מדובר ב"פעם", אלא החוק הזה (או שזה צו, אני לא יודע) עדיין בתוקף. דהיינו, יש מכשיר חוקי במדינת ישראל שמאפשר להאזין, לפי הוראת הצנזורה, לשיחות טלפון לחו"ל, בלי לבקש צו של בית משפט.

  26. איתמר,
    שיחות שקיימו אזרחים יכול שיהיה שיחות על קווים של צה"ל או של המדינה, לא?

  27. תראה, אני לא יודע מהי *האמת*, אני רק מנסה לפרשן מאמר בעיתון. ברור שחיילי צה"ל ועובדי המדינה הם אזרחים, אבל אז סביר יותר לכנות אותם חיילי צה"ל או עובדי המדינה (בהתאמה). אזרחים, להבנתי, אילו *סתם* אנשים, ללא ייחוס ספציפי יותר.
    אני חייב להודות שאני מוטרד יותר מציטוט לראשי ממשלה- שהם אמנם הם עובדי מדינה, אבל נראה לי שצריך סיבה ממש טובה (והיתר חוקי ספציפי וחזק ביותר) לצוטט לנבחרי ציבור.

  28. יהונתן,
    תודה על התיקון אך דומני כי הוא סמנטי בעיקרו. הלא אם אסכים לתמימות הישנה והטובה הטוענת שהמדינה רוצה בסופו של דבר את טובתי (מה שאכן יהיה נכון לגבי רוב המקרים), אסכים גם שיהיה לה יכולת "לעקם" חוקים שהלא חוק נועד בעיקרו על מנת להגן עלי מאנשים רעים (או שיכולים להתדרדר לרוע) ולא מדמות אב חזקה שמטרתה לגונן על הבן החלוש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *