אתמול קרה מקרה שעשוי לזעזע את רוב בני האדם, אם רק הוא היה מובא בנסיבות אחרות, עם אדם אחר, ובמערכת עיתונאית אחרת. נאסר על אחמד חטיב (לא הרוצח מפיגוע הירי בירושלים), להפגש עם לקוחותיו, שהם בעיקר אסירים בטחוניים. הסיבה? מסמכים סודיים שהובאו לשופט עודד מודריק וכן מידע מודיעיני סודי.
Image cc-by-sa Skugga2shadow
במדינה מתוקנת, כותרת כזו היתה צריכה לזעזע את המערכת המשפטית, להביא התבטאויות מצד יו"ר לשכת עורכי הדין על פגיעה מהותית בזכות לייצוג משפטי ובחסיון עורך-דין:לקוח, כמו גם התבטאויות של חברי כנסת על ציתות שלא כדין לעורכי דין וכן מניעת הליך משפטי הוגן מאסירים בטחוניים.
אולם בישראל, כמו בישראל, כל זה מינורי. באותה מדינה שבה השופט מוצא לנכון לומר לעורך הדין כי "הבהרתי להמשיב שקיום של סדרות מרובות מפגשים עם קבוצת אסירים שמספרה גדול כל כך מעוררת כשלעצמה סימן שאלה בדבר טיבו של השרות המקצועי הניתן במפגש כזה." מעידה על אופיה של המערכת השיפוטית ונכונותה של מערכת האכיפה לקיים משפט צדק, תוך שהיא מטיחה טענות אד-הומינם.
החלטת כב' השופט מודריק (בש 93813/07 מדינת ישראל נ' חטיב) היא החלטה שפוגעת לא רק בחופש העיסוק של עו"ד חטיב, כפי שטען בפני בית המשפט אלא בפני גורמים שלישיים – לקוחותיו של עורך הדין. אותו ציבור זכאי לחסיון ולאמונה כי כל דבר שימסור לעורך הדין ישמר על ידי עורך הדין ולא יגולה לרשויות השלטון וכי כל מסר שנמסר לו על ידי עורך הדין ישאר חסוי (ראה, לדוגמא, את בש 4904/06 נדיה כגנסקי נ' מדינת ישראל).
יתר על כן, הזכות הבסיסית של כל אזרח היא לייצוג משפטי. אותה Due Process שקיימת בארצות הברית וכמעט שנשכחה בארצנו הקטנטונית (ראו ע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי). אותה זכות בסיסית של אדם לדעת מהן זכויותיו על פי חוק היא שנפגעת; בפועל, שירות בתי הסהר מונעים מאסירים ייעוץ משפטי, שראוי ליתן להם גם אם זה בא במימון של ארגוני טרור או תוך שעורך הדין מבצע עבירות בטחוניות. (והשווה).
אמון הציבור במערכת המשפט בנוי, בין היתר, על עורכי דין המאפשרים לאזרחים לדעת מהו מצבם וכיצד יש עליהם להתמודד עם החוק. מניעת הזכות מאלו שנצבים מאחורי סורג לבחור את עורכי דינם הינה מניעת זכות בסיסית, ששקולה לניהול הליך מול אזרח שהחוק נסתר ממנו. רק בשבוע שעבר ביטל כב' השופט שפירא הרשעה פסק דין שניתן בשנת 1999 על עבירת תכנון ובניה כאשר הנאשם סבל מפגם בדיבור, וכך אמר:
על אף שבית משפט היה ער לכך שהמערער אינו מסוגל להתבטא, וממילא אינו מסוגל ליצג את עצמו כדבעי. בנסיבות בהן אין אדם מסוגל לדבר ולהביע את עמדתו יש לראותו כאילם, כמשמעו בסעיף 15(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי, גם אם מבחינה רפואית אין הוא מוגדר ככזה. לחילופין, חלות על נסיבות המקרה הוראות סעיף 15 (ב) לחוק מאחר ובנסיבות אלו עלול להגרם בהעדר יצוג אי צדק לנאשם/מערער, ואין לצפות מאדם שאינו מסוגל להתבטא שיבקש מינוי סניגור. על כן, בנסיבות אלו, קמה למערער הזכות להיות מיוצג ע"י עורך דין. […] הזכות לייצוג היא למעשה כלי שמטרתו להבטיח קיומן של הזכויות האחרות, הן במסגרת ההליך הפלילי והן במסגרות אחרות בהן נדונות ומוכרעות זכויותיו של אדם. הייצוג המשפטי דרוש על-מנת להבטיח כי הפגיעה בזכויות אלה, אם תיעשה – לא תיעשה אלא לאחר הליך הוגן ועל-פי הדין. (ע"פ 2514/07 כהן נ' עיריית חיפה)
עצוב לגלות ששבוע עבר בין היום בו בית המשפט הכיר בזכות לייצוג על ידי עורך דין לבין היום בו הוא קבע שזכות זו אינה קיימת כלל וכלל.
ג'יזס, זה לא ייאמן. המשפט הראשון שציטטת הוא פשוט striking.
תודה. חשבתי כבר שמישהו לא יגיב לפוסט.
טוב נו, אז אני אגיב.
ישנה הנחה מוסווית בתפיסה שלך, שלדעתי היא מוטעית.
ההנחה אומרת שעורכי דין הם מעל לכל חשד,ושהם לא חלק מהקשר הפלילי, והקשר שלהם עם האסיר הוא לצורך יצוג בלבד.
אני מסכים שזה המצב ברובו, אולם המערכת המשפטית צריכה להתמודד גם עם המקרים האחרים, ובמקרה הנ"ל התמודדה בהצלחה.
גם בבמקרה הבא הופרו זכויותיו של האסיר, ושוב הנסיבות הצדיקו את זה.
ד"א, במקרה שהצגת הם בכר אסירים, כלומר שההליך הפלילי הסתיים, כלומר שאין בעיה בחוסר ייצוג וההשוואה למקרה של כהן נ' עיריית חיפה מוטעה.
OOTC,
לא. ההנחה שלי היא לא שעורכי דין הם מעל החוק. ההנחה שלי היא שגם אם עורכי דין עוברים על החוק אפשר לטפל בזה במישור הפלילי. אסור למנוע מאסירים את הזכות לייעוץ משפטי.
גם אם מדובר באסירים, במיוחד בטחוניים, כדאי להם לדעת מהם זכויותיהם, כיצד לפנות לרשויות וכיצד להעביר מידע למשפחתם. לכן ראוי לתת להם את הייצוג.
בהנחה ההיפותטית שעצם המפגש הוא הפעילות הפלילית (הברחה או העברת מידע לצורך תיאום מהומות), כל ניסיון למנוע את המפגש יהווה פגיעה בזכויות. כך שיש צורך לאזן בן פגיעה אפשרית בזכויות אסיר לבן הצורך למנוע פשע.
בהנחה, הלא היפותטית, שיש מי שמשגיח שהפגיעה בזכויות האסיר היא רק במקרים קיצוניים, אני מעדיף שימנעו פשיעה.
OOTC,
בהנחה ההיפוטתית שהדרך היחידה לגלות שמטרת המפגש היא פעילות פלילית באמצעות האזנה לשיחות המוגנות על ידי חסיון עורך דין לקוח, אני הייתי מעדיף לאפשר לאסירים להתייעץ עם עורכי דינם בצורה השומרת על סוד שיחם מאשר בצורה שמאפשרת לגלות אם עורך הדין ביצע עבירה.
היום אנחנו מדברים על בירור האם עורך הדין הוא חלק מעבירה, אבל מה אם אותו עבריין יתוודה לעורך דינו שאכן ביצע עבירה, והדרך היחידה להרשיעו תהיה באמצעות שימוש באותה הודאה שהוקלטה על ידי שירות בתי הסהר בעת ההקלטה השגרתית של שיחות המוגנות בחסיון? מה אז? האם לא תפגע זכותו של אדם למשפט הוגן?
אם המדינה חודשת שאותו אדם מעורב בפלילים כדאי שהיא (א) תציג ראיות ו(ב) תעצור אותו בהליך שיפוטי הכפוף לביקורת.
יונתן,
1. אם עצם המפגש הינו הפעילות הפלילית, לפקח על המפגש הזה תהיה הדרך היחידה לאסוף ראיות. יש כאן סוג של catch 22.
2. הקלטה של שיחה בן עו"ד ללקוח, צריכה להיות באישור בימ"ש (מכיוון שמעורבים עו"ד אני מניח שבימ"ש יתייחס לבקשה ביותר ספקנות מאשר הוא מתייחס לבקשות האזנה)
3. בנוגע להודאה של הלקוח, אני מניח שאפשר לפסול אותה על בסיס זה שהחסיון שייך ללקוח ולא לעו"ד
אבל, מכיוון שהשכלה המשפטית שלי מורכבת מ9 עונות של "חוק וסדר" אני נאלץ להשתמש בשכל ישר במקום.
OOTC,
1. לא. לא ייתכן שמפגש של עורך דין, שמשמש כזרועו הארוכה של אותו אסיר, יהיה בלתי חוקי, לא משנה מה טיב המידע שנמסר שם.
2. גם אישור בית משפט, לדעתי, אינו מספק כדי לאפשר האזנה לשיחה כזו. תחשוב על ההרתעה – נניח שיש אדם שלא ביצע עבירה, אבל עדיין יש לו מה להסתיר, הוא בחיים לא יחשוף דבר כזה בפני עורך דינו מהחשש שמאזינים לשיחותיו. המטרה של חסיון עורך-דין לקוח היא כדי לאפשר את השיחות הפרטיות האלו שמכילות את כל הפרטים האינטימיים ביותר.
3. לא בישראל.
לגבי אחד, תציץ בבקשה בלינק שנמצא בתגובה הראשונה
2. אני מסכים שבלי מנגנון כדוגמת 3, ישנה בעייתיות.
הצצתי בלינק, זה לא יגרום לי לשנות את דעתי. המחיר של מספר עורכי דין שעוברים על החוק הוא כמובן מינורי, והדבר החשוב ביותר הוא שאותה קבוצה קטנה לא תפגע בזכות של כלל הציבור להליך משפטי הוגן – בדיוק באותה מידה שלא כל ראש ממשלה ישר חשוד בפלילים.
תגובה לקטע
======
אפילו בארצות הברית (שהיא לא מולדת ה-due process, אבל קרובה לכך) כבר שכחו שההליך הנאות הוא זכות יסוד של כל איש ואישה.
כך, לדוגמה, עצורי גואנטנמו אינם זוכים כלל להביאס קורפוס (!), והפוליטיזציה המוגזמת של מערכת המשפט הפדרלית מונעת מהמצב הזה להיפסק.
ובישראל? פחחח. לעג לרש. כאן בכלל לא שמעו על ההליך הנאות המהותי. שטף הצעות החוק הזדוניות שהתוודענו אליהן בחודשים האחרונים – צנזורה, ציתות, צנזורה, הגבלת שכר, צנזורה, ציתות ל-כ-ו-ל-ם – מוכיח שבהשוואה לארצות הברית, אנחנו אי שם בשנות החמישים.