לכל פוסט יש שם, לכל תחנת רדיו יש כפתור

(יהונתן לא מאמין שהוא דוחה את הפוסט המתוזמן שלו מ11:11 לעוד כמה שעות למחר בעצם, זה הבלוג שלי ואני כותב כדי לעניין את עצמי, אז זה יפורסם ב12:34, כדי להשאיר את האנקדוטה הזו בלבד)

לפני כמה חודשים, כשחוק הצנזורה היה באוויר, הסברתי לתחקירן בערוץ אחד מדוע חוק הצנזורה כל כך רע:

"דמיין לעצמך שהיית יכול לקנות רדיו שהיה יכול להשמיע רק את התחנות שקיבלו רשיון ממשרד התקשורת, לאותו רדיו היו רק עשרה כפתורים, וכל אחד היה יכול לבחור איזו תחנה הוא רוצה לשמוע, כמו החופש של ההומלס עם לישון בפינת הרחוב או תחת ספסל, האם אז היית פותר את בעיית הרדיו הפיראטי?"

היום, כמה חודשים אחר כך, בוינגבוינג מדווחים על מצב דומה. מסתבר שבאוסטרליה, ארץ השמש הזורחת והבלונז', היה נהוג למכור מכשירי רדיו בצורה דומה, כאשר כל מכשיר רדיו מסוגל להאזין לתחנה אחת בלבד (בעצם כמו לנעול סלולרי למפעיל אחד, רק יותר גרוע, כשכל סלולרי יכול לחייג למספר אחד). למזלנו, העניין לא ממש הצליח.

וההרגשה הטובה שזה עשה לי על הבוקר גרמה לי לדחות פוסט מצויין שיעלה מחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *