0.
"עד ל"עידן האינטרנט", לפדופילים לא היה מעוז פומבי. הם היו חבויים בסמטאות אפלות, שוחרים לטרף ומקפצים על קרבנותיהם. עד לעידן האינטרנט, חומר פורנוגרפי שלא פגע בקטינים לא נחשב עבירה והחזקתו לא היתה פסולה." (יהונתן קלינגר, 26.02.2006)
1.
בשבועות האחרונים החל לשטוף את ישראל גל של כתבי אישום ומעצרים נגד אנשים החשודים באחזקת חומר פדופילי. לא עוד מקרים בודדים כמו ולדימיר מיל שהורשע ברעש גדול, או ירון פולק שהורשעו באחזקת חומר פדופילי שהשיגו "באמצעות האינטרנט" בצורה בודדת וחשאית למחצה; התקשורת בישראל, בראשות ערוץ 10, מסבירים לפדופילים בעדינות שלא כדאי שהם ימשיכו במעשים אם אין ברצונם להתמודד עם כתב אישום. (וראו את הביקורת של גל מור בנושא)
2.
במקביל, ממשיכה המשטרה במצוד יחד עם גורמים בינלאומיים נגד מחזיקי חומר פדופילי, כאשר לא ברור מהו הרציונל לענישה כנגד מורידי חומרים פדופילים במדינה דמוקרטית. בעוד שהחשודים שנעצרו ביוזמת ערוץ 10 ניסו לפתות ילדות [לכאורה] והגיעו עד למפתנן, הפדופילים הפסיביים, אלו שרק מעוניינים לצפות בתכנים שהוכנו על ידי אחרים ולא משלימים עם דבר מלבד אחזקת חומרי תועבה, נענשים ביד חמורה יותר ככל הנראה מאשר האקטיביים.
3.
בעוד ש'פדופילים פסיביים' כמו ולדימיר מיל נדונו לחמישה וחצי חודשי מאסר בפועל, אהרון אופיר הורשע ונדון למאסר של עשרה חודשים וסרגיי לבנפוס נדון לשנה וחצי מאסר בפועל, עבריין מין 'סטנדרטי' צריך לבצע מעשים מחרידים ביותר בכדי לקבל גזר דין זהה; לשם השוואה, אב שאנס את בתו בת ה12 נדון לשנה ושלושה חודשי מאסר, פחות מאשר לבנפוס, אב שליטף את בתו בת השבע באיבריה המוצנעים הורשע ונדון למאסר על תנאי בלבד ואב אחר נדון לארבע שנות מאסר לאחר שאנס את בתו החורגת.
4.
מערכת אכיפת החוק מאותת על ידי ענישה לגבי החומרה בה היא תופסת עבירות מסוימות. מדינת ישראל, באמצעות האכיפה המסיבית כנגד אחזקת חומר פדופילי רומזת כאילו מעשה החזקת החומר חמור כמעט באותה המידה כאונס של קטינה. הרמז היה יכול להיות נהדר אלמלא היה מדובר בעבירות שאינן מתקרבות לדרגת החומרה האפשרית. בעוד שעל עבירות של אינוס תחת נסיבות מחמירות עונש המקסימום הוא עשרים שנים, עונש המקסימום על פרסום תועבה הינו חמש שנים. ההבדל הקל? בעוד שעונש מאסר של ארבע שנים על אחזקת חומר תועבה מהווה 80% מהעונש המקסימלי, אותו עונש על אינוס מהווה 20%, כלומר, רשויות אכיפת החוק מסמנות בעונש מאסר כזה כי האנס ביצע אונס חמור פחות מאשר אחזקת התועבה.
5.
מדינת ישראל היא מדינת חוק. הקמת אותה המדינה נועדה לשמור על בטחון אזרחיה, ולכן עדיף שיצייתו לחוק; אולם, לרשויות אכיפת החוק קל בהרבה ללכוד 'פדופילים פסיבים' באינטרנט באמצעים טכנולוגים כאלו ואחרים מאשר לצאת ולחפש את אותם הורים שמתעללים בילדיהם ומעבירים אותם גיהנום מדי שניה.
הטיעון נכון אבל סטרילי – מתייחס רק לעברה ולעונש שנגזר, לא לוקח בחשבון את נסיבות הארוע ובכלל את השיקולים שעמדו לנגד עיני השופט בעת גזירת העונש.
החוק בארץ משאיר מרחב תמרון ממש רחב לשופטים, לא קובע מדרג (מ-1% עד 100% מהעונש המקסימלי, לפי חומרת הנסיבות?) ולא מחייב את השופט להציג את סולם הערכים שלו ואת המתימטיקה בה השתמש כדי לחשב עונש מתאים. לכאורה, בונים על זה שבמקרה של חוסר-צדק יגיש מי מהצדדים ערעור על חומרת העונש, ושופט אחר יחווה דעתו בענין; מובן שזה לא ממש עובד ככה בעולם האמיתי, ואני בספק עד כמה העונשים שנגזרים על עבריינים באמת מייצגים את חומרת מעשיהם כפי שהוכחו בבית המשפט.
במילים אחרות, יכול מאוד להיות שעו"ד יותר מוצלח היה משיג לפדופילים שציינת עונש קל יותר – לו ידם היתה משגת אחד כזה. יכול להיות ששופט אחר היה גוזר עונש כבד יותר על האנסים שציינת. ופה, בעצם, קבור הכלב.
ולגבי האכיפה המאסיבית, אני רואה פה הקבלה ברורה למדיניות אכיפת מגבלת המהירות בכבישים – קל לתת דוחות על מהירות, יש מצלמות שעושות הכל באופן אוטומטי והתוצאות ניכרות בכמות ההרשעות/הקנסות המשולמים; המשטרה אוהבת הצלחות ומבצעת חישוב עלות/תועלת לפי התועלת למשטרה ולא לפי התועלת לחברה, לכן תשקיע במצלמות על חשבון איתור סמוי של נהגים מסוכנים; המדינה אוהבת כסף ולכן תעדיף לתת 80 דוחות לנהג עבריין במקום לשלול את רשיונו ולהחרים את רכבו לצמיתות.
פדופיליה מצטלמת טוב (תרתי משמע? או שלא) ולכן ישקיעו בתפיסת פדופילים "פסיביים" כפי שקראת להם, גם אם הנזק שהם גורמים לחברה לא הוכח.
היי יונתן, הקישור ל-NRG בהתחלה שבור.
וכאן נכנס ענין אחר – האם אין תועלת בלאפשר לפדופילים להוציא את יצריהם בפורנו? אף אחד לא אוהב פדופילים, אבל על כל פדופיל שמימש את ייצרו, כנראה יש כמה רדומים. אין מה להתגאות בעצם במשיכה, משהו אפל מאוד מתחולל שם בפנים. אבל מרגע שנפל דבר וילדים הם מושא התשוקה שלך, חיים של פדופיל שכובש את ייצרו מלאי סבל ותסכול. כמה שהדבר לא פופולרי, אני כמעט יכולה לרחם עליו. אין יתרון בלתת להם (לפסיביים) לגיטימציה חברתית כמובן, אבל במישור האנושי זו טרגדיה.
מכל מקום, אם לחברה יש אינטרס להשאיר אותם רדומים, אני לא רואה טעם בלרדוף צרכני פורנו. את היצרים צריכים לתעל לאנשהו. אכן, צילומי ילדים דורשים דוגמנים. אבל נניח והיינו יכולים להתגבר על ענין הדוגמנים (באמצעים טכנולוגיים למשל), מדוע לא לאפשר את הערוץ הזה לפורקן מיני? לא נענשים, הרי, על מחשבות.
נועה, לא מזמן נתקלתי במאמר שטוען שבמדינות מסויימות שבהן האיסור על פורנו קטינים הותר (או לא נאכף) – נדמה לי שיפן היתה בין המדינות האלו – חלה ירידה במספר התקיפות המיניות נגד ילדים. מיותר לציין שההפקה של חומר פדופילי לא הותרה בחוק.
אני גם ממליצה על המאמר בויקיליקס בנושא (מפיץ פורנו ילדים שכותב על ה"תעשיה").
למיטב ידיעתי האבסורד גדול עד כדי כך שאפילו ציורים הינם בלתי חוקיים בארץ.
מעניין לכמה זמן יכלא אדם אשר מצייר ציור כזה…