שימוש באלימות כדי להשיג מטרות

המאמר הזה לא מדבר על כיבוש, המאמר הזה לא מדבר על ניצול של עובדים זרים, המאמר הזה לא מדבר על זיהום אוויר, המאמר הזה לא מדבר על הקצאת משאבים בצורה ערכית בחברה ולא, המאמר הזה גם לא מדבר על שחיתות. המאמר הזה לוקח דוגמא אחת שבה אנחנו (השמאלנים יפי הנפש) חלוקים בדעתנו, על מנת להציג את הבסיס העקרוני בין ימין ושמאל (על ההבדל המהותי נא לקרוא את עבודתי : "וימין ושמאל", סמינריון מתוך היסטוריה ואידיאולוגיה של השמאל בישראל, המרכז הבינתחומי הרצליה, 2003).

הכל פשוט התחבר לי, פתאום הבנתי את ההבדלים הפשוטים, מה שמבדיל אותנו מהאחרים, מה שמבדיל בין השמאל לימין ומה שמאפשר לנו להיות "יפי נפש"; מה שמותיר לנו את הזכות למתוח ביקורת עליהם ומה שמאפשר להם להמשיך לבקר אותנו (בחוסר צדק). ('אנחנו' ו'הם' הן הגדרות מוזרות של אותו חוט של בחירה חופשית בנוגע לאידיאולוגיה, עצם החלוקה לקבוצות היא פסולה). כמו כן, השמאל מוחה על מה שרע, וכך גם הימין, כל אחד מבקש לשנות את סדר היום בדרכו שלו. השמאל משתמש בזכויות שמגיעות לו על פי חוק ואילו הימין משתמש באלימות. אבל כך זה רק בישראל, זאת רק משום שאצלנו השמאל הוא לא שמאל אמיתי, הוא מה שקרוי בשאר העולם מרכז, אולי אפילו מרכז-ליברלי.

השמאל בישראל הוא גוף מרכזי, ללא כח מהפכני להבאת שינוי; גם "יחד", שהיא המפלגה הרצינית ביותר בשמאל אינה מפלגה אלימה, לא משתמשת באלימות וכח בכדי לכפות את עצמה על אחרים, בניגוד למפלגות ימין 'מתונות' כמו הליכוד, שפלגים בהן מקדשים את השימוש בכח ואת 'המאבק המזוין'. השימוש באלימות להשגת המטרות היא דרך פסולה (לדעתי, וגם לדעת מלומדים רבים – התוצאה הטובה ביותר לא תושג לעולם בכח אלא תמיד על ידי פשרה בין הצדדים כשאלה מרוצים תמיד מההישגים שהם קנו באמצעות הפשרה ולכם לא ינסו לשנות את המצב שנוצר על ידי פשרה, כח תמיד מותיר אפשרות לשנות את המצב בשנית על ידי שימוש חוזר בכח); ומנקודה זו אתחיל בתוכן של המאמר.

המחאה השקטה שלי נמשכת כבר 10 שנים; כבר 10 שנים אני מסרב לנורמה, אני לא נוהג כמו כולם, ולא כופה את דעתי בצורה אלימה. אני לא אוכל בשר. אי אכילת הבשר אינו ההפך מאכילת בשר, כפי ששלום הוא לא ההפך מארץ ישראל השלמה. כואב לי כשאחרים כן אוכלים בשר, והם לא מבינים את זה, אנשים לא נוטים להבין שאכילת הבשר מקדשת את השימוש בכח על ידי קבוצה אחת על קבוצה אחרת. השימוש בכח לשם אכילת בעלי החיים אינה שונה בהרבה מעבדות.

האם קיים צורך אמיתי בחוק האוסר ניסויים בבעלי חיים וחוק האוסר ניצול שלהם, הכאתם או שימוש בכח כלשהו כלפיהם, כשממילא כל אחד שחפץ יכול לראותם כחפץ ולהרגם לפי שיקול דעתו הבלעדי? האם קיים הבדל מהותי בין רצח תרנגולות חפות מפשע לבין רצח של תושבים בכפר קאסם? האם יש דרך לאפשר 'שחיטה הומנית'? האם יש צורך לעשות זאת?

בדומה לסוגיות אחרות, ההבדל המהותי הוא שאנו, כשמאל לא יכולים לקדש מאבק אלים; אנו כשמאל לא יכולים לדבר על הפסקת הכיבוש כל עוד אנו מחזיקים אוכלוסייה שלמה תחת כיבוש. האם קיימת דרך אחרת לטפל בזה? בעלי החיים אינם בני אדם (ולכן ישנה הצדקה לכאורית לאכילתם, ניצולם ושחיטתם באמצעים אלימים), אבל מה זה משנה? מדובר על הפעלת כח לקביעת דעה, אני חושב שלא ראו את העבדים באמריקה כבני אדם, לא ראו את היהודים בתקופת הרייך השלישי כבני אדם – האם זה שינה משהו? תמיד היו את אלה שקמו, תמיד היו אנשים שהתנגדו.

אנחנו כשמאל (או בעצם כמרכז מתון) צריכים לקום ולהגיד שמשהו לא בסדר בנוגע לניצול ושימוש בגוף של יצור אחר, יהא אשר שיהיה – ניצול נשים לזנות, ניצול עובדים זרים לבניין, ניצול פלשתינים תחת כיבוש, ניצול עובדים על ידי בעלי ההון – הכל אותו דבר, הכל מורכב מקבוצת מיעוט קטנה שמחזיקה את כלל הכח בחברה.

רק על ידי ביזור הכח נוכל להחזיר את השלטון לעם, רק על ידי החזרת השלטון לעם נוכל באמת לחיות ללא פחד שאנו נהיה האוכלוסיה המנוצלת הבאה. על ידי ביטול אמצעי כפיית האלימות בחברה נוכל להביא לחברה שלווה, ללא 'מרוץ חימושי אי רציונאלי', אם נקח לדוגמא את ה'מכירה הפומבית של דולר' שמביא וויליאם פאונדסטון בספרו (וויליאם פאונדסטון: דילמת האסיר) – מדובר על מקרה בו שני אנשים מציעים מחיר במכירה פומבית, כשהמנצח מקבל את המוצר, אך גם זה שמגיע שני משלם על הצעתו, כך שנוצר מצב שתמיד אחד הצדדים מפסיד על חשבון השני. כששנים מתחרים על פרס כששניהם משלמים וכשאחד זוכה בלבד, לא יהיה מנצח אמיתי והמחיר של הזכייה יהיה גבוה מדי. אין לנו צורך בחברה אלימה.

אם נסקור את מהלך החימוש משחר האנושות נזהה התקדמות איטית לאורך השנים – אבנים ומקלות הפכו לחץ וקשת – עדיין לא אמצעי קטלני במיוחד – שהפך לחניתות ושאר בליסטראות, שכבר יכלו לגרום לנזק ממשי – ואז בא הרובה, האקדח, הטיל, הטיל הביניבשתי, פצצת הגרעין ותוכניות הלווינים. במאה האחרונה אנו מחמשים את עצמנו יותר מדי – החברה נהיית אלימה מהרגיל, והנשק מוצדק בטענה כי עלינו להגן על עצמנו מהנזק של התקיפה על ידי הנשק הקודם.

רק על ידי הפסקת הניצול של בעלי החיים באמצעות בעלי החוות אנו נוכל להתחיל את הפסקת מרוץ החימוש של האלימות, אנו צריכים חברה פחות אלימה, חברה בה נוכל לחיות בשלום ולא חברה שתהיה מבוססת על הרתעה הדדית. זה ההבדל בין הימין והשמאל, השמאל צריך להחזיק את שיווי המשקל שלו על ידי שיתוף פעולה בין הפרטים, הימין לנצח יהיה חייב להחזיקו בכח הזרוע. אנו מתחילים את הפסקת האלימות היום, בואו נכריז על יום בשבוע בו אתם, אלה שאוכלים בשר, גם מסרבים לניצול ולא אוכלים.