הטכנוואנגליסט – N95

הטכנולוגיה הזו היא דבר מופלא; כמו שיובל דרור טוען, בחירה בטכנולוגיה היא לא בהכרח בחירה נייטרלית. בחירה בטכנולוגיה היא כבר זמן רב לא נחלתם של קומץ חנונים ואנשי מחשבים אלא הטכנולוגיה חדרה עמוק לתוך המיינסטרים. אולי התובנה החשובה של השבוע התרחשה אתמול עם שני מקרים שונים שקשורים לשימוש של המיינסטרים בנוקיה N95.

חשוב להבין שהN95 הוא טלפון גדול יחסית, מגושם עבורי, מסוג הטלפונים שמעולם לא הייתי מתכנן לרכוש. מדובר במכשיר שלא רק שאינו מסוג המכשירים שאני אוהב, אלא גם מדובר במכשיר שככל הנראה יסופק לצרכן עם כל ההגבלות הרלוונטיות שחברות הסלולר כל כך אוהבות לעשות מצד אחד, ועולה כמו המחשב הנייד הבא שאני רוצה לקנות מצד שני.

Img cc-by-sa Titanas

הסיפור הראשון התרחש בעת מפגש חברתי סולידי אתמול. אחת הנוכחות תהתה האם לאחד הנוכחים יש את הטלפון, שמכיל בין היתר GPS מובנה, כיוון שהיא רצתה להראות את האפליקציה שפותחה על ידי בן-זוגה, שמאפשרת לך להציב בעמוד הפייסבוק מפה שמציגה את מיקומך בכל רגע נתון באמצעות שירות גוגל-מפות (כמו זו בערך). העדר הפרטיות המובנית באפליקציה נראתה לי מחרידה דיו כדי להתחיל לפחד מהיום שבו כזו אפליקציה תהפוך להיות ברירת מחדל. אם רשתות חברתיות כמו פייסבוק סיפקו את האינדיקציה למותה הראשוני של האנונימיות ברשת, אז אפליקציות כאלו (כמו גם אפליקציות אחרות שעשויות לגרום לנו לחשוף הרבה יותר מדי פרטים על עצמנו) גם משתינות על הקבר האחרון של האנונימיות.

מצד שני, N95 ככל הנראה הוא מכשיר מרשים במיוחד בהיותו טלפון-חברתי. בסביבות השעה 22:00 התכנסנו אצל חבר, נקרא לו ס', אותו ס' הציג לנו תמונות משירות המילואים האחרון שלו שצולמו באותו המצלמפון; בין היתר, השתמש בכל התכונות המדהימות של חיבור בין המצלמפון לטלוויזיה כדי להציג את התמונות באיכות מבהיקה, להציג סרטים וסרטונים שצילם במילואים.

על העובדה שצה"ל כבר לא מסוגל להתמודד עם חיילים שמצויידים בטלפונים סלולרים עם מצלמות אין מה להוסיף. התיעוד היומיומי של חיי הצבא עשוי לפגוע לא מעט בבטחון השדה באותה מידה שהוא פוגע באנונימיות היום-יומית שלנו. אותם אנשים שמתעדים את מעשיהם בעבודה ובכל מקום אליו הם הולכים (גם אם משמעות הדבר שניתן יהיה להבין שהם לא בעבודה ולא עושים דבר חשוב); אולם זו לא היתה ההשפעה האמיתית של הכנסת הטכנולוגיה בN95 לחיי היומיום.

דווקא משהו אחר קרה כאן; המילואים, שהוגדרו מראש כLow-Tech של הLow-Tech הציפו אצל ס' את היכולת לטכנוואנגליזם משל עצמו. ס' החליט להציג בפני החברים שלו את 2Girls1Cup ולצלם באותו המצלמפון את התגובות שלהן. הmeme הקטן של הרשת החליט לצאת החוצה אל המילואים ולצלם את האנושיות בחיי צה"ל.

הצפיה שלנו, כחברים של ס' באותם סרטים בו הוא מציג את הסמ"פ, את החיילים שמשרתים איתו, את החברים למוצב באותו מצב מביך בו ניתן לראות אותם מזדעזעים מאותו מחזה מבעית היא בדיוק מה שהטכנולוגיה הצליחה לבטא. החסם הטכנולוגי שהיה עד היום, בו התיעוד נחשב כסטיה או פֶטִישׁ נעלם. ס' יכול להסתובב עם מצלמה בכל מקום ולצלם בלי להראות שונה. ס' מתעד את החיים שלו תמונה אחרי תמונה, סרטון אחרי סרטון, ואנחנו לא יכולים להמנע מזה : הזכרון של ס' יורד למדיה דיגיטלית לא פחות מאשר הזכרונות שלנו.

הN95 הוא לאו דווקא המכשיר המשוכלל ביותר, הוא לא מהכשיר הטוב ביותר שניתן לקנות, הוא גם בטוח לא המכשיר הידידותי ביותר, אולם הוא ככל הנראה המכשיר הראשון שמצליח להעביר למיינסטרים, בעלות יחסית נמוכה, את היכולת להיות פאבלישרים של תוכן מנקודה אחת : אותו מכשיר שמצלם גם מסוגל להקרין, לשדר, להעתיק ולהעביר את כל המידע.

בתקופה האחרונה אני תוהה יותר ויותר אם הפרטיות שלנו לא נסדקת כיוון שאנחנו מוצאים את נוחיות החיים בהעדרה של אותה פרטיות; ככל הנראה אני צריך לפחד מעצמי לא פחות ממה שאני צריך לפחד מאותה רשות שלטונית אימתנית שמעוניינת לפגוע בי.

16 תגובות ל-“הטכנוואנגליסט – N95

  1. דווקא ה-N95 לא כולל אינהרנטית אפשרות שחשובה עבור פרויקט שאני עובד עליו: היכולת להטמיע את נתוני ה-GPS בתוך המטאדאטה של התמונות (EXIF): http://discussion.forum.nokia.com/forum/showthread.php?t=105291

    השמועה הלא-מבוססת שאני שמעתי היא שזה בגלל שבנוקיה חששו מזה שאנשים לא יהיו מודעים לכך שהם חושפים את המידע הזה על עצמם, כשהם מעלים את התמונות לאתרים כמו Flickr, שכבר היום נותנים לך שירותים כמו http://flickr.com/map

    ובשאלה העקרונית שאתה מעלה בסיפא: אני חושב שאתה נסחף לדוגמטיות וקיצוניות. גם בטרם עידן המידע, חשפנו על עצמנו מידע במקומות שונים בדרכים שונות (חילקנו כרטיסי ביקור, לדוגמה. בטח אפשר לחשוב על דוגמה יותר מוצלחת). האם ההבדל הכמותי של עידן המידע הוביל להבדל איכותי? כנראה שכן, אבל זה לא אומר שכל ויתור על פרטיות כדי לקבל את אותה "נוחיות החיים" היא רעה, וזה לפני שהתייחסתי לקיצוניות הדוגמטית של הסיפא של הסיפא שלך.

  2. והרי גם ללא מכשירים שכאלה, ואפילו בטרם ימי הפייסבוק, אתה עצמך מצליח לחשוף כמויות עצומות של מידע אישי (דבר שלעתים מצחיק אותי ביחס אליך, כי אתה כמעט סותר את עצמך) – אז מה בין תיעוד הפליקר האובססיבי-כמעט שלך (שלא לומר בליגה אישית למדי), לבין השימוש שאנשים עשויים לעשות בטכנולוגיות שיאפשרו להם לעשות את מה שאתה ממילא עושה גם בלי סמארטפון?

    ז"א למעט העובדה שאפשר להגדיר אותך כיותר "early adopter", והרבה יותר מודע בהשוואה לערס המצוי שעשוי לקנות מכשיר שכזה וכתוצאה מכך יתחיל לראשונה בחייו ליצור תכנים משלו, מבלי לחשוב על ההשלכות של חשיפה מעין זו על פרטיותו, כי זה ממש מגניב – תראי כפרע, אני מצלם אותך, לוחץ פה וזה באינטרנט!

  3. ערןב,
    תודה על התובנה; אני לא חושב שהויתור על הפרטיות הוא רע, אני חושב שהוא עומד להיות אבל הכרחי כדי להשתמש בטכנולוגיה.

    שרונג,
    אני באמת חושף כמות רצינית של מידע אישי, אבל אני עושה את זה כEarly Adopter (ולא Adapter כמו שאחרים סוברים), אני מניח שהעניין המהותי הוא דווקא ההגעה של הטכנולוגיות למיינסטרים. אני חושב שאולי דווקא העובדה שהטכנולוגיה מגיעה לאלו שאינם מסוגלים להשתלט עליה תגרום לטכנוואנגליסטים להיות טכנופובים.

  4. נו, ושוב (כמו תמיד) העניין הזה חוזר לאותה נקודה של שליטה ואחריות בנוגע לשימושים שלנו בטכנולוגיה. זה קל כשיודעים איך, או לפחות כשמבינים מה עושים (וגם זה ממילא נכון תמיד).

    אגב – משהו על פרופ' שלרמן ואני דיסקסנו אמש: האיש משוכנע שמאחר שכבר כמעט בלתי אפשרי לשלוט במידע ברמת הארגון/ממשל (מבחינת אבטחת מידע) – הרי שלא ירחק היום שבו למעשה יתקיים שיתוף מוחלט ומודע של מידע מעין זה, פשוט כי כבר יהיה בלתי אפשרי אחרת. לא הצלחתי להבין ממנו מה הפתרון שהוא מציע לתרחיש הזה, למעט אולי שנוותר מראש (שמא לרמן היה יותר ערני בשיעורים שלו ויוכל למלא את החסר?)

  5. לי אישית יש כמה וכמה בעיות עם הטענות של יובל דרור, כולל ההצדקה שהוא נותן ללודיטים בכתבה הזו.מעבר לזה שחלק מהנתונים שלו מוטים ו/או לא נכונים: לדוגמא בארה"ב יש כ8-9K מיתות מירי בשנה, באופן כולל, וכן מחקרים קרימינולוגיים הראו שהפחתה של גישה לכלי נשק חמים מעלה את מספר ההריגות בכלים אחרים באופן כזה שמספר ההרוגים מרצח/התאבדות לא משתנה משמעותית.

    לגבי נושא הכתבה:זו אחת הסיבות שאני לא הולך להיכנס לפייסבוק- הפוטנציאל לאנונימיות, ולו מול הגולשים האחרים, יקר לי.לדעתי הוא ימשיך להיות יקר לחלקים מהחברה שפשוט לא ישתמשו בדברים כגון אלו, לפחות לא בדר"כ.

  6. עופר,
    לגבי הגישה לכלי נשק, אני לא בטוח שאתה צודק, והייתי שמח לקבל נתונים מחקריים על הנושא (אפילו מכתב עת מדעי כמו ynet).

    מבחינתי, אגב, הגישה לכלי נשק צריכה להיות חסומה כי לגוף אחד ולגוף אחד בלבד צריכה להיות סמכות להפעיל אלימות, וזו הממשלה.

    לגבי סוגיית הפרטיות, אני מציע שתקרא את המאמר המרתק של מיכאל בירנהק על הפרטיות כשליטה ותבין את הגישה החדשה בדיני פרטיות (אולי) שקובעת שפרטיות היא שליטה על המידע שמפורסם עלייך בידי אחרים (כלומר, פרסום וולונטרי הוא לא פגיעה בפרטיות, לא?).

  7. http://www.aic.gov.au/publications/rpp/77/rpp77.pdf דיווח של המכון האוסטרלי הלאומי לקרימינולוגיה.אוסטרליה היא מקרה מבחן די טוב כי בשל טבח מתוקשר הוחמרו שם החוקים לגבי נשיאת נשק ב1996:ולמרות זאת כפי שאפשר לראות מהגרף שמתאר את מספר מקרי הרצח לשנה(עמ' 36 למעלה), שני השינויים העיקריים היו ב2000-01(עליה) ומ2001 ירידה חוזרת.באופן כללי הגרף נראה "שטוח" למדי.אני ממליץ גם לקרוא את החלק שכותרתו long term trends בעמ' 2.

  8. אה, ולגבי הפעלת אלימות:ע"פ ההיגיון הזה לא אמור להיות לי במטבח הפגיון שנקרא "סכין שף", שהוא כלי נשק מסוכן מאוד- אני יכול להרוג איתו מישהו מאוד בקלות.ואולי אפילו עדיף לאסור לימוד של אומנויות לחימה, כי גם הן מלמדות שימוש באלימות באופן יעיל יותר, ולכן יכולות להיות מוגדרות "כלי נשק".

    בכלל הטיעון הספציפי הזה לגבי איסור כלי נשק הוא לדעתי מגוחך כי אלימות תמיד תהיה מכוח הטבע האנושי, וכל דבר בלי יוצא מהכלל יכול לשמש ככלי נשק בנסיבות הנכונות:מפצמ"ר דרך פטיש חמישה קילו עד חופן חול.וזה לפני שאזכיר שכל כימאי מתחיל יכול ליצור חומר נפץ מדברים שנמצאים בבית הממוצע.הכל תלוי בכלי הנשק העיקרי שיש לנו(המוח והיצירתיות).

    נ"בכן, אני בעד פיקוח על כלי נשק חמים ואיסור על כלי נשק מסדר גודל מסויים.אני פשוט חושב שהטיעון הספציפי הזה לא תקף, לפחות כפי שהצגת אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *