האמת לא עלומה; היא נמצאת סביבנו וכל שיש לעשות הוא להביט סביב ולגלות אותה. ככל הנראה, למרות שרבים וטובים נוטים לחשוב אחרת, אמת יש רק אחת : אמת היא האור שמכוון את החיים (Veritas Lux Mea) והיא זו שכל מי שעוסק במקצוע עם חזות ציבורית כלשהיא, שמושפע מדעתם של אחרים או אחר, חייב לשלוט בה.
עם זאת, ברור לכולנו ששליטה בתפיסת המציאות של זרים אינה הופכת את התפיסה למציאות. גם אם את אנורקטית שמפסיקה לאכול כדי שכולם יחשבו שאת יפה; היופי לא יגרם מזה שכולם יחשבו שאת יפה, הוא פשוט יהיה שם. גם אם יקראו לו בצורה אחרת, הורד ישאר ורד, כמו שאמר וויליאם שייקספיר.
מצד שני, כדי לגלות את האמת, או לפחות ככה פרידריך ניטשה חשב במדע העליז שלו, צריך לא מעט תעוזה : חוקר האמת צריך להשתמש בחושיו וביכולתו המובנית ולצפות בעולם, מבלי להתעלם מכל שבעולם עצמו יש לא מעט הנחות יסוד שצריכות להיות מושמטות כאשר אנחנו מדברים על אמת.
עם הנחות יסוד קלוקלות כאלו, בהן אנו מצד אחד מניחים כי אמת היא מוצר טוב ומסייע ומצד שני כי אמת היא בלתי נמנעת ללא קשר והיא תצוף מתישהוא, אנחנו יכולים לגשת לאפוס נוסף בו מדינת ישראל מנסה, עדיין למרות הכל, להסתיר אמיתות קלוקלות ש"עשויות לפגוע בה". הנחת היסוד הראשונה היא כי למדינת ישראל יש את הסמכות לאסור על פרסום פרטים אם אלו פוגעים ביחסי החוץ והבטחון שלה; הנחת היסוד השניה צריכה להיות כי אם מעשה מסוים עשוי לפגוע ביחסי החוץ והבטחון של המדינה, הוא לא יכול להיות לטובת אותה המדינה.
כלומר, אם מדינת ישראל מתנגדת לפרסום של מעשה מסוים כיוון שהמעשה עצמו פוגע ביחסי החוץ, אין היא יכולה לטעון כי כי תמיכה באותו מעשה היתה החלטה רציונאלית. מצד שני, הלוגיקה בה עובדת מדינת ישראל, כמו ריבונים אחרים, היא לא רציונאלית אלא פרדוקסאלית.
התנועה לחופש המידע, יחד עם תנועת שלום עכשיו (שתי תנועות חביבות עליי ביותר) עתרו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בכדי לחשוף דו"ח סודי בו ישנו מידע נרחב לגבי הבניה בהתנחלויות; מדינת ישראל התנגדה לחשיפת הדו"ח בטענה כי פרטיו עשויים לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל ולפגוע בבטחון המדינה. חשוב לציין כי אוסף המידע באותו דו"ח סודי הינו ככל הנראה מקיף מדו"ח טליה ששון בנושא המאחזים שהוגש שנה לפניו, ומצביע על זיקה בין ממשלת ישראל להתנחלויות.
הנקודה החשובה ביותר היא אולם כי אותו מידע זמין ונראה לכל. כלומר, הבניה בהתנחלויות אינה פעולה סודית שנעשית מבלי שהרשויות יוכלו לשים לב : בית הוא בית הוא בית וניתן לצפות בו מהחלל, מהאוויר ואף מנסיעה פשוטה בדרכים. הרצון של ממשלת ישראל להתנער מפרסום דו"ח שמציג את האמת המצרפית אותה כל אדם פשוט יכול למצוא אם בסך הכל יסע בשטחים הוא רצון כוזב של שלטון שמתכחש לאמת.
לפני כחודש פרסמתי פוסט עם ת'מה דומה, על צנזורה בשנת 2007. שם הזכרתי את בג"צ 130/68 איסר הראל נ' ממשלת ישראל בו המדינה הכחישה את המציאות מצד אחד, ומצד שני ניסתה לעשות ככל יכולתה להציג אותה בצורה שונה. באותו מקרה, כמובן, לא היתה מחלוקת שאייכמן הובא לישראל, הויכוח היה האם הוא הובא על ידי 'מתנדבים' או על ידי סוכני מוסד.
האם אותו דו"ח מציג לא רק את הבניה בשטחים (שמוצגת על פני השטח בצורה מובהקת ובלתי ניתנת להכחשה) אלא גם את המעורבות של המדינה? איש מאיתנו לא יוכל לדעת זאת עד שזו תחשוף את הדו"ח. השאלה היחידה היא מדוע המדינה מתעקשת להסתיר עובדות שאמורות להיות גלויות לציבור מתוקף העובדה שאותה בניה בהתנחלויות, אם נעשתה במימון או בהסכמת הממשלה, חייבת בדיווח לאלו שהממשלה אמונה על כספם, האזרחים.
Blogged with Flock
1. התקטננות קטנה: הציטוט של שייקספיר דן בניחוחו של הורד, לא בורד עצמו. דקות חשובה, כיוון שהורד משנה את שמו, ולכן איננו ורד עוד. ניחוחו הוא שנותר מתוק כבעבר.
2. הקישורים תמיד היו אפורים? אני קורא יותר מדי בקורא של גוגל, אז כנראה שלא שמתי לב. אני לא יודע אם זה עיוורון הצבעים שלי, או משהו אחר, אבל האפור של הקישורים כמעט אינו נבדל בעיני מהשחור של הטקסט.
3. נראה לי שלגיטימי, לצורך הדיון, להתייחס להבדל בין העלמת עין ועמימות של הממשלה בנוגע לבנייה בהתנחלויות, לבין מה שהדו"ח עלול לחשוף – מעורבות ישירה, מזכרים ועדויות שייתכן ויצביעו על אנשים ואינטרסים מפורשים שעלולים לגרום לתקרית בינלאומית.
אם מדובר באופציה הראשונה, הרי שסביר להניח שלא היתה סיבה לסווג את הדו"ח כסודי.
באופן אירוני, הדו"ח המדובר, כפי שהוא מצטייר בפוסט שלך, הוא התגלמות הרעיון הישן-נושן של "אם אין לכם מה להסתיר, אין לכם ממה לפחד".
1. גם אם ריחו של הורד זהה, הורד עצמו, גם בשם אחר, הוא עדיין ורד.
2. כן.
3. לא ממש; למדינה, בניגוד לאזרחים, אסור להסתיר דבר. האזרח הוא זה שמותר לו להסתיר דברים כל עוד הוא לא נחשד במשהו על סמך ראיות כלשהן, המדינה חייבת להיות שקופה, לא?
וזו בדיוק האירוניה.
הביטוי, שמיוחס בדרך כלל למשטרים אפלים הרודפים את אזרחיהם התמימים, מופנה פתאום לממשל דמוקרטי, והרוח שלו מתהפכת למסר של שקיפות.
האם שם של דבר והדבר עצמו הם אחד?
התקטננות נוספת? שני התרגומים אינם מדוייקים. הראשון משמעותו – האמת לעולם אינה מתה (truth never perishes), והשני משמעותו – האמת היא האור שלי (או האמת מאירה את דרכי).
הביטוי הראשון באמת דן בהיבט הנראות של האמת, אבל טוען שבעצם לשאלה זו אין משמעות משום שהאמת היא בעלת קיום מוחלט. בין אם היא נראית או לא – לא ניתן להחריבה. בנוגע לשנייה, האמת אינה מאירה את החיים, האמירה הזו היא פרטית – האמת שלך מאירה את החיים שלך (ואם לדון שוב בסוגית הנראות – הרי שהאמת שאתה רואה, היא זו שמאירה את חייך).
הספינולוגים משקיעים המון זמן ועבודה ע"מ לשכנע אותנו ששם של דבר והדבר עצמו הם אחד, ושינוי השם משנה את המהות.
ראה "התנתקות", "נוהל שכן", "חישוף" ושאר ביטויי שיחדש אינתיפאדה.
לגופו של עניין:
יתכן מאוד שיהיה מעשה חוקי ומוסרי, שמכלול השיקולים הוביל להחלטה רציונלית שהוא יועיל למדינה, ועדיין פרסומו עלול להזיק למדינה.
התנהלות המדינה מול מדינות זרות לא יכול להיות מושפע ומנוהל באותן קריטריונים של שקיפות שרצויים בהתנהלות המדינה מול אזרחיה.
יהונתן, אני מאוד אוהב את ההסתכלות שלך על הממשלה (בפוסט זה ובאחדים) כעובדת שלך. ה"מדינה" חייבת לי דיווח אמת כי אני משלם לה משכורת. כל שר בממשלה מחוייב לי אישית על כל פעולה כי הוא עובד אצלי.
זה שינה לי משהו בראש. זה מסר שצריך לחלחל, ואולי המהפכה תתחיל מכאן. http://moddy.blogli.co.il/archives/51