בכל יום חמישי הריטואל הקבוע, מוסף הארץ, "חבית הסירוב", סייד קשוע. הוא משלנו, יש לו עברית טובה יותר משל כל החברים שלי יחד. הוא שנון, הוא חכם, ומילה או שתיים שלו מספיקות כדי לגרום לי לבכות ולצחוק באותה נשימה, כמו גדולי הסופרים שלנו. כשהוא מדבר על אישתו ומשפחתו ולבטיו לגבי אלוהים היקום וכל השאר אני תמיד מוקסמת. לפעמים הוא סאטירי, ולפעמים רומנטי. וכשהוא מדבר על הכיבוש, אני איתו, כאילו שנינו נמצאים באותה הסירה. הוא נוגע בי במקומות הרגישים ביותר. אוף! אינני מצליחה למצוא את הטקסט הזה בשום מקום ברשת והוא מציק לי כבר ארבעה ימים. "קחו אותו ממני" כך הוא נקרא, מוסף הארץ (יום שישי האחרון), סייד קשוע ואלה הדברים (יהונתן: ובשביל מה יש לך אקס שיטפל בזוטות כאלו)
רוב הטקסט מתמקד בחלומו על בית עם רעפים כחולים, ואז הוא עוזב משרד תיווך בשכונת ווילות כלשהי ולא מציין מה קרה שם רק שולח מנוד ראש לאשתו, שלא היה לו כבר כח לדבר ושהוא התאמץ לשכוח את הפגישה ההיא. בדרך חזרה לביתו הוא עובר ליד מחסום בית ג'אלה:
"הלוואי והייתי יכול לחזור להיות אחד מהם. הלוואי שהיו מעמידים אותי עם הפנים אל הקיר, ואיזה שוטר משמר גבול בדואי היה מקלל אותי בעברית כשהוא מפשק לי את הרגליים מאחורה, מקלל הכי חזק שהוא יכול בזמן שהוא מחפש על גופי, תוקע את המקל שלו בגב שלי, מכניס בין הרגליים, יורק עלי ומגדף "בן זונה ערבי" ותוקע אותי שם שעות בגשם. זה מה שאני צריך, שאיזה מג"בניק יזכיר לי מי אני וילמד אותי מאיפה באתי. מגיע לי, חי אלוהים שמגיע לי (…) אולי ככה הילדה תבין מה זה להיות ערבייה, אולי כך אני אלמד להפסיק לחלום על גגות רעפים.
(יהונתן: כיוון שיש לינק רונה תסלח לי על זה שחתכתי חצי מהציטוט)
לפי תיאור מסלול הנסיעה והמחסומים, אני מניח שמדובר ב"צור הדסה".
http://www.tzur-hadasa.org/
המאמר הזה הביא אותי אל סף דמעות. הוא מגלם בתוכו, במיוחד בחלק שהוא משמיט, את כל מה שרע בהתייחסות הגזענית של יהודים במדינה כלפי אזרחים ערבים.
הוא גרם לי להתבייש, אפילו שאני יודע שאני לא כזה, שאני הרי שמאלני יפה-נפש וגם בכלל לא מאמין בדתות. ובכל זאת, התביישתי.
את המאמר הזה, כפי שכתב שם מישהו בתגובות, צריך ללמד בבתי ספר.
רק היום רואים את הקישור הזה בצורה נורמלית על המחשב שממנו אני גולשת. עד עכשיו לחיצה על הקישור (שגם אני מצאתי אותו בחיפושים שלי) הביאה אותי לדף עם תוכן אחר לגמרי. השערה (לא הגיונית בעליל): היתה שגיאה בקאש של פרוקסי כשלהו שיושב ביני לבין אתר הארץ (למרות שלא מדובר בתוכן סטאטי). מישהו נתקל בתופעה מוזרה כזו? זה בדיוק תחום העיסוק שלי וממש לא ידעתי שזה אפשרי. למעשה, לפי כל מה שלמדתי עד היום, זה דווקא לא אפשרי. מעניין.
התוכן סטאטי לגמרי, זה לא עמוד דינאמי או משהו כזה אלא HTML רגיל.
תוכן סטטי בהקשר הזה הוא בד"כ לא כולל טקסט, אלא קבצים כמו תמונות, css וכו'. בעוד שלא עושים קאשינג לטקסט כי הוא יכול להשתנות בתכיפות (ולא, לא באמת מדובר בדף html סטטי כי נוספים לו תכנים כל הזמן (תגובות, פרסומות, וכו'). לגבי הקבצים הסטטיים ממש על גבי דף זה, ניתן לקבוע קאש וטיים אאוט (שבמקרה הגרוע הוא יהיה מספר שעות). מי שקובע מה יעבור קאש ומה לא הוא השרת ואני בספק שזה מה ש"הארץ" עשו (על דפים עם תוכן דינמי), סתם בגלל שהם אולי המומחים מספר אחת בשגיאות כתיב אבל הם עדיין "הארץ". ועוד עם טיים אאוט של שבוע (עד היום בבוקר)?! בקיצור, אני די בטוחה שלא ראיתי שום דבר כזה מעולם, ואני כמעט בטוחה שהצלחתי לעשות כבר את כל השגיאות האפשריות בעניין הזה בעצמי. אה, ואם אתה רוצה, תזמין אותי לקפה ואני אראה לך איך עושים על אפאצ'י (שאני חושבת שיש לך בבית) ככה שהבלוג שלך יעדכן את התגובות אחת ל-int max שניות/ דקות – אני כבר לא זוכרת (למרות שיש מצב שגם הדפדפנים והשרתים לא מוכנים כבר לקבל את הערכים האלה) ומתרפרשים (זאת מילה?) בכ"ז. אה, ועל הדרך אנחנו יכולים גם למחוק את הכל (ואת הגיבויים). אפוקליפסה!