קשה, קשה להיות גבר בתל-אביב בשנות האלפיים. הציפיות הן שאתה תהיה זה שעושה את הכל; היא אומרת שאתה נורמאלי ואתה חושב שהיא לא מבינה כלום: היא זו שנורמאלית, אתה מיוחד, כמו כל האחרים. אתה שומע את המוסיקה הזו שאף אחד אחר לא שומע, קורא את הספרים שכולם מתרגשים מהם, ובכלל, אתה טיפוס די מיוחד (אבל טיפוס ולא אדם ככל הנראה).

מצד שני, היא מדהימה. היא כל מה שציפית לקבל בבחורה, כולל החופש. אבל אתה, כמו שאמר החכם שמשון, אתה בא ונותן לה את הרצועה תוך שאתה קושר לצווארך את הקולר. האם קולר זה מה שאתה רוצה או שאתה חושב לעצמך שראוי לעשות משהו אחר?

Img CC-BY-SA Dpade 1337

הרי רק לפני חודשיים אמרת לעצמך שאתה לא רוצה להתחייב. אתה לוקח את זה בתור משחק, אתה לוקח את זה כדי לעשות משהו אחר, להוכיח לעצמך שאתה יכול. טעית : היא גורמת לך להרגיש. היא שם, היא אחרת, היא לא מה שרצית לקבל, אלא כל מה שיכלת לשנוא בבחורה ולא יכלת להאמין שתקבל, ובגלל זה אתה מאוהב בה. היא מצליחה לרגש, לקחת, לאנוס, לגרום לך לכל הרגשות האלו יחדיו והכל מבלי שהיא בכלל תראה אותך.

אתה מפחד. אתה יודע שלהתחייב זה קשה, כמו כל מילה אחרת, אבל אתה יודע שאם לא תתחייב תאבד אותה; מצד שני, להתחייב אומר שתאבד את עצמך. ומה כבר יותר חשוב לך?