עוד משנות השמונים סוגיית גיוס בחורי ישיבות עולה לכותרות מדי פעם. מאבקים ציבוריים רבים גרמו בשנת 2000 לועדת טל לגבש מסקנות בנושא גיוס בחורי ישיבה, מה שעורר מחאה ציבורית עוד יותר גדולה. חוק טל (חוק דחיית השירות) עבר בכנסת והביא לעתירה של התנועה לאיכות השלטון לבית המשפט העליון (בג"צ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון נ' הכנסת).
כל התהליך החל בעקבות בג"צ שהגיש אמנון רובינשטיין (בג"צ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון) שבסיכומו נדרשה הכנסת לקבוע קריטריונים לגיוס בחורי ישיבות כדי לא להותיר את הסמכות פרוצה בידי שר הבטחון. הכנסת בחרה לחוקק נוהל שיקבע כי שר הבטחון יכול לאשר פטור לבחורי ישיבות אם אלו לומדים במוסד תורני . שר הבטחון הוא בעל הסמכות לקבוע.
רצה הבוחר, ובחודש מרץ 2008 שר הבטחון הוא אהוד ברק, מי שהיה ראש הממשלה בעת הקמת ועדת טל. והיום, לאחר למעלה מעשור מאז בג"צ רובינשטיין, החליט ברק שלא לאשר לישיבות חדשות להצטרף להסדר הפטור. המשמעות? נכון להיום החרדים יגוייסו. ברק, בסך הכל, עשה שימוש בסמכותו החוקית על מנת להגיע למצב בו הוא מאמין: לשר הבטחון שיקול הדעת הבלעדי כאן.
כעת, ברק העמיד את בחורי הישיבות במצב לא נעים. אם עד כה הם צדדו בחוק טל, שיצא לטובתם, כעת בחורי הישיבות יאלצו להגיש בג"צ שיקבע האם ברק נהג בסבירות כאשר לא אישר את הפטור. אותם שיקולים יפים שעלו בבג"צ חוק טל בזמנו, כפי שאמר הנשיא (דאז) אהרן ברק: "החרדים לגורלו של החוק – מכל קצווי החברה הישראלית – צריכים לנצל את הזמן שנותר כדי להביא לשינוי במגמות הקיימות. כך לעניין התנהלותם של גורמי השלטון; כך לעניין התנהלותם של תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. הפתרון לבעיה החברתית הוא בפתרון חברתי, מוסכם, המבוסס על סובלנות והבנה. אם השינוי לא יבוא, קיים חשש רציני שהחוק יהפך לבלתי חוקתי. לא יהא מנוס אז מלשקול את כל הסדריו מחדש, הן בהיבטיו החברתיים והן בהיבטיו המשפטיים."
אותן שאלות גדולות של מידתיות וסבירות הן בעצם כיסוי אחד לשסעים במדינת ישראל; מטרתן היא להציג כיצד פותרים קונפליקטים ואינטרסים פוליטיים באמצעים שפוגעים במידה פחותה בזכויות אזרח (וחוק הצנזורה הוא דוגמא אחת לכך). גיוס בחורי הישיבות החל כאתנן פוליטי ובתקווה יסתיים כאשר המפלגות החרדיות יצאו מהממשלה. הפסקת דחיית הגיוס היא לא הליך אנטי-דתי, היא הליך פרו-דמוקרטי שנועד להבטיח את השוויון. אולם, דומה שאותה החלטה תדרוש מהמדינה גם לגבש קריטריונים לגבי ישיבות שיוכרו וישיבות שלא יוכרו כמוסדות שתורתן-אומנותן (וגם מוסדות אחרים שאינם ישיבות יוכלו לעתור בבקשה דומה לפטור לתלמידיהן).
כאשר יגיעו לבג"צ, יצטרכו בחורי הישיבות לנמק מדוע לדעתם עליהם לקבל את הפטור ומדוע שר הבטחון היה חייב לספק פטור זה. הם יפנו להליכים מתחום המשפט המנהלי וינסו לשכנע את כולנו מדוע הבג"צ מוגש כדין. אולם, את הספין שלו ברק השיג: מיעוט זניח של בחורי ישיבות יגוייסו תוך כותרות מחמיאות לו. ברק מוצג כמי שמנסה למנוע את השיסוע של החברה לפלחים עוינים זה לזה על ידי השבתם לכור ההיתוך.
אני תומך בצעד הזה של ברק אפילו שזו אמירה לא פופולרית בחוגי השמאל
למען הסר ספק, גם אני.
קשה לי לראות שהדבר יגיע להכרעת בג"צ. הכל ייסגר בדרגים *גבוהים* יותר.
איך פיספסת את ההיבט ל892? (או שבאמת לזה רמזת כשהזכרת אותו?) זו דוגמה טובה לחרדים למה טפשי מצידם לתת סמכויות כאלו לשר כאדם יחיד. אתמול זה היה השר שקבע כמו שרצית, מחר זה יהיה מי שיקבע הפוך. כך בחוק טל, כך גם בחוק הצנזורה.
הערה קטנונית:
"רצה הבוחר, ובחודש מרץ 2008 שר הבטחון הוא אהוד ברק"
אלא אם התכוונת שהבוחר הוא חבר הכנסת, אזי המשפט הוא לא נכון. הממשלות, וזאת כמובן כולל חלוקת התיקים הפנימית בהן, לא נבחרות על ידי כלל האזרחים אלא על ידי חברי הכנסת.
גם בתקופת הבחירה הישירה לראשות הממשלה, אגב, איש לא בחר באדם זו או באחר לתפקיד שר הביטחון או האוצר או כל תיק אחר. אמנם, יכול היה מועמד לראשות הממשלה להכריז מראש מי ימלאו את התפקידים השונים בממשלתו- אבל למיטב זכרוני אף אחד לא נהג כך- וכן אני בספק מה היה המעמד החוקי של הצהרה כזו.
עד כאן קטנוניות.
יחזקאל,
הוזכר לחלוטין.
איתמר,
הבוחר בחר את הכנסת, זה בחר את ראש הממשלה, זה בוחר את שר הבטחון.
נמרוד ויהונתן: 1+