0.
חנן כהן מביא את מאמרו של עמיר פרידמן בעד חוק הצנזורה. פרידמן טוען, בקצרה, כי העובדה שבג"צ פלייבוי (בג"צ 5432/03 ש.י.ן. נ' המועצה לשידורי כבלים ולווין) אישר הגבלה של הקרנת פורנוגרפיה אומרת שגם החוק עצמו מידתי. הלוגיקה עצמה פשוטה וברורה, אולם אינה נכונה כלל. חשוב להבין שבבג"צ פלייבוי הצד המשיב לעתירה היה הצד הנפגע, וההגבלות מכח הוראות שר התקשורת הגבילו אותו. כלומר, מדובר בהגבלה על הביטוי הפוגעני ולא על הגישה אליו. בכל רגע נתון בו שודר ערוץ פלייבוי בהתאם לחוק, כלומר: כל עוד הביטוי אסור על פי חוק, אין בעיה לפגוע בו. (וראו את תשובתי אמש לאן בולין).
1.
בקצרה מאוד: לא רק שבג"צ פלייבוי כלל אינו רלוונטי כיוון שערוץ פלייבוי (או בעל הזכויות בו) היה זה שהוטלו עליו ההגבלות, ולא ספק השירות, אלא גם שבאותו פסק דין קבעה כב' השופטת דורנר כי:
במיוחד בולט האינטרנט, שתפוצתו רחבה מאוד, והמאפשר גישה קלה לתכנים פורנוגרפיים קשים בהרבה מאלה של ערוץ פלייבוי. נראה שאף אין זה לא עניין של זמן עד שהנוחות והזמינות של תכני האינטרנט יעלו על אלו של כל מדיום אחר. במצב עניינים זה, הפגיעה בכבוד הנשים מתוספת בכבלים ובלוויין של ערוץ ארוטי או פורנוגרפי בודד בעל תכנים קלים יחסית (או אף מתוספת של יותר מערוץ אחד כזה) אינה יכולה להיות קשה במיוחד.
כלומר, לדידה זמינות התכנים באינטרנט "מפצה" על העדרם בשידורי הכבלים והלווין. יותר מכל, הלוגיקה הפשוטה לכאורה שמציג עו"ד פרידמן במאמר הקצר והלקוני שלו פוגעת בחופש הביטוי. פרידמן מפרש את בג"צ פלייבוי בצורה שאינה ראויה ושוגה בהבנה היסודית של זכויות משפטיות: הפגיעה בחופש הביטוי צריכה להעשות כנגד תכנים אסורים. התכנים המצונזרים על ידי חוק סינון אתרים אינם כאלה.
2.
ואם כבר מחוקקים בורים וצנזורה, אז ראוי לתת את דעתנו למחוקק בור בחו"ל. טים קאוץ', מחוקק מקנטקי, מציע כי טוקבקיסטים יחוייבו להזדהות (וכל תורם תוכן אחר) וכן כי פלטפורמות של תוכן גולשים יחוייבו לקבל פרטים אמיתיים. הצעת החוק אינה שונה מאחותה הישראלית מבית ישראל חסון אלא שבארצות הברית יש עוד פחות משמעות לאתרים מדינתיים. עולה, כמובן, השאלה האם יחסמו אתרים שאינם עומדים בקנה אחד עם החוק, במיוחד כיוון שבקנטקי יש כבר היסטוריה של חסימת אתרים, גם אם הם פוליטיים. הרעיון עצמו, כמובן, בא מכוונה טובה, אבל מה יקרה? אין לי מושג.
3.
| לקינוח, נוכל לראות כיצד חוק נתוני תקשורת הולך לסייע למשטרה לגלות את האנשים שהציתו את שלטי החוצות של נור, כמו גם השאלה האם בלוגרים זכאים לחסיון מקורות. האם המשטרה תבקש צו איכון לגלות מי היו בעלי הטלפונים הסלולריים שהיו בעת הצתת השלט? האם המשטרה תבקש מדורי בן ישראל שפרסם את הסרטון בבלוג מידע לגבי ההדלפה (גילוי נאות וכו') והאם התחלנו כאן מעקב אחרי גולשים? |
4.
אולי כדאי באמת להשמיד את האינטרנט?
אני יודע שאני פקעקטען מטורף, אבל – למה הידיעה הזו לא נכנסה גם לקטגוריה "דברי ימי הצנזורה"? :)
כי שכחתי? אולי כי רציתי שמישהו יגיב סוף סוף לפוסט הזה.
כן כן, כולנו בני אדם ולכולנו יושבת זונת תגובות קטנה בלב. :)
בכל אופן, קח תגובה יותר רצינית:
תוך כדי חקירותיי אודות הצעת חוק 892, הגעתי גם לכתבה הטרחנית והצדקנית הזו ב"הארץ":
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=146225
מצוין שם שבית המשפט העליון ביטל בכל תולדותיו שלושה חוקים של הרשות המחוקקת. אבל הכתבה הזו היא משנת 2002 והיא לא עדכנית; אני יודע לפחות על עוד פסק דין אחד מ-2006; איפה אפשר למצוא רשימה של כל חוקי הכנסת שבוטלו על ידי העליון אי פעם?
לטעמי יש אי-רלבנטיות מהותית יותר בעניין ערוץ פלייבוי: שם "ספק השרות" הוא חברת הכבלים שפועלת כמתווך בהספקת תוכן: היא רוכשת זכויות שידור ומשדרת למנויה, כלומר השידור של ערוץ פלייבוי למנויי הכבלים נעשה במסגרת עסקה בו בחרה חברת הכבלים לרכוש את התוכן ולשדרו.
ספקי האינטרנט אינם רוכשים את הזכויות לתוכן שהם מעבירים למנוייהם. הם משמשים צינור העברה נייטרלי. כל תוכן שמגיע למנוי (לפחות כאשר מדובר בפרוטוקול http – מה שנקרא בסלנג "גלישה לאתר") מגיע במסגרת משא ומתן ישיר בין המנוי לבין ספק התוכן (האתר) שבו הדפדפן של המנוי מבקש את החומר והשרת של האתר שולח אותו.
ובאותו עניין: עוד הטעיה שהשר אטיאס השמיע כמה פעמים היא הטענה כאילו בזק מחויבת לחסום שירותי שיחות אירוטיות. היא מחויבת רק לאפשר חסימה של מספרים בשרות מסוים. היא אינה מחויבת לחסום שרותי שיחות אירוטיות שניתנים למשל על ידי חיוג למספר בחו"ל, שזה בדיוק מה שמצפים מספקיות האינטרנט לעשות: לרגל אחרי כל הרשת. לגלות מהם כל התכנים ולחסום חלק. מבזק לא נדרש לבדוק מה מהות כל המספרים בחו"ל ואילו מהם מספקים שירותי שיחות אירוטיות.
אבל השר אטיאס היה גלוי מהתחלה: הוא תמיד אמר שהוא מתכוון להפעיל באינטרנט סינון "כמו בכבלים" והמשמעות של זה היא אחת: להפוך את ספקיות האינטרנט מספקיות של צינור תקשורת לספקיות תוכן ערוך.