0.
אקדמא: פוסט זה הינו היפותטי לחלוטין והוא לא מנסה לטעון כי מה שכתוב בו נכון, או אפילו כי הכוונות שמיוחסות לאנשים בפוסט הם אמיתיות, למרות שהוא מבוסס על דברים שכבר התרחשו. אולם, הוא בא להצציג את ההשלכות האפשריות של מצב מסוים. הפוסט עצמו מנסה לקחת שני מקרי בוחן שקרו בעבר הלא כל כך רחוק ולנסות להבין כיצד הם היו מתרחשים אם, ובהנחה ש, על האינטרנט הישראלי ניתן היה להפעיל צנזורה ברמת השרת על ידי התקנת פילטרים אצל ספקיות האינטרנט. הפוסט עצמו יוצא מנקודת הנחה כי אותה טכנולוגיה שהופעלה על אתר HTTPSHARE ניתנת ליישום גם במקרים אחרים. פוסט זה יכול להנתן לסטודנטים למשפט חוקתי כמבחן סיום, ויכול גם להנתן לסטודנטים לתקשורת כמבחן. הבעיה? אם כל מה שכתוב בפוסט הזה יקרה (או שכבר קרה), אנחנו לא נדע זאת בטוח.

1.
איפשהוא בחודש ינואר 2007, בדיון חפוז ומהיר קיבלה הכנסת בלי הסתייגויות את הצעת חוק סינון אתרים של אמנון כהן. בעקבות אותה הצעה, החלו פעולות ליישמה בתוך הזמן הקבוע והותקנו פילטרים ברמת השרת שמאפשרים לשר התקשורת לצור רשימה (או קריטריונים) לפיהם חוסמים אתרים מסוימים. שר התקשורת, אריאל אטיאס, שקל, גיבש רשימה שהיתה מקובלת על כלל הצדדים, אבל, מה לעשות, נספח סודי שגיבש שר התקשורת אפשר לו לחסום מכלל המשתמשים, גם אלו שביקשו שלא יחסמו אתרים, אתרים מסוימים הן לצרכי בטחון המדינה והן כיוון שאלו מפרים את החוק בישראל או מפרים זכויות יוצרים.

2.
בחודש אפריל 2007, מעט לאחר יישום החוק וכניסתו לתוקף, דיווחו העיתונים כי עזמי בשארה עזב את הארץ וכי צו איסור פרסום מונע מהם לחשוף פרטים נוספים. איש מהאזרחים לא ידע מה הסיפור, אולם, לפתע אתרי אינטרנט כמו דיגג וCNN לא היו נגישים. מאזרחי ישראל נמנע המידע כיוון שאותם אמצעי תקשורת זרים, עליהם לא ניתן ליישם את צווי הצנזורה הצבאית בישראל, דיווחו על הסיפור האמיתי מאחורי בשארה והיותו חשוד בריגול ובמגע עם סוכן זר. חיש מהר הופלה כל הרשת, אתר יוטיוב הופל בגלל ראיון של תחנת אל-ג'זירה עם בשארה ונחסמה הגישה לעוד אתרי תוכן גולשים, הכל בשם ההגנה על בטחון המדינה. (וכן, סין עושה את זה למען בטחון המדינה)

3.
בחודש ספטמבר 2007, סוריה דיווחה כי מטוס ישראלי חדר לשטחה. במשך חודש צו של הצנזורה אסר על הדיווח לרבות דיווח על אזכורים של מקורות זרים. אולם, כדי למנוע את הגישה של ישראלים למקורות כמו הניו יורק טיימס שדיווח על התקיפה בסוריה ועל שהתרחש שם, פנה שר התקשורת אל ספקיות האינטרנט והורה להן להשתמש בפילטרים על מנת לחסום תכנים. ספקיות האינטרנט התנגדו בתחילה בטענה כי מדובר במקרה של פגיעה מהותית בדמוקרטיה, אך לאחר איומים על עיצומים מטעם שר התקשורת ושלילת רשיונן, התקפלו הספקיות וצונזרו אתרים רבים, בין היתר אתרי בלוגים שדיווחו על התקפלות ספקיות האינטרנט וגם אתרים כמו קורא הRSS של גוגל שאפשרו לאזרחים לקרוא את החדשות מאותם אתרים בRSS.

4.
בחודש ינואר 2008 התפרסם דוח ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון (לקריאת הדוחות). אחת מהמלצות הועדה היתה כי יש לפקח על פרסומים באינטרנט בעיתות מלחמה וכי יש להגביל את תוכן הגולשים. אחת ההמלצות, לדברי הועדה, “להערכתנו, אין צורך לדרוש כי פרסום המידע ייאסר רק אם קיימת "ודאות קרובה" ‫לפגיעה "ממשית" בביטחון. מצבה הביטחוני של ישראל מחייב לדעתנו "מידתיות"‬ ‫שונה, בה חשש סביר לפגיעה במרכיב משמעותי של ביטחון המדינה -יספיק כדי לגבור‬ ‫על שיקולי הזכות לפרסם והזכות לדעת." (שם, 438). (ראו גם)

5.
בעקבות דו"ח וינוגרד שונה הנספח הסודי שהקצה שר התקשורת לספקיות האינטרנט כך שיחייב את הספקיות למנוע גישה לכל אתר שלא יקצה אמצעי זיהוי מספקים וכן לא יגיש את פרסומיו לבדיקה מוקדמת של הצנזורה הצבאית כדי לוודא שאלו לא מקימים חשש סביר לפגיעה במרכיב משמעותי של בטחון המדינה. אתר תפוז באותו היום הודיע כי יסרב לשתף פעולה עם "ועדת העורכים הוירטואלית", כפי שעשה עיתון "חדשות" בזמנו בפרשת קו 300. באותו היום הורה שר התקשורת בצו ממשלתי לחסום את הגישה לאתר תפוז וכן אסר כל דיווח על הצו באמצעי התקשורת.

6.
שלושת האירועים שהתייחסתי אליהם כאן טרם קרו במציאות, אולם הם כולם אפשריים בהנתן הטכנולוגיה שתיושם באמצעות חוק הסינון. לא רק שהם אפשריים אלא שהם גם סבירים למדי ויגרמו לנזק היקפי רחב כפי שהסברתי: סין כבר צנזרה את הBBC לאור פרסומים שם על המהומות בטיבט וישראל לא תהסס לעשות אותו דבר רק כדי להגן על בטחון המדינה ולהסתיר מאיתנו את אותו ידע שקיים בשאר העולם. בישראל, בניגוד לסין, תהיה הטכנולוגיה שתאפשר זאת בצורה מסודרת וחכמה: לא רק אתרים, אלא גם מילות חיפוש, מילות מפתח בעמודים, תמונות ועוד.

7.
היום כבר ברור לכולנו, זה לא יגמר בפורנו.