עוצמה ללא גבולות | בדיוק מה שהשלטון המקומי לא צריך

אמש (יום ראשון) התקיים בכפר המכביה יום העיון השני של הכנס "אינטרנט מקומי – עוצמה ללא גבולות" שנערך בחסות מכללת אריאל. ליום הראשון לא הגעתי עקב כך שאני נוטה לא לצאת מגבולות מדינת ישראל לשטחים הכבושים, ועקב כך פספתי ככל הנראה פאנלים מעניינים כמו הפנאל על "קהילות ברשת ככלבי שמירה" בו התארחו מוטי סנדר מקטיף.נט ואלברט לוי מעכו נט (ודווקא חבל שלא היו נציגים לעבודה שחורה להצגת אקטיביזם ראוי). היום השני נערך בכפר המכביה, ואליו יכלתי לבוא, ולכן הגעתי.

הכנס עצמו, ככל הנראה, יועד לעובדי רשויות מקומיות ולאנשי מקצוע בשלטון המוניציפלי שמעוניינים להכיר את כלי הרשת, וככזה היה עשוי לתת להם כלים נהדרים אלמלא היה עסוק בדמוניזציה של הרשת במובנים רבים, כפי שאסביר בהמשך.

את היום השני שנפתח באיחור קצר פתחו לא מעט ברכות, שרובן היו מיותרות מדי כרגיל, ולאחר מכן הרצאתו של פרופ' יחיאל לימור () שבעיקר הביע את מורת רוחו על האינטרנט (וזעם כי בלוגרים הם אקסהביסיוניסטים שכותבים אל מסך מחשב בעוד שהתקשורת הממוסדת היא תקשורת אתית. בכלל, עוד בטרם הפאנל הראשון החלו דיונים על כמה חשובה האתיקה באינטרנט, שהרי ללא אתיקה ברשת יפעל המחוקק להגביל את הביטוי בה (טענה לכשעצמה נכונה, אך חסרת כל הבנה לגבי ביטוי ברשת). הרצאתו של לימור היתה חמורה לא פחות כאשר זה הוא ראש בית הספר לתקשורת ואינו מסוגל להבין כי בלוגים אינם אתרי חדשות אלא אתרים לשיח אישי שמיועדים ליצירת קשרים חברתיים, וכל נסיון להרמת קוד אתי עשוי להיות כשלון חרוץ כפי שסובר דר' יובל קרניאל (שגם דיבר בכנס, אך לא היה לי העונג להשאר עד הרצאתו). לימור עוד טען כי האנונימיות עצמה היא סכנה כיוון שהיא מאפשרת לדוברים להתחבא (ודעתי היא שהאנונימיות היא הפתרון, לא הבעיה).

לאחר הרצאתו הקצרה של לימור, עלה פאנל בנושא "אינטרנט ופוליטיקה" שדן, להערכתי, יותר מכל בבחירות המתקרבות לרשויות המוניציפליות ובקמפיינים שיצטרכו אותם אורחים לנהל בהיותם אנשים פוליטיים. ערן ארדן שספרו "קדימה תקליק" מספר על הספינים שהצליחו לעצבן את התקשורת בזמן הבחירות כמו דיווח שקרי על נסיונות פריצה לאתרים, דיבר על החשיבות של כנות ברשת ומדוע כאשר כל כך הרבה מגיבים שתולים נמצאים ברשת ובמיוחד הסביר כיצד הקמפיינים של הבחירות המוניציפליות של 2008 יתנהלו בצורה אינטרנטית יותר. אחריו, יובל פורת מספין סיפר הקמפיין של מפלגת הגמלאים ועל העתיד של הבחירות ב2008 לדעתו.

לאחריהם עלה רונאל פישר, מי שיותר מכל הפתיע אותי. פישר הסביר כמה בעייתית הרשת כיוון שברשת ישנו חופש השמצה כללי וסיפר את סיפור "הזונה חוזרת" (א 33613/03 יואב יצחק נ' משה הלוי) בצורה מסולפת טיפה, תוך שהוא מספר כי דורית ביניש נחרדה לגלות כי כל אחד יכול לקרוא לה זונה באינטרנט ועקב כך התחיל מסלול חשיפת הגולשים לפי פסקי הדין, מה שהוביל לתזכיר חוק מסחר אלקטרוני (כמובן שהתרחיש טיפה מעוות). לאחר מכן טען פישר שככל הנראה לקראת הבחירות יבקשו מועמדים לסנן תוכן גולשים באופן יותר אקטיבי על מנת למנוע הכפשות, כיוון שנבחרי ציבור הם בדרך כלל המוכפשים הראשונים (בש"א 4470/07 ברלומנפלד נ' גוגל, הפ 541/07 סבו נ' ידיעות אינטרנט) וכיוון שאותה הכפשה פוליטית היא חלק מהמשחק הפוליטי. מה לעשות, בעת קמפיין בחירות יתלו ברחבי העיר שלטים רבים ופוסטרים בעילום שם שיכפישו מועמדים שונים מסיבות שונות, וככל הנראה לא יהיה ניתן לקבל צו לחשוף אותם, בניגוד לצו חשיפה באינטרנט. לבסוף, הסברתי לפישר שיש מקומות שמונעים מידע באינטרנט בזמן בחירות, איראן לדוגמא, ופישר הסכים ואמר שהוא מעדיף את המודל האיראני.

דווקא מי שהוכיח עד כמה עוצמה ללא גבולות היא בדיוק מה שהשלטון המקומי לא צריך בכל שנוגע לאינטרנט היה רון נחמן, ראש עיריית אריאל. פרט לכך שזה טען כי להערכתו צריך 600,000,000 (שש מאות מיליון) ש"ח על מנת להרים אתרי אינטרנט ולמחשב את הרשויות המקומיות, זה דיבר ארוכות על בקשתו לחשוף פרטי גולשים בעקבות השמצה (שנדחתה, כמובן, אך חלק זה הושמט) (בש"א 3854/06 וואלה נ' עיריית אריאל, ()) וכן דיבר ארוכות על הצורך לשלוט במידע של הציבור ובסכנות הטמונות בשימוש ברשת (כמובן, שעם כל ההצהרות היפות של נחמן, זה לא מונע ממנו להכפיש את עמיר פרץ)

אולם, גולת הכותרת, ככל הנראה, היתה משה סיני, ראש עיריית ראש העין שבאמת המחיש מהי עוצמה ללא גבולות. סיני דיבר על מערכת המעקב המתוחכמת שקיימת בעיר וכאן התחלתי להתעניין. למען הסר ספק, חיפשתי ארוכות באינטרנט על אותה מערכת וכל שמצאתי היתה כתבה אחת שפורסמה השבוע שמגבה את התוכן של נאומו של סיני, כך שיכול להיות שכל דבריו היו הבל הבלים ולא התקיימו מעולם, אולם נחרדתי לשמוע כי, לדברי ראש עיריית ראש העין, לא רק שכל השטחים הציבוריים בעיר מנוטרים 24 שעות ביממה אלא גם שישנה בקרה על לוחיות הרישוי ברכבים הנכנסים לעיר, לא רק זאת, אלא שלדבריו יש מצלמות שאליהן יכולים לגשת עובדי המוקד בכל רגע נתון, כמו גם ראש העיר, ולפקח.

החרדה שלי היא לא רק מהעובדה שעד היום לא יצאה על כך שום הודעה לתקשורת, ולא רק מכך שאף אזרח בראש העין לא הגיש בג"צ כנגד אותה חדירה לפרטיות, אלא שעיריית ראש העין משתמשת בעוצמה ללא גבולות על מנת לנסות למנוע פשע, שזהו כלל לא תפקידה של הרשות המקומית. כלומר, בעוד שתפקידה של הרשות המקומית הוא לפנות את הזבל, לדאוג לחינוך, למים, לרווחה ועוד שירותים מוניציפליים, עיריית ראש העין לקחה את החוק לידים ועוד מתגאה בכך. בשום מקום לא ניתנה לה הסמכות לאכוף את החוק או לחקור עבירות, ולא רק שהיא לא מודיעה לאזרחיה על כך שהיא עוקבת אחריהם, אלא היא גם עוד 'משתינה מהמקפצה כשהיא מתגאה בכך בכנס ארצי. (למען ההגינות יאמר שבכנס הציג מר סיני את מה שנחזה ככתבה מערוץ 2 על הנושא, כשיש סיכוי לא רע שזה אכן הדבר, אך לא מצאתי כל אזכור לכך בעיתונות המקומית והארצית).

האם הכשל הוא של התקשורת או של אזרחי ראש העין, שלא טרחו להכנס למעורבות חברתית כלל?

16 תגובות ל-“עוצמה ללא גבולות | בדיוק מה שהשלטון המקומי לא צריך

  1. ועוד לא אמרנו כלום על זה שמכללת אריאל קוראת לכנס שלה 'עוצמה ללא גבולות'.
    יותר מתאים 'חוצפה ללא גבולות'.

  2. אתה גם לא הולך לירושלים וראשון לציון ורחובות?
    כי פשוט גם שם באו יהודים ופשוט התיישבו ו"כבשו" את האדמות.
    גם בחרמון בטח מעולם לא ביקרת, כי הרי כבשנו את זה מהסורים המסכנים.
    וברמלה מעולם לא היית, וגם בבאר שבע, ובלוד, ובנהריה. את כל אלו כבשנו במלחמת העצמאות, אותה מלחמה נוראית שהערבים המסכנים בארץ סבלו בה כל כך ואיבדו כל כך הרבה שטחים, רק כי לא הסכימו לקבל מדינה משלהם לצד מדינה יהודית.

    או שאולי בכלל אתה לא מגדיר את כל השטחים האלו כ"כבושים". אולי באלו "זכינו" במלחמה, תמורת טובי בנינו, אז זה בסדר. "אריאל" הוקמה ליד ערבים, והממשלה פשוט שלחה לשם אנשים. זו התנחלות!
    אבל לפני 100 שנה, בעליה הראשונה, לא שמו פשוט את העולים במושבה "ראשון לציון"? אה, גם ראשון היא התנחלות. אה, אבל אותה נתנו לנו בהסכם החלוקה. אה, אז היא בטווח הטוב. אה.

  3. נחשול,
    (א) החוק הישראלי לא חל באריאל, ואת זה לא אני אומר, אלא אומר את זה רון נחמן (ולא פעם אחת). בכל שאר המקומות שהזכרת החוק הישראלי חל.
    (ב) כן, "כבשנו" את ראשון לציון (ואפילו את רמת הגולן) ושאר המקומות, אבל כשעשינו זאת יצרנו מצב בו יש מעמד אחד ואזרחות אחת, לעומת המצב שקיים בשטחים הכבושים בו יש אזרחי מדינה כובשת ויש אזרחי שטח כבוש שמשוללים מכל זכויות היסוד, אז כן, אני אחרים מקום כזה.
    (ג) אם יש לך בעיה עם זה שאנחנו מפרים את המשפט הבינלאומי ומעבירים אזרחי מדינה כובשת לשטחים כבושים, אתה מוזמן לפנות לבית המשפט הבינלאומי בהאג.

  4. אני דווקא רואה בבקשה הזו כ"ספין" בלבד, מכה מתחת לחגורה לכל השמאל שדורש לראות בעיר שלא כחלק מהמדינה. ספין לא מוצלח, אם יותר לי להוסיף.
    לא ברור לי על אילו אזרחים ערבים בשטח אריאל אתה מדבר, שמשוללים מכל זכויות היסוד.
    אני יודע שהמעבר לתוך העיר הוא חופשי עבור כל מי שאינו מהווה סיכון. חלק מהפלוגה שלי הוצב שם לשמירות פעם (הקשוחים יותר, אנחנו אוהבים לומר על עצמנו, הוצבו בירושלים).

  5. "לא ברור לי על אילו אזרחים ערבים בשטח אריאל אתה מדבר, שמשוללים מכל זכויות היסוד."

    אני לא מדבר על "שטח אריאל" אלא על השטחים הכבושים בכלל. אריאל נמצאת בתוך שטח שישראל כבשה בו לתושבי המקום אין זכות הצבעה. אתה רוצה שאריאל תסופח למדינת ישראל, תתכבד ותן לתושבי כלל השטחים אזרחות כמו לדרוזים ברמת הגולן.

    "המעבר לתוך העיר הוא חופשי עבור כל מי שאינו מהווה סיכון"

    המשפט הזה מדגים הכל: יש מחסומים, יש הגבלת גישה, יש צורך לשמור על ההתנחלות (משהו שלא נעשה, נניח, בחדרה או בחיפה).

    אל תכנס לפינה הזו בכלל כי אתה יודע שאתה טועה, וסתם להתווכח זה מיותר.

  6. אתה לא יודע את הבנותי. אני לא טועה. אתה מקובע על הדעות שלך ולא רואה שום דבר מעבר.

    מדינה מגינה על תושביה בכל מקום. הם לא חייבים להיות אזרחים כדי לזכות בהגנה הזו. ההשוואה לחדרה או חיפה מטופשת ואין טעם להתיחס אליה. אומר רק זאת: תושבי אריאל זכאים להגנה מפני אנשים עם דעות זהות לשלך שבוחרים לפעול בדרכים אלימות ומסוכנות במקום בדרכים משפטיות וחוקיות.

    אבל כנראה ששורש המחלוקת ביננו עמוק יותר בענין הזה. אתה מתיחס לשטחים הללו כשטחים "כבושים" בהקשר (שלפחות משתמעת) שלילי, כאילו בכלל אין זכות לנו להחזיק באיזור הזה.
    במלחמת "ששת הימים", כאשר הותקפנו משלוש חזיתות שונות (!), אכן "כבשנו" את שטחי יהודה ושומרון מירדן. מרגע זה ואילך, שטח זה שייך לנו בדיוק כמו באר שבע (ש"נכבשה" במלחמת העצמאות), או שגם באר שבע נחשבת אצלך שטח כבוש? אל תגיד כן, כי זה יהיה מטופש.
    עד היום, איזור יהודה ושומרון כולו נחשב כשטח בחזקת מדינת ישראל, שלא מוחלים עליו חוקי המדינה (למעט ירושלים בלבד, למיטב ידיעתי) על מנת שהרוב הלא-יהודי באיזור לא יטה את מאזן הכוחות בממשל המדינה היהודית "לטובתו".
    אם דיברת על חוקי היסוד של המדינה הישראלית, הרי לך הסיבה לכך שאינם זכאים לזכויות, לא היהודים ולא הערבים.
    עדין לא ברור לי כיצד זה מפריע לך לדרוך באריאל. זה ההבדל היחיד מבאר שבע? מראשון לציון? ששם המדינה הכריזה שתושביה הם אזרחיה, ושם הם לא? ובאירופה אתה לא מבקר? גם שם התושבים הם לא אזרחי המדינה שלנו…
    הטענות שלך אסבורדיות וגובלות במגוחכות כשל רוב אנשי השמאל בארץ הטוענים טענות כאלו נגד ישובינו*.

    * הייתי כמובן אומר אחרת אם היינו מדברים על התנחלות של 5 משפחות שהתמקמו במקום שמכל ארבע כיווני השמים ובמרחק של פחות מ-100 מטרים ממוקמים ישובים ערבים – אבל אנחנו לא מדברים על זה.

  7. נחשול, אני אנסה להסביר. ההבדל בין השטחים שמעבר לקו הירוק (להלן: "השטחים הכבושים") לשטחים שכבשנו במלחמת העצמאות הוא בסיפוח השטח. את מה שכבשנו ב-48 סיפחנו. התושבים בשטחים אלו קיבלו אזרחות ישראלית והם בעלי זכות הצבעה. את השטחים הכבושים לא סיפחנו. אנו מחזיקים את האנשים שחיים שם תחת שליטתנו הצבאית, אך ללא אזרחות ולכן גם ללא זכויות.
    כאן הבעיה המוסרית בכיבוש. אם היינו מספחים לא היתה בעיה מוסרית, אבל אנחנו הרי לא רוצים לתת אזרחות לכמה מליוני פלסטינים שלא בדיוק תומכים ברעיון המדינה היהודית. הנוכחות של יהודים אזרחי ישראל בשטחים הכבושים אכן מחייבת את המדינה לשמור עליהם מסביבתם העוינת, ובכך להקשות על שגרת חייהם של פלסטינים רבים אשר רוצים פשוט לחיות את חייהם בשקט.
    לא כל כך מסובך להבין. השאלה היא האם אתה בכלל רוצה להבין.

  8. נחשול,
    המחלוקת ביננו אינה אידיאולוגית, אלא משפטית. אני מגבה את הטענות שלי בעובדות, חוקים ואמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהם, ואתה מגבה את דברייך בכלום.

    1. אני לא צריך לדעת את "הבנותייך", אתה טועה כשאתה טוען שאריאל הינה חלק מישראל וכשאתה בא לטעון בזכות ההתנחלות. אתה חייב להבין, התנחלות היא פשע מלחמה. ()

    2. למדינה אין סמכות להגן על תושביה כאשר הם אינם נמצאים בתחום השיפוט שלה. החוק הישראלי לא חל בשטחים אלא פקודות צבאיות בלבד, לכן כל אזרח ישראלי שנמצא בשטחים נמצא מחוץ לגבולות המדינה וסמכות המדינה לשמור עליו זהה לסמכות בה היא יכולה להפעיל כח צבאי בשוויץ כדי להגן על אזרחים.

    3. תושבי השטחים אינם תושבי ישראל או אזרחיה, מדינת ישראל לא החילה את החוק הישראלי על השטחים כיוון שאז היא היתה צריכה לאמץ מיליוני אזרחים חדשים, היא העדיפה מדיניות של שטח כבוש ותפיסה לוחמתית.

    4. תושבי אריאל לא זקוקים להגנה כיוון שאין להם זכות לשבת באריאל. תושבי אריאל יושבים שם מבלי שתהיה להם זכות לבנות שם, ליתר דיוק (ואת זה הסברתי כבר בעבר): מדוע שלא יקומו מספר אזרחי ישראל ויקימו התנחלות בניו-יורק ויבקשו להחיל שם את החוק הישראלי? מה האבסורד?

    5. כל עוד לא הוחל החוק הישראלי, השטחים האלו כבושים. ישראל תפסה בכח אזור שהיתה עליו ריבונות של מדינה אחרת (ונמנעה להחיל עליו את החוק המקומי), לא משנה איך תסתכל על זה, קוראים לזה כיבוש. זה לא משנה מי תקף את מי וכדומה, אתה פשוט טועה.

    6.

    עד היום, איזור יהודה ושומרון כולו נחשב כשטח בחזקת מדינת ישראל, שלא מוחלים עליו חוקי המדינה (למעט ירושלים בלבד, למיטב ידיעתי) על מנת שהרוב הלא-יהודי באיזור לא יטה את מאזן הכוחות בממשל המדינה היהודית "לטובתו".

    והנה העניין: אם אין שם חוק ישראלי, זה לא שטח מדינת ישראל. התואיל המדינה לאמץ את החוק?

    7. מפריע לי לדרוך באריאל כיוון שמוחל שם ממשל צבאי דה-פקטו. אני לא רוצה להיות באיזור בו המשטר הצבאי מופעל על ידי קצינים שאינם כפופים לחוקי המדינה ואינם כפופים לאותה רמת ביקורת לה כפוף ראש הממשלה. אני אשמח לטייל באיזור כשהוא יהיה תחת שלטון דמוקרטי ונבחר (בין אם שלטונה של ישראל או של הרשות הפלשתינאית).

    8. אני שוב מדגיש, לא מדובר בדעתי, ששונה מעט (ואולי שמאלה), אלא במה שהחוק הבינלאומי קובע.

  9. אתה לא מפריד בין תושב לאזרח, ומתלהם בלי קשר.
    הויכוח מתיש אותי, ואין לי עצבים להמשיך בדיון בסגנון שהיה לנו על פטריוטיזם למול לאומנות.

  10. יהונתן – בוא נתארגן כמה חבר'ה ונגיש בג"ץ בעניין.
    אולי גם נמצא איזה עו"ד שיעשה את זה פרו-בונו.

  11. תושבי רחובות לא "כבשו" את האדמות. האדמןת נרכשו בכסף בסוף המאה ה-19 מבעליהן – תושב יפו שלמיטב זכרוני לא היה ערבי (לא שאני זוכר את הארוע. אני זוכר שקראתי בספר על המכירה ;-)
    מצבם של תושבי השטחים אינו זהה – גם אם רכשו את האדמות בכסף זה נעשה בזמן שהיו אזרחי המדינה הכובשת את השטח – מצב שונה מאוד מהמצב לפני קום המדינה. בכל אופן ברור שלמדינת ישראל יש חובה להגן על תושבי אריאל כמו על כל תושב אחר בשטחים – אלה חלק מחובותיה של מדינה שמחזיקה בשטח כבוש.

  12. פינגבאק מודיעין-ווטש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *