פרקליטות המדינה החליטה להגיש כתב אישום נגד משה הלוי (הלמו) לאחר שזה פרסם קריקטורה המציגה את מפכ"ל המשטרה במדים נאצים באתרו (לקריאת כתב האישום). עצם ההחלטה להגיש כתב אישום ולטפל בנושא במישור הפלילי ולא במישור האזרחי היא בעייתית משהו, במיוחד כשהדבר נעשה זמן כה רב אחרי שהפרשה התפוצצה וכאשר הלמו עצמו הסביר כי הוא בסך הכל עשה את הדבר בצורה סאטירית. אבל חופש הביטוי מדיר רגליו בישראל לעבירה המיותרת של 'העלבת עובד ציבור'.

בתמונה: יואב יצחק והלמו, צילום: CC-BY-NC אהוד קינן

ומה הסיבה האמיתית לזעם שלי נגד משטרת ישראל ופרקליטות המדינה? העובדה שמס ההכנסה שלי משלם על רדיפתו של הלמו. אני חושב שלא רק שמיותר שאני אשלם על כך, אלא שבאותם דמים ניתן היה לסייע לאנשים נזקקים במקום להעמיס על מערכת בתי המשפט בעוד דיון מיותר שלא יצא ממנו כלום (או להאכיל כמה פליטים מדארפור). אבל הלמו לא לבד, עוד פרובוקטור מנסה לעשות משהו דומה; הפעם, ככל הנראה, המדינה לא תהיה כל כך מטומטמת.

אריה ירושלמי, צעיר חרדי, התערטל בסניף טיב טעם; לטענתו, המחאה בוצעה עקב פסיקת בית המשפט בנושא חוק החמץ שקבעה כי חנויות אינן נחשבות מקום פומבי (ולהזכירכם, ככל הנראה בעקבות העתקת ערך שגוי מויקיפדיה). אולם, ירושלמי שוכח דבר אחד: יש לא מעט סעיפים בהם ניתן להאשימו (בין היתר "תקלה ציבורית" לפי חוק העונשין שלא מכיל את המילה פומבי). ויותר מכל, אולי משטרת ישראל תחליט לסגור את התיק נגדו מחוסר עניין לציבור (מה שסביר שיקרה). בכל מקרה, מדינת החוק והצדק ישראל לא תתן לירושלמי למחות על פסיקת חוק החמץ, שלהזכירכם נפסקה על ידי בית משפט לעניינים מקומיים, מה שאומר שלא רק שאינה יוצרת תקדים, היא גם לא מחייבת בתי משפט אחרים.

בכל מקרה, חשוב לזכור שצדק בישראל הוא לא צדק יחסי והנסיון להשיג את הצדק הפרטי באמצעות פרובוקציות שעשויות להעמיד את המחוקק במצב לא נעים אינן בדיוק הדרך הפשוטה ביותר לסיים סכסוך עתיק יומין. אולם ספר החוקים של מדינת ישראל מלא בהוראות שראוי שיעלמו במהרה כמו "פגיעה ברגשי דת" (ה"מפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים"; דינו – מאסר שנה אחת) וחוקים דרקוניים אחרים. ישראל חייבת רפורמה, והיא חייבת לבוא עכשיו.

וכמה קצרים לחג:

(עוד) תלמיד נעצר בחשד שתכנן טבח בבית ספרו. הפעם התלמיד נתפס בעקבות פרסומים שלו עצמו בויקיפדיה כי זה מתכנן לערוך טבח. מנהל אחראי באתר ויקיפדיה החליט לדווח בלוח ההודעות ולאחר הדיווח העניין טופל. בית הספר נסגר ולתלמידים שלום. (תודה לערן בילינסקי)

כמו בישראל, גם בממלכה המאוחדת הסכם סודי מאפשר למדינה להשתמש בנתוני מצלמות התעבורה על מנת לרגל אחרי אזרחים. מסתבר שהפרטיות שלנו נדרסת בלי שום סיבה.

נמרוד אבישר שואל האם בלוגר יכול לדרוש תשלום על תגובות בבלוג בעקבות הפוסט הזה שכתבתי בעבר שהזכרתי בתגובה לפוסט הזה ששואל האם ליוסי גורביץ יש זכות למחוק טוקבקים בפוסט שקיבל תגובות אנונימיות נזעמות. אולי השאלה האמיתית היא "כיום, כשכל אחד יכול לכתוב בלוג, האם באמת ראוי להכר בחובת הפרסום?"

דיסוננס קוגניטיבי בפוסט משובח על כיצד וינר מרוויחים וכמה, תוך שהוא תוהה מדוע עסק כל כך בעייתי הפך להיות פופולרי.

האם לא ראוי שחוק דואר הזבל המתגבש יכלול חריג בנוגע לביטוי פוליטי? (וראו גם, למרות). הרי חופש הביטוי הפוליטי חייב להיות מוגן יותר מאשר הביטוי המסחרי (לדעתי) וראוי לשקול אם לא להחריג אותו מהצעת החוק כאשר מדובר באחת מעשרות המטרות האצילות שבגללן אולי כן ראוי לאפשר העברת הודעה אגרסיבית ומאסיבית?

דו"ח שפורסם באתר TorrentFreak מראה כי בין היתר בזק בינלאומי פוגעת בחלק מתעבורת הP2P (מסתתר עמוק בתוך הPDF שהם מקשרים אליו), וזאת לאחר שזו הצהירה (בעקיפין) כי אינה חוסמת (בניגוד למתחרותיה) ולאחר שזו הצהירה כי לא תלשין על משתפי קבצים ולאחר שחברת האם שלה פלירטטה עם פיראטים. (תודה לחגי יעקובסון)