לקראת בחינת המדרון החלקלק של הריסת בתי פושעים

0.

"אין פוגעים בקנינו של אדם."
(סעיף 3, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו)

1.
החוק הישראלי קובע ענישה על מעשי טרור, בין אם מדובר ברצח, תקיפה או גרימת נזק לפי חוק העונשין, הענישה על כל אחת מעבירות אלו היא כליאה. לכן, ההצעה שעולה בימים אלו ל"צעדים הרתעתיים" נגד משפחת המחבל שביצע פיגוע באמצעות טרקטור, כמו גם טענותיו של מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, כי אין מניעה להרוס את בתי המחבלים נשמעת מוזרה מאוד.

2.
בעבר, הטענה היחידה שעמדה לזכות הריסת בתים היתה כי הריסתם משרתת צורך בטחוני ולא הרתעתי, ולכן אינם "ענישה קולקטיבית". (ראו בג"צ 4969/04 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערב נ' אלוף פיקוד הדרום בצה"ל, בגץ 698/85 מאזן עאללה סעיד דג'לס נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון וכן בג"צ 4219/02 גוסין נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה):

בא כוח העותר לא הציע לנו סיווג אחר של המצב העובדתי, אם כי טען, כאמור, שהתנאים הנדרשים על פי סעיף 23(g) לאמנת האג אינם מתקיימים. במצב דברים זה, נניח גם אנו – בלא לפסוק בדבר – כי זהו האיפיון הנכון. מכוחו נגזרת מסקנתו של המשיב, כי חוקיות פעולתו צריכה להיקבע על פי הוראות סעיף 23(g) לאמנת האג הקובעים כי חל איסור על המפקד הצבאי: “To destroy or seize the enemy’s property, unless such destruction be imperatively demanded by the necessities of war”.

שוכנענו כי צו ההריסה הוא חיוני על פי צרכי הלחימה. הימצאותו של המפעל בסמיכות לכביש, ומעשי הירי שנעשו מכיוונו, אכן יוצרים צורך צבאי חיוני. בחנו, אם ניתן לנקוט באמצעי מידתי שנזקו לעותר קטן יותר. שוכנענו כי אמצעי כזה אינו קיים, בנסיבות העניין. (עניין גוסין הנ"ל)

3.
אם תחליט ממשלת ישראל להרוס את בתי המחבלים מתוך צורך צבאי ולא מתוך ענישה עליה קודם כל למנות מפקד צבאי לשטח (ראו את תקנות ההגנה לשעת חירום) ולהנהיג משטר צבאי זהה לזה שחל בשטחים על ישראל. לאחר שמשטר צבאי כזה יוחל על איזור בשטחה של ישראל, ורק לאחר מכן, תוכל להוציא צו להריסת אותו בית. חשוב להבין שצו הריסה לבניין כעונש (או אפילו, חס וחלילה, כפסק דין של בית משפט)  הוא ענישה שמשנה את הענישה בחוק העונשין וקובעת חוקים עונשים ללא עיגון טקסטואלי, מה שנוגד את סעיף 1 לחוק העונשין: "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו."

4.
ואחרי שהבנו את דעתי הפשוטה כאן נגד הריסת בתים (פגיעה בקניין הפרטי) כענישה קולקטיבית שלא לצרכי בטחון (הרי המחבל כבר מת), באה השאלה הגזענית במקצת: האם הוראות הריסת בתי מחבלים אזרחי ישראל ייושמו גם על המחבלים היהודים וכמה זמן עד שהענישה תיושם גם על עבריינים פליליים?

12 תגובות ל-“לקראת בחינת המדרון החלקלק של הריסת בתי פושעים

  1. על פי הפרשנות כאן, אלוף פיקוד העורף הוא מפקד צבאי האחראי על השטח הרלוונטי, ובסמכותו להפעיל את סעיף 119 בתקנות ההגנה לשעת חירום. אגב, אם אני מבין את הסעיף נכון, אפשר להרוס כל בית ביישוב ממנו פעל מחבל, גם אם אין בכלל קשר בין המחבל לבית:

    כל בית, מבנה או קרקע השכונים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה

    אל נצור את המלך ג'ורג' השישי.

  2. דווקא באנגליה זה לא היה עובר (מצביע כלשהו לחוק הסיידר, 1700 ומשהו).
    אותי מדאיגה הטיפשות שנובעת שאימוץ עונש\מאמץ הרתעתי\נקמה שממומש בשטחים לתוך מדינת ישראל. טשטוש ההבדלים בן מדינת ישראל לשטחים יתפצץ לנו בפנים, ואת מה נהרוס אז, מגדלי אקירוב?

    יונתן,
    הפתיע אותי שלא התייחסת לכך שהתייחסות לרוצח כמחבל נובעת רק מסעיף הלאום שלו. יש איזושהי הפרדה בחוק בן רצח פלילי לרצח לאומני\פיגוע טרור? אך מבדילים בן השניים? יש צורך בהוכחה כזו, ולו רק לצורך שלילת גמלת שארים?

  3. ר"ש,
    כן, כעקרון יש צורך אבל להכריז על המקום תחת ממשל צבאי ולהפקיע בעצם את הסמכות מהמשטר המקומי.

    OOTC,
    ברור שהתייחסתי לזה: "בין אם מדובר ברצח, תקיפה או גרימת נזק לפי חוק העונשין". ברור שאין הבדל בין מעשה טרור לבין כל הריגה אחרת, כאשר המניע לא מעניין אותי.

  4. התתייחסות לרוצח כמחבל מגיעה לא בגלל הלאום שלו, אלא בגלל המניע שלו. מניע לאומני.
    כמו שעדן נתן זדה הוא מחבל. לא בגלל שהוא יהודי, אלא בגלל שהוא רצח ערבים על רקע לאומני.

  5. ד,
    זו בדיוק השאלה שלי.
    לפי מה קבעת את המניע של הרוצח?, הוא השאיר איזשהו מניפסט? הוא ידוע כחבר בארגון? לפי הכתוב בעיתונות אין שום אינדיקציה למניע לאומני.

  6. אני פשוט מניח. יכול להיות שאני טועה, אבל זו ההנחה שלי כרגע.
    "נפגעי" אהבה נכזת בדר"כ כלל פוגעים בעצמם או באהבה הנכזבת שלהם.
    בשל סיבות גזעניות גרידא אני מניח שהוא לא קשור למאפיה הרוסית.
    יכול להיות שהוא איבד שליטה על הטרקטור אבל גם זה לא נראה הגיוני מהצילומים.

    איך שלא נסובב את זה, זה לא שהוא "רק" איבד שפיות או משהו כזה, כי הוא לא השתולל באזור מגוריו, הוא טרח להגיע למקום שמייצג את העם היהודי.
    גם אם זה לא בגלל שהוא רצה להרוג כמה שיותר יהודים, אלא "רק" כמחאה על… נניח תקציב הביטוח הלאומי, זה עדיין היה מכוון כנגד המדינה.
    הסיכוי שהוא לא נופל אצלי תחת קטגורית "מחבל" הוא ממש אפסי.

    אולי חקירה מאומצת תגלה משהו אחר. בכל מקרה הוא חייב להיות מקוטלג איכשהו (אין מה לעשות, זו המציאות של ימינו). כרגע הוא מקוטלג כמחבל.

    באמת שאני משתדל לא לחרוץ דין לפני משפט. אבל אם קצב מוקצה מחמת מיאוס על אף שמעולם לא הורשע בדין, וחנן גולדבלט היה "בחזקת אנס" שלוש שנים, לפני שהוכרז כאנס אמיתי, אני חושב שההנחה שמדובר כאן במחבל ולא במאפיונר, היא הנחה שעומדת ב"מבחן הסבירות"…

  7. אותי פחות מעניין ההיבט המשפטי של העניין, ויותר ההיבטים המוסרי והמעשי (שני צדדים של אותו מטבע). ולכן, שאלתי היא: למה להרוס את בית המשפחה, לא יותר יעיל (גם לצורך הרתעה, וגם בשל השלכות מעשיות אחרות) להרוג את המשפחה עצמה? ואם לא, אולי רק את האבא (כדי להיות הומנים ולא לפגוע בנשים וילדים)? יש לי עוד הצעות, אף יותר מרחיקות לכת (אני ממש יצירתית היום): במקום להרוס את בית המשפחה, למה לא נהרוס את כל הבתים של כל ערביי מזרח ירושלים? או של כל ערביי ישראל? זה בטוח ירתיע אותם! או אולי נהרוג את כולם, ולא רק את המשפחה? השמים הם הגבול, רבותי, צריך רק דמיון!

    אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים שיהיה כאן. האם 'מדינה יהודית' אומר 'מדינה שחיים בה רק יהודים'? אם כן, שמי שחושב כך יקום ויגיד, ומה הוא חושב שצריך לעשות לשם השגת מטרה זו. מי יודע, אולי יש לזה רוב בעם?

    אם לא, אז מה צריך להיות מעמדם של ערבים בישראל? האם הם צריכים להיות אזרחים שווי זכויות (וחובות)? מי שאומר שלא, שיקום ויגיד, ויתאר בפירוט וברור מה יהיה מעמדם המדוייק של הערבים. אולי גם לזה ימצא רוב?

    מה לגבי ערביי מזרח ירושלים? (אותן נקודות אשר לעיל).

    לגופו של עניין, ולמי שעדיין לא הבין: עם כל הצער והכאב, אותו פושע/מחבל/מטורף (כנראה שלשתם יחד) כבר נענש. אי אפשר להעניש אותו יותר מזה. גמרנו. אין מה להעניש את משפחתו: הם לא הרגו אף אחד. כמו שאי אפשר להעניש משפחה של רוצח "רגיל". לגבי ההרתעה: כבר ראינו שזה לא עובד, וייתכן שאף משיג תוצאות הפוכות. איך מונעים פגועים כאלה בעתיד? קודם כל ראו לעיל (צריכים להחליט מה אנחנו רוצים כאן, ולעשות את כל הצעדים הנחוצים לצורך זה). חוץ מזה, לעולם לא ניתן למנוע את כל הפגועים/רציחות/גניבות/אונסים ושאר מריעין בישין, לא כאן, ולא בשום מקום אחר בעולם. כדאי להפנים את זה כמה שיותר מהר.

    סליחה על ההשתפכות הארוכה, יהונתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *