מסע הפחדה או סכנה מוחשית: דרכים להגן על ילדים באינטרנט

הטקסט הבא הוכן כטיוטא להרצאה שאני אעביר ב21.07 במרכז הישראלי לניהול במסגרת יום עיון לחוק הצנזורה (לסדר היום המלא), הוא כנראה יפורסם גם באתר שלהם בשינויים קלים, אבל חוזר לא מעט על דברים שאמרתי. יום העיון על חוק הצנזורה ככל הנראה יהיה אחד הדיונים המקיפים ביותר שנערכו עד היום ויכלול הרבה היבטים (חבל שנתנו לכל אחד מהדוברים כה מעט זמן). באותו יום אני אעביר הרצאה שלא תסקור דווקא את הבעיות החוקתיות אלא הבעיות המעשיות בחוק.

הטקסט שמובא כאן הוא ככל הנראה הבסיס להרצאה (ובסוף השבוע הזה אני כנראה אשב להכין אותה) והוא מובא כאן להערותיכם (ויש בונוס!). אני שוחחתי עם המרכז הישראלי לניהול והם הרשו לי לאפשר כניסה בחינם ליום העיון לאחד מקוראי הבלוג שיגיבו כאן. ככה שאם אתם נחמדים מספיק ותגיבו תגובה יעילה עד יום ב' בבוקר (שתועיל לי בניסוח של ההרצאה) אני אתן לכם את הכרטיס.

תהנו.

0. 60% מהילדים נחשפים לתכנים בלתי הולמים ברשת: מיתוסים נפוצים.
ההרצאה הקצרה [20 דקות פלוס חמש דקות לשאלות] שאותה אעביר מיועדת לקהל שאינו טכנולוגי בבסיסו. ההרצאה מיועדת להסביר מהן הסכנות להן ילדים יכולים להחשף ברשת, ומהם הפתרונות הקיימים כיום לסכנות אלו. כמו כן, ההרצאה נועדה לבחון קורלציה בין הסכנות לפתרונות, ולהצביע על כך שאין פתרון אחד מושלם אלא שיש צורך בשילוב של מספר פתרונות, תוך שכל הורה צריך לבחור בעצמו את הפתרון הראוי עבור ילדיו. חוק הצנזורה התחיל בגלל טענה שקובעת ש"60% מילדי ישראל גולשים באתרי פורנו", נתון שלא רק שאינו נכון (והוכחש על ידי עורכת המחקר, שהסבירה שמדובר בבריונות ברשת, תכנים לא הולמים ועוד תופינים), גם אינו רלוונטי לשלום ילדינו.

1. הסכנות המוחשיות ברשת.
תחקיר ילדות בסכנה הביא לזריעת פאניקה בציבור מפדופילים ש"מסתובבים" באינטרנט בצורה דומה לפאניקה המוסרית סביב המקבילה האמריקאית1. אותו תחקיר הצליח להסעיר את כנסת ישראל ולעורר דיון על פשעי מחשבה בועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. אבל אותו דיון לא היתה הפעם הראשונה שילדים היו בסכנה מוחשית לחייהם, כך היה גם ב"רצח האינטרנט" של אופיר רחום, שעורר פאניקה מוסרית כאילו האינטרנט יכול להרוג. רחום, כזכור, נרצח על ידי מחבלת שפיתתה אותו לבוא עמה לרמאללה לאחר מספר שיחות בICQ. אבל לא רק אלו היו המקרים שהפחידו הורים, הרי [ובהמשך אסביר מדוע חוק סינון אתרים לא יסייע במקרים האלו] כולנו מאמינים שהסכנה המוחשית הגדולה ביותר לילדים היא חשיפה לפורנוגפריה.

1.1 חשיפה לפורנוגרפיה.
למרות שקטינים רבים נחשפים לפורנוגרפיה בצורה בלתי רצויה2, מחקרים מראים שחשיפה לא רצויה לפורנוגרפיה אינה יוצרת השפעה שלילית על קטינים3 וכן יוצרת הרתעה ממיניות שמלווה בבחילה, הלם, מבוכה, זעם ופחד. אולם, השפעה זו הינה זניחה יחסית להשפעה שיש לקליפי מוסיקה ולסרטי טלוויזיה על ערכיהם המוסריים של ילדים.

1.2 בריונות ברשת וסייברסטוקינג.
אחת הסכנות הגדולות לילדים ברשת היא בריונות מקוונת. אותה בריונות היא תופעה רחבת היקף4 (במיוחד בקרב ילדים, אך לא רק) כשבריונות מקוונת יכולה לכלול הטרדות ממכרים או זרים, לכלול שליחה של מיילים פורנוגרפיים, פרסום של מידע מביך ברשת ואפילו התחזות לאחר על מנת לשים ללעג את הקרבן. לורי דרו, לדוגמא, מואשמת שהתחזתה לנער במייספייס כשאותה התחזות הובילה להתאבדות של שכנתה, מייגן מייר. דרו ניהלה "רומן" וירטואלי עם נער עד שזה החליט לצאת נגדה והעליב אותה. לבריונות ברשת יכולות להיות, אגב, גם השלכות הרסניות אף אם כוונת הבריונים היא לטובה: בשנת 2005 נערה מקוריאה סרבה לנקות את צואת כלבה ברכבת התחתית, אחד העוברים והשבים צילם את המקרה והעלה אותו לרשת, ההתקפות נגדה גרמו לה לעזוב את לימודיה היוקרתיים ואף הרסו את חייה5.

1.3 הטרדות מיניות בצ'ט.
בדיקה של מישל דור ואהוד קינן (2007) העלתה כי ילדים זוכים לעשרות פניות בעלות אופי מיני בחדרי הצ'ט. אתר Ynet מזכיר עשרות מקרים (1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 910, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, כשחלק מהם אינם בהכרח של קטינים). אולם, מספר עבירות המין הקשורות לאינטרנט עדיין היה נמוך בצורה משמעותית ממספר העבירות שאינן קשורות לאינטרנט (ביחס של 1:1000 בערך). הסכנה הגדולה ביותר בצ'ט אינה ההטרדה המינית עצמה, אלא העובדה שילדים חושפים פרטים מזהים אודותיהם (מחקר מסוים מדבר על כ-40%, אולם עם עליית הפופולריות של רשתות חברתיות, הדבר הופך כמעט להכרח6 כשמרבית הילדים מוסרים פרטים מזהים ברשתות אלו, מה שמאפשר מפגש בין תוקף לקורבן. כלומר, בעוד שילד שיחווה בריונות מקוונת בצורה של הצעות בצורה מינית לא יפגע מאותן הצעות, ילדים שיתנו את פרטיהם המזהים יהיו חשופים לתקיפה.

2. אמצעים לסינון אתרים: יעילות טכנולוגית.
הנחת היסוד של ח"כ אמנון כהן וכב' השר אריאל אטיאס כשהם באים לחוקק את חוק הצנזורה היא כי אותו חוק יגן על ילדים. הצעת החוק 892, שכרגע נמצאת בהכנה לקריאה שניה ושלישית בועדת  הכלכלה, היא הצעת חוק לא חוקתית בעליל. אולם, מטרת ההרצאה שלי היא לא לסקור לעומק את הסוגיות המשפטיות הרבות במיוחד שעולות מהצעה זו, אלא להסביר מדוע הצעה זו לא תסייע להגן ולו על ילד אחד בישראל, כמו גם על מהן ההמלצות לגלישה בטוחה ברשת.

2.1 טכנולוגיות סינון קיימות.
על מנת למנוע את גישתם של ילדים לתכנים שהוריהם לא מעוניינים שהם יגשו אליהם, ניתן להשתמש במספר אמצעים, כשלכל אחד מאמצעים אלו יש מספר יתרונות ומספר חסרונות. אולם, אף אחת מתוכנות אלו אינה הרמטית ולא תמנע את החשיפה של ילדים לתכנים לא רצוים בצורה מקרית, ולכן חשוב להבין היכן הכשלים של אותם הסדרים.

2.1.1 סינון ברמת השרת.
הדרך שתוצע על פי חוק הצנזורה כברירת מחדל היא סינון ברמת השרת: אלא אם אזרח יבקש אחרת, ספקית האינטרנט תדרש לספק לו אינטרנט מסונן מבלי שהאזרח ידע כלל על הדרכים להסיר את הסינון או שאתרים (או אפילו חלקים מהם) נחסמו. כל טכנולוגיות הסינון ברמת השרת כיום, לרבות אלו שמיושמות על ידי מדינות טוטאליטריות לצורך שליטה במידע, הינן בעייתיות ביותר ובעלות חורים רבים. סינון ברמת השרת מטיל עלויות רבות על ספקיות האינטרנט ופוגע בתעבורת המידע אם יש צורך בסינון בזמן אמת. הסינון פועל, בדרך כלל, על ידי חסימת כתובות IP המשויכות לאתרים "רעים" או שמות מתחם הכוללים מילים "אסורות". כך, לדוגמא, כאשר מנועי חיפוש "כשרים" יצאו בישראל, חיפוש של מחרוזת כמו "בית וגינה" נחסם כקשור לאתר פורנוגרפי, כמו גם מילים אחרות כמו "לדסקס". אבל לא רק חסימת יתר קיימת בסינון ברמת השרת, אלא גם חסימת חסר: בדיקה שנערכה ביוני 2007 על ידי NRGמעריב מצאה כי שירותי הסינון ברמת השרת הזמינים בישראל לא רק שאינם מגנים על הגולשים אלא גם יוצרים סיכון ומוסיפים לעיתים לתוכן פרסומות לא רצויות.

היתרון הגדול של הסינון הוא שהוא חוסם את התכנים עוד לפני שהמחשב מקבל אותם, ושהוא גם מאפשר לספקית האינטרנט לשנות תכנים על פי רצונה (לדוגמא, להחליף פרסומות לא רצויות בפרסומות אחרות).  כמו כן, אי אפשר להסיר אותה: כל משתמש מחויב לעבור דרך ספק האינטרנט וזה מסנן עבור המשתמש את התוכן; אולם, משתמש שרוצה לעקוף את הסינון יכול להשתמש בתוכנת Proxy. סינון ברמת השרת אומר גם שאי אפשר להבדיל בין שימוש של ילדים במחשב לבין שימוש של בגירים. כל סינון ברמת השרת מחייב מדיניות אחידה, כלומר שכל המדינה תהיה חשופה לאותה אמת מידה מוסרית.

2.1.2 סינון ברמת הלקוח.
הדרך השניה בה יסוננו אזרחי ישראל היא ברמת המחשב הביתי. בצורה זו כל משתמש מתקין (בעצמו או בעזרת טכנאי)  תוכנה על המחשב וזו בוחנת את התעבורה ומחליטה, על בסיס קריטריונים שקבע המשתמש; בצורה כזו, הורים עם העדפות מוסריות שונות יכולים לקבוע דרגות שונות של חשיפה לילדיהם. כמו כן, שירותים שונים מספקים להורים אפשרות מעקב (ולא רק חסימה) אחרי ילדיהם, בין אם מדובר בדו"חות יומיים על האתרים בהם הילדים ביקרו או שירות המספק SMS כאשר הילד גולש לאתרים לא ראויים (להדגמה). השירותים מבוססים על "רשימות שחורות" או "רשימות לבנות". ניתן לקבוע האם הילד יוכל לגלוש לכל אתר למעט אלו שהוגדרו ברשימה שחורה או האם הילד יוכל לגלוש רק באתרים שהוגדרו ברשימה הלבנה.

היתרונות בסינון כזה ברורים: להורים יש שליטה מלאה בתכנים אליהם יחשפו הילדים והם יכולים לחסום מדי יום אתרים חדשים או להגדיר קריטריונים חדשים לחסימה. ההורים גם יכולים לבטל את הסינון כאשר הם גולשים בעצמם במחשב. החסרונות בשירותים אלו נובעים מכך שהשירותים מותקנים על המחשב וניתן לעקוף אותם יחסית בקלות אף בלי Proxy כמו גם לחבר ציוד קצה שונה לרשת ולקבל אינטרנט "נקי".

2.1.3 בקרת הורים.
עוד דרך שניתן לקבל באמצעותה אינטרנט "נקי" היא על ידי מערכת בקרת ההורים במערכת ההפעלה "חלונות". אותה מערכת מאפשרת לצור לילדים משתמש שונה במחשב מאשר ההורה שיהיה רשאי לגשת רק לאתרים מסוימים, להשתמש במחשב בשעות מסוימות או לפתוח אפליקציות מסוימות בלבד.

הבעיה בשיטה זו, כמו גם בהתקנת תוכנות סינון על המחשב, היא שתמיד ניתן להריץ מערכת הפעלה מהתקן זכרון נייד (Disk On Key) או מתקליטור. במקרה כזה, כל חסימה שהוגדרה על ידי ההורים לא תהיה יותר רלוונטית.

2.1.4 תוכנות מעקב.
אולם, לא רק תוכנות סינון יכולות להגן על ילדים. אסכולה שניה גורסת כי תוכנות מעקב יכולות להגן על ילדים לא פחות. תוכנת Paralert, לדוגמא, מתריעה בפני הורים כאשר הילד מוסר פרטים אישיים בצ'ט (לפחות על פי הצהרת היצרן) ושולחת להורים SMS כאשר הילד מוסר פרטים אישיים (ניתן, לדוגמא, להגדיר התראה על מספר הטלפון בבית, הכתובת או מילים אחרות). הבעיה היא שאותו שירות לא חוסם את המידע, אלא רק מאפשר להורים לשוחח עם הילד על כך לאחר מעשה. בפועל, פרטיותם של הילדים נפגעת וההורים מחזיקים בשליטה מלאה על כל השיחות של הילדים, מה שגורם לסלידה, לפחות אצל חלק מהמשתמשים, מהשירות. פעולה דומה מבצעת תוכנת "שומר" ששולחת להורים צילומי מסך של מחשב ילדיהם אחת לזמן מה כמו גם את הקלדות הילד על המחשב (כך שניתן לקבל את כל ססמאותיו לשירותים מסוימים). חשוב להבהיר שלא תוכנת Paralert ולא תוכנת "שומר" נכנסות להגדרת "תוכנת סינון" כיוון שאלו אינן "חוסמות" את הגישה לאתרים, לעומת זאת, תוכנות אלו יכולות לסייע במניעת פגיעה מוחשית בילד (במחיר של פרטיותו).

2.2 חוסר יעילות של תוכנות סינון בהתמודדות עם חשיפת פרטים מזהים.
אולם, למרות כל היכולת של תוכנות סינון לחסום את מה שנכנס למחשב, הן לא מצטיינות בחסימה של מה שיוצא מהמחשב. לא ניתן, לדוגמא, לחסום את תוכנת ICQ למסרים מיידיים מול פדופילים. וללא פגיעה מהותית בפרטיות הילדים (כמו קריאת כל הודעות הICQ שלהם) לא ניתן למנוע מהם בזמן אמת לשוחח עם פדופילים. אבל את זה לא אני אומר, את זה אומר כב' השר אריאל אטיאס: "אין לנו פתרון לזה, ולא לכל דבר יש פתרון."

2.3 חוסר יעילות של תוכנות סינון בהתמודדות עם P2P.
כמו כן, תוכנות אלו לא יכולות לחסום תכנים פוגעניים ברשתות שיתוף הקבצים (P2P) כך שמי שיבקש להוריד ברשתות שיתוף הקבצים קבצים בעלי מראה תמים עשוי עדיין להחשף לפורנוגרפיה. בעצם, כל תעבורה שאינה עמוד Web, ובמיוחד תעבורה מוצפנת כמו שיחות קוליות בSkype, צ'טים במסנג'ר או העברה של קבצים אינה יכולה להחסם בצורה יעילה על ידי התוכנות והשירותים. הן ברמת השרת והן ברמת הלקוח, הסינון יכול להיות או גורף או לא קיים כלל.

2.4 חוסר יעילות של תוכנות סינון בהתמודדות עם פורנוגרפיה.
חסימת יתר ברמת השרת עשויה למנוע גישה למידע נחוץ. לדוגמא, בברזיל נחסמה הגישה למערכת הבלוגים הפופולרית WordPress לאחר שבלוג אחד במערכת פרסם סרטון פורנוגרפי. אתר YouTube נחסם בברזיל בשנת 2007 לאחר שהדוגמנית דניאלה סיקרלי כיכבה בו בסרטון מיני [חשוב לציין שכאן החסימה לא היתה מטעמי צנזורה אלא מטעמי צו בית משפט להגן על פרטיותה של סיקרלי]. מנגד, טורקיה חסמה את שירות שיתוף התוכן Slide כיוון שזה הציג תכנים הפוגעים באבי האומה הטורקית.

במקביל, חסימת חסר עשויה להוביל למצב בו אתרים שאמורים היו להחסם לא יחסמו וילדים יחשפו לפורנוגרפיה מבלי שניתן יהיה לעשות דבר אלא להצטער על כך אחר-כך. בצורה דומה, תכנים פורנוגרפיים בתוך אתרים שאינם פורנוגרפיים לא יחסמו כלל. שיעורי חסימת החסר והיתר משתפרים כל הזמן ומתקרבים למערכת מדויקת, אולם חשוב להבין שלתוכנת מחשב אין יכולת להבדיל בין תכנים לגיטימיים כמו תמונה אומנותית לבין תכנים שאינם לגיטימיים ולתוכנת מחשב אין את היכולת להבדיל בין אתר לחינוך מיני לבין אתר פורנוגרפיה.עוד יותר חשוב לזכור כי סינון ברמת השרת עשוי לגרום לכך שתכנים מסוימים, כמו אתרים הקוראים ליציאה בשאלה, תכנים בעלי אופי מיני מרומז, או תכנים הומוסקסואליים עשויים להחסם בכוונה.

2.5 טכנולוגיות מעשיות: חינוך.
מחקרה של גרינפילד קבע כי הדרך הטובה ביותר לטפל בחשיפת ילדים לתכנים פוגעניים היא על ידי "קשר חם ותקשורתי בין ההורה לילד הוא הדבר הלא-טכני החשוב ביותר שהורים יכולים לעשות כדי להתמודד עם אתגרי המדיה הסקסואלית, לרבות רשתות שיתוף קבצים". כל הורה צריך להבין שהרשת היא כלי תקשורת בדיוק כמו שמכונית היא כלי רכב. ילדים לא אמורים לנהוג בה לבד וללא הדרכה אלא לצאת וללמוד. גופים כמו אשנ"ב ואיגוד האינטרנט הישראלי מספקים הדרכות לגלישה בטוחה במקומות עבודה, בזק השיקה יחד עם איגוד האינטרנט את האתר "יותר חכמים מהאינטרנט" שתפקידו לספק לילדים הנחיות לגלישה בטוחה.

2.6 טכנולוגיות מעשיות: בקרה.
כמו החינוך, על ההורים ליישם ארכיטקטורה של שליטה בביתם: לא כל הילדים חייבים שיהיה מחשב בחדרם ולא כל הילדים חייבים גישה מלאה למחשב הזה. על ידי שינויים בבקרה הזו ועל ידי מעורבות של ההורים בשימוש של ילדיהם במחשב ניתן יהיה להגיע לתוצאה מעשית יותר. סינון האתרים, בין אם ברמת השרת ובין אם ברמת המחשב הביתי, אינו פתרון יעיל שיכול להגן על ילדים. הפתרון הזול ביותר והיעיל ביותר להטמעה הוא חינוך של ילדים לא לדבר עם זרים ברשת. הרי ניתן להתקין מצלמות בכל קרן רחוב ולשחרר את הילדים לרחוב עם חגורות צניעות על מנת שאלו לא יקיימו יחסי מין, אך עדיין הדבר לא יגן עליהם מנזקים אחרים.

3. סיכום.
תוכנות הסינון ושירותי הסינון אינן גורם יעיל להרחקת מידע לא רצוי מילדים: הילדים בוגרים דיו כדי להתגבר על חשיפה לא רצונית ואקראית למידע, וילדים תאבי-טכנולוגיה יוכלו לעקוף חסימה זו בקלות. חוק הצנזורה נוטל מההורים את הזכות והיכולת לחנך את ילדיהם כאשר הוא מייצר מנגנון לא יעיל שיקנה ארשת של בטחון להורים שאינם מודעים כלל לסכנות ויגרום להם להאמין שתוכנות סינון יספיקו להגן על ילדיהם מסכנות (ובראש ובראשונה פגיעה מוחשית בילדים); כמו כן, חוק הצנזורה ימנע את פיתוח הטכנולוגיות הנכונות להגן על ילדים וימנע מהורים לחנך את ילדיהם לסכנות ברשת.

אני, כמו גם רבים מחברי, מאמינים שהדרך הנכונה היא לחנך את הילדים לשימוש נבון ברשת. בין היתר יש לספק להם את הכלים לשימוש נבון: דפדפן מותאם לילדים, הדרכות הורים לשימוש נבון, עלוני מידע ולא צנזורה כפויה.

מקורות מדעיים:

1 Alice Marwick, To Catch a Predator, The MySpace Moral Panic, First Monday.
2 Janis Wolak, Kimberly Mitchell, and David Finkelhor, Unwanted and Wanted Exposure to Online Pornography in a National Sample of Youth Internet Users, Pediatrics Vol. 119 No. 2 February 2007, pp. 247-257
3 Patricia M. Greenfield, Inadvertent exposure to pornography on the Internet: Implications of peer-to-peer file-sharing networks for child development and families, Applied Developmental Psychology 25 (2004) 741 – 750.

4 Qing Li, New bottle but old wine: A research of cyberbullying in schools, Computers in Human Behavior xxx (2005) xxx–xxx

5Daniel J. Solove, The Future of Reputation: Gossip, Rumor, and Privacy on the Internet, Yale University Press (2007)

6 Susan B. Barnes, A Privacy Paradox: Social Networking in the United States, First Monday, volume 11, number 9 (September 2006).

8 תגובות ל-“מסע הפחדה או סכנה מוחשית: דרכים להגן על ילדים באינטרנט

  1. לפי דעתי הבעיה לא טמונה בטיעונים שלך אלא בסוג הפעולות שאתה מציע.

    לפי דעתי, רוב האנשים שתומכים בחוק, הם אנשים שאין להם יכולת גישה מספקת למדיה שנקראת אינטרנט. הבעיה היא שחוסר יכולת להתמודד עם הטכנולוגיה מול המדיה הספציפית הזו גורם לחוסר יכולת לשלוט במעשי הילדים. לעומתם הילדים מוכשרים מגיל מוקדם להתמודד עם הטכנולוגיה.
    הפתרון האמיתי הוא פתיחת קורסים טכנולוגיים להכשרה של אנשים במדיה. קורסים כאלו בחינם לכל האוכלוסיה במימון המדינה, ובתשלום המדינה (אולי בדומה למילואים?) יתנו פתרון אמיתי שיגרום לכך שהשד של האינטרנט לא יהיה נורא כפי שכעת הוא נדמה להיות.

    בנוסף הייתי שם מזכיר מכשירים ניידים ובעיות שנוצרות בגישה מהם (טלפונים סלולריים). הרי גם בהם בקרוב תהיה חווית גישה דומה לזו שבמחשב בבית.

  2. איל,
    לכן הבעיה: אם חוסר יכולת להתמודד עם הטכנולוגיה גורמת לחוסר יכולת לשלוט במעשי הילדים, אז האמצעי של תוכנת סינון היא לא דרך יעיל לשלוט בה.

    אני מאוד בעד קורסים במימון המדינה.

  3. נכון שתוכנת סינון מקומית אינה דרך לשמור על הילדים. אולם, סינון ברמת השרת הוא כן פתרון (חלקי ככל שיהיה) לאוכלוסיה שאינה משתמשת כלל במדיה הזו כדי לטפל בחלק מהבעיות שהמדיה גורמת (בדומה לססמה על ערוצי שידור למבוגרים שאינה חוסמת תוכן בעייתי בערוצים רגילים).

    הבעיה עם החוק היא רק של אנשים שכן משתמשים במדיה ומבינים למה הגבלות עליה יכולות להוביל. כדי לטעון לבעיתיות בחוק צריך להגיע למצב שבו החלופה נותנת תשובה לאלו שאינם מבינים במדיה.

    אחרת ישאר מאגר התומכים בחוק גדול ולא יהיה לחץ אמיתי ומשמעותי לביטולו. דבר שכנראה יגרום לבכיה לדורות.

  4. אחותי קנתה השבוע מחשב נייד. כשהגדרתי להם אותו, פתחתי חשבונות משתמש נפרדים לכל אחד מבני המשפחה (כולל שני ילדים: 9 ו 12). לילדים הוספתי חסימת אתרים בסיסית דרך מערכת בקרת ההורים של ויסטה.
    הוספתי כמה אתרים לרשימת החריגים (חלק מוואלה נחסם, שוקס, יוטיוב) ולא הגנתי על הכל בסיסמה כדי לאבטח לגמרי.

    עכשיו, לילדים יש את האפשרות להעלות מערכת הפעלה מדיסק, אבל הם עדיין לא יודעים לבצע את זה. מצד שני, הם יכולים פשוט להכנס לאחד מהחשבונות של ההורים ולגלוש משם לאתרים החסומים. השארתי את האפשרות הזו פתוחה בכוונה.
    אבל לדעתי הם פשוט לא יעשו את זה. בשימוש רגיל שלהם, יש להם כמה חלונות מסנג'ר וכמה חלונות ICQ פתוחים כל הזמן. הם מנהלים שיחות עם החברים שלהם תוך כדי הגלישה. הם לא יוותרו על זה רק בשביל לפתוח אתר חסום, אלא יעברו הלאה. הם יודעים שהחסימה נועדה גם למנוע מהם להגיע לאתרים אסורים אבל גם להגן על המחשב מוירוסים. זה בסדר מצידם.

  5. אלירם,
    מסכים איתך במאה אחוז. בגלל סיבה כזו ניסינו לקדם את הדפדפן הבטוח לילדים וכו'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *