החלטה מרתקת של כב' השופטת מיכל אגמון-גונן בבשא (ת'א) 11646/08 The Football Association Premier League Ltd נ' פלוני שראוי לקרוא ולנסות להבין מה עומד מאחוריה. כב' השופטת התבקשה לתת צו החושף את זהותו של גולש המפעיל את אתר http://livefooty.doctor-serv.com/ שמספק קישורים לסרטי וידיאו המשודרים בשידור חי המציגים תוכן שהמבקשת היא בעלת זכויות השידור בו. כב' השופטת אגמון-גונן, לבסוף, החליטה שלא להחליט בטרם תנתן עמדת היועץ המשפטי לממשלה. אולם, היא הצהירה לא מעט הצהרות משמעותיות כמו זו:
מעיון ראשוני בחוק החדש אני סבורה כי לאור האיזון החדש שיצר המחוקק אין לקבוע כי יש זכויות יוצרים בצילום של משחק ספורט בשידור חי. למעשה מה שמעניין את צופי הטלוויזיה הוא המשחק עצמו, ואין כמעט חשיבות ל"יצירה המקורית" היינו, זוויות הצילום וההילוכים החוזרים. עובדה היא כי הקהל צופה במשחק בכל שידור שהוא ובכל זווית צילום. (עמ' 16)
את אותה קביעה ראשונית היא קבעה בהתבסס בין היתר על פסקי דין תקדימיים בתחום של Dataright ולא Copyright, כמו Feist Publications, Inc. v. Rural Tel. Service Co., 499 U.S. 340 (1991) וNBA. v. Motorola, Inc., 105 F.3d 841 (2nd Cir. 1997). שני פסקי הדין, בגדול, מדברים על ידיעות חדשותיות או מידע זמין וקובעים שהפצה של חדשות אינה מוגנת בזכויות יוצרים, או ליתר דיוק שאי אפשר לקבל הגנה על הפצה של עובדות (לדוגמא, ידיעות בלעדיות בעיתון יכולות להיות מפורסמות, אך לא מועתקות, במקומות אחרים). אגמון-גונן מסיקה מסקנה שהיתה אולי נכונה במקרה של של א 1022/04 The FA Premier League נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט שנפסק בשבוע שעבר.
בפסק הדין בעניין המועצה להסדר ההימורים בספורט נקבע כי לוח השידורים ותוצאות המשחקים אינם יכולים להיות מוגנים על ידי דיני זכויות יוצרים ונדחתה תביעתה של הפרמייר ליג נגד הטוטו. בתביעה הנוכחית, אולם, בה מתבקשים פרטיו של פלוני מדובר בנושא אחר לגמרי. החלטה עקרונית בנושא זה כי בשידור משחקי ספורט בעלי עניין ציבורי אין כל זכויות יוצרים תוכל להוביל (שוב) להרחבת המרחב הציבורי ולאפשר זכויות נרחבות לציבור שוב.
כיוון שלא מדובר בהחלטה סופית, אלא רק בהחלטת ביניים בדיון, ראוי לחכות ולראות מה תהיה התוצאה בסוף. במיוחד מעניינת השאלה מדוע התבקש צו החשיפה בישראל למרות שלא נראה על פניו שהאתר ישראלי אלא רק מאוחסן על שרת בבעלותו של אדם ישראלי שככל הנראה מאפשר לאדם אחר לשכור שטח אחסון עליו מועלים הקישורים.
לזכותה של כב' השופטת גונן גם יעמוד לנצח המשפט הבא:
הבעייתיות, עליה עומד המחבר (שם בעמ' 52) ומודגמת יפה במקרה שלפניי היא שלתעשיות יש כסף ויועצים משפטיים, והם יכולים לנהל קרבות משפטיים, בעוד שבעלי האתרים והמשתמשים הם לרוב אנשים פרטיים, שפעמים רבות עליהם להיכנע ללא קרב, רק בשל העלויות הכרוכות בהליכים משפטיים מורכבים ויקרים מול ענקי התעשייה. (עמ' 8)
בשעה טובה!
אלעד,
אל תשכח שהשופטת אגמון גונן שנויה במחלוקת ועוד בכהונתה כשופטת שלום ביטלה את תקנות סדר הדין האזרחי כי הן פוגעות בזכות לקניין. אני בספק אם לאחר עמדת היועץ המשפטי הפסיקה תשאר כך.
פסיקה מעניינת.
אשמח אם תוכל להרחיב קצת יותר על ההבדל בין Dataright ו Copyright.
זיו,
בגדול (באמת) הייתי ממליץ שתקרא את Feist, אבל ההבדל הוא בין הזכות על מידע מסוים לזכות יוצרים. Dataright היא זכות שקמה כאשר לוקחים מידע ציבורי (כמו, נניח, ספר טלפונים) ומסדרים אותו בצורה ייחודית. ההגנה שניתנת לך היא לא על המידע אלא על דרך הסידור שלו (כך שאם תוציא מדריך טלפונים שיקח את מקור המידע שלו מדפי-זהב לא בהכרח תפר זכויות יוצרים כי המידע לא "שייך" לדפי זהב).
מעניין.
האם זה אומר שבתי קפה יוכלו לשדר את המונדיאל בלי לחשוש מקנסות עקב הפרת זכויות?!
שגיא,
בערך בצורה קיצונית. זה עוד לא פסק דין אלא החלטה זמנית.