אנחנו לא הצתנו את הסכסוך | זה אלה שרוצים שליטה בשם שלהם

Posted on by יהונתן קלינגר

0.

קמפיין הפרסום לפלא-פון שמגלה לנו ב2008 את מה שרובנו עשו עוד ב2001, שחוגג את שילוב החיפוש של גוגל בדפדפן ואומר "כל אחד נהיה לי איינשטיין" הוסר בעקבות פניה של האוניברסיטה העברית, בעלת הזכויות על השם "איינשטיין". לדברי האוניברסיטה, שימוש בשמו בקמפיין פרסומי בסדר גודל כזה היה עולה בערך 400 אלף ש"ח.

מלבד הקעקוע של היכולת להשתמש ולפתח את השפה באמצעות הקניין הרוחני כאן, יש שיבוש תרבות נוראי; לא מדובר על דמותו של איינשטיין או אפילו על ביטוי שטבע, אלא על שמו (כמו שיאסר על אריק איינשטיין כעת להשתמש בשם הבמה שלו, נניח). עם כל חוסר החיבה שלי לתאגיד שמנסה לפרסם את עצמו, זה כמו ש"בייבי מוצרט" ידרש לשלם תמלוגים כיום (להזכירכם, אלברט איינשטיין נפטר ב1955).

1.

מנגד, סיפור הרבה יותר משעשע מתגלה כשמייקל ארינגטון מזמין חתימה באינטרנט מוויליאם שטנר. מוסבר לארינגטון שהחברה, שמאפשרת לך לקבל הסרטה בוידיאו של המפורסם חותם לך ומקדיש לך את החתימה בצורה אישית, מפרה פטנט של חברה אחרת.

2.

אלו הימים האחרונים בהם טריקים מסוג זה עוד מצליחים. בקרוב תהיה דרושה רפורמה בשיטת ההגנה על רעיונות עסקיים. בתי המשפט בארצות הברית כבר הגבילו את מידת ההגנה שניתן לקבל על תוכנה, כמו גם על שיטה עסקית. הדיון הוא כעת על למצוא, אולי בהסכמה, מודל חדש של הגנה על רעיונות.

3.

ההגנה באמצעות "זכויות יוצרים" על כל ביטוי היא רחבה מדי, אפילו במקרים שבהם הצדדים היו רוצים שחלק מהזכויות ינתנו לציבור (לדוגמא, פסק הדין שניתן השבוע שהפך את ההחלטה בנושא הArtistic License) בלי שום תנאי (לדוגמא זכות המכירה השניה) והיינו רוצים שהתרבות בחברה תוכל להתפתח בלי התמקחות. דמיינו את יצירת המופת של בילי ג'ואל "We didn't start the fire" אם היו צריכים לבקש רשות מכל אחת מהפניות התרבות בשיר.

4.

אגב לבקש רשות, פסק הדין רע"א 6902/02 צדיק נ' ליבק (ויה העין השביעית) מדגים עד כמה לא דרוש לתקן את חוק הגנת הפרטיות כך שיאסור על פרסום תמונות של אנשים בעיתון ללא הסכמתם. העובדה שעיתונאי אומר "זה לא לפרסום" אמורה להיות מספקת, העובדה שאדם מבקש זאת מעיתונאי צריכה גם להצביע על זה.

19 thoughts on “אנחנו לא הצתנו את הסכסוך | זה אלה שרוצים שליטה בשם שלהם”

  1. עם כל הכבוד ליוקו אונו, זה לא כמו שיאסר על אריק איינשטיין להשתמש בשם שלו. לחברת פלאפון לא קוראים "איינשטיין" והיא בהחלט מכוונת לעבר המדען ומה שהוא מסמל. כשאריק קורא לעצמו "איינשטיין" הוא מכוון לעבר עצמו ולא מנסה להבנות על גבו של המדען סתור השיער.

    אי הנוחות, מבחינתי, נובעת מהשאלה עד כמה אנחנו מוכנים להגביל את השפה. נראה לי שפלאפון יכולים לטעון ש"איינשטיין", כמונח, עבר את השלב שבו הוא מתייחס לאדם קונקרטי והפך לחלק מהשפה כמעט מילה גנרית. מעניין שזה מתעורר דווקא בהקשר לחברת פלאפון – התהליך שעבר השם "אינשטיין" מהרגע שבו סימן את האדם הקונקרטי ועד לשלב שבו הוא מסמן "גאונות" כללית, דומה לתהליך שעבר השם "פלאפון" מהרגע בו סימן חברה קונקרטית ועד לשלב שבו הוא מסמן טלפונים סלולרים באופן כללי.

  2. עפרונית,
    דמייני שלהקה תרצה לקרוא לעצמה "הקופים של איינשטיין". האם את רואה כאן מקום שהאוניברסיטה העברית תתנגד?

    אם רק נקח דוגמא מתעשיית המוסיקה, אז דוראן דוראן קראו לעצמם על שם הרשע בסרט ברברלה, נקמת הטרקטור קרויה על שם שיר של פורטיס (ויש בויקיפדיה ערך שלם על זה).

  3. לא, אני לא חושבת שראוי שהאוניברסיטה תתנגד. אני גם חושבת שאין מקום לזה שהאוניברסיטה תמנע מפלאפון להשתמש ב*מילה* איינשטיין (להבדיל, למשל, מדמותו), ואני לא חושבת שמישהו מאיתנו יכול לנבא מה בית משפט יחליט אם הוא יצטרך להחליט בשאלה כזו (כמו שאפשר להבין מהפיסקה השנייה שלי).

    אבל זה עדיין לא כמו לאסור על אריק להשתמש בשם המשפחה שלו (כאן הייתה יכולה להיות הפנייה למק'דונלד נ' מק'דונל'ס (או להפך?), אבל יש גבול לרפרור לפסיקה בשעות כאלו של היום).

  5. כיוונתי לזה שהם אומרים שם ששימוש של אדם בתום לב *בשמו* לא נחשב כהפרת סימן מסחר. שזה ההבדל בין האיינשטיין של אריק לאיינשטיין של פלאפון. יש משמעות לשאלה למה בחרת להשתמש בשם מסוים – כי זה השם שלך איתו נולדת, או כי אתה רוצה להבנות על מוניטין של אחר. זה מנותק מהשאלה איך צריך לאזן בין תרבות לקניין בשמות.
    אבל למה אני הולכת רחוק? §47 לפקודת סימני מסחר קובע במפורש – "רישום לפי פקודה זו לא ימנע אדם מהשתמש שימוש אמת בשמו…"

  6. עפרונית,
    ומה אם נקח את מקדונלד לקיצון: דמייני שאמן ישנה את שמו ל"איינשטיין" כדי שהלהקה שלו תקרא "איינשטיין והחלקיקים" (סתם); האם זה עדיין שימוש בתום לב ושמו של האדם?

    עכשיו, נחזור למה שקשור בכל העניין הזה של שימוש בשמו של אדם, קחי את השיר של בילי ג'ואל ותבדקי מה הוא שונה מהפרסומת של פלאפון?

  7. אבל אני לא רוצה לקחת לקיצון. למה שאני אקח משהו לקיצון? מקרי קיצון לא באמת מלמדים אותנו משהו. בטח לא בתחום שלנו, שקשור כולו בהמון אפור, ומקרי ביניים, ונסיבות קונקרטיות, בלה בלה בלה. לקחת מקרה, להקצין אותו ולהציג אותו במנותק מהקשר לא באמת מלמד אותנו משהו מעבר לזה שהוא מלמד אותנו שהחיים מורכבים.
    אבל אם מתעלמים לרקע מהקשרים ונסיבות ומקרים קונקרטים, נראה לי שאפשר לומר שאם מישהו משנה את השם שלו בכוונה כדי להבנות על מוניטין של אחר, ספק גדול אם יש כאן תום לב. האם זה המצב כשמישהו משנה את שמו כדי לקרוא ללהקה שלו על שם מדען? לדעתי לא. להקות ומדע הם שני תחומים שונים לכן אין כאן ניצול מוניטין של אחר. ככה שלדעתי כן מדובר בפעולה תמת לב. ברגע שקובעים את העניין הזה, לא צריך בכלל להכנס לשאלה המורכבת יותר של איזון בין זכות הקניין על שמות לבין האינטרס הכללי של תרבות ושפה חופשית.

  11. אני לא מבין מה הבעיה. איינשטיין עבד מאד קשה בשביל השם שלו, ואת הנכס הזה הוא מוריש לאוניברסיטה העברית. עכשיו באה חברה מסחרית ורוצה לעשות כסף על גב השם וההישגים הרוחניים של איינשטיין (לא אריק…) אז למה שלא ישלמו לו על זה?

  12. נתאי,
    מה עם "טרזן" או להגיד למישהו דברים כמו "שיכור כלוט", האם אלו נכסים של האדם או של החברה עצמה?

    החברה נתנה לאיינשטיין הרבה הכרה, הזכות שלו היא לא להוציא כסף על השם שלו אלא על היכולת לממש את הידע שלו החוצה להצלחה.

  13. יהונתן,
    חיפשתי קצת ברשת על איינשטיין וראיתי שהוא הוריש לאוניברסיטה את כל כתביו ועבודתו, אבל לא ראיתי שהוא הוריש את זכויות היוצרים על שמו. האם זה נכלל באופן אוטומטי?

    ועוד שאלה, לא כל כך ברורה לי היכולת הזו לשלוט באופן מוחלט על שימוש בשמו של אדם ( כאשר לא טוענים לגביו טענה זו או אחרת).
    האם אסור לי לפרסם פלייר לסלון יופי תחת הכותרת : "בואי אלינו, ונעשה אותך יפה כמו מלכת אנגליה הנוכחית"? ומה אם הכותרת " … יפה כמו פריס הילטון"?
    (בניגוד ל " בואי אלינו, פריס הילטון אישרה שאנחנו נעשה אותך יפה כמוה").

  14. יהונתן,
    האם חקיין של איינשטיין צריך לשלם להם תמלוגים? (חקיין למסיבות).

  15. מולי,
    אני לא בטוח שאני יכול לענות על זה ככה, אבל להערכתי עשויות להיות כאן בעיות, לאו דווקא איפה שאתה חושב.

  19. Pingback: מגפת ה-IQ ממשיכה להשתולל : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן

Comments are closed.