נכון לשעת כתיבת פוסט זה, טרם החליטה הממשלה האם לאשר את התקציב או לאו; בעוד שציפי לבני מנסה לשכנע את שרי הממשלה עוד להעביר את התקציב למרות התנגדותו של שאול מופז שעל פי גורמים פוליטיים, יעדיף שלא יתקבל תקציב על מנת שיוכל לנהל משא ומתן ולא לצאת לבחירות.
בנוסף לויכוח העקרוני בתוך מפלגת קדימה, אבישי ברוורמן עושה שריר ומנסה להסביר שהוא חייב לתת את אישור ועדת הכספים לתקציב. כך שכל תהליך קבלת תקציב המדינה אינו בהכרח עומד להיות פשוט. למרות המאבק של עיתון "הארץ" בתקציב הבטחון, שהתבטא בכתבה על התנאים (המוגזמים באמת) להם זוכים משרתי צה"ל (ולאו דווקא על חוסר השוויון בחלוקת ההכנסות שם), עצוב לומר שהסיבה האמיתית לא לאשר את התקציב היא לא כי הוא אחד מהתקציבים הרעים שהיו, אלא בגלל חוק ההסדרים שמלווה אותו.
חוק ההסדרים, כפי שכולנו ראינו, עושה עבודה כה רעה עד שמשרד התקשורת עצמו יוצא נגדו. על חוק ההסדרים אין מקום וצורך להרחיב, אולם על המאבקים הפוליטיים והדרישות לאישור או אי אישור התקציב יש: בעוד שמופז וחבריו מעוניינים באי קבלת התקציב על מנת לשמור חופש פעולה לאחר בחירתו של מופז לראשות קדימה, לבני מנסה לקבל את תמיכתו של ראש הממשלה לשבועות הקרובים, אהוד אולמרט ויודעת שגם אם היא תבחר, לא יהיה חדש תחת השמש וחוק ההסדרים ימשיך לשלוט בכיפה ביד רמה.
אולי אלו ההבדלים שמסבירים מדוע לבני ראויה ממופז: היא אולי לא יודעת לענות לטלפון בשלוש בבוקר, אבל היא יודעת טוב מאוד מי שולט כאן בעניינים.