0.
הצדדים מסכימים כי כל שינוי בחוק יסוד וכל חקיקה של חוק יסוד וכל הצעה של חוקה, יוגשו ויחוקקו אך ורק בהסכמת כל סיעות הקואליציה. (הסכם קואליציוני בין סיעת קדימה לסיעת העבודה, 27.04.2007)
1.
על הפרת הסכם בישראל כבר מזמן לא תובעים; אזרחי המדינה התרגלו לכך שכל הבטחה, תהא זו על ידי ראש הממשלה או על מוכר בסופרמרקט, לא שווה את הזיעה שתושקע בלנסות לאכפו; אולם, לרגע אחד, אולי אפילו לשניה, מפלגת העבודה היתה צריכה אתמול לומר לכבוד ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, שאת ההסכם הזה לא מפרים. את ההסכם הזה אי אפשר להפר.
2.
אמש קיבלה ממשלת ישראל החלטה לתמוך בהצעתו של שר המשפטים, דניאל פרידמן להגביל את סמכויות בתי המשפט. כן, ההצעה לאפשר לבית המשפט העליון (ורק לו) להכריז על חוק כבלתי חוקי היא בעייתית ביותר; יתר על כן, מתן אפשרות לבית המחוקקים לבטל את החלטת הרשות השופטת תגרור את מדינת ישראל למצב בו המיעוט יקופח עד אפס, כאשר תהיה כאן (וזה כבר לא אם תהיה כאן) כנסת רודנית. (לקריאת תזכיר החוק: חוק יסוד השפיטה (תיקון))
3.
אמנם, התייחסתי לסוגיה המעגלית כאן בעבר, כלומר לשאלה האם בג"צ עצמו יכול לפסול את החוק, ולכן הסוגיה כבר לא מעניינת (אותי לפחות), אולם הסוגיה הבאה כן: האם בית המשפט העליון כלל יוכל לתפקד לאחר מכן? הסברה שלי היא שחוק כזה ימנע מבתי המשפט בישראל לפעול בכלל, כיוון שהעצמאות השיפוטית, כמו גם זכויות האדם, יוכלו להיות מופקעות בקלילות ומבלי שתהיה דרך להתמודד מול מחוקקים בלתי נאורים שמעוניינים במצב חשוך.
4.
בואו נקח דוגמא לא קיצונית במיוחד. בעוד כשנה, לאחר שיושלם תהליך החקיקה של חוק סינון אתרים, אני ומספר חברים נעתור לבג"צ. בג"צ יקבל את טיעוני המלומדים ויפסוק שהחוק בלתי חוקתי, אחרי דיון בהרכב מורחב. בית המשפט יחזיר את החוק לכנסת וש"ס תביע התנגדות להחלטת בג"צ. היא תדרוש מראש הממשלה, שאול מופז לחייב משמעת קואליציונית בכנסת, וזו תחליט (כיוון שלממשלה תמיד יש רוב) שהיא מאשרת את חוק הצנזורה. מה קרה כאן בפועל? הממשלה, שממילא יש לה רוב תמיד, הפסידה בבג"צ והטילה וטו; בפועל, זכויות אזרח נרמסו.
5.
אם לא זועזעתם, אז כנראה שלא הלכנו רחוק מספיק עם הדוגמא המתונה הזו. התסריט הלא כל כך בלתי אפשרי שאביגדור ליברמן יהיה ראש ממשלה מתגשם; בחוק שמתקבל בכנסת ב01.10.2010, מחליטה המדינה לשלול את אזרחותם של ערביי אום אל פאחם וקובעת שתוך שבועיים תשלל אזרחותם ואלה יעברו להיות תחת שלטון פלשתינאי. סאמי, תושב אום אל פאחם, עותר לבג"צ על סמך בג"צ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים (בג"צ נירנברג) וטוען שזכותו החוקתית לכבוד האדם, לחיים ולחירות מופרת כיוון שהוראת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובעת כי "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת" נפגעת, העברתו להיות תושב השטחים שוללת את אזרחותו הישראלית וזכותו להמצא בישראל.
6.
בית המשפט העליון, בלב קשה וברוב של 8 שופטים נגד 3 (דעתו החולקת של אדמונד לוי הקובעת כי החוק הישראלי חל גם על השטחים (סוף סוף) ולכן אין כאן פגיעה מככבת בעיתונות ואנשי הימין עושים עמה מטעמים) כי החוק בלתי חוקתי וראוי להפסל. ראש הממשלה, אביגדור ליברמן פונה לשר המשפטים דן חלוץ על מנת שזה ינסח את החוק מחדש ויגישו לכנסת לאישור. ישראל ביתנו (23), יחד עם סיעת הליכוד (20), האיחוד הלאומי (15) וש"ס (11) מצביעים בעד החוק החדש ומכניסים אותו לתוקף.
7.
אותם אנשים שהצביעו בעד החוק של דניאל פרידמן, אנשי קדימה כמו ציפי לבני שבסך הכל רצu לנהל את המדינה בלי שיפסלו להם חוקים בקלות (ובג"צ בסך הכל פסל חמישה מאז הקמת המדינה, כך שהעונש לא כל כך נורא, הא?) קיבלו בדלת האחורית דרך לאפשר לכנסת ימנית פנאטית לשלול את זכות הבחירה מאלו שלא שירתו בצבא, ויכולים לנהל את המדינה בתור רודנים קטנים, בלי פחד מביקורת שיפוטית.
[פורסם במקור בעבודה שחורה]
לקריאה נוספת
איילת עוז: בג”צ 1/33 – המפלגה הקומוניסטית נגד ממשלת גרמניה.
יונתן,
אתה מתעלם באלגנטיות מהבעיה העקרונית שהחוק בא לפתור:
קבוצת אנשים, שמעשית בוחרת את עצמה, מחזיקה בידה את הכוח לבטל כל חוק.
תקרא לזה איך שתרצה, דמוקרטיה יצוגית זה לא..
OOTC,
1. אתה כאן מספיק זמן כדי לכתוב את השם שלי נכון.
2. את השופטים בוחרת הועדה לבחירת שופטים, שמכהנים בה שרים, חברי כנסת, שופטים ונציגי לשכת עורכי הדין.
אם יש משהו אחד שלא קורה שם הוא שהקבוצה בוחרת את עצמה.
אם יש משהו שני שלא קורה היא שהכח לביטול כל חוק מיושם. היישום שלו הוא מועט מדי, וזה אם אתה מוכן לקחת גישה קיצונית שגורסת שצריך לבטל חוקים רק אם הם ממש בצורה קיצונית פוגעים בזכויות אדם. שוב, חמישה חוקים שבוטלו מאז קום המדינה; חמישה חוקים, שאולי כדאי לחשוב מה היה קורה אם בג"צ לא היה מבטל אותם. (ותכנס ללינק של מסמך משרד המשפטים וראה אלו חוקים בוטלו).
הבעיה היא כללית – מה קורה כשהרוב במדינה דמוקרטית לא רוצה שהמדינה תהיה דמוקרטית? מה מונע מקואליציה בראשות ליברמן לקבוע חוק ששולל אזרחות משמאלנים?
יהונתן,
1. אני מתנצל, קורה.
2. בלי היתממות בבקשה, הרכב הועדה מאפשר לשופטים לבוא כגוף אחד וליצור גוף חוסם ומעשית להכתיב את הבחירה, במיוחד ששאר הנציגים מפולגים.
אני רוצה לחיות בדמוקרטיה, כזו שלאזרחים יש את היכולת להשפיע על המקום בו הם חיים. דמוקרטיה יצוגית כמו שכתוב במילון.
כאשר יש לקבוצה קטנה את היכולת לשנות חוקים שנקבעו ע"י האנשים שאני בחרתי, זו לא דמוקרטיה. במיוחד שחלק לא קטן מההחלטות בבג"ץ הם החלטות מוסריות וערכיות.
דמוקרטיה היא מערכת עדינה של בלמים ואיזונים, ובישראל יש למערכת המשפט כוח לא מאוזן. יש שתי דרכים לפתור את הבעיה:
1 לשנות את שיטת הבחירות של השופטים
2 להקטין את יכולת ההשפעה של השופטים על חקיקה
בכל מקרה, את המערכת צריך לאזן.
מדהים. אודה על האמת, לא חשבתי על זה מעולם מהכיוון הזה.
ומשפט המחץ של אולמרט: "הדבר המהותי ביותר בהצעה זו העובדה שבפעם הראשונה תעוגן בחוק סמכות בית המשפט לפסול חוקים ויש לכך חשיבות רבה".
בדיוק כמו שבחוק שיקבע שראש ממשלה שמתנהלת נגדו חקירה בענייני שחיתות חייב להודיע על נבצרות, הדבר המהותי ביותר הוא שכעת יעוגן בחוק שכל עוד לא מתנהלת חקירה יכול ראש ממשלה לכהן בתפקידו…
למיטב הבנתי ציפי לבני התנגדה להצעה. גם שאול מופז הצביע נגד, אבל הוא בעד הצעה דומה אחרת.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/783/854.html
מודי,
זו בדיוק בעיית זכויות האדם וה"אבן שהוא לא יכול להרים".
יחזקאל,
טוב לשמוע שמישהו לפחות מבין את דבריי.
OOTC,
שוב, חמישה חוקים נפסלו, במקרים מאוד קיצוניים; דמיין שאנחנו (הצמחונים) נהיה רוב ונעביר חוק (חוקתי לגמרי) שאומר שאסור לרצוח בעלי חיים למטרות מזון או לבוש. דמיינת?
יפה, עכשיו דמיין שהעונש על הריגת בעל חיים ו\או אכילתו יהיה מאסר עולם, דמיינת?
יפה, עכשיו, אם בג"צ יקבל עתירה של אדם דתי שטוען שהוא ישרף בגיהנום אם הוא לא יאכל דג בראש השנה, אנחנו נחוקק את החוק שוב.
אותו אדם ישרף בגיהנום,
זה מה שאתה רוצה?
ר"ש,
תודה על ההארה. חיפשתי איפה כתוב מי הצביע מה ולא ראיתי. טוב לשמוע שלבני מתנגדת (גם אם מהסיבות הלא נכונות).
דמיין שהוגש בג"ץ ע"י לאסור גידול, שחיטה ויבוא של בקר מטעמי איסור התעללות בבע"ח.
דמיין שהשופטים מסכימים עם ההקביע ההמוסרית הזו ומחילים את חוק צער בעליי חיים על גידול ושחיטה של בקר, דמיינת?
ומה קיבלנו קבוצת מיעוט שקובעת את תפיסותיה המוסריות על כלל הציבור.
הרבה יותר קל לדמיין קבוצה מצומצמת ואחודה מחשבתית שתפיסותיה מרחיקות לכת הרבה יותר משאר הציבור, שכופה את תפיסותיה מאשר שצימחניים יהיו רוב.
נודה על האמת, אן צורך לדמיין זה כבר כאן.
אני לא צריך לדמיין.
ושוב, אם בג"צ יפסוק שזה לא חוקתי, אני לא חושב שאפשר לעשות את מה שישראל כ"ץ עשה ולנסות לפטם אווזים למרות פסיקת בג"צ. וזה לא שאני חושב שלא יכולים להיות מקרים שבהם החלטת בג"צ תהיה שגויה; אני חושב שהשגיאה של פסילת חוק ניתנת לתיקון בכל כך הרבה דרכים אחרות.
זהו שזה לא עניין חוקתי, זה עניין מוסרי.
ההכלה של פיטום אווזים בתוך חוק צער בעלי חיים זוהי הרחבה של החוק על מנת לבסס תפיסה מוסרית וערכית.
תפקידם של מחוקקים הוא לחוקק חוקים שמתאימים,מוסרית וערכית, לתפיסתם של שולחיהם.
ההתמדדות עם חוקים מעוותים, לא מוסריים ומפלים צריכה להיות ע"י מעורבות פוליטית ושינוי המחוקקים ע"מ שיתאימו לתפיסת העולם שמתאימה לנו, לא ע"י קבוצת מחוקקי על, שלא נבחרת, לא נתנת לביקורת שמתיחסת למערכת המשפטית כעסק הפרטי של המשפחה.
OOTC,
ממש לא. החוק אוסר התעללות בבעלי חיים; הפיטום נוגד את החוק ולכן הוא פסול. בג"צ לא פסל חוק, אלא נתן צו שמסביר למדינה איך לאכוף את החוק. אם המחוקק רוצה, שיבטל את חוק צער בעלי חיים.
שוב, התפיסה שלך כאילו בג"צ הוא זה שפוגע בזכויות האדם או בזכות למשול שגויה. תסתכל מה השלטון המקומי עושה…
OotC, העניין הוא שבמקרה הזה (עד כמה שאני מבין) בג"צ משמש כבלם, אתה יכול לדון אם בלם טוב או רע, אבל הוא בלם, הוא לא מחוקק חוקים הוא בעמדה לבלום חוקים, מה שנעשה פה זה החלשת הבלם הזה (מה שבעצם נותן יותר כח לגורם שנבלם עד עכשיו ומחמיר את הריכוז).
גם אני זכרתי שלבני ומופז התנגדו.
גם אם זה מטעמים אחרים, ראוי שתתקן את הפוסט, לא?
תוקן.
יוחאי,
ומי משמש בלם לרשות השופטת? ואיך?
OOTC,
הרשות השופטת כפופה הן לרשות המבצעת והן לרשות המחוקקת. כלומר, אם צד מסוים לא מרוצה מתוצאות הליך (גם אם צד זה הוא המדינה) הוא מוזמן לשנות את החוק (כל עוד החוק נותר חוקתי). אם לא היה צורך בביקורת שיפוטית, אזי בעצם כל רעיון בתי המשפט היה מיותר.
נתחיל בקטנה: מדוע נחוץ לנהל משפט פלילי בעצם? הרי המשטרה (המדינה) חקרה, מצאה ראיות והחליטה שהאדם אשם. מדוע צריך את הטרחה של אותם אנשים (שלא תלויים יותר בבוחרים) שיקשיבו לו ויחליטו בסופו של דבר? זה נראה לי מיותר משהו.
ואחר כך, מה קורה כשהמדינה מקבלת החלטה לא ראויה, כמו נניח מחליטה לא לתקצב תרופות מסוג מסוים או לשחרר מחבלים עם דם על הידיים? האם ראוי לתת לשופט להחליט עבור המדינה? אולי המדינה יודעת יותר טוב?
זה הצד הראשון של המטבע, והוא הביקורת השיפוטית.
ושוב, גם הביקורת השיפוטית לא חפה מביקורת. כאשר שופט, נניח, מחליט כי תקנות סדר הדין האזרחי נוגדות את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (א' 4050/01 עיריית ירושלים נ' האשם מחמד) אז יבוא בית המשפט שלערעור ויפסוק כי אותה החלטה לא רק שניתנה בחוסר סמכות אלא שהיא גם מיותרת (ע"א 3350/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' האשם מחמד).
גם כשבית המשפט העליון טועה (הווא טועה) אז ניתן לקיים דיון נוסף.
היופי בבתי המשפט הוא הגיוון בין השופטים. למרות שחלק מהם מחזיקים בדעות שונות, ההבדלים הם בניואנסים, כלומר במקרים הקיצוניים. קשה להאמין ששופט אחד יפסוק כי חוק הוא חוקתי למהדרין ושופט אחר יפסוק שאותו חוק כלל אינו חוקי. רוב הסיכויים שתתקיים מחלוקת קלה, ואותה מחלוקת, כפי שניתן לראות על ידי אנשי מקצוע, תפתר על ידי דיון מלומד בין אנשים שקיבלו חינוך משפטי ויש להם את הידע להתמודד עם בעיות אלו.
שמת לב בוודאי שהחוקים האלה שנפסלו "מאז קום המדינה" הם מהעשור וחצי האחרון, למעשה, בהשפעת האקטיוויזם השיפוטי של אהרון ברק. לא שזה אומר משהו, מעולם לפני כן לא הייתה הכנסת כל כך פנטית (אפילו ש"ס היתה שמאלנית פעם). וכך, כשנפסלו חמישה חוקים בתקופה כל כך קצרה, פתאום "עלה הצורך" לבטל את הסמכויות של בג"צ. מישהו צריך להסביר לחברי הכנסת המתונים יותר, שאם ייחקקו חוקים לא חוקתיים ולא תהיה לאנשים כתובת, האנשים השפויים יותר יעזבו את הארץ בשל השחיקה. אלה שיישארו יכוננו בה הפיכה ימנית קיצונית או דתית כי לא יישאר מי שיילחם בשם הפלג המתון.
בדיוק במקום בו אתה רואה יופי של בית המשפט, אני רואה את הבעיה העיקרית – *חוסר* הגיוון בין השופטים.
יש "דתי מחמד", יש "ערבי מחמד", יש "ימני מחמד", אבל הרוב המוחלט הוא
שממנה את עצמו (ראה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3556912,00.html).
כמו כל האנשים, גם השופטים (שגם הם בני אדם) ממנים אנשים דומים להם.
אבל חוסר הגיוון בבית המשפט העליון הוא לא הבעיה. הוא אולי יכול לשקף מצב מגזרים שונים באוכלוסיה ביחס למעורבותם בחיים המשפטיים בארץ, אך זו לא בעיה שיש לפתור.
בית המשפט העליון לא נועד לייצג מגזרים שונים בארץ, זה תפקיד הכנסת.
אתה מניח שה"תשובות הנכונות" מצויות בידם של שופטי בית המשפט העליון, אך ישנן שאלות שהן עניין של השקפה, של מוסר, של ערכים, ויכולה להיות יותר מתשובה דמוקרטית אחת (אני לא רוצה לתת אף דוגמה כדי לא להיכנס לעובי הקורה לאותה דוגמה, אני מניח שאמירה הזו מקובלת),
לאנשים שונים יש השקפה שונה על החיים, וכיום המצב הוא שהמחליט העליון הוא בג"צ. אפשר אולי להתווכח אם הצעת החוק הנוכחית היא הדרך הכי טובה לבקר את הרשות השופטת, אך המצב הנוכחי, בו הרשות השופטת אינה נתונה לביקורת כלל, לדעתי גרוע כפליים.
רונה, שימי לב לב שהטרמינולוגיה הפכה להיות "המתונים" לעומת "הימנים הקיצונים" או "הדתיים". זה ממש לא ככה, זה שאנשים חולקים על דעתך לא הופכת אותם לקיצוניים. זו אמנם מדינה קטנה אך גם לימניים יש מקום בה, ובאמירה החבויה, שבג"צ מייצג את השמאל (שלדעתך הוא גם השפוי, אך לדעת אחרים הוא הקיצוני) היא המחלישה את בית המשפט.
את המחלוקות הפוליטיות צריך להשתדל להשאיר כמה שיותר מחוץ לבית המשפט.
ד',
ברור לנו שהסיבה שבית המשפט "ממנה את עצמו" הוא כי ועדה שתאתר אנשים כשירים צריכה להיות גם מתוך הארגון. אין בבית המשפט "דתי מחמד" (יש שני שופטים דתיים כעת) ו"ערבי מחמד", כמו שאין "אישת מחמד". בית המשפט יותר ויותר מתקדם לייצג את כלל החברה, ואני בספק אם כל שופטי בג"צ הם שמאלנים. יותר מזה, אני בספק אם יש שופט אחד אפילו בבג"צ שנמצא שמאלה ממפלגת העבודה (אפילו ביניש לא כל כך שמאלנית, תתפלא).
העניין הוא שגם בג"צ הוא לא פוסק עליון; נניח שהוא החליט משהו והכנסת רוצה לשנות, היא יכולה – בהסדר חוקתי. כשבית המשפט פוסל חוקים הוא נוטה להחזיר את העניין לכנסת על מנת שימצאו את ההסדר החוקתי, הוא לא פוסל אותם לגמרי.
במקרים שבהם יש יותר מתשובה דמוקרטית אחת, בית המשפט נכנס לבחון את דוקטרינת הסבירות ובוחן האם ההחלטה היא סבירה, ולא האם זו ההחלטה המועדפת. כלומר, אולי הסברה של מי שאינו בקי במשפטים היא שבית משפט פוסל מהר מאוד, אבל בפועל בית משפט פוסל החלטות (ולא רק חוקים) רק במקרים קיצוניים בהם אותה החלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לכן, כשאתה אומר לי "יכולה להיות יותר מתשובה דמוקרטית אחת" אני מסכים איתך: אם, לדוגמא, מדינת ישראל תקבע שמותר לנסוע 130 קמ"ש, בית המשפט לא יבחון האם המהירות סבירה, אלא האם ההחלטה פוגעת בזכויות אדם בצורה קיצונית. אני מציע שתקרא כמה פסקי דין על דוקטרינת הסבירות ותשוב לדיון.
ד,
כמובן ש"יכולה להיות יותר מתשובה דמוקרטית אחת".
אם לתרגם את הפיסקה האחרונה של יהונתן ללשון בני אדם, אז זה בדיוק העניין – בג"ץ לא קובע מה ההחלטה הנכונה, אלא רק אם ההחלטה שהתקבלה היא עד כדי כך לא סבירה שאי אפשר להכיר בה. בית המשפט לא קובע איזו החלטה *כן* תהיה סבירה או מתאימה, לא מחליט בעצמו ולא מחליף את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת. כל שהוא עושה זה לומר, במצבים מסוימים ש"תשובה" מסוימת היא לא דמוקרטית, ושולח את הרשות הרלוונטית לבחור מבין שאר התשובות הדמוקרטיות האפשריות.
יהונתן,
תאורטית הרשות השופטת אמורה להיות כפופה הן לרשות המבצעת ולבצע (וגם ופרש) חוקים שנקבעו ע"י הרשות המחוקקת.
מעשית, בישראל, הרשות השופטת לא ממונה ע"י הרשות המבצעת (ראה תגובה קודמת), והכפיפות היחידה היא תקציבית (וגם את זה מנסים לשנות ע"י טיעון של עצמאות רשות השופטת).
והרשות השופטת מרשה לעצמה לפרש באופן נרחב ודרוש לעצמה את הזכות לבטל ללא מגבלות חוקים שנקבעו ע"י הרשות המחוקקת.
לכן השאלה שלי עדיין תקפה. מהם הבלמים ואיזונים (מעשיים, לא תאורטיים) על הרשות השופטת.
רונה,
זה לא מקרה שהחוקים הם מהעשור וחצי האחרון, ראשית בגלל אהרון ברק, ושנית בגלל שההרכב החברתי של הכנסת השתנה בעשורים האחרונים, וההרכב של בג"ץ נשאר סטטי.
וחוץ מזה, מה שד' אמר.
OOTC,
אני מציע שתקרא את "שופט בחברה דמוקרטית" של אהרן ברק, ממליץ על הפרק הראשון, בו הוא מסביר איך החלטות משפטיות מתקבלות.
אחרי זה דבר איתי (שוב, הפנתי אותך לקרוא פסקי דין, לא לטעון טענות בעלמא).
אני בכל זאת לא מבין משהו.
התסריט שתארת בסעיף 5 יכול להתרחש גם בלי השינוי בחוק. אם הממשלה והכנסת רוצות, אפשר גם להוציא להורג את בייניש וזה יהיה חוקי. ברור שזה לא חוקתי, אבל למיטב ידיעתי אין לנו חוקה, וגם אם רואים בחוקי היסוד חוקה, הרי הכנסת יכולה לשנות אותם ללא בעיות ברגע שהרוב בה לא רוצה בדמוקרטיה.
האיזונים במערכת המשפט (ובמערכת הפוליטית כולה) תלויים ברצונם הטוב של השופטים ובכך שהם מגבילים את עצמם במסגרת התרבותית שלהם. כל החלטה של הממשלה יכולה להיות "בלתי סבירה"בעיני מישהו, ואם הוא אינטיליגנטי מספיק הוא ימצא לזה סימוכין בחוק, או במשפט העברי. עובדה שאדמונד לוי מצליח.
אוקי,
התרחיש לא יכול להתרחש גם בלי השינוי. אם בג"צ יפסול את החוק, הכנסת לא יכולה לחוקק אותו מחדש, לחוק עצמו אין תוקף יותר וצריך לחוקק הסדר אחר, חוקתי יותר.
המילה "סביר" היא לא באותה משמעות כמו שאתה נותן לה; המילה סביר באה לתאר מערך שלם של החלטות אפשריות, שאחת מהן היא זו שבתוך התחום. אם החלטה היא בלתי סבירה זה אומר שאף מחוקק סביר לא היה מחוקק את ההחלטה כיוון שהיא פוגעת בזכויות אדם; כך, אם הכנסת תבטל את חוקי היסוד, רוב הסיכויים שההחלטה תבוטל בבג"צ כיוון שהיא מנוגדת לחוקי היסוד.
כלומר, הכנסת לא יכולה לנסח את החוק מחדש כסעיף בתוך חוק היסוד, נניח להוסיף בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ש "לצורך חוק זה, אדם=יהודי"? זה נשמע לי מוזר אבל אני מאמין לך כהדיוט בפני מומחה.
אני חושב שאני מבין את המילה "סביר" בדיוק כמו שאתה מבין אותה. אנחנו מדברים על תרחיש שבו לדעת רוב שופטי העליון, המחוקק אינו סביר. זה בעייתי, כי בעיני עצמו, המחוקק דווקא כן סביר. אז תאמר שהמחוקק הוא גוף פוליטי, שאינו כפוף לסבירות או להגיון, אלא לבוחר (שגם הוא לא חייב להיות סביר). אבל השופטים כן כפופים ל"סבירות" – מושג שלא הוגדר בחוק, וגם לא ניתן להגדרה. אם היה מוגדר היטב, לא היו חילוקי דעות בין השופטים.
הסבירות לא נבחנת מול החוק, אלא מול השקפת עולמם של השופטים. כל עוד השקפת העולם של רוב השופטים היא ליברלית, הם יכריעו בעד זכויות האדם. אבל זה תלוי ברצונם הטוב: הרכב שונה של בית המשפט יכול ליצור דגם סבירות שונה לחלוטין.
או בקיצור: הפורמליזם פחות חשוב מההרכב האנושי של הגוף המכריע.
מודי,
אני אגיד את זה בצורה פשוטה מאוד, מה שכתבת מראה שלא הבנת מה זה סבירות.
אתה טוען שיש הגדרה לסבירות?
כן.
הגדרה משפטית מדויקת מאוד.
אז אם זה כל כך מדויק, איך זה ששופטים עליונים לא מסכימים תמיד מה סביר ומה לא?
כמות הפעמים בה הם לא מסכימים היא אפסית וגבולית. קרא את בג"צ האינתיפאדה, בו אשכרה נפסל חוק, לעומת בג"צ נירמברג, בו הוא לא נפסל, וראה את ההבדלים הקטנים מאוד בין הצדדים.
תודה