ארגון גננות חרדיות והמהפכה השקטה

0.
ממש כמו רוזה פארקס שבסך הכל רצתה לשבת במקום הנכון באוטובוס (וגם על זה עוד כנראה תבואנה נשים חרדיות להתאונן), כך גם ארגון גננות חרדיות, קבוצה של גננות חרדיות, חד-הוריות או אלמנות שביקשו לדבר עם משרד החינוך על תנאי ההעסקה שלהן יכולות להיות אלו שיביאו את המהפכה הדמוקרטית לישראל, וזאת מבלי לשים לב.

1.
לעיתים, לא צריך את בית המשפט העליון שיבטל חוקים כדי להשריש את התרבות הזו שמתנגדי בג"צ כל כך רוצים, תרבות של זכויות אדם, שמירה על זכויות מיעוטים בצורה נכונה (ולא פלורליזם רב-תרבותי שמביא להרס עצמי של הדמוקרטיה) ומימוש של הדמוקרטיה בשתי הדרכים שממשות אותו, זכויות אדם ורצון הרוב. לעיתים, בג"צ ממש מתייתר, כאשר כל מה שדרוש הוא החלטה של בית הדין הארצי לעבודה. בהחלטה מאלפת של כב' השופט סטיב אדלר, (שפורשה לא נכון לגמרי בעיתונות) נקבע כי ארגון עובדים חרדי שלא מפעיל מוסדות נבחרים ופועל רק כזרוע מבצעת של אליטה חרדית לא יכול להיות ארגון העובדים היציג של הגננות החרדיות (עב (ארצי) 9/07, ארגון גננות חרדיות נ' הסתדרות המורים של אגודת ישראל).

2.
התביעה עצמה, שהיא מסובכת מכדי להכנס לפסקה אחת, היתה עתירתן של מספר גננות חרדיות שהתאגדו על מנת להכלל במשא ומתן מול משרד החינוך של גני רשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל, כאשר טענותיהן היו שכיוון שהסתדרות המורים של אגו"י היא ארגון לא דמוקרטי, שלא מאפשר ייצוג לנשים ופועל מטעם אגודת ישראל, שגם מפעילה את רשת החינוך, לא ניתן להגדירו כארגון עובדים. בית המשפט מצא, לפחות חלקית, שהצדק עם הגננות (אך הוא סרב להכיר בהן כארגון הרשאי לנהל מו"מ, בין היתר כיוון שאותן גננות לא היוו לפחות 30% מהגננות).

2.1
הדרישה עצמה, אירונית ככל שתהיה, מדגימה את המצב העגום של הדמוקרטיה הישראלית. חינוך עצמאי, שאמור להיות מופרד מהחינוך הממלכתי, מנהל משא ומתן עם משרד החינוך הן לקבלת כספים והן לתכנית הבראה. אירוני ככל שיהיה, זהו בן הכלאים הדמוקרטי של ישראל, בו Separate But Equal מקבל משנה תוקף אחר (Brown v. Board of Education).

3.
אבל השלכה נוספת שתהיה להחלטה כזו עשויה להתעורר בפעם הבאה שעתירת בחירות כלשהיא תשמע בישראל. לדוגמא, כאשר בית המשפט יתבקש לפסול רשימה כיוון שהיא נוגדת את אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל; כך הסביר, בזמנו, כב' הנשיא דאז אהרן ברק בעתירה שעניינה פסילת השתתפותם של אחמד טיבי, עזמי בשארה וברוך מרזל בבחירות לכנסת ה16; איש איש מסיבותיו.

"רשימת מועמדים התומכת בשימוש באלימות כדי להביא לשינוי במשטר אינה יכולה להשתתף בתהליך הדמוקרטי אותו היא מבקשת להפיל בכוח הזרוע. דמוקרטיה מבוססת על דיאלוג לא על כוח; על שכנוע ולא על אלימות. מי שאינו מוכן לקיים בעצמו את "כללי המשחק" הדמוקרטיים לא יישמע בטענתו כי האחרים חייבים לפעול על פי כללים אלה כלפיו. דמוקרטיה מניחה שינוי. הטוען לשינויים במבנה המשטר ואף בשינוי החוקה עצמה רשאי להשתתף בדיאלוג הדמוקרטי, ובלבד שהוא נוקט באמצעים חוקיים כדי להגשים את מטרתו ומטרה זו עולה בקנה אחד עם המאפיינים הגרעיניים של הדמוקרטיה." (עמ' 18, אב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית נ' אחמד טיבי, להלן: פרשת טיבי)

3.1
כלומר, לשיטתו של ברק, גופים שלא יקבלו עליהם את כללי המשחק הדמוקרטי עשויים למצוא עצמם מחות למשחק כיוון שהם לא מוכנים לאפשר את השינוי הפנימי גם בתוכם [הכניסו הערה צינית על האושר מתחיל בתוכי]. לכן, חשיבות ההחלטה בנושא ארגון גננות חרדיות רק מתחיל להיות מובן כאשר מסתכלים על התמונה הכוללת.

4.
בעוד שעד כה, עתירות הנוגעות לפסילת מועמדים היו קשורות לעניינים הכרוכים בהסתה לגזענות (ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית), יש סיכוי להביא את הנושא מכיוון אחר, בו הכנסת כבר אמרה את דברה פעם אחת, אך עוד לא אמרה את דברה [הנכון | הסופי]. חוק הפריימריס שאמור לקבוע, בעצם, כי כל מפלגה שזוכה לתמיכה מסוימת בציבור חייבת להפוך לאמצעי דמוקרטי הוא חוק שאמור לקדם דמוקרטיזציה של השיח הציבורי בישראל ולאפשר גם למיעוטים בתוך אוכלוסיות לא דמוקרטיות בעליל לומר את דבריהן.

5.
אכן, פריימריס מבטיחים רק הליך דמוקרטי, ולא אופי דמוקרטי; ויותר מזה, הן, לפחות לדעתי, מעבירות חלק משיקול הדעת מהציבור הכללי, שחכם מספיק כדי להצביע לרשימה מסוימת, למיעוט שמוכן להתפקד למפלגה כחלק ממפקד ארגזים. אבל פריימריס עדיפים על כלום, עדיפים על ועדות מסדרות שמבהירות לעם מיהם הנבחרים שראויים לשרת אותו. פריימריס גם מאפשרים את אותו שינוי פנימי שכב' הנשיא (דאז) ברק ראה כחלק מהדמוקרטיה.

6.
אז האם תוגש עתירה לועדת הבחירות המרכזית לקראת הכנסת ה18 שמבקשת לקבוע כי מפלגות שלא ניהלו פריימריס אינן רשאיות להתמודד? ככל הנראה לא. אולם, החלת חובה כזו על ארגון עובדים מסבירה שישנה זליגה של הסמכויות הדמוקרטיות לכיוון זה. מה שמתחיל בארגוני עובדים, שיהיו מחוייבים לייצג את עובדיהן ועובדותיהן, יאלץ להמשיך לכיוון ארגונים אחרים שמייצגים ציבורים; למרות שחוק בחירות לגופים ציבוריים הוא עדיין וולונטרי בישראל, הכנסת הסדר בכח שיחייב גופים המקבלים תקצוב ציבורי להיות דמוקרטיים הוא כח המציאות.

5 תגובות ל-“ארגון גננות חרדיות והמהפכה השקטה

  1. השאלה היא, האם ניתן לערער על פסיקת בית הדין לעבודה מטעמי דת. כלומר, ארגון חרדי כלשהו אינו יכול לתת ייצוג לנשים כי הדבר סותר את חוקי הדת.
    מכאן אפשר להמשיך ולומר כי מפלגה חרדית אינה יכולה לקיים פריימריז, כי ביסוד האידאולוגיה שלה נמצאת דעתו של הרב המנהיג, והיא הקובעת בכל עניין.

  2. ר"ש,
    אני לא מעורה בחוק בית הדין לעבודה. אבל כמדומני, אמורות להיות שתי ערכאות שדנות, אך במקרה הזה אין. כלומר, ניתן יהיה לעתור לבג"צ בהנחה שההחלטה של בית הדין חרגה מסמכותה או נוגדת את חוקי היסוד בישראל, מה שככל הנראה לא התקיים.

  3. לעלמה עפרונית – החוק היהודי אוסר הענקת עמדות כוח לנשים, ובמיוחד על מצב שבו נשים מחלקות הוראות לגברים. ומעבר לכך: נשים דעתן קלה, פסולות לעדות ועל אחת כמה וכמה למשפט, וכל זה.

  4. אני בטח מבינה פחות ממך בענייני דת והלכה, אבל למיטב הבנתי אפשר לפרש את "שום תשים עלייך מלך" בדרכים נוספות שאינן בהכרח "מלך ולא מלכה", בטח אם מי שצריך לפרש את זה היא מערכת המשפט האזרחית שמתיימרת למזג בין יהדות לדמוקרטיה כשמדובר בפרשנות חקיקה (בטח חוקתית ובטח בהקשר הזה של הגנה ע על עובדות).
    רוצה לומר, לא יודעת אם זה החוק היהודי כמו שמדובר בהגמוניה הרבנית/יהודית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *