אפוסטימולוגיה או סתם סיפור על יום שישי שלא היה מבוזבז

בזמן ה-אחרון יוצא לי יותר מדי לעשות דברים שהייתי מעדיף לא לעשות. אני מרגיש פסיבי מדי, הראיה שלי התדרדרה, אני מרגיש פחות אנרגטי. לא פחות היפראקטיבי, אלא רק שיש לי פחות התקפים, פחות עושה דברים ספונטניים, יותר, אני לא יודע איך לומר את זה, זקן. אני לא מסתכל על העולם כמו שהייתי פעם, אני לא עושה את מה שחשוב לי לעשות.

וכבר הרבה זמן שאני לא יוצא, לא הולך לבלות מחוץ לבית, לא קורע את העיר. כבר הרבה זמן שחסר לי משהו, חסר לי Jouissance שיסדיר את הכל, שיתן לי Libido, או משהו כזה.

אז בעצם, מה שעשיתי יום שישי הזה היה "פרץ של ספונטניות" בצורה יחסית. נסעתי רחוק, למחוזות ארצות ניכר (לפחות ברמה התיאורטית) ודמיינתי עצמי למישהו אחר. כל מה שעשיתי, כמה ששתיתי, הכל נותר זהה- אך כלום, כלום, לא השתנה.

ראיתי כמה הכל חברתי, ואיך אני יכול במקום אחר, באמצעות אותם כלים, להשיג את מה שאני כה רוצה. וכמה הכל שונה כשאתה לא תל-אביב.

אהבתי.