אפוסטימולוגיה

אפוסטימולוגיה או סתם סיפור על יום שישי שלא היה מבוזבז

בזמן ה-אחרון יוצא לי יותר מדי לעשות דברים שהייתי מעדיף לא לעשות. אני מרגיש פסיבי מדי, הראיה שלי התדרדרה, אני מרגיש פחות אנרגטי. לא פחות היפראקטיבי, אלא רק שיש לי פחות התקפים, פחות עושה דברים ספונטניים, יותר, אני לא יודע איך לומר את זה, זקן. אני לא מסתכל על העולם כמו שהייתי פעם, אני לא עושה את מה שחשוב לי לעשות.

וכבר הרבה זמן שאני לא יוצא, לא הולך לבלות מחוץ לבית, לא קורע את העיר. כבר הרבה זמן שחסר לי משהו, חסר לי Jouissance שיסדיר את הכל, שיתן לי Libido, או משהו כזה.

אז בעצם, מה שעשיתי יום שישי הזה היה "פרץ של ספונטניות" בצורה יחסית. נסעתי רחוק, למחוזות ארצות ניכר (לפחות ברמה התיאורטית) ודמיינתי עצמי למישהו אחר. כל מה שעשיתי, כמה ששתיתי, הכל נותר זהה- אך כלום, כלום, לא השתנה.

ראיתי כמה הכל חברתי, ואיך אני יכול במקום אחר, באמצעות אותם כלים, להשיג את מה שאני כה רוצה. וכמה הכל שונה כשאתה לא תל-אביב.

אהבתי.

Similar Posts

  • פרק שמיני: מדרגות

    "מה זאת אומרת מה אני יודע?”… "למה בכלל את שואלת?” שאלתי את יעל. היא המשיכה ללגום מהגליאנו, מצמידה את שפתה התחתונה לכוס הסניפסטר, נושמת עמוק את אדי האלכוהול. היא התיישבה בספה, תוך שהתריסים עדיין מוגפים מאז עזיבתי את הדירה והמזגן עדיין מטרטר; היא שיכלה רגלה ואמרה: “אולי זה קשה לך להבין, אבל כל מה שכאן…

  • פשנץ

    2.2 אפילוג -"פשנץ" [על החיים ומשמעותם, וגם על הכל] "רבים עומדים על כך שאני אסביר, אז החלטתי לשבת, קודם כל זה דבר שלוקחים קשה, הרי לא כל יום דבר כל כך חשוב מוכרז בפומבי, חברי חשבו על לגייס מסיבת עיתונאים, אבל כבר אמרתי שזה יותר מדי, אני בסך הכל חושב שזאת שטות די רצינית, אבל…

  • סדום

    סדום חרבה לה, והצדיקים יצאו ממנה; אולם לא היתה זו סדום האמיתית. סדום נמצאת בתוכנו. לכל אחד יש את יצר הרע, יצר הָסְדוֹמִיוּת, זו אינה אלא התגשמות של הליברטיניות כפי שהתגבשה בכתביו של המרקיז דֶה-סַד. סד בחר לקחת את המציאות ולמתוח אותה על סד העינויים ובכך נתפס כליברטיני, מחולל זכויות הקבוצה בשם זכויות הפרט הכלליות….

  • נעלי הבית

    6.1 נעלי הבית עוד לילה עבר ונשארו רק עוד שתי לילות עד הביאה (או ככה אני חושב) אחרי זה הכל ישתנה, לא עוד חיים חסרי תכלית אני אגיע, אציג את עצמי בפניו, והוא בתמורה יתן לי את הכח, אני אשים את הכח בתרמיל שלי, ביחד עם כל החפצים מהמסע ואתחיל בחזרתי אל העולם, שם אציג…

  • ישבו להם, על הים

    10.4 ישבו להם, על הים ישבנו על הים, כבין פה לאין-שם. ולגמנו מעצמנו, כבדרך אגב, אולי עכשיו. וניכר היה לעולם כי אהבתנו עומדת שם וניכר היה כי רגע אחד של שקט, ילווה בכאב ככל שידעתי, החיים היו הם רצף של כאבי גדילה קטנים, כל שבוע הפסקה, ואז עוד כאב, אולי בעצם הם לא מפסיקים לעולם….

  • פרק שביעי:: זיון ארוך ונח כנגד הקיר

    "מה בבוקר?“ ליאת שאלה, „עכשיו כבר שמונה, אתה כנראה חי בעולם מעוות כזה שבו אין זמן. צריך לזוז, צריך לבקר את אבא בבית חולים, הופ! הופ!". היא אמרה כאילו היא לא היתה ערה חצי לילה והתוודתה מולי. „ספר לי עכשיו, אני רוצה לדעת הכל, למה עזבת ולמה לעזאזל יעל היתה כאן ולא אמרת לי.“ "את…