0.
נתחיל מהסוף: אתמול, בערך בשתיים ורבע בלילה, אחרי שדב סיים להודות לכולם, הוא נעמד לרגע ליד יואב לרמן, הוא לחץ את ידו ואמר לו שהוא מחכה בכליון עיניים לקמפיין שלו לראשות המועצה ב2013, תוך שהוא מתייחס לפרוייקט הפיצה של שרון ושלי, בו שרון ואני הרמנו ללרמן אתר פיקטיבי למועמדות לראשות העיר. אם יש דרך אחת לתאר עד כמה דב השתנה בשלושה חודשים מאז שנפגשנו איתו על הדשא ושוחחנו על הבחירות, זו להבין כמה הוא היה מעורב: הוא אשכרה נכנס ללרמן2013.קום וצחק. זה חבר כנסת שאני רוצה כאן.
1.
נמשיך מלהגיד שאי אפשר להגיד שאנחנו הפסדנו. אם ביום שנפגשנו עם דב על הדשא מישהו היה אומר שדב חנין יקבל 30 ומשהו אחוז בסיבוב הראשון, הייתי צוחק ואומר לו שזו בדיחה טובה. עם התקציב שעמד לרשות דב (שמהווה בערך 5% מהתקציב הרשמי של רון חולדאי) הוא הצליח ממש טוב. צביקה אמר לי אתמול ש"הוכחנו שאין משמעות לשלטי חוצות". אני חושב שדווקא הוכחנו משהו הרבה יותר חשוב: הוכחנו שהשיווק במדיה חברתית עובד (לאו דווקא אינטרנטית) ועובד מצוין. כל פלריג שנתלה ממרפסת שווה כמו עשרה שלטי חוצות: הוא אומר שלא קנו כאן באנרים אלא דווקא החברים השקיעו את המאמץ לתלות את הפלריג. נכון, אפשר לזייף אחד או שניים, אבל כל אחד מאיתנו יודע איפה השכנים שלו גרים, ויודע שאם הם תלו הם עשו משהו. [פוסט מצוין של עידוק על הסוף]
מדיה חברתית עד הסוף
2.
אחר כך, נוכל קצת לדבר על מה הולך להיות כאן: את מה שעשיתי עד עכשיו עבור עיר לכולנו אני כנראה אמשיך לעשות (לתת ייעוץ משפטי) ויואב לרמן כנראה יצטרך לעזור לפרלמנטרים החדשים לעשות את המוות לקואליציה, תוך שנוכל לעשות הכל כדי לקיים כאן דמוקרטיה.
3.
מצד שני, אי אפשר להגיד שחולדאי ניצח. שנה לפני הבחירות, חולדאי זכה ל53 אחוזים ממי שהצהיר שהוא ילך להצביע (וזה מול יוסי שריד, שהוא דמות הרבה יותר מוכרת מדב), בסקר מחודש יולי, חולדאי זכה ל63 אחוזי תמיכה (בניכוי הקולות הצפים) ובסקר שנערך חודש לפני הבחירות זכה חולדאי לנתונים דומים. כך שנתון של 35% לדב חנין הוא נתון מרשים ביותר: הוא אומר שדב הצליח לצור טרנד, במובן החיובי של המילה. אם תסתכלו על גרף החיפוש בגוגל אחרי דב תוכלו לראות גידול אקספוננציאלי החל מאמצע אוקטובר. דב סחף אחריו לא מעט אנשים, וזה מה שיפה.
4.
אדם שוב כותב על טעמו המתוק של הנצחון. אני בספק אם רון חולדאי ניצח. אכן, הוא קיבל יותר קולות בבחירות לראשות העירייה. אבל לנהל קואליציה כשהוא צריך להשביע את רצונם של אוהבי החתולים, חובבי שקיות המחזור, בעלי המגה-בארים ושוכני בתי הכנסת אומר שהוא יצטרך לעבוד קשה, אפילו קשה מאוד. נצחון עבור חולדאי היה להביא אותו למצב יותר טוב מזה שהוא היה בתחילת הקמפיין, לא לכפות שריפות ו"טרנדים" שצמחו. חולדאי נמצא כעת במקום יותר רע מאשר היה לו הבחירות היו נערכות בחודש יולי. כלומר: הקמפיין שלו כשל. האם אפשר לקרוא לזה נצחון? אני חושש שלא.
5.
ומילה אחת של תקווה, בכל הקמפיין הזה: אני מקווה מאוד לראות את ראש העירייה שלנו ממשיך לכתוב בבלוג שלו ולענות אישית (ולא באמצעות "צוות תל-אביב אחת" או פטריק סרוסים למינהם) לתושבים שלו. להמשיך את "זירת הבלוג הזו" שמהווה שיח בינו לבין הבוחרים. אני אהיה מאוד מאושר אם זה יקרה, אבל אני בספק. אבל אם רון חולדאי יענה למיילים, זו כבר הוכחה שניצחנו בקמפיין.
6.
ובנימה אישית יותר: שעתיים ישבתי אתמול עם חבר בבית קפה על מנת לשכנע אותו להצביע לדב. על פניו מדובר בפעולה מיותרת, כיוון שקול אחד לא אמור לעשות כלום, ובשעתיים עבודה שלי הייתי יכול להכין עתירות לועדת הבחירות, לעזור למתנדבים לחלק פליירים או לפסול קלפיות רוויות של חולדאי. בצורה אחרת, הרגשתי שליחות. לא יכלתי לתת לחבר להצביע עבור חולדאי; עבורי זה אומר לא מעט כשמישהו מצביע נגד האינטרסים שלו. הסלידה היחידה שלו מדב, אגב, היתה העובדה שהוא גר על רחוב אבן-גבירול והוא רוצה רכבת תחתית. (הבטחתי לו שהוא לא יקבל אותה בכל מקרה). זו מדיה חברתית יותר מכל.
אני לא חושב ש"הוכחנו שהשיווק במדיה חברתית עובד", לפחות לא במובנים שאני מכיר של המלה "הוכחה". התזה שמתחילה להתגבש שצלי היא שהעובדה שחלק לא מבוטל מאנשי הקמפיין האינטרנטי של דב חנין ו"עיר לכולנו" הם גם אנשי תקשורת, או חברים של אנשי תקשורת, מלאה כאן תפקיד בהעברת הבאז מקהילה של פעילים נמרצים לאמצעי תקשורת ההמונים המיינסטרימיים, ומשם לקהל הרחב. דהיינו, למדיה החברתית אולי היה כאן חלק (יחד עם הקשרים החברתיים) בהתנעת התהליך ואולי בתיאום בין הפעילים, אבל עדיין לא מלאה תפקיד מרכזי בהישג של דב חנין ו"עיר לכולנו".
ערן,
אני לא חושב שמי מהפעילים באינטרנט של דב הוא כיום עיתונאי במשרה מלאה. חלקם עיתונאים לשעבר או פרילנסרים, אבל לא כתבים (להבדיל מעיתונאים).
כשאני מדבר על מדיה חברתית, אני מתכוון לאקטים של שכנוע אישי, דיבור של אדם לאדם, התכתבות ודיונים : לא רק פייסבוק ובלוגים. אני חושב שההצלחה האמיתית של הקמפיין, שרץ על סכומים מצחיקים, היא ביכולת שלנו להגיד היום שלא יהיה קל במועצה של חולדאי.
לכן כתבתי "אנשי תקשורת או חברים של אנשי תקשורת". אני יכול למנות מהזיכרון את עידו קינן, צביקה בשור, שוקי גלילי (נדמה לי שהוא אפילו במשרה מלאה) ואתה בטח תוכל להוסיף לרשימה הזו עוד הרבה אנשים. קיבלנו הצצה קטנטנה לזה בעבר, כשאורי גוטליב הקליט את "רשימת החיסול" של המגיבים בגלוב. מאז הזליגה של תוכן מהבלוגוספירה למדיה הממוסדת, דרך הרשת החברתית הלא-מתווכת-מחשב הלך והתרחב, ואולי הקמפיין של דב חנין ו"עיר לכולנו" הוא שיא מקומי של המגמה הזו.
כשאני מדבר על מדיה חברתית אני בדרך כלל מדבר על זה בהקשר של תקשורת מתווכת מחשב. אולי ההגדרה שלי מצמצמת מדי בהקשר הזה, אבל נראה לי שלכלול שיחות פנים אל פנים או חוגי בית ב"מדיה חברתית" קצת מרחיב את היריעה יתר על המידה, שכן מהי ה"מדיה" במקרים אלו?
כשחשבתי על זה הגעתי לשתי מסקנות: הראשונה, שלקמפיין האינטרנטי היתה השפעה עצומה. 34% זה לא עניין של מה בכך ועוד עם קמפיין שהתנהל כמעט ללא תקציב. בחודש האחרון באמת הרגשתי שיש איזה באז באויר, שמשהו אולי יכול להשתנות. אני, שכל כך לא מעורבת בפוליטיקה בד"כ הרגשתי שללכת להצביע זו שליחות, אני הרי משפיעה באופן ישיר על החיים שלי בעיר – עיר שאני אוהבת בכל רמ"ח אברי.
המסקנה השניה שלי היתה שחבל מאוד שהקמפיין התנהל כמעט כולו דרך האינטרנט. רובם הגדול של חברי ומכרי אינם בלוגרים ו/או אנשי היי-טק/ עיתונאים/ כל מקצוע אחר בתחום, שהאינטרנט מהווה נדבך חשוב ויומיומי בחייהם. מעבר לזה, חלק גדול מהאנשים שיצא לי לדבר איתם החליטו שהם לא בוחרים ואחרים אפילו לא ידעו שיש בחירות (מדברים על לחיות בבועה…). אני מאמינה מאוד שאם הקמפיין היה יוצא מגבולות האינטרנט (ולא שזה היה רק שם, אלא בעיקר. ראיתי גם המון מחלקי פליירים ופעילים, בעיקר של חנין, אבל זה היה רק זמן קצר מאוד לפני הבחירות ואני גם מבינה שהתקציב היה דל), היתה לו השפעה גדולה יותר על הציבור. אני מודה שבבחירות הקודמות, לפני שגרתי בת"א, לא הצבעתי כי גם לי לא היה אכפת במיוחד. נראה לי שרבים עדיין נמצאים באדישות הזאת ולראיה הצביעו רק כ 40% מבעלי זכות הבחירה.
זוהי אינה ביקורת על התנהלות הקמפיין של חנין, בעיקר הבעת צער על כך שלא נבחר. אני לא יודעת כמה זמן עוד אשרוד בעיר תחת שלטונו של חולדאי…
אני נוטה להסכים עם ערן – חלק גדול מההצלחה הוא בזליגה של תכנים מהבלוגים לתקשורת הרגילה – שיש לה עדיין הרבה יותר חשיפה. (אני לא יודע להגיד אם זה בגלל שיש כאן אנשים מרקע או קשרים בעיתונות).
מצד שני גם חלק מהכשלון הוא על רקע זה – התקשורת ברובה הגדול ממש ניסתה להשקיט את כל הנושא, עיתון הארץ ודה מארקר התגייסו נגד חנין (והעיר התגייס לטובתו), ובסופו של דבר חלק גדול מהאוכלוסיה – בעיקר מי שפחות חשוף לרשת ולתוכן גולשים לא היה בסיפור – לא מכירים את מצע של חנין, לא את עיר לכולנו ובעיקר מה שיודעים להגיד זה שהוא קומוניסט ושהוא לא עומד בהתקווה.
אחת הבעיות היא שרשת חברתית היא לא בנויה כמו רשת ממש, אלא כמו אשכולות שיש קשרים בינהם. אחנו יכולים לשכנע הרבה אנשים, אבל בלי לתקוע יתד במקום כמו שכונת ביצרון , או באוכלוסיה הוותיקה יותר – הסיכוי להצלחה הוא קטן.
ליזבי – היה לדעתי די הרבה עבודת שטח – בטח יחסית לכוחות שלנו ולכמות הארגון וכו' – הנקודה שעבודת שטח היא לא דבר קל – היא יקרה במשאב הזמן, אבל כן – זה בהחלט דבר שצריך עוד לעבוד עליו.
אחד הדברים שלי היו חסרים הוא כלי להתארגנות מקומית – כלי אינטרנט שעוזרים לאנשים להארגן באופן מקומי עם עוד אנשים באזור שלהם – לדוגמה – "כל האנשים בשכונת ביצרון נפגשים ביום חמישי ב-5 במכולת של שלמה" – ולעזור לאנשים משכונת ביצרון להתארגן לבד ובאופן מבוזר.
אין מה לומר, הקמפיין האינטרנטי מהווה הצלחה גדולה, זה שהוא גלש למיינסטרים רק מחזק זאת, ואני מאוד שמח לראות זאת.
לטעמי צריך בפעם הבאה לנסות ולשלב בין השניים, הקמפיין האינטרנטי השתמש (לטעמי) בשיטות שטיפת מוח של חזרה שוב ושוב ללא סוף על אותם טיעונים, לטעמי שחוקים ולא לחלוטין אמיתיים (איני מכיר את העיר לעומקה אבל בגדול עיר כן צריכה מגדלים וכן צריכה להביא הרבה עשירים וכו').
נראה לי שאם היו מצליחים להביא מועמד עם רקורד עשייה שאפשר להדביק לו טיעונים פוזיטיביים יותר סבירים, אז היה ניתן להשוות בין הקמפיינים ודומני שגם הוא היה מנצח.
בשורה התחתונה: כל הכבוד.
אחרי שדרור הסכים איתי אני כנראה אסכים איתו – רשתות חברתיות באמת בנויות פעמים רבות מאשכולות שמחוברים ביניהם על ידי hubs – אנשים ששייכים לשתי רשתות או יותר (דמיין כאן קישור לעבודה של שרון בנושא), והבלוגוספירה שעסקה בנושא מורכבת לדעתי בעיקר מהגרייפסיאדה (הבלוגים שמופיעים בגרייפס) ועוד אשכול אולי בקפה דה-מרקר. האם מישהו יכול להצביע על פריצה משמעותית החוצה משני האשכולות הללו?
אממ. אוליי פורומים כמו פורום תל אביב בתפוז – אם כי שם היתה נטיה חזקה בעד חולדאי בהתחלה ואחר כך זה השתנה למשהו יותר מאוזן.
ויש מן הסתם עוד קבוצות שהן פחות גלויות – כמו התנועה לדמוקטריה ישירה שהרבה מתכתבת באימיילים – ואני מניח שעוד קבוצות דומות כמו האמנים שעשו את הסרטון
הנקודה היא שאשכולות כאלה קיימות גם בעולם האמיתי ולא רק כדבר רשתי, לטעמי דבר כמו פייס בוק היה יכול לעשות עבודה לא רעה אם הוא לא היה בנוי בצורה רעה כל כך למטרה הזאת – הוא טוב בלבזבז זמן על רכילות ורע כדי לנסות ליצור פעילות משותפת יחד (או כך נדמה לי ).
אממ. אוליי פורומים כמו פורום תל אביב בתפוז – אם כי שם היתה נטיה חזקה בעד חולדאי בהתחלה ואחר כך זה השתנה למשהו יותר מאוזן.
ויש מן הסתם עוד קבוצות שהן פחות גלויות – כמו התנועה לדמוקטריה ישירה שהרבה מתכתבת באימיילים – ואני מניח שעוד קבוצות דומות כמו האמנים שעשו את הסרטון
הנקודה היא שאשכולות כאלה קיימות גם בעולם האמיתי ולא רק כדבר של רשת ווב. פייס בוק עוזר לתאר רשתות כאלה, אבל לא כדי להפעיל אותן לפעילות – לדוגמה קשה ליצור רשתות על חיתוכים של מקצוע +מיקום + עניין או זמן (לדוגמה "אני מחפש מישהו מתומכי עיר לכולנו שיכול לעזור לי לתלות פלריגים בסוף השבוע בצפון העיר" וכו')
ראה, אין ספק שהישג הוא מרשים, בכל קנה מידה, ובמיוחד כשמביאים בחשבון את המשאבים והבחירה בפיגורה אלמונית והנושאת מאחוריה מטען בעייתי למכירה. אני חושב שכמו שדב אמר אתמול, את הקמפיין הזה, ובמיוחד את החלק של ה"בלוגרים" בו, ילמדו עוד בבתי ספר לשיווק ופרסום. אני כן חושב, בנוסף, שדווקא הכניסה של חלק מהמפלגות היותר קיקיוניות, בעיקר הצעירים, מראה שלפחות בשנת 2008, גם מדיה "ישנה" עובדת. הקמפיין של הצעירים היה מזעזע ברמות, אבל הנוכחות שלהם בפוסטר מדיה הביאה להם 2 מנדטים. האם היינו יכולים לקבל את ה-2 מנדטים האלה אם גם עיר לכולנו הייתה קונה מדיה? יכול להיות.
מעבר לזה, זה מצחיק איך פתאום הבלוגרים הפכו להיות *ה*כוכבים וקובעי דעת הקהל המרכזיים, בעיני המקטרגים. כשאנשים אומרים שצביקה בשור ועידו קינן בחרו לתמוך בדב חנין, הם אומרים את זה עם אותו טון ביקורתי כאילו רופרט מרדוק או משפחת מוזס בחרה לחבק אותו, שזה מצחיק, כי לשניהם יש זקן מטופש.
יש לי תחושה שהמפסיד העיקרי בבחירות האלו הוא יוסי שריד
דרור – זו לא היתה ביקורת על עבודת השטח שנעשתה או לא. למען האמת גם לא ראיתי יותר מדי פעילים מטעם חולדאי מסתובבים בעיר למעט השבוע האחרון שבו פעילי כל הסיעות התנפלו עלי מכל עבר. ברור לי מאוד שפעילות שטח היא לא דבר קל. עיקר הבעת הצער שלי היתה על כך שרוב הציבור עדיין נשאר אדיש. אני מאמינה מאוד שחולדאי נבחר לא בגלל שהתושבים באמת רצו בו אלא פשוט כי לרוב האנשים לא היה ממש אכפת. אנשים רבים שדיברתי איתם הגיבו במשיכת כתף ואימרה כמו "למה שאצביע הרי ראשי עיר כמעט ולא מתחלפים לעולם" או "העיר נראית יפה, חולדאי בסדר, אין טעם בכלל להצביע" ועוד כהנה וכהנה אימרות. בעצם מה שאני באה להגיד זה שהקמפיין באינטרנט פיספס אוכלוסיות רבות והן לא היו חלק מהבאז שנוצר סביב חנין או סביב הבחירות בכלל. אותם אנשים לרוב לא בחרו כלל או שבחרו בחולדאי, לא כי הם תומכים בו אלא כי הם פשוט לא ממש ידעו על האלטרנטיבות. מאחר וחולדאי לא פגע בהם אישית הם גם לא טרחו לברר.
שוב, אני לא מעבירה ביקורת על הקמפיין, סה"כ אני עדיין מחשיבה אותו כהצלחה. ואולי הביקורת שלי היא בעצם כלפי אותם 60% שפשוט לא טרחו. הרי אם הם היו בוחרים, בטוחני כי חולדאי לא היה מנצח או שלפחות היה סיבוב שני.
שיט זה יצא ארוך…
האם רק אני שואלת את עצמי למה שלושת המועמדים האחרים שלא היה להם רבע סיכוי לא הסירו את המועמדות שלהם??? לפעמים אם איכפת לך מהעיר שלך זה אומר לרוץ לראשות העיריה ולפעמים זה אומר *לא* לרוץ לראשות העיריה כדי לא לפצל את הקולות. אם היה להם טיפת שכל ופחות אגואיסטיות יכולנו להתעורר לבוקר חדש באמת.
הצרה שזה משאיר אותנו עם מלכוד 22 של הציבור אדיש בגלל שהוא לא טורח לברר מה הוא יכול לעשות בגלל שהוא אדיש וכו'.
הצרה שאין דרך ממש להגיע למי שאדיש – את זה צריך לעשות בעבודת שטח אני חושב.
נטע, צריכים להיות כנים. התמודדות של מועמדים אחרים רק גרעה קולות מחולדאי, אם שחור לדוגמה היה מסיר את המועמדות שלו, חלק מהחברה שלו היו הולכים לחולדאי, חלק לא מצביעים וחלק לחנין – רוב הסיכויים שזה היה מגביר את התמיכה בחולדאי.
לגבי ויסנר – הוא ממילא לא קיבל הרבה ובכל מקרה הוא רץ בעיקר כדי לקבל תהודה לכנסת וכדי וכדי להבליט את הרשימה שלו, ובכל מקרה להאשים אותו בשיקולים לא ענייניים בגלל זה, זה כמו לזרוק כוס מים לים.
ברכות ל"עיר לכולנו" על ההישג המרשים ויצירת תשתית מצויינת לפעילות לוחמנית במועצה ולהצגת אלטרנטיבה מבוססת ומגובשת ב-2013. יהונתן, ברכות גם לקהילת הבלוגרים ולבלוג המצויין שלך על תרומתכם החשובה למאבק.
אני שמח לבשר שבמודיעין-מכבים-רעות, בה ראש העיר המכהן משה ספקטור בן ה-75 פורש ולא התמודד על קדנציה נוספת, היה לנו מאבק מותח בין שני מועמדים מרכזיים: בין סגן ראש העיר חיים ביבס לבין "ידידי" עו"ד אמנון מרחב, שגייס לטובת הקמפיין שלו את תמיכתה של מפלגת העבודה ובכיריה, מפלגת "קדימה" וגם כמה ראשי ערים מפורסמים, כמו אדון חולדאי. היו לנו גם שלושה מועמדים נוספים שלא היתה להם יכולת אמיתית לאיים על הבכורה – בכלל זה תואמו של פאר ויסנר, סגן ראש העיר אלכס וינרב, מנכ"ל עריית אשדוד יגאל צדוק (שכעת נותר ללא עבודה לאחר שצילקר הפסיד את הבחירות שם) ודורון שולדנפריי בעל השליטה בחברת "ליגד" הזכור מפרשת שמעון שבס.
הבלוג שלי, מודיעין-ווטש, שהוקם תחילה כ"מרחב ווטש" על מנת לעצור את עו"ד אמנון מרחב בדהירתו לראשות העיר, שיחק תפקיד חשוב במאבק על דעת הקהל מזה שנה וחצי. יממה לפני פתיחת הקלפיות פרסמתי מדריך לבוחר המתלבט שהופץ ברחבי העיר ומילא תפקיד חשוב בהכרעת המערכה בסיבוב הראשון באמצעות מעבר מעל סף ה-40%.
התוצאה הסופית (לפני קולות החיילים): חיים ביבס 41.8%, אמנון מרחב 36.8%. אין שום ספק שהבלוג שלי תרם לאורך חייו בעיצוב דעת הקהל יותר מאשר הפער של ה-5% האלה, כך שמערכת הבחירות במודיעין-מכבים-רעות היא מערכת הבחירות הראשונה בארץ בה בלוג מילא תפקיד כה מכריע.
ערןב ודרור, בנוגע לזליגה מאשכולות הגרייפספירה – בקמפיין הזה פייסבוק דווקא מהווה דוגמה לא רע בכלל. אלפי אנשים הצטרפו לשלל הקבוצות והאירועים, והזמינו עוד ועוד חברים שהתוודעו אל המסרים בשיחות שהמשיכו אוף ליין.
הזליגה הזאת שטפה את מרכז העיר, את הצפון הישן ואת הצעירים. בואו נניח שאנשי חיי הלילה, הדיג'ייאים והאמנים שהתנדבו לתת מעצמם במסיבה בבלוק הם לאו דווקא קוראי בלוגים או חברים של בלוגרים. בואו נניח שרק חלק קטן מהמוני המתנדבים (יותר מאלף) של עיר לכולנו הם קוראי בלוגים או חברים של בלוגרים (אם כי חלק יפה מהם התחיל להיות כזה מתוך הפעילות).
בסופו של דבר, את המרכז ואת הצעירים, שנוטים להיות אדישים, הקמפיין הזה כבש, וההצלחה היתה מעבר למה שיכולנו לשער בהתחלה. ברור שהיה יכול להיות אפילו יותר טוב אילו הגל הזה היה שוטף גיאוגרפית גם מעבר לגבולות של תל אביב "שלנו", וכמובן שהיה יכול להיות יותר טוב אילו שיעור ההצבעה בקרב צעירים היה עוד יותר גבוה. בנוגע לגיאוגרפיה, אין ספק שזה האגוז הכי קשה, אבל אני מקווה שבפעם הבאה יהיה יותר קל.
בסופו של דבר, הכי הכי חשוב לציין שכל הקמפיין הזה – שהתיישב במרכז הדיון בעיר והגיע גם לסדר היום הארצי (עם תוספת האיחור, ההשטחה והדיסטורשן שהיא מנת חלקה של התקשורת המיינסטרימית) – כל כולו היה אורגני לגמרי וללא אמצעים כלכליים.
וזה דבר מדהים.