יום שבת, ואני מנסה לכתוב. ממש חזק. אבל לא יוצא. נראה לי שהתייבשתי מאתמול. לא ממש שתיתי הרבה, אבל גם התחלתי לשתות מ7 בבוקר. הבירה הראשונה שלי היתה בארוחת בוקר לפני המבחן, ומאז לדעתי לא הפסקתי עד 4 בבוקר שהלכתי לשון. אבל האלכוהול זו לא הבעיה. היובש בא ממקום אחר. אתמול בעצם הבנתי את הבעיה הפרוידאנית שלי.

המרחק אצלי בין הרצוי למצוי הוא מהותי. מה שאני רוצה הוא לא מה שאני יכול לקבל, ומה שאני יכול לקבל אני כבר לא בטוח שאני רוצה. אני רוצה עוגה, שלא תהיה חלבית, שלא יהיו בה ביצים או ג'לטין. אני רוצה אחרי שאני אוכל אותה שעוד ישאר ממנה מספיק לכולם, ואני לא רוצה להשמין ממנה. בעצם אני לא רוצה עוגה, אני רוצה חסה.

אבל חסה זה לא מה שאני באמת רוצה, כי חסה לא טעימה. ואז כשאני מקבל חסה אני לא מרוצה. אבל חסה? חסה זה אחרת מהחיים.

הבעיה שלי היא בעצם אחרת, ורונה תמיד הציגה את זה ככה, ואני בחרתי להתעלם מהבעיה. אני אציג את זה עם ארוחת הבוקר שלי היום. הייתי בסופר, ורציתי לקנות משהו לקינוח לארוחה. קנייתי ופל בלגי טבעוני (יש כזה דבר, מסתבר) ורציתי גם סירופ מייפל. עכשיו, בהתחשב בעובדה שכבר החשבון שלי היה מעל 200 ש"ח, כי הייתי צריך לקנות שמפו, קונדישינר, סכיני גילוח, סבון פילינג וכל מיני דברים של כוסיות, הלכתי למעבר הממתקים להסתכל על סירופים.

היה שם את הסירופ מייפל האמיתי, אבל הוא עלה 35.99 ש"ח, מראש החלטתי לפסול אותו, אז נותרו שני סירופים – אחד עלה 19 ש"ח והיה קטן, של חברה טובה, והשני של אפיכל ב14 ש"ח, גדול בהרבה. מכיוון שלא הייתי מוכן לשלם כל כך הרבה על משהו שבעצם יש באיכות פחות טובה בצורה יותר גדולה במחיר יותר זול, לא לקחתי את הסירופ היקר.

אבל גם את הסירופ הזול לא לקחתי, כי לא הייתי מוכן לאכול משהו עם סירופ זול. כן, אני מפונק, אז בסוף אמרתי שאני אמרח ממרח שוקולד על הוופל וזהו. וזה מה שעשיתי.

ככה גם החיים שלי, אני מוותר על ההנאות הקטנות היקרות, ומוותר על הצרכים האמיתיים כי אני מעדיף שלא לקבל הנאה פחותה מצד אחד, ומעדיף שלא להוציא יותר מדי – או להסתכן יותר מדי.

(בלי שום קשר לסיפור, תמונה מאתמול שערכתי היום בפוטושופ)

ועכשיו נמשיך עם הסיפור. אני פשוט לא החלטי, יש דברים יותר חשובים.
אני אמור לכתוב עכשיו את המבחן בית ולמצוא דרך להגיש אותו; אבל נכון לעכשיו יש לי דברים יותר חשובים לעשות, ואני לא יכול לכתוב בלי ראש נקי.

הייבוש, הוא כנראה באשמתי, אני בחרתי שלא להיות מספיק החלטי ולעשות משהו שאולי יעשה לי טוב, אולי כי התועלת במקרה הזה היא קטנה מהמחיר שאני אצטרך לשלם (אולי, בעצם, בשני המקרים אתמול, שהצטברו לסרט אמריקאי אחד מעצבן).

נראה לי אבל שמשהו חיובי ייצא מאתמול, ואני צריך שלא להתערב בו. אני עדיין עם משקעים לפעמים בנוגע לדברים כאלה, ויש דברים שאני לא הולך לתת יד בהם, רק כי אני לא מאמין שצריך, רק כי אני לא רוצה לתת בהם יד כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.

בכל מקרה, למי שיש פתרון לבעיה מוזמן להציע הצעות ייעול. אני אשמח לפתרון.

יהונתן,
עדיין מיובש מאתמול.