Sí se puede | גם אם אתה לא יכול, לפחות ניסית

0.
הבחירות הארציות הכו אותי בתקופה לא טובה יחסית; ישר אחרי הבחירות המוניציפליות ועבודה מאומצת על דב חנין. גם ברמה האישית כמובן זה לא נח. חודשיים של קמפיין הבחירות למען דב אומר שצריך לוותר על קצת פרנסה בשביל הפוליטיקה; בבחירות האלו לא רציתי להיות מעורב, במיוחד כי לא מצאתי בית אמיתי להתמודד בו. היום, אחרי חודשיים וחצי של חסד, עומד להיות ברק אובמה מושבע לנשיאות ארצות הברית. בצורה מפתיעה מאוד אחרי שהאיש הבטיח להגשים את חזונו של מרטין לותר קינג, אני יכול לומר שאני שמח שיש לראשונה נשיא לארצות הברית שאני משוכנע שהוא גם משכיל דיו כדי לקרוא את כתביו של קינג (לרבות כתביו על סרבנות).

1.
קינג אמר, באותו נאום מפורסם על למה להביע את דעתך הסביר בדיוק את אותו דיון שהתנהל אצל שרון בבלוג על האם להביע את דעתך הפוליטית כאשר הביטוי עשוי לפגוע בעתיך; קינג אומר: "אתה יכול להיות בן 38, כמו שאני כרגע, ויום אחד, הזדמנות גדולה תעמוד מולך להגן על עקרון גדול, על נושא חשוב, מטרה נעלה. ואתה תסרב כיוון שאתה מפחד. אתה תסרב כיוון שאתה רוצה לחיות לאורך זמן, אתה מפחד כיוון שאתה עשוי לאבד את עבודתך, או שאתה מפחד מהביקורת או מאובדן הפופולריות שלך, או שאתה מפחד שמישהו ידקור אותך, ירה בך או יפוצץ את ביתך. אז אתה מסרב לנקוט עמדה. וובכן, אתה עשוי להמשיך לחיות עד גיל 90 אבל אתה תהיה מת בדיוק כאילו נהרגת היום".

2.
אביגדור ליברמן לא מפחד לומר את דעתו. ליברמן מאיים ברצח על ח"כ טאלב א-סנע ואומר "אנחנו נטפל בכם כמו בכל מחבל"; ליברמן, ככל הנראה, סומך את דבריו על כך שככל הנראה בית המשפט העליון יפסול את פסילת המפלגות הערביות כיוון שהדבר נעשה משיקולים פוליטיים ולא מבחינה משפטית עניינית. לאחר שאופיר פינס, חבר מפלגת העבודה, הבהיר שהצבעת מפלגת העבודה בעד הפסילה היתה בניגוד לדעתו, מה גם שדבריה של ח"כ אורית נוקד כי איתן כבל הצביע בעד פסילתן עקב כעס מעלה ספקות רבות לכגבי כשירותו של כבל לתפקד כמזכ"ל, אם שיקולי כעס הופכים את החלטותיו כל כך מהר.

3.
ונחזור לאובמה, בפוליטיקה הישראלית נחקקים מעט מאוד נאומים בזכרונות; דווקא הכריזמה של אובמה בססמא "Yes We Can" היא משהו סוחף שאף אחד ממנהיגי המדינה לא הצליח להביא. מאז נאומו האחרון של יצחק רבין שלא פחד להביע את דעתו, ומת בעקבות הבעת דעתו, עם המילים האלמותיות: "הייתי איש צבא 72 שנים. נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול וחייבים לנצל אותו למען אלה שעומדים פה, למען אלה שאינם עומדים פה, והם רבים בעם". מנהיגות סוחפת, מנהיגות שיכולה לסחוף את האזרחים לשינוי, לא מנהיגות בירוקרטית קטנה שתפעל לפי שיקולי פופולריות ואיזון תקציבי.

4.

ואם כבר "לא לפחד לומר את דעתך", עינב שיף מוואלה כותבת טור נהדר על העדר התגייסות האמנים נגד המלחמה; כעת, אחד משניים: או שהאמנים אכן היו בעד המלחמה או שהם לא התגייסו נגד, בכל מקרה, בשביל הקונצנזוס לא נוצרה המוסיקה. המוסיקה, התרבות, השינוי, כולם באים מהשוליים ולא מהרצון לשמור על מנגנוני הכח כפי שהם. הרצון להביא לידיעת הציבור סוגיות חשובות, תרבויות חשובות ומסרים שאינם פופולריים הם אלו שמניעים את התרבות. תרבות היא לא גלגל"צ וערוץ 2, אלה רק פועלים כמכונות צריכה משוכללות שנועדו למלא את הפנאי שנוצר לאדם לאחר עבודתו עבור אלו שמחזיקים בעמדות כח.

5.
אז אם המצב טוב לכם, אם אין לכם טרוניות לגבי השחיתות, המצב הכלכלי, העובדה שבעלי ההון מחזיקים בחלק ניכר מהנכסים שלנו, העובדה שהאוויר שלנו הופך למזוהם על ידי אותם בעלי הון, חוסר ההתחשבות בצעירים, חוסר הכבוד לקשישים, העובדה שחוק תעודות זהות ביומטריות עומד לעבור בכנסת ביחד עם חוק הצנזורה, העובדה שאנחנו חשופים לריגול ללא משפט על ידי הממשלה שלנו, העובדה שהתחוללה מלחמה שלא הביאה אף לא לתוצאה אחת, חוסר האיכפתיות הכללי במדינה ואפליה נגד נשים, מזרחיים וערבים, לכו להצביע לליכוד, לקדימה, מרצ או לעבודה. הן בדיוק ימשיכו את מה שהיה כאן, בסטיות קטנות לכאן או לכאן. אבל זכרו, אם תצביעו למפלגות האלו, אל תתלוננו אחר כך שהן המשיכו בדרכן, הושחתו, יצאו למלחמה נוספת או מצנזרות לכם את האינטרנט, אתם הצבעתם ואתם נתתם להן את הכח.

6.
אני כבר החלטתי למי אני אצביע.

57 תגובות ל-“Sí se puede | גם אם אתה לא יכול, לפחות ניסית

  1. יהונתן –
    האם אילן גילאון, מוסי רז, ניצן הורוביץ וזהבה גלאון יגיעו או לא יגיעו להצבעה על החוק הביומטרי בכנסת ה-18 למיטב ידיעתך והערכתך?

    אלון –
    ברור שהיותה של מפלגה טרנדית לא פוסל אותה אם כל שאר המאפיינים דומים, אך אתה ממשיך בעצמך ואומר שאתה מצביע למועמדים הטרנדים כי הם מרגשים אותך. נו טוב.

  2. בבקשה נמרוד, אל תסלף את דברי.
    אני אומר שבנוסף לכל המאפיינים האחרים של המפלגה שעונים על הקריטריונים שלי ל-"למה מגיע להם להיות בכנסת" – הם הצליחו להוציא אותי ועוד רבים אחרים מהאדישות הפוליטית, דבר שמרצ או המפלגות האחרות לעולם לא עשו ולפי ההתנהלות שלהם, גם לא יעשו…

    ככה נראית פוליטיקה שיכולה לרגש :
    http://hayeruka.net/archives/531

  3. "הם הצליחו להוציא אותי ועוד רבים אחרים מהאדישות הפוליטית, דבר שמרצ או המפלגות האחרות לעולם לא עשו". על מה בדיוק את מבסס את זה? על העובדה שמרצ השאירו אנשים כל כך אדישים עד שהם יצאו לשנת שירות במסגרת נוער מר"צ? על העובדה שבמשך הרבה מאד זמן החולצות הירוקות שלהם תפסו חלק ניכר מהפגנות שונות ומשונות? ברור שלמפלגה חדשה יש אנרגיות של מפלגה חדשה, אבל להסיק מעצם העובדה ש*עכשיו* התי"מ הצליחה להוציא *אותך* (ורבים) מהאדישות שאף מפלגה אחרת אף פעם לא עשתה, נו. דמגוגיה בשנקל.

  4. אם כבר הזכרת את תנועות הנוער ואת העסקנות הצעירה, אני ממליץ לך לקרוא את המאמר של יורם קניוק : http://tal.wolfson.co.il/essays/spirtualOnenizem.htm
    ואולי גם את המאמר שלו על המפלגות הקיימות שהן לפי הגדרתו "יותר מדי משום דבר" – מתפצלים, מתחברים ושוב משקרים לנו : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3641996,00.html

  5. הגעתי לקרוא את הפוסט הזה קצת באיחור (למעשה, הדפסתי ושמרתי וקראתי רק היום). כתבת יפה מאד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *