0.
בית משפט בישראל חייב הורה לתת ריטלין לילדה בניגוד לרצונה. השאלה האם מדובר בפטרנליזם או בשמירה על בריאות האזרח. למרות העובדה שריטלין שנוי במחלוקת, ולא רק על ידי סיינטולוגים, אני בספק אם זו החלטה נכונה. האם ההורים יודעים טוב ביותר מה טוב עבור ילדיהם ולא המדינה? כמו המחלוקת על חיסונים לילדים שנובעת לעיתים מסיבות אידיאולוגיות ולעיתים מסיבות אחרות, צריך לבחון מתי הסמכות של ההורים נעצרת והאם העצירה היא במפתן הדלת? האם יש הבדל בין אי נקיטת פעולה (המנעות מחיסון) לבין פעולה (הכאת הילד).
1.
הדמיון בין הכפיה כאן לבין חוק הצנזורה הוא קשה, אבל הוא מתחייב. בעוד שהריטלין הוא סם משנה התנהגות (ויש שיאמרו משפר התנהגות), הצנזורה היא לא רק לילדים, אלא לכלל האזרחים (במסווה של הגנה על ילדים). יש הבדל משמעותי בין חוק חינוך חובה שמחייב הורים לשלוח את ילדיהם לבית ספר (ואני גם מערער עליו) לבין החיוב לשנות את התנהגות ילדייך שיתאימו לנורמה (ואולי פשוט צריך לפתח תכנית לימוד מיוחד לילדים עם הפרעות קשב כמו לילדים עם 'צרכים מיוחדים'?).
2.
מאמר המערכת של 'הארץ' היום עוסק במינויה של פנינה שרביט-ברוך לסגל הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב. מינויה של שרביט-ברוך היה שנוי במחלוקת לאחר שזו הכשירה פגיעה באזרחים במלחמת עזה האחרונה ומרצים רבים ביקשו לאסור על הוראתה באוניברסיטה. ראש ממשלתנו היקר, אהוד אולמרט, החליט להראות למרצים חופש אקדמי מהו והודיע כי אם לא יאפשרו לקציני צה"ל שהכשירו פשעי מלחמה ללמד, האוניברסיטה לא תקבל תקציב. כבר מזמן חשבתי שהגיע הזמן לעבור לשיטת מימון אחרת לאוניברסיטאות, אבל זו עוד דוגמא לשחיתות האינהרנטית במערכת.
"מדובר בכמה צדקנים, טהרנים, מתחסדים וצבועים שקמו להטיל דופי במילוי תפקידה של הפרקליטות הצבאית בטרם בדקו את הדברים וקבעו שאלה אשמים. לפי דעתי, כל אוניברסיטה שתתן יד לפסילה של מרצים כאלה מבלי בדיקה, תהיה למוסד שלא ראוי לתמיכה של ממשלת ישראל".
אתה יודע שאני לא תמים, אבל אני בוחר לתרגם את דבריו לעברית פשוטה ככה: "המדינה לא צריכה לתמוך במוסד שמכניס שיקולים לא ענייניים בבחירת העובדים שלו, ומפלה תעסוקתית על סיבות לא רלוונטיות לאופי העבודה".
אם היא הייתה מופלית בגלל שהייתה למשל אתיופית, איך שאני מכיר את המדינה הממשל לא היה מתערב באותה חריפות (לפחות מיידית), אבל כן הייתה קמה צעקה תקשורתית כיצד המדינה תומכת במוסד גזעני.
ומה עם לשאול את הילד ?
האם המדינה תקח אחריות אם יהיו לו בעיות עיניים בגלל זה ? (ריטלין בשימוש קבוע יכול לגרום לבעיות בשרירים של העין)
האם הוא יוכל לתבוע את שירותי הרווחה כשהוא יהיה גדול ?
אין הרבה הבדל בין זה לבין 'חינוך מחדש' לאזרחים בעייתים (כמו לדוגמא כאלה שמעדיפים להפגין נגד המלחמה).
האמירה שריטלין משפר השגים היא מאוד בעייתית, היא מניחה שרק המספר בסוף השנה בתעודה הוא השגים, יש עוד דברים ואפשר להתווכח מה חשוב יותר.
אלון,
אני לא חושב שמדובר בשיקולים לא ענייניים. אני חושב שלא צריך לתת לה ללמד כי היא הכשירה פשעי מלחמה. אם אוניברסיטה בוחרת להכניס או לא להכניס אותה למערך ההוראה, אני לא רואה שהמדינה יכולה לאיים על כך בצורה תקציבית.
תחשוב מה היה קורה אם אולמרט היה אומר ההפך: אם תכניסו מרצה שתמך בסרבנות, אנו לא נתקצב אתכם.
האם אז זה לגיטימי?
מה שקרה פה הוא שהועדה הממנה לקחה עליה שלושה כובעים: מחוקקת את החוקים מי לא יכול להתקבל לסגלה, שופטת את המועמדים לפי אותם חוקים שהיא עצמה קבעה וללא יכולת לתת למועמד להתגונן (מי קבע חד משמעית שזה היה פשע מלחמה? זאת דעה, לא עובדה), ולבסוף ביצעה את גזר הדין – נידוי מהוראה.
(להזכיר את שלושת הכובעים זה תמיד טקטיקה טובה לטיעון :) )
ואם להתקטנן, אולמרט לא ציין תקציבית, אלא אמר "תמיכה". גם אם הממשלה לא הייתה נותנת לאוניברסיטה שקל, היא מקיימת איתה קשרים כאלו ואחרים ומסייעת לה. כאשר גוף מסויים מבצע עוול מסויים, מי שתומך בו בצורה כזאת או אחרת יכול לעשות חושבים אם הוא לא רוצה להסיר ידיו מהתמיכה הזאת.
ובתשובה לשאלתך: לא לגיטימי באותה מידה. שירות צבאי לכאן או לכאן לא צריך להיות פאקטור בקבלה לעבודה שאינה בעלת אופי בטחוני. אגב, אפשר להגיד שאין זה ראוי שאדם שהורשע בדבר מה יהיה מורה בישראל. אבל את ההרשעה צריך לעשות בית דין, לא מועצת חכמים אוניברסיטאית שפועלת מטעם עצמה ולפי טעמיה שלה.
פשעי מלחמה יהונתן? ישב איזשהו טריבונל והרשיע אותה, או שפשעי מלחמה לא קשורים לחוק, אלא רק להשקפה פוליטית?
"תחשוב מה היה קורה אם אולמרט היה אומר ההפך: אם תכניסו מרצה שתמך בסרבנות, אנו לא נתקצב אתכם.
האם אז זה לגיטימי?"
אבל לא קרה ההיפך. קרה מקרה שבו מסרבים להעסיק אדם על רקע פרשנות משפטית שהוא נתן ,שאיש אפילו לא טוען שהיא סותרת את החוק הבינלאומי (כי היא לא), אלא רק בגלל עמדותיהם הפוליטית של חלק מאנשי הסגל במוסד ציבורי שמקבל את תקציבו מהמדינה. לא מקרה של קבלת אדם שדיעותיו הפוליטיות תומכות בהפרת חוק. הדוגמה שנתת חסרת משמעות (נסה להחיל אותה על משל האתיופי של אלון בתגובה הראשונה).
עם כל הכבוד יהונתן, גלשת לדמגוגיה, פנינה שרביט-ברוך לא הכשירה מחנות השמדה או אונס קבוצתי, היא הכשירה פעולות צבאיות כנגד אוייב שפועל מתוך אוכלוסיה אזרחית. לא מדובר בלאקונה משפטית, אמנת ז'נבה באופן מפתיע דווקא כן מתייחסת לסוגיה הזו. ולפי אמנת ז'נבה ,לו רצינו להפגיז את עזה בנאפל"ם זה היה חוקי לגמרי (ישראל מעולם לא חתמה על אמנה כל שהיא בעניין, ממש כמו כל שכנותינו). ישראל לא היתה חייבת להתריע, למטיר כרוזים, או להכניס כוחות קרקעיים, היא יכלה לעשות כמעשה נאט"ו ולהחריב את העיר מן היסוד במטסי הפצצות, מבלי לסכן חייל אחד ועם ששה אזרחים מתים על כל חייל.
"כבר מזמן חשבתי שהגיע הזמן לעבור לשיטת מימון אחרת לאוניברסיטאות"
טוב, האמת שגם אני בעד הפרטה.
…
מה???
אני עדיין יושב פה וידי רועדות.
הסיפור המרכזי בפוסט הזה דווקא נמצא לדעתי בסעיף 0 שנראה כי חמק מבין הכותרות, שכן הדברים האחרים ידועים ומדוסקסים בצורה נרחבת ברוב הבמות התקשורתיות בארץ.
בית המשפט החליט במקום האם כיצד הבן שלה יגדל ויתעצב?! כי זה בדיוק מה שזה. הרי זו הפקעה מוחלטת של הזכות להורות! (אגב, בעוד שהחובות נשארו זהות). התוצר המוגמר שיתקבל ייה שונה לחלוטין מאילו היה נמנע ממנו הריטלין, באותה המידה בהמ"ש יכל להורות לאם באילו ערכים פוליטיים עליה לחנך את בנה.
יש לך יותר מידע על המקרה? הכתבה של הארץ מאוד מינימליסטית ולא מסבירה שום דבר על הרקע ומה המשתנים בסיפור.
לא אחזור על הטיעונים שכבר הובאו של התובע/שופט/מוציא לפועל, אבל כן אומר שזו דוגמה נוספת לכך שיש משפטנים המאמינים בלב שלם כי כל הכוח הנ"ל נתון ברשותם.
אולי כדאי לפקולטות למשפט לתת משקל יתר לשיעורי אזרחות בנושא עיקרון הפרדת הרשויות.
כנ"ל אמירתך: "אני חושב שלא צריך לתת לה ללמד כי היא הכשירה פשעי מלחמה". אתה באמת ובתמים חושב שאחרי קריאת העיתונים וצפיה בטלוויזיה בזמן הלחימה בעזה, אתה יכול לחרוץ דין של משפטנית בכירה שככל הנראה גם היא אינה קוטלת קנים?
שנית – רק בעיתון הארץ כתוב "מרצים רבים". בשאר העיתונים כתוב מרצה אחד (הדיקן).
אם אתה רוצה לבחון לדוגמה מקרה הפוך, אז זה לא המקרה. ההמקרה ההפוך הוא שאוניברסיטה לא תסכים לקבל משפטן שחיווה דעה משפטית בנוגע לאי חוקיות התנחלויות מסוימות (נניח – את חברת מרצ טליה ששון).
וכן, אני מניח שהיית מזדעק. ובצדק.
וובכן,
אני מרגיש צורך להסביר את עצמי בצורה מסוימת, למרות שכתבתי תגובה ומשום מה היא לא פובלשה.
העובדה שאדם מסוים מפרש את החוק בצורה "יצירתית" מעידה לא רק על כוונת זדון או חוסר עמידה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של שאר המשפטנים, אלא על ידע לקוי ותפישה שמשפיעה לא רק על היכולת ליישם את החוק אלא גם בכלל להורות אותו לאחרים.
לפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב יש את הזכות המלאה להחליט איך היא רוצה לחנך וללמד סטודנטים. החופש האקדמי הוא מונח קדוש שאומר שלא מתערבים בתוכניות לימוד, ואם אלה יסרבו לקבל מרצה לשורותיהם עקב אידיאולוגיה מסוימת (ולא חסרים מרצים שסורבו מסיבות מכובססות אחרות) אזי יש לקבל זאת.
דמיינו פקולטה למתמטיקה שמנסה להתקבל אליה פרופ' מכובד שפרסם X מאמרים, אך זה מאמין בכל נפשו ש1+2=5, הוא לא מקבל את התיאוריה הפשוטה שכולנו מסתמכים עליה ומנסה להוכיח את צדקתו. הוא מביא טיעונים שיש בהם משהו, אבל הפקולטה מחליטה שאדם שמפרש כך את חוקי המתמטיקה לא יכול להעביר את הידע הלאה. זכותה.
ומה אם הפקולטה היא לפיסיקה? השלב הבא יהיה כל מיני אנשים שטוענים שהם יותר מפיסיקה, אלפיסיקה או אלכימיה, ויטענו לשילובם.
חלק מהחירות האקדמית היא זכותה של הפקולטה לקבל לשורותיה את אלה שחושבים בצורה חדשנית, אך לא מערערים תחת היסוד את השיטה עליה הם מבוססים. ירצו אותם חתרנים לפתוח פקולטה, שיפתחו אחת משלהם.
וכאן בדיוק יכול להיות העניין: [ותניחו ששיקולי מוסר הם מיותרים].
צהל מתעצבן מהפרשה הזו ומחליט לפתוח בעצמו בית ספר למשפטים בו הוא יכשיר את עורכי הדין ויסמיך אותם בדיני צבא. לבית הספר הוא ממנה סגל איכותי שנמנה על הטובים באלופי צה"ל ובפרקליטים צבאיים, אך הוא לא מוכן לשלב משפטנים "אזרחיים". הטענה שלו היא שמי שטוען, נניח, שצה"ל מבצע פגיעה באזרחים והדבר אינו חוקי, אינו ראוי להמנות על המוסר של הצבא.
האם זה היה יותר או פחות ראוי?
ראשית – טוב שהבהרת את עצמך. כי לא זה מה שהבנתי מהפוסט וודאי לא מהכתבה בהארץ.
שנית, אתה מתחיל את המשל בפסקה האחרונה ב"בית ספר למשפטים" ומסיים ב"להמנות על המוסר של הצבא".
נראה לי אם כך שחוסר ההסכמה שלנו נובע מסיבה הרבה יותר בסיסית – לעניות דעתי משפטנים אינם מייצגים את המוסר. משפטנים מייצגים את המשפט.
לכן לשאלתך – נראה לי אך טבעי שצה"ל לא ישלב אנשים שאינם לרוחו בדיוני ה"מוסר של הצבא" (במאמר מוסגר אומר שאינני יודע מי קבע בשעתו את הפורום שגבש את ערכי צה"ל, אך אני מקווה שזה היה אמנם בשיתוף הצבא, אך באחריות הממשלה / הכנסת / ועדת חוץ וביטחון וכיוב').
אמנם לא דברתי עם אותו מרצה, אך מכל הפרסומים בעיתונים לא שמעתי טענות כנגד יכולתה המקצועית, שאינה בקיאה, שאינה משפטנית טובה. הטיעון נגדה היה שהיא "הכשירה פגיעה באזרחים" (דבר שאינו אסור באופן גורף עפ"י החוק).
בכל מקרה, אני חושב דוקא שהכל התהליך עבד כאן יפה מאוד:
היא עשתה את עבודה.
הדיקן לא חשש לומר את דעתו.
הממשלה גיבתה את האנשים שפעלו מטעמה.
האוניברסיטה החליטה לדבוק בהחלטה הראשונה לקבלה, חרף התנגדות הדיקן.
נ.ב.
ההיסטוריה דווקא מלאה דוגמות של פיסיקאים שהוקעו ונודו מהקהילה האקדמית ולאחר מספר עשרות שנים אומצו רעיונותים בפי כל.
(לא כך במתמיטקה. שהיא הרבה יותר "פשוטה": אם הצלחת להוכיח – זה נכון.)
ד',
ברור שההיסטוריה מלאה בשינויים שנוצרו עקב חתירה תחת המוסד האקדמי. כולם קמו בזכות חופש הביטוי והחופש האקדמי.
כמו שאת שיטתי לזכויות יוצרים אני מנסה להעביר בצורה אלטרנטיבית לממסד, ולא תראי אותי כותב חוות דעת משפטיות ללקוחות שלי שאומרות "אני מאמין בקניין חופשי ולכן מותר לעשות כך וכך וכך" אלא נותן ייעוץ משפטי שמתאים לדין כדי להיות עורך דין, כך גם צריכה עו"ד שרביט-ברוך.
את השינויים שאני רוצה להעביר בתחום הקניין הרוחני אני אעביר לאט לאט, ובאמצעות הוכחות.
יהונתן, עד כמה ברור שחוות הדעת ששעו"ד שרביט-ברוך הציגה לצה"ל נוגדת את הדין הבינ"ל כיום?האם אתה יכול להצביע על פסיקות משפטיות של בתי דין בינ"ל שמהוות תקדימים נוגדים, ואין כאלה התומכות בדעתה?(לדוגמא).כי בסופו של דבר יש תמיד "תחומים אפורים" במשפט, ותמיד יהיו, מאחר שמשפט עוסק בבני אדם.
כן.