עובד מדינה? הפר פרטיות ואל תשב בכלא.

"מימד הפגיעה בפרטיות הכרוכה בשליפה שלא כדין של פרטים ונתונים אישיים ממאגר מידע ממוחשב בשירות המדינה מעצים את הפגיעה הנובעת מהפרת כללי המשמעת, ומשווה לה מימד של הפרת ערך חוקתי. יתר על כן, בהקשר שלפנינו, הפגיעה בפרטיות אינה מסתכמת בפגיעה באותם פרטים שנעשה שימוש בנתוניהם. היא מגלמת נזק רחב יותר לאינטרס הציבורי בפגיעתה באמון הציבור ברשויות המדינה, האמורות לשמש נאמן הציבור בקבלת מידע ונתונים שחלה עליהם חובת סודיות, ולעשות בהם שימוש אך ורק על-פי המותר מכוח הדין. הפרת חובת הסודיות כאמור, מעבר לפגיעתה בפרטיות האדם שנעשה שימוש בנתוניו האישיים שלא כדין, מערערת את אמינותה של הרשות הציבורית בעיני הציבור, ועלולה לפגוע ביכולתה של הרשות לקבל ולרכז בידיה בעתיד נתונים חיוניים הדרושים לביצוע תפקידה. נזקי ההפרה משתרעים, אפוא, על הפרט ועל הכלל כאחד, וחומרתם רבה". (כב' השופטת אילה פרוקצ'יה, עשמ 3275/07 שמואל ציילר נ' נציבות שירות המדינה)

השלכות הרוחב של פסק הדין בנושא שמואל ציילר הן דווקא מצויינות. ציילר, עובד במס הכנסה, "הועסק כמפקח שומת מקרקעין באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין במשרד האוצר", והואשם בשליפת מידע ממחשבי רשויות המס על מנת לחקור נישומים שאינם בתחום סמכותו. "לטענתו, הוא שלף מידע ממאגרי המחשב של רשות המס לצורך חשיפת שחיתויות, וכאמצעי להגיע לגביית מס אמת, מתוך דאגתו הכנה לקופת המדינה. כאשר התעורר חשדו לגבי עסקאות מסויימות שבוצעו או ביחס לנישומים מסויימים שנתוניהם העלו סימני שאלה, נהג לערוך בכוחות עצמו בירור פנימי מקדים תוך שימוש במאגרי המחשב" (הציטוטים מתוך פסק הדין, ההדגשות אינן במקור – י.ק)

הייחוד בפסק הדין ציילר הוא ההבנה של בית המשפט בנושא רגישות המידע נמצא במאגרי מידע. בית המשפט מסביר שהשימוש במידע אינו יכול להעשות תוך כדי פגיעה בפרטיות, גם אם המטרה היא ראויה: "עובד ציבור הנתון למערכת כללי משמעת מחייבים אינו אדון לעצמו לחרוג מהם ולהפר אותם, בין אם תכלית ההפרה נועדה לקדם ענין פרטי, ובין אם היא נועדה לקדם אינטרס ציבורי כזה או אחר הנראה בעיני העובד חשוב וראוי".

אולם, הבעיה בפסק הדין ציילר היא התוצאה שלו; על פניו, הפר ציילר זכויות חוקתיות, פגע במידע רגיש והפר כללי משפט, הפך לאדון ולקח את סמכויות המדינה לידיו. ומה ענשו של ציילר? "בגזר הדין הוטלו עליו, על-פי הסדר בין הצדדים, אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, וכן הוחלט כי המערער יעזוב מיוזמתו את שירות המדינה ויצא לקצבה עם מלוא זכויותיו. פרישה זו, כך נקבע, תיכנס לתוקף תוך חודש לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון על הכרעת הדין, אם יידחה הערעור."

כעת צריך להבין את ההליך המשמעתי: ההליך המשמעתי אכן חמור ואותו עובד סיים את עבודתו במדינה, אך זה לא נענש בסנקציות הפליליות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות (וראו תוצאה זהה בעשמ 7797/07 צוריאל מימון נ' נציבות שירות המדינה בו עובד מדינה השתמש לצרכים פרטיים במאגר מידע ולא הוכנס לכלא). הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מבהירות כי הליכים משמעתיים אינם מונעים הליכים פליליים, אולם נדמה כי במקרים אלו, חרף ההרשעה בהליך המשמעתי, הנוהג הוא לא להעמיד להליכים פליליים (וראו בג"צ 15/57 יעקב צמוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה, עשם 4193/06 משה חי כהן נ' נציבות שירות המדינה). בפועל, הכלל הוא שכל עוד ישנו הליך פלילי, ההליך המשמעתי מוקפא. אולם, כאשר לא נפתח הליך פלילי, יכול להווצר נוהג בו לא יועמדו לדין העבריינים.

כלומר, בפועל מדובר בעובד מדינה מושחת שעשה שימוש במידע שלא כחוק (או במקרה מימון לצרכיו הפרטיים) אך לא יענש במישור הפלילי. למרות שהעונש יכול להגיע למאסר בפועל, מעדיפה המדינה לטאטא את העבירות מתחת לשולחן ולולא היו בוחרים הנאשמים בכלל לערער, אף אדם לא היה מודע לעבירות הפרטיות המתרחשות במדינה.

בפועל, למרות המילים היפות של בית המשפט העליון בנושא ציילר, שעשויים להשליך על הליכי הגנת פרטיות כיום בבתי המשפט, העונש שהוטל על ציילר הינו בדיחה שלא הולמת את חומרת מעשיו, והמדינה יוצאת נשכרת פעמיים: הן בעקבות יכולתה לגבות כספים נוספים ב"זכות" עברתו של ציילר (והשוו רע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' בית הדין הצבאי לערעורים) והן ציילר, ששומר על זכויותיו הפנסיוניות ולא נפגע כמעט. אכן, לשופטת פרוקצ'יה לא היתה היכולת להחמיר בענשו של ציילר, אך טוב היה לו היתה מבהירה שראוי כי משטרת ישראל תפתח גם כן בחקירה לאור ההרשעה.

15 תגובות ל-“עובד מדינה? הפר פרטיות ואל תשב בכלא.

  1. לא. אבל הוא יוכל תמיד לומר שהוא נענש כבר. תבין, האנשים שנפגעו ממנו לא יודעים את זה, הם לא יודעים את זה כי אם נפתחו נגדם הליכים אז לא אמרו להם שמקור ההליכים בפגיעה בפרטיות, ואם לא נפתחו הליכים, אז הם לא קיבלו הודעה על כך.

    עכשיו, יבוא מר איקס ויצטרך לשכנע את השופט שנגרם לו נזק בגלל הפגיעה בפרטיות. במקרה כזה, הוא יאלץ להוכיח אחד משניים: או שהנזק שנגרם לו הוא לא מוצדק (כלומר נפתח נגדו הליך סרק), או שההליך, גם אם היה מוצדק, גרם לו נזקים נוספים אגב הפגיעה בפרטיות. זו לא דרך קלה כשאתה עבריין מס, זו דרך קלה מאוד אם זה היה הליך סרק (או סתם הליך מוגזם) שנועד לפגוע בך אישית.

  2. פסק דין מאוד מעניין הבאת.
    אני מכיר עובדי מדינה עם גישה למידע במחשב, שהופכים את עצמם בכל פעם לסנג'רים של המשטרה ומפיקים עבורה מידעים שונים ללא צווים של בית משפט. יש לי מקרה כזה.

  3. נו באמת, פגיעה בפרטיות ע"י פקידים וכל מי שיש לו חצי גישה לנתונים, היא נוהג ידוע בארצנו. ככה תמיד היה, ככה תמיד יהיה.
    אני מכיר מתנדב במשטרה שמשיג פרטים על בחורות שהוא מעוניין בהן דרך המספר של האוטו.
    שלא לדבר על מאגרי מידע של סוכנויות גביה וחוקרים פרטיים למינהן שבצירוף מקרים מדהים, דומים מאוד למאגרים ציבוריים שאמורים להיות חסויים.

  4. למה המפלצת שלי דומה לאיבר מין מעוות עם ידיים ורגליים?

  5. סימן שאלה,

    אם אתה באמת אזרח למופת, אז תתריע בפני המתנדב שלך שיודה על מעשיו. אם אתה ממש רוצה פרס ישראל, תדאג להוקיע אותו מהשירות הציבורי.

  6. הנקודה שלי הייתה שזה אפילו לא נתפס כמשהו פסול, שזה משהו יומיומי וטבעי ושלאף אחד לא אכפת.

    בנודע לעיניין הספציפי עצמו, זה לא כל כך פשוט.
    גם אם הייתי מוכן לקבל על עצמי את ההשלכות של להיות מלשן-מניאק-מנודה תוך שהעונש שהוא יקבל יהיה מקסימום נזיפה ואילו העונש שלי יהיה גבוהה אלפי מונים, אין שום דרך להוכיח את זה. כמו שציינת, זה היופי בהפרת פרטיות. לך תוכיח שזה מספר חשוד או מספר חמוד ;).

    ללא קשר אלי אבל סתם בגלל שציינת- נו ותראה איך גומרים כל חושפי השחיטויות למינהם… אפילו אלו שזכו בפרס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *