חסוי, היא אמרה לי חסוי.

בעוד שנה מהיום יתקיים דיון בבג"צ בנושא חוק המאגר הביומטרי; העתירה, שתוגש ככל הנראה על ידי מספר גורמים מודאים, לא רק האגודה לזכויות האזרח ואולי עוד גורמים כמו עמותות אחרות, תטען בין היתר כי הגישה למאגר לא שומרת על פרטיות וכי אין אפשרות לערער על החלטות שופטים בנוגע למאגר. אנשי המאגר הביומטרי יגיעו לדיון ויסבירו לשופטים: "כמו שהסברנו לחברי הכנסת, המידע הזה חסוי ודרוש כדי להגן על המאגר".

שופטי העליון, שהינם אנשים נאורים, יבקשו לעיין בראיות החסויות, כמו בכל עתירה אחרת על החלטה וישאלו את העותרים: נגד איזה החלטה אתם עותרים. העותרים, חבורה של יפי נפש, יסבירו לשופטי העליון כי אינם יודעים מהם הכללים כיוון שסעיף 25 לחוק קובע כי "הכללים, וכן הנחיות הרשות ונוהלי הרשות העוסקים בעניינים הקשורים לפעילות רשויות הביטחון ולאבטחת מידע, הם חסויים וגילוים או פרסומם אסור". כמו כן, על בקשות של משטרת ישראל לבית המשפט על שימוש במידע ישנו חסיון, וניתן לערער עליהן רק אם נדחתה הבקשה (סעיף 18); הדו"ח השנתי על השימוש וכמות ההחלטות יהיה גם הוא חסוי (סעיף 32).

אבל האם לחוקים וכללים נסתרים יש תוקף?

בבש"פ 2489/09 זאב בראודה נ' מדינת ישראל הסביר כב' השופט אליקים רובינשטיין כי הזכות להליך הוגן כוללת את זכותו של אדם למידע אשר הרשויות אוספות נגדו ואמצעי האיסוף. באותו מקרה, בוטל כתב אישום נגד אדם כיוון שלא היה ניתן להציג בפניו את הראיות מבלי לפגוע בבטחון המדינה. מעבר לכך, בבג"צ 4950/90 תקוה פרנס נ' שר הביטחון, פ"ד מז(3) 36, קבע כב' השופט (כתארו אז) אהרן ברק:

במדינה דמוקרטית האמונה על שלטון החוק יש לפרסם כל דבר חקיקה. פירסום החקיקה הוא מעיקרי שלטון החוק. אין לדרוש מאדם לציית לחוק אם החוק הוא נסתר. "…אין לך חוק אלא אם הוא הובא לידיעת הרבים בדרך שהחוק קבע בעצמו, כי אם לא כן "יווצר מצב של אנדרלמוסיה שאיש לא יידע ולא יוכל לדעת מה מותר ומה אסור, ולפיכך אי אפשר יהא לדרוש ממנו שיהא שומר חוק ושלא יעשה מעשה בלתי חוקי" (…) חקיקת סתר פוגעת באושיות שלטון החוק ובציפור נפשה של הדמוקרטיה. מאידך גיסא, יש להתחשב בפגיעה בביטחון המדינה ובסדר הציבורי, העשויה להיגרם בגין פירסום חקיקת המשנה, או בחוסר התועלת שבפירסום ברשומות (לעומת פירסום ראוי בדרך אחרת).

כך הסבירה כב' השופטפת יהודית צור מבית משפט המחוזי בירושלים (מ (י-ם) 530/07 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים):

החובה לפרסם הנחיות ונהלים של הרשות הציבורית נובעת מעקרון הפומביות ומושתתת על שני טעמים מרכזיים: האחד, ההכרה בזכותו של הפרט לדעת את הנורמות הכלליות והמדיניות המשפיעות על זכויותיו. חוסר הידיעה של תוכן הנהלים וההנחיות משליך במישרין על יכולתו של הפרט לפעול למען מימושן של זכויותיו ומונע ממנו את היכולת להתמודד עימן ולהגן על זכויותיו. הטעם השני נוגע לרשות הציבורית ולתקינות פעילותה. הפרסום והשקיפות מהווים מחסום בילתו אין לפעילות תקינה של המינהל ולשלילת אפליה, מעשה שרירות או העדר ענייניות כלפי האזרח. בנוסף לכך, פרסום ומתן זכות עיון מאפשרים ביקורת של בתי המשפט ושל הציבור על ההחלטות ועל התנהלות הרשות, דבר התורם מהותית לשיפור, תיקון והתייעלות של השירות הציבורי.

אולם, הרציונל אינו עומד  בקנה אחד עם מעשיו של ח"כ מאיר שטרית בקידום החוק. לאורך הועדה, מסבירים אנשי מנהל האוכלוסין כי הנהלים ואמצעי המאגר חסויים וכי לציבור לא יתאפשר עיון בו; לשיטתם, לציבור אין כל מקום בעיון במסמכים אלה.

סיבה אחת יכולה להיות לרצון העז להרחיק את המאגר מביקורת ככל האפשר: הידע בדבר הסכנות בדליפה ובשימוש לא מורשה בו. משטרת ישראל מסבירה שוב ושוב שהיא לא יכולה לעשות שימוש במידע זה, ומביאה את דוגמאות טביעת האצבע, אולם סעיף 18, הסעיף המטפל בהעברת מידע מהמאגר למשטרת ישראל מסביר כי בית משפט רשאי להתיר בצו "להעביר למשטרת ישראל תוצאות זיהוי וכן אמצעים ביומטריים או נתונים ביומטריים הכלולים במאגר הביומטרי"; לכן, גם מידע על צילומי פנים, ולא רק טביעות אצבע, יועברו (או עשויים להיות מועברים) באמצעות צווים.

כשהחוקים והכללים נסתרים, לא נוכל לדעת אף פעם האם מידע עבר או מה היה העונש כשמיליוני רשומות דולפות ונשכחות ברכב או כשפורצים לביתו של עובד ציבור וגונבים מסוף עם אפשרות להעברת מידע למאגר הביומטרי (לפי סעיף 6 לחוק) וישתמש במסוף כדי לקבל פרטים אודות טביעות אצבע שמצא בביתו. וכל זאת עוד לפני שנדבר על השחיתות האינהרנטית שנופלת בין הכסאות כאשר שוטרים עוצרים בחורות יפות לבדיקת אלכוהול (ועכשיו תהיה להם גם דגימה ביומטרית, שזה טיפה יותר מאיים), ובמיוחד במדינה בה עושים שימוש בחוק נתוני תקשורת נגד כל חטיפת תיק של קשישה ושליקויי אבטחה גורמים סכנה לאזרחי המדינה.

לקריאה נוספת:
המחדל הביומטרי.

בונוס:
ערן ורד מגורש מהדיונים בועדה אחרי פתק ליעקב גנות:

16 תגובות ל-“חסוי, היא אמרה לי חסוי.

  1. בן אבויה,
    ככל הידוע לי, מרגע שלאדם התאפשרה הכניסה עם מצלמה לכנסת, יש לו גם אישור לצלם. ערן טרח ועמל כדי לקבל אישור למצלמה הגדולה שישבה על חצובה וצילמה חצי שעה עד ששטרית טרח להתעשת ולהבין מה קרה.

    אם אני לא טועה תקנון הכנסת קובע בסעיף 101 ש"ישיבות הוועדות הן פומביות, אלא אם הוועדה החליטה אחרת", אך "הועדה" לא החליטה אחרת עד למועד ששטרית העיף אותו.

  2. אז מה השלב הבא במחאה?
    ומתי מתחילים להסיר את טביעת האצבע שלנו בניתוח / חומצה?
    האם פיתוח התעודה יהיה באחריות חברה אזרחית?
    מי הגוף שנותן את הדעת לגבי האיומים והסכנות האבטחתיות בהקשר?

  3. אם החוק הזה יעבור, אזי סירוב למסור את הפרטים שלנו עשוי לגרור עונש מאסר של עד שנה. השאלה שלי היא כזו: אם אני נעצר בגין סירוב, המשטרה תיקח את הפרטים שלי. האם מותר לה להעביר את הנתונים לרשויות אחרות? האם הפרטים שלי עדיין יגיעו למאגר?
    כמה מאיתנו צריכים לסרב למסור את המידע כאקט מחאה, מתוך ידיעה שנשב בכלא למשך לכל היותר שנה? (סביר שהרבה פחות, אם בכלל – אסירים הם נטל על המדינה).
    אם עשרות, מאות או אלפים מאיתנו ניגש במרוכז לתחנת משטרה ונסגיר את עצמנו על סירוב למסור את המידע – האם זה ישנה במשהו?

  4. איתן – בהחלט. כל אסיר עולה למדינה מאה אלף שקל בשנה. (עוד מאה אלף אם תספור מיסים אבודים במקרה של מתכנת הייטק ממוצע).
    שלא נדבר על זה שפשוט אין מקום בבתי כלא.
    סירוב של עשרות יעורר כותרות. סירוב של מאות יקריס את בתי הסוהר. ויעורר הדים גם בעולם. סירוב של אלפים יבטל את החוק.

    שטרית ציין "הרבה מדינות אירופאיות", אבל:
    באוסטרליה, ארה"ב, קנדה, דנמרק, אירלנד, הודו, יפן, ניו זילנד, נורווגיה, ואנגליה, אין אפילו תעודות זהות,
    ובאוסטריה, פינלנד, צרפת, הונגריה, איסלנד, שוודיה, ושוויץ, אין חובה לשאת תעודת זהות.

    יהונתן – אתה חושב שיש טעם במהלך של החתמת אנשי אבטחת מידע בעבר ובהווה (כולל אנשי תעשיה וגם אנשי בטחון לשעבר), לגבי הסכנות שבמאגר? ועל כך שישנן חלופות קריפטוגרפיות בלבד, שלא דורשות מאיתנו את הויתור הנפשע הזה על פרטיותנו?
    אנשים כמו עדי שמיר, אלי ביהם, ואפילו לפנות לרגש היהודי של ברוס שנייר?

  5. דניאל,
    אלי ביהם הגיע ושטרית די אמר לו שהוא לא מבין בקריפטוגרפיה.

    וכן, אם תהיה עצומה של אנשי אבטחת מידע נגד המאגר יהיה שווה משהו. ברוס לא ענה לי למייל ולעדי אין לי קשר, אם יש לך קשר אני אשמח לעזור במידע.

    אולי ניר ברקת, מי יודע…

  6. אני לא מבין גדול בטוויטר (עדיין),
    אבל אם אתה רוצה להפיץ את הנושא גם בעולם, החבר'ה האלה הם ליברטנים שמצליחים לא רע ברשתות החברתיות (טוויטר, דיגג, רדיט):
    http://tlot.us/the-list/

  7. יונתן-אני לא משפטן, אבל האם לא קיים כבר קונצנזוס בין השופטים ואנשי המקצוע שעוסקים בנושא שמידע שייתכן שידלוף סופו לדלוף? אם כן אז בכל מקרה הייתי טוען שלא ראוי להתייחס לכל קשקושי אבטחת המידע בחוק הזה.
    בכל מקרה אני חושב שבמקרה של מדינת ישראל כדאי להתייחס לכל מידע שנמצא בידי רשות כזאת או אחרת ככזה שנמצא בידי כל מי שרוצה לגרום לי נזק, כולל רשויות אחרות או כל מי שמעוניין בזה מספיק.
    ככל שמאגר מידע מכיל יותר פרטים ויותר אפשרויות זיוף על אזרחים ככה הוא נעשה מטרה טובה יותר, ולכן מבחינתי החישוב של הנזק שעלול להיגרם מדליפת המאגר צריך להניח שהמאגר ידלוף בכל מקרה.

  8. אני תוהה איך הם מתכוונים לקחת את תווי הפנים מנשים מוסלמיות.
    האם יכריחו אותן להוריד את הרעלה?
    האם הכנסת מבינה עד כמה החלטה כזו תהיה פגיעה לא רק בחופש הפולחן, אלא בתדמית מדינת ישראל בכל העולם?

    ואם הנשים המוסלמיות מקבלות "פטור", איך בדיוק החוק הזה בא להגן עלינו?
    מפני טרוריסטים יהודיים?
    מפני תיירות שבדיות שמחליטות להשאר כאן מעבר לויזה שלהן?

  9. יופי, כל הכבוד, המשיכו במלאכה החשובה הזאת. אף אחד לא יקח לנו את החופש, אף ממשלה לא תאמץ לעצמה את הזהות שלנו, כל אחד יוכל לבחור האם להצטרף או לא להצטרף למאגר הביומטרי משיקולי תועלת והפסד פרטיים שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *